נטען בערעור שהוועדה לא נתנה דעתה לחוות דעת מומחה לרפואה תעסוקתית נטען עוד כי הוועדה לא בדקה את המערער באופן יסודי, לא התייחסה לתלונותיו ולחומר הרפואי שהוצג לפניה, ולא נימקה החלטתה באופן מספק. 3. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה התייחסה לנכויות הרפואיות שנקבעו למערער, ונתנה דעתה לתלונותיו ולהשפעת ליקוייו על יכולתו לתפקד. 4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). 5. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: ביום 22/8/13 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. לדברי המערער, הוא סובל מכאבי גב ולא מסוגל לעבוד. לדבריו, הוא אינו יוצא מהבית, סובל גם ממחלת סכרת ומטופל במרפאת כאב. הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובל המערער, וציינה כי המערער בן 40, אובחן כסובל מסכרת עם סיבוכים (נפרופתיה), הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני וכבד שומני - נכות משוקללת בשיעור 75%. הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערער, לפיהן הוא סובל מכאבי גב, וציינה כי המערער התלונן לפניה "בעיקר על כאבי הגב והניתוחים שעבר בגין הגב ... אינו מתלונן כאמור על השלכות מחלת הסכרת. לדבריו הוא מאוזן". על יסוד התרשמותה מהמערער קבעה הוועדה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודות מסוג חרושת קלה, הרכבה, אריזה ומיון. לדעת הוועדה, למערער ניסיון רב בתפעול ובביצוע פרויקטים הקשורים לגידור, והוא מסוגל לבצע עבודות ארגוניות ומתן ייעוץ מקצועי לחברות. לאור האמור, נדחה הערר ונקבע שהמערער לא איבד כדי 50% מכושר השתכרותו. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 6. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי הוועדה פעלה כדין ודין הערעור להידחות. בהחלטתה נתנה הוועדה דעתה לתלונות המערער לפני הוועדה, בדבר כאבי גב, וכן נתנה דעתה לגילו, להשכלתו ולעברו התעסוקתי. הוועדה התייחסה גם לליקויים הרפואיים כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית, ונתנה להם משקל במסגרת החלטתה, בין היתר בכל הנוגע להגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני, נכות בשיעור 20%. כמו כן, דנה הוועדה בנכותו של המערער בגין סוכרת עם סיבוכים, וקבעה כי המערער לא התלונן על סימפטומים הנובעים ממחלת הסוכרת. הוועדה ציינה כי למערער ידע וניסיון בנושא גידור, והוא מסוגל לעבוד בייעוץ מקצועי, תפעול וביצוע של פרויקטים בתחום זה. בהילוכה בדרך זו פעלה הוועדה על פי אמות המידה הנדרשות ממנה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק. לפיכך, שוכנעתי כי החלטת הוועדה מנומקת כדבעי. 7. לא מצאתי ממש בטענת המערער לפיה הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים שונים. המערער לא הצביע על מסמך מהותי, הנוגע לנכותו התפקודית, אליו לא התייחסה הוועדה. גם הטענה שהוצגה לוועדה חוות דעת מומחה לרפואה תעסוקתית, אין לה על מה שתסמוך, שכן חוות דעת כזו לא הוצגה גם לבית הדין, הגם שניתנה למערער השהות להמציאה. כל שהוצג הוא מכתב רופאה תעסוקתית מקופת חולים מכבי, מיום 15/11/09. ראשית, אין מדובר במסמך מהותי המחייב את התייחסות הוועדה. שנית, מדובר באישור הנוגע לעבודתו הקודמת של המערער, ולכן אינה רלוונטית לוועדת אי כושר. שלישית, מדובר באישור רפואי שניתן לפני הניתוח שעבר המערער בגבו. אוסיף, כי יתר טענות המערער בנוגע למסמכים רפואיים המעידים על מצב בריאותו, בנוגע להרכב הוועדה ובנוגע לעריכת בדיקה גופנית, אין בהן ממש. החוק מפריד הפרדה גמורה בין "נכות רפואית" לבין הנכות המקנה קצבת נכות. לא זו אף זו, החוק מפריד הפרדה גמורה בין הרשויות שסמכותן לקבוע את ה"נכות הרפואית" לבין הרשויות שסמכותן לקבוע את ה"נכות המזכה בגימלה". לפיכך, הוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בוחנת את מסוגלותו של הנכה לכל עבודה. אין זה מתפקידה לבחון את נכותו הרפואית של המערער, כי אם את נכותו התפקודית-פונקציונאלית. 8. באשר לטענה שהמערער לא הוזהר בטרם הופחתה דרגת נכותו: בצדק טען המשיב, כי בעבר קבע פקיד התביעות דרגת אי כושר זמנית לתקופה שבה נקבעה למערער נכות רפואית זמנית, לאחר הניתוח שעבר המערער בגבו, וזאת עד ליום 31/8/11. מקום בו דרגת אי הכושר משתנה בתום תקופת הנכות התפקודית הזמנית, אין חובת אזהרה, שכן אין מדובר בשינוי דרגת אי כושר צמיתה. 9. בהודעת המערער מיום 22/1/14 נטען כי מצבו הבריאותי מתדרדר והוא משתמש בקנביס רפואי, המגביל את כושרו לתפקד. עיון במסמכים שצורפו להודעה מעלה כי השימוש בקנביס רפואי אושר למערער מיום 27/10/13, היינו במועד מאוחר לכינוס הוועדה, ועל כן אין רלוונטי לערעור זה. 10. הנה כי כן, הוועדה פירטה את הליקויים מהם סובל המערער והתייחסה אליהם במסגרת החלטתה, תוך שסמכה החלטתה הן על המצב הרפואי של המערער והן על עברו התעסוקתי ויכולותיו התפקודיות, כפי שעולה מכלל החומר שעמד לפני הוועדה. משנימקה הוועדה החלטתה כראוי, לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה בעניין זה. 11. לאור האמור, הערעור נדחה בזאת. 12. אין צו להוצאות. 13. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.רפואהרופא תעסוקתיחוות דעת מומחהמומחהערעורועדה רפואיתחוות דעת