נותרה בגבו צלקת ניתוחית עם סימני תפירה לכל אורכה בעקבות החלטות שונות מפי ועדות רפואיות לעררים קודמות, ניתן ביום 16.2.12 פסק דין לפיו עניינו של המבקש יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, "על מנת שתדון בערר ככל שהוא מתייחס לשאלת הצלקת בלבד. בפני הוועדה לא יעמדו החלקים בפרוטוקולים של ועדות רפואיות לעררים קודמות שדנו בערר בעניין הצלקת וגם לא פסקי דין שניתנו בעניין ערעורים שהוגשו על החלטות ועדות רפואיות לעררים כאמור בעניין הצלקת. באשר לפסק דין זה, יעמוד בפני הוועדה סעיף 5 זה בלבד" (להלן: פסק הדין המחזיר). 3. בהתאם לפסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש ביום 25.6.12 וביקשה חוות דעת של פלסטיקאי. ביום 30.10.12 נבדק המבקש על ידי פרופ' פלד, מומחה בתחום הפלסטיקה. לפני המומחה התלונן המבקש כי הוא סובל מ"צלקת מכערת ומעליבה, מתבייש בה, הצלקת כואבת בשינוי מזג אויר מתקשה לשבת על ... (מחיקה, ר.ר.) כשהוא מתקלח במים חמים כואבת. מתבייש כשנמצא במקומות שצריך לחשוף את גופו כמו בבריכה ובמקלחת ציבורית." בסעיף הממצאים הרפואיים פירט המומחה, כדלקמן: "בגב תחתון מעל ע"ש בקו האמצע צלקת ניתוחית אורכית שטוחה בצבע עור, באורך 16 ס"מ וברוחב בין 1 מ"מ ל-2 מ"מ עם סימני תפר לכל אורכה, לא מגבילה בתנועות. יש לציין סימנים טריים של גירוד עצמי, ללא סימני דלקת. היועץ עיין בחוו"ד של דר' יוסף ברגר מיום 1.4.12 ורוצה לציין שדר' ברגר מתאר 31 צלקות כשהוא מפריד כל סימני התפר מהצלקת הניתוחית ולכן לא מסכים עם מסקנותיו לגבי גובה הנכות." בחלק הסיכום והמסקנות ציין המומחה, כדלקמן: "מדובר בצלקת ניתוחית ישנה, שכאמור לא מגבילה בתנועות, וממצאי הבדיקה לא מוסברים ע"י מצב הצלקת, כי הממצאים החריפים הם טריים בצלקת כה ישנה ללא סימני התעבות, לא יכולה להסביר את תלונותיו. יש מידה מסוימת של כיעור אך לאור טיבה ומיקומה מתאימה ל-5% לפי סעיף 75(1) א-ב תק' 14." 4. ביום 7.1.13 התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש. בחלק הממצאים והנימוקים פירטה הוועדה, כדלקמן: "בבדיקה: בגב תחתון לאורך ע"ש צלקת ניתוחית עם סימנים לאחר תפירה באורך כ 15 ס"מ ברוחב 5 מ"מ בחצי התחתון של הצלקת אזור הפיגמנטציה מסביב ברוחב כ 4 ס"מ. צלקת רכה רגישה לא דבוקה לרקמות העמוקות. בצד ימין של הצלקת העיקרית צלקת רוחבית 2 ס"מ רכה ועדינה." הוועדה אבחנה כי מדובר ב"מצב לאחר דיסקטומיה בגובה 3L-2L צלקת בע"ש". בסעיף הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה, כדלקמן: "הועדה עיינה בחוות דעת פרופ' פלד מתאריך 30.10.12 ומקבלת את מסקנותיו וקובעת 5% לפי סעיף 75 1 בין א-ב. פרופ' פלד בחוות דעתו לועדה מתייחס לחוות הדעת של הפלסטיקאי דר' ברגר אשר הומצאה ע"י התובע. הועדה קובעת 20% בגין הגבלה בתנועות ע"ש גבי לפי סעיף 37(7)ב סה"כ הנכות 24% בתחולה מ 28.8.95." אשר לדיון בהפעלת תקנה 15 קבעה הוועדה כי "אין מקום להפעיל תקנה 15 חזר לעבודה ואין ירידה בהכנסות". על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי. 5. בערעורו לפני בית הדין האזורי טען המבקש, בעיקרם של דברים, כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. לגישתו, נוכח הוראות סעיף ליקוי 75(1)(ב), ומשום שהוועדה מצאה כי הצלקת מכאיבה או מכערת היה עליה לקבוע לו דרגת נכות בשיעור 10%, ולא דרגת נכות מותאמת כפי שעשתה. עוד ולאור הקביעות בחוות הדעת שניתנו בעניינו, המעידות על כך שהצלקת רגישה ועל גודלה, היה מקום לקבוע לו דרגת נכות בשיעור 10%. על הוועדה היה להתייחס באופן ענייני ובמנומק לחוות דעתו של דר' ברגר ולא להסתמך על עמדתו של פרופ' פלד. המבקש הדגיש כי מדובר לא רק בצלקת באורך 16 ס"מ אלא גם ב-31 תפרים שבולטים לעין, המגבירים את כיעורה של הצלקת. כמו כן ציין פרופ' פלד בחוות דעתו שבצלקת יש "מידה מסוימת של כיעור", אך סעיף ליקוי 75(1)(ב) אינו קובע מה המידה של הכיעור שיש בצלקת. כך גם בממצאי בדיקת הוועדה קבעה הוועדה כי הצלקת רגישה. הוועדה לא השתמשה במונח המופיע בסעיף הליקוי, על אף שמן הראוי שתעשה כן, ומכל מקום, צלקת רגישה משמעה צלקת מכאיבה. לאור זאת ביקש המבקש כי בית הדין יקבע כי דרגת נכותו בשל הצלקת היא בשיעור 10%, ולחלופין ביקש להחזיר את עניינו לוועדה. 6. בפסק הדין מושא הבקשה נקבע, כי לוועדה הרפואית מסור שיקול הדעת לקבוע את דרגת נכותו של המבקש, לרבות קביעת נכות מותאמת. השאלה האם מדובר בצלקת מכערת ובאיזו מידה הינה שאלה שבשיקול דעתה הרפואי של הוועדה. נוכח תיאור הצלקת על ידי פרופ' פלד ועל ידי הוועדה ניתן להבין את קביעתה כי בצלקת יש מידה מסוימת של כיעור המצדיקה קביעת דרגת נכות מותאמת. בית הדין ציין כי פרופ' פלד לא קיבל את טענות המבקש כי הצלקת מכאיבה, וקבע כי לא ניתן להסביר את תלונות המבקש מאחר שמדובר בצלקת ישנה ללא סימני התעבות. כך גם קבעה הוועדה כי הצלקת אינה מכאיבה. כמו כן ובאשר לחוות דעתו של דר' ברגר הסביר פרופ' פלד מדוע הוא אינו מסכים עם מסקנתו שמדובר ב-31 צלקות, מן הטעם שאין להפריד את סימני התפר מהצלקת הניתוחית. הוועדה אימצה את מסקנותיו של פרופ' פלד, לרבות התייחסותו לחוות דעתו של דר' ברגר, ודי בכך לענות על הדרישה כי הוועדה תתייחס לחוות דעת רפואית שהעמיד לפניה המבוטח. בית הדין האזורי ציין עוד כי אף דר' ברגר לא קבע בממצאיו שמדובר בצלקת מכאיבה אלא מתייחס בעיקרו של דבר לגודל הצלקת ושטחה כגורמים שמצדיקים קביעת דרגת נכות בשיעור 10%. קביעתו של דר' ברגר נדחתה, כאמור, מפורשות על ידי פרופ' פלד. לאור האמור לעיל נקבע כי מידת כיעורה של הצלקת, שהינה בשיקול דעתה של הוועדה, נבחנה על ידה תוך פירוט ממצאי הבדיקה הרלוונטיים לעניין, באופן בו ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ותוך התייחסות ברורה לחוות דעתו של דר' ברגר שהוגשה מטעם המבקש. משכך נמצא כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה. 7. בבקשתו חוזר המבקש, בעיקרם של דברים, על טענותיו כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי. המבקש מדגיש כי אין חולק שהוא לוקה בצלקת מכאיבה או מכערת, שהרי כך קובעת גם הוועדה עצמה. סעיף ליקוי 75(1) אינו דן בחומרת כיעורה של הצלקת אלא קובע שיש לקבוע דרגת נכות בשיעור 10% בשל צלקת מכערת. לפיכך לא היה מקום להתחשב במיקומה של הצלקת. פרופ' פלד לא התייחס לכך שבנוסף לצלקת, שהיא באורך 16 ס"מ, בולטים 31 סימני תפירה לכל אורכה. כך גם לא התייחס פרופ' פלד לכך שהצלקת מכאיבה, אלא רק לסוגיית היותה מכערת, ומכל מקום, צלקת רגישה משמעה צלקת מכאיבה. נוכח זאת לא היה מקום לקבוע לו דרגת נכות מותאמת, ויש מקום כי בית הדין יקבע את דרגת נכותו בהתאם להוראות סעיף הליקוי. 8. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.1.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי מתבקשת תגובת המשיב לשאלה מדוע לא יוחזר עניינו של המבקש אל הוועדה לעררים באותו הרכב, על מנת שתשוב ותיזקק לשאלה בדבר שיעור נכותו של המבקש לעניין הצלקת בגבו. הוועדה תתבקש להתייחס מפורשות לשאלה האם הצלקת ממנה סובל המבקש היא מכערת או מכאיבה. בקשר לכך תתייחס הוועדה לתלונות המבקש לפיהן הצלקת היא צלקת מכאיבה, וכן למאפייניה של הצלקת לרבות אורכה, עובייה וסימני התפרים הבולטים לאורכה. לצורך מענה על שאלות אלה רשאית הוועדה לשוב ולהיוועץ בפרופ' פלד. הוועדה תבהיר ותנמק היטב את החלטתה, באופן שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה. 9. תשובת המוסד לביטוח לאומי כאמור מתבקשת נוכח אי בהירות בהחלטת הוועדה לאור לשון סעיף ליקוי 75(1) שבתוספת לתקנות, המתייחס לצלקות "מכאיבות" או "מכערות". הוועדה קובעת כי הצלקת ממנה סובל המבקש היא "רגישה", אך לא קובעת האם מדובר בצלקת מכאיבה אם לאו. בקשר לכך יצוין, כי פרופ' פלד לא התייחס בחוות דעתו לשאלה האם הצלקת היא מכאיבה, וזאת על אף שהמבקש התלונן לפניו על כאבים. כמו כן, הוועדה לא מתייחסת במילותיה שלה לשאלת היות הצלקת מכערת, והיא אך נסמכת על חוות דעתו של פרופ' פלד. לעניין זה יובהר, כי לאור לשון סעיף ליקוי 75(1) שבתוספת לתקנות, קביעתו של פרופ' פלד לפיה יש שבצלקת יש "מידה מסוימת של כיעור" אינה ברורה. כפועל יוצא מכך מתבקשת, איפוא, התייחסות מפורשת של הוועדה בצורה ברורה ומנומקת לשאלה, כאמור בסעיף 8 לעיל. 10. אשר לטענת המבקש כי על בית הדין לקבוע את דרגת נכותו. על פני הדברים, אין מדובר במצב בו תיקון הטעות המשפטית שנפלה בהחלטת הוועדה הינו תיקון שאינו מצריך ידע רפואי. על כן, אין מקום בנסיבות העניין כי בית הדין יקבע את דרגת נכותו של המבקש במקום הוועדה. לפיכך, ככל שבקשת המבקש נסמכת על טענה זו - היא נדחית. 11. המוסד לביטוח לאומי יגיש תגובתו לשאלה כפי שפורטה בסעיף 7 לעיל עד ולא יאוחר מיום 26.1.14. ניתוחצלקת