כתב התביעה לא הומצא ישירות לידי המשיב הפורמאלי או לידי המבקשת. המצאה ישירה לאחרונה חייבה היתר המצאה לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - תקנות סדר הדין), החלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה(סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן - תקנות בית הדין לעבודה). כתב התביעה הומצא לידי עו"ד יעקב לירז אשר ייצג את השניים בישראל. לאחר אורכה שביקש עו"ד לירז, על מנת לקבל יפוי כוח לייצג בתובענה, הגיש עו"ד לירז, ביום 9.10.12, כתב הגנה הן מטעם המשיב הפורמאלי והן מטעם המבקשת. לכתב ההגנה לא צורף יפוי כוח מאת מי מהמיוצגים על ידי עו"ד לירז - המשיב הפורמלי או המבקשת. לאחר הגשת כתב ההגנה הוגשו לתיק בית הדין האזורי בקשות מטעם התובע לקביעת מועד דיון ולמתן צו לגילוי מסמכים. לא הוגשו תגובות מטעם המשיב הפורמאלי והמבקשת כאן (הנתבעים בבית הדין האזורי). ביום 18.4.13 הוגשה לבית הדין האזורי הודעה על החלפת הייצוג של המשיב הפורמאלי. ביום 23.4.13 הוגשה לבית הדין הודעת המבקשת כדלקמן: "הח"מ מתכבדת להודיע לבית הדין הנכבד כי ביום 19.4.2013 קיבל משרד הח"מ על עצמו את ייצוגה של הנתבעת 2,Jerusalem Global Management LLC, בהליך בתיק זה. משרד הח"מ מונה על ידי NORTHERN TRUST, המחזיקים בנתבעת 2 בנאמנות. מובהר כי אין באמור כדי לגרוע מטענות הסף אשר הנתבעת 2 מתכוונת להעלות בהליך לרבות בדבר אי ביצוע המצאה לנתבעת 2 כנדרש בדין." ביום 24.4.13 ניתנה החלטת בית הדין כדלקמן: "1.כתב ההגנה הוגש על ידי עורך הדין יעקב לירז אשר על כן וככל הנראה המדובר על החלפת ייצוג וזאת בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין הנתבע 1. 2. מכל מקום הנתבעת 2 תגיש יפוי כוח כמקובל. או אז יעודכנו פרטיה על ידי המזכירות. 3. לידיעת התובע." ביום 16.10.13 לאחר שנדרשה להגיב לבקשה של התובע, טענה המבקשת כך: "2. כפי שהודיעה הנתבעת 2 בהודעתה מיום 21.4.13, כתב התביעה בהליך דנן לא הומצא לנתבעת 2, לאור היותה של הנתבעת 2 נתבעת זרה אשר מושבה אינו בישראל ואין לה מיופי כח בישראל (ובכלל זה עוה"ד יעקב לירז, אשר לא היה מיופה כוחה של הנתבעת 2). 3. בהתאם לדין, כל עוד לא הומצא כתב התביעה לנתבעת 2 כדין, אין הנתבעת 2 צד להליך. 4. יצוין, כי טענתה של הנתבעת 2 בדבר העדר המצאה כדין עלתה כאמור כבר בחודש אפריל, והובאה אז גם לידיעתו של התובע." ביום 21.10.13 התקיים דיון מוקדם בתובענה. לאחר שמיעת טענות הצדדים ניתנה ההחלטה מושא הליך זה כדלהלן: "1.בתיק בית הדין מצוי כתב הגנה מטעם הנתבעת 2, שהוגש עוד ביום 11.10.12, וזאת בשם הנתבע 1 והנתבעת 2. אשר על כן דעתי היא כי המדובר בהמצאה כדין לנתבעת 2. 2. ככל שיש לנתבעת 2 טענות כלפי בא כוח הנתבעים באותה עת, עו"ד יעקב לירז, תברר אותם בפני הגורמים המוסמכים. 3. ככל שבדעת הנתבעת 2 תבקש את תיקון כתב ההגנה ולפנים משורת הדין תעשה זאת תוך 21 יום." הטענות בבקשה לטענת המבקשת, בית הדין לא רכש סמכות שיפוט על התובענה כלפיה מאחר שלא ניתן היתר למצאת כתב התביעה מחוץ לתחום. יתר על כן, כך נטען, עו"ד לירז כלל לא היה מוסמך לייצג את המבקשת שכן הוא לא קיבל יפוי כוח מאת הנאמן. בהחלטה מיום 10.11.13 הוצע לצדדים, נוכח העובדה שלתיק בית הדין האזורי לא הוגש יפוי כוח שניתן לעו"ד לירז, להחזיר לבית הדין האזורי את בירור השאלה העובדתית בדבר יפוי כוחו של עו"ד לירז להגיש כתב הגנה בשם המבקשת. המבקשת הסכימה להצעה, אך עמדה על כך שבית הדין האזורי ידרש גם לשאלת ההמצאה "אשר יכול ותושפע מן ההכרעה בשאלת סמכותו של עו"ד לירז להגשת כתב ההגנה". המשיב הפורמאלי הסכים להצעת בית הדין. התובע התנגד להצעה ותמך בהחלטת בית הדין האזורי מטעמיו. עוד טען התובע כי: טענת המבקשת לענין העדר סמכות נדחתה כבר בהחלטה מיום 24.4.13, ולכן אחרה המבקשת את המועד לפנות בענין זה לבית דין זה; עיתוי העלאת הטענה "מחדש" נגוע בשיהוי ולוקה בחוסר תום לב דיוני; עו"ד לירז היה בא כוחה של המבקשת עובר להעלמותו של המשיב הפורמאלי ולכן כתב התביעה הומצא כדין; מועד הגשת כתב ההגנה אינו רלוונטי לשאלת הסמכתו של עו"ד לירז. הכרעה החלטתנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי סמכותנו שבתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות), זאת לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להודיע עמדתם בעניין ובהעדר התנגדות מטעמם. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל באופן חלקי, וכי יש להורות שהענין שלפנינו יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיברר את השאלות הבאות: האם בעת שהומצא כתב התביעה לעו"ד לירז, הוא היה מוסמך לקבלו בשם המבקשת; האם עו"ד לירז היה מוסמך להגיש כתב הגנה בשם המבקשת. לאחר בירורן של שאלות אלה יבחן בית הדין האזורי, לאור התשתית העובדתית שתקבע, האם כתב התביעה הומצא למבקשת כדין והאם כתב ההגנה שהוגש בשמה - הוגש כדין. ואלה טעמינו: המצאה כדין של כתב תביעה לנתבע בישראל היא תנאי לכך שבית הדין ירכוש סמכות שיפוט בתובענה. הוא הדין בהמצאה לנתבע המצוי מחוץ לתחומה של ישראל, אם כי "ייתכנו מצבים שבהם המצאה לידיו של אחר תהא שוות ערך להמצאה לידי הנתבע אף שזה האחרון אינו נמצא בארץ (למשל המצאה לידי מורשה, לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי). אפשר שגם הסכמה של בעל-דין, בין במפורש ובין מכללא, תכונן סמכות שיפוט בין-לאומית". לפיכך, מקום שמועלות טענות שענינן פגם בהמצאת כתב התביעה לנתבע יש לברר ולהכריע בטענות אלה בתחילתו של ההליך ובאופן ברור, שכן כאמור הדבר יורד לשורש סמכותו של בית הדין. שאלת הסמכתו של עו"ד לייצג בעל דין היא קודם כל שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה. בעבר, דרשה תקנה 472 לתקנות סדר הדין (אשר חלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה) הפקדת יפוי כוח שניתן בכתב לעו"ד שהוסמך לייצג את בעל הדין. הפקדת יפוי כוח כאמור נועדה למנוע את פעולתו של עו"ד ללא הרשאה, והלכה למעשה סיפקה ראיה לכאורה לקיומה של הסמכה. בשנת תשס"ה תוקנה התקנה ועו"ד לא נדרש להפקיד יפוי כוח בכתב, ודי בכך שיודיע כי יש בידיו יפוי כוח מטעם בעל הדין. בנסיבות שכאלה פחתה הודאות בקיומה של הסמכה, ולא בכדי הסמיכה תקנה 472 בנוסחה החדש את בית המשפט לדרוש מעורך הדין להמציא את יפוי הכוח. המבקשת כופרת בהסמכתו של עו"ד לירז להגיש כתב הגנה בשמה, ובמשתמע היא כופרת בהסמכתו לקבל בשמה את כתב התביעה. כאמור מדובר בשאלה עובדתית, שלבירורה לא נפרסה לפני בית הדין האזורי תשתית ראייתית מספקת. העובדה שהוגש כתב הגנה מטעם המבקשת אין משמעה בהכרח כי מגיש כתב ההגנה מוסמך לעשות כן או אף כי מגיש כתב ההגנה היה מוסמך לקבל את כתב התביעה. בנסיבות אלה, נדרש כי יושלם הבירור עובדתי בשאלת הסמכתו של עו"ד לירז לקבל את כתב התביעה בשם המבקשת וכן בשאלת הסמכתו להגיש כתב הגנה. הצורך בבירור עובדתי זה מתחזק נוכח העובדה שעו"ד לירז הודיע, לאחר שקיבל את כתב התביעה כי הוא ממתין ליפוי כוח מ"האפוטרופוס" ומשיפוי כוח שכזה לא הומצא לתיק. ברי כי בירור השאלות העובדתיות האמורות ישליך על ההכרעה בטענת המבקשת אודות הצורך בקבלת היתר המצאה לחו"ל - לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין - קודם שבית הדין יקנה סמכות שיפוט כנגדה. אין לקבל את טענת המשיב הנוגעת להחלטה מיום 24.4.13, זאת משבמועד ההחלטה טרם הוגשה בקשת המבקשת ורק צויין כי בכוונתה להעלות טענה כאמור. יחד עם זאת, צודק המשיב כי היה על המבקשת להזדרז בהעלאת הטענה האמורה ולא להמתין חודשים מספר עד להגשתה. שיהוי זה אין בו כדי לדחות את טענת המבקשת, אך יקבל את ביטויו בפסיקת ההוצאות. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 15 לעיל. לאור האמור בסעיף 20 לעיל, כל צד ישא בהוצאותיו. כתב תביעהמשיב פורמלי / צד פורמלימסמכיםהמצאת כתבי בי דין