נדחתה בקשה לדחות את מועד הדיון שנקבע לחקירת העדים בהחלטה השניה (סגן הנשיאה שמואל טננבוים ונציגי הציבור גב' חנה נאמן גלאי ומר צבי זייד), מיום 26.11.13, במסגרת דיון ההוכחות, קיבל בית הדין את תצהירי המשיב ללא חקירה נגדית. בהחלטה מיום 11.12.13 הוצע לצדדים הסדר לפיו יקבע מועד להמצאת ראיות מטעם המוסד ויקבע יקבע מועד חדש לחקירת המצהירים מטעם המשיב וכן לחקירת עדי המוסד, ככל שיהיו. בנוסף ולמקרה שלא תושג הסכמה, נדרשו הצדדים למסור עמדתם ביחס לאפשרות שבית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, וינתן פסק דין על יסוד הבקשה והתגובות. המוסד נתן הסכמתו הן להצעת בית הדין והן לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשה לפי תקנה 82 כאמור, ואילו המשיב התנגד לכך וביקש לדחות את הבקשה על הסף. בהעדר הסכמה אין מנוס מהכרעה לגופו של עניין. משניתנה לצדדים הזדמנות למסור עמדתם כאמור לעיל, ומשלא מצאנו כי זכותו של מי מהצדדים עשויה להיפגע מכך, ועל פי הסמכות הנתונה בידינו, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור בהתאם לתקנה 82 האמורה. הרקע לבקשה המשיב הגיש בשנת 2005 לבית הדין האזורי בתל אביב-יפו תובענה ובה עתר להכיר בו כמי שנפגע בתאונת עבודה מיום 2.4.03. בשנת 2007 הוקפאה התובענה בשל הליכי פשיטת רגל של המשיב. ביום 17.10.12 הגיש המשיב בקשה לחידוש ההליכים משניתן לו צו הפטר. לאחר פעולות לשחזור התיק ודין ודברים בין הצדדים, לרבות ישיבה מיום 2.7.13, ניתנה ביום 29.10.13 החלטת בית הדין המתירה את חידוש ההליכים בתובענה. באותה החלטה הורה בית הדין למשיב להגיש את תצהירי עדותו עד ליום 17.11.13 וקבע כי ישיבת ההוכחות תתקיים ביום 26.11.13. ביום 13.11.13, טרם המועד שנקבע לכך, הוגשו לבית הדין האזורי תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב - חמישה במספר (המשיב ועוד ארבעה עדים). באותו יום ניתנה על ידי בית הדין האזורי החלטה "מתקבל לתיק". מעיון במערכת נט המשפט עולה לכאורה שהחלטה זו לא הומצאה למוסד. המשיב שלח את תצהיריו למוסד בדואר רגיל. ביום 24.11.13 פנה ב"כ המוסד לב"כ המשיב וביקש את עמדתו באשר לדחיית מועד הדיון משתצהירי המשיב טרם התקבלו במוסד. בעקבות פניה זו הועברו תצהירי המשיב לב"כ המוסד בפקס, עוד באותו יום בשעה 15:15. בבוקרו של יום 25.11.13 ביקש המוסד לדחות את ישיבת ההוכחות, זאת משתצהירי המשיב התקבלו אצלו רק יום קודם - ביום 24.11.13, וכי אין למוסד כל אפשרות להיערך לחקירות העדים בפרק הזמן שנותר. בו ביום הוגשה תגובת המשיב, וניתנה ההחלטה הראשונה הדוחה את הבקשה. וכך נקבע בהחלטה הראשונה "לאחר עיון בבקשה ובתגובה אני דוחה את הבקשה לדחיית מועד הדיון". מעיון במערכת נט המשפט עולה כי ההחלטה הומצאה למוסד בפקס ביום 25.11.13 בשעה 15:15. בפתח ישיבת ההוכחות מיום 26.11.13 שב בא כוח המוסד וביקש לדחות את הדיון והודיע כי בנסיבות העניין אינו מסוגל לקיים חקירה נגדית. בית הדין דחה גם בקשה זו ונתן את ההחלטה השניה לפיה תצהירי המשיב יתקבלו ללא חקירה נגדית. בתום הדיון אפשר בית הדין למוסד להמציא ראיות מטעמו. הטענות בבקשה בתמצית טוען המוסד כי לא ניתן לו יומו וכי סד הזמן שנוצר לא איפשר לו להערך לחקירות נגדיות ראויות של המצהירים. מנגד טוען המשיב כי נגרם לו עינוי דין הן בשל הקפאת ההליכים לאור הליכי פשיטת הרגל, הן בשל איבוד התיק והליכי השחזור שנעשו, והן לאור העובדה שנאלץ להמתין זמן רב להחלטה על חידוש ההליך. עוד טוען המשיב, בין היתר, כי היה על המוסד לפעול להכנת עמדתו וראיותיו מראש; מדובר במסגרת עובדתית פשוטה, התצהירים קצרים ותמציתיים וכל שנדרש היה הוא להכין חקירה נגדית; העדים התייצבו וקבלת הבקשה תגרום למשיב נזק, שכן העדים ציינו שלא יגיעו פעם נוספת. המוסד בתגובתו טוען כי לא ניתן לצפות שלאחר הקפאה רבת שנים של התובענה, הוא יהיה ערוך "תוך ימים" לחקירה נגדית, ודאי עת לתצהיר המשיב צורפו ארבעה תצהירים, ובעבר הודיע המשיב כי תעיד רק עדה אחת מטעמו. הכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בטענות הצדדים, וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל, ואלה טעמינו בתמצית: התמשכות ההליכים בתובענה - התמשכות הליכים שלא ניתן לזקוף אותה לחובת המוסד, אכן מצדיקה את זרוז המשך ההליכים בתובענה. יחד עם זאת, יש להזהר ממצב בו הנמרצות בבירור תיק, אפילו ישן, תקפח את זכויות המתדיינים, ובכלל זה את זכויות הנתבע. לעיתים - כמו במקרה זה - דווקא החיפזון גורם להתארכות ההליכים. מצב בו הנתבע נדרש להכין, בתיק עיקרי, תוך יממה או אפילו ימים בודדים את ראיות ההגנה ואת החקירות הנגדיות, על פני הדברים אינו סביר בנסיבות העניין ואינו מוצדק ומקים חשש ממשי מפני קיפוח זכויותיו של הנתבע להתגונן כדבעי. גם מסגרת עובדתית פשוטה טעונה הערכות לחקירה נגדית שבנסיבות העניין נראה שקשה לצפות כי הכנתה תתכנס ליממה אחת או לימים בודדים. זאת ועוד, משהודיע המוסד בדיון ההוכחות כי לא עלה בידו להתכונן לחקירה נגדית ראויה, ראוי היה לשקול פסיקת הוצאות - ככל שבית הדין סבר כי המוסד התרשל או פעל באופן לא סביר, וקביעת מועד חדש לדיון תוך זמן סביר. טענת המשיב אודות הנזק שיגרם לו בשל הודעת העדים (למעט הרעיה) לפיה לא יתייצבו פעם נוספת לא נתמכה בתצהיר. כך או כך, ככל שיהיה בכך קושי רשאי המשיב לנקוט בהליכים הקבועים בתקנות לזימון עדים. מכל מקום, אין בכך כדי להצדיק את קיפוח הגנת המוסד. נעיר שלו לכל הפחות היה המשיב טורח וממציא למוסד את תצהיריו כבר ביום 13.11.13 (או לכל המאוחר, במועד שקצב לכך בית הדין - 17.11.13), ולא מסתפק במשלוחם בדואר רגיל, יתכן ולא היינו נזקקים להליך זה. סוף דבר - הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בית הדין האזורי יקבע מועד חדש לשמיעת ההוכחות לפרק זמן שיאפשר את הזמנת העדים באמצעות בית הדין, ככל שיהיה בכך צורך. מועד דיוןדיון