פיטורים בעקבות שימוע עד למתן הכרעה בתביעה העיקרית 2. לטענת המבקש, פיטוריו הינם בלתי חוקיים, פסולים ודינם להתבטל. לטענתו נפל פגם הן בעילת הפיטורים, הנובעת ממניעים פסולים של התנכלות ורדיפה אישית כנגדו, והן בהליך הפיטורים, בהרכב ועדת השימוע ובאופן קבלת החלטתה בעניינו. 3. על יסוד הראיות שהובאו בפנינו נכון לעת הזו, קובעים אנו לכאורה את עיקר עובדות המקרה, אותן מוצאים אנו כצריכות להכרעתנו בשלב זה, כדלקמן. 4. המבקש שימש כמנהל מח' הבטחון וכקב"ט במכללה, שהינה מכללה אקדמית המוכרת ע"י המל"ג. 5. בעבר היה התובע כפוף לסמנכ"ל המשאבים במשיבה (מר זאב זימל ולאחריו מר שמואל רוזנשטיין ז"ל). הסמנכ"ל התלונן עוד בשנת 2010 על מערכת יחסים עכורה וקושי בקבלת מרות מצד המבקש. בהמשך, הועבר המבקש לעבוד בכפיפות למנכ"ל המכללה דאז, מר רני פלק. 6. ביום 22/5/13 במהלך טיול גיבוש לצוות המכללה ובמסגרת מסיבה לילית שנערכה על שפת הבריכה בקיבוץ כפר גלעדי שם התארחו, נדחף המבקש לבריכה ע"י מר פלק. אירוע זה יכונה להלן "האירוע". הצדדים אינם רואים עין בעין פרטי התרחשות אירוע זה ומידת חומרתו. לטענת המכללה, הדבר נעשה מתוך שחוק וברוח טובה, ואילו המבקש מייחס חומרה רבה לאירוע, רואה בו אירוע של תקיפה חמורה בגינו הוגשה בשלב מאוחר יותר תלונה כנגד מר פלק למשטרת ישראל. כמו כן הגיש המבקש בשל האירוע (ואירועים נוספים המהווים לטענתו לשון הרע) תביעה כנגד מר פלק בבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 231-10-13) לפיצוי בגין לשון הרע ועגמת נפש אשר הועמדה, לצרכי אגרה, על סך 500,000 ₪. בתביעה זו טען המבקש, בין היתר, כי הינו שרוי במצוקה נפשית קשה בגינה נזקק לטיפול תרופתי קבוע, מטופל בכדורי הרגעה, מצוי בטיפול פסיכולוגי ורפואי תומך קבוע, מתחיל טיפול פסיכיאטרי, סובל חרדות קשות ופחדים, אינו מסוגל לטבול במים, חושש משימוש במעליות וסובל פוביה מפני הימצאות במקומות הומי אדם. כמו כן טען לחוסר שליטה על סוגרים בלילה וחוסר בתפקוד בינאישי. לטענת המבקש, בעקבות האירוע ביקש מר פלק להתנכל לו והוא הפך להיות מושפל ונרדף. 7. לנוכח תחושותיו ותלונותיו של המבקש, ניהלו עימו גורמים שונים במכללה שיחות בהן הובהר לו כי אין ממש בעניין (נשיא המכללה, מנכ"ל המכללה היוצא ויו"ר הועד המנהל). הוחלט, כי לטובת הרגשתו של המבקש יחזור לעבוד בכפיפות לסמנכ"ל הכספים, כפי שהיה בעבר, ולא יעבוד בכפיפות ישירה למר פלק. גם על כך מלין המבקש וטוען כי מדובר בפגיעה במעמדו וברדיפה כלפיו. מר פלק התנצל בפני התובע על האירוע ואף עשה כן בפומבי בעת "הרמת כוסית" לכבוד ראש השנה בפני כל העובדים. 8. בחודש 7/13 הגיש המבקש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כפגיעה בעבודה, בגינה נגרמה לו פגיעה נפשית. לנוכח המחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות האירוע, המכללה סירבה לחתום על תיאור האירוע כפי שתואר ע"י המבקש בטופס התביעה למל"ל. משלב זה החלה תכתובת ענפה בין ב"כ הצדדים באשר למבקש. 9. בד בבד, ומדו"ח שהומצא לעיוננו, במהלך התקופה שמחודש יולי ועד ספטמבר נעדר התובע מעבודתו 9 ימים בחודש 7/13, 12 ימים בחודש 8/13, ו- 7 ימים בחודש 9/13. בסיבת ההיעדרות נרשם חופשה. 10. ביום 29/9/13 בישיבת הועד המנהל של המכללה, עודכן הועד בדבר השתלשלות האירועים מהאירוע מיום 22/5/13, טענות המבקש כפי שעלו במכתביו ובכתבי הטענות שהגיש, לרבות טענותיו כי הוא סובל מטראומה וחרדות, מטופל ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר, נוטל תרופות ואינו ישן בלילה. בפרוטוקול הישיבה נכתב: "הועד המנהל הביע דאגה מן העובדה כי אדם המציין שהינו שרוי בטראומה, מטופל ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר, נוטל תרופות ומצוי בחרדות, משמש קב"ט במוסד שאלפי אנשים באים בשעריו. לפיכך הוחלט: הוועד המנהל דורש כי X ימציא אישור מרופא תעסוקתי הקובע כי הינו כשיר (או לא כשיר) לביצוע תפקידו כקב"ט. המכללה לא תעמוד בדרכו של X להגיש תביעה לביטוח לאומי, אולם תחתום רק על מסמכים המציגים בצורה אמינה ומהימנה את השתלשלות האירועים. הועד המנהל מעיר למנכ"ל על אופן התנהלותו במסיבה בליל ה-22 במאי. הועד המנהל מאשר כי היועץ המשפטי של המכללה ימשיך לטפל בענייני התביעה האישית שהוגשה נגד X." 11. כעולה מהחלטת הועד המנהל, זה לא הכריז על המבקש כמסוכן לציבור, בלתי שפוי או מי שאינו כשיר להחזיק בנשק או לעבוד כקב"ט כפי שטוען המבקש. 12. בסמוך לאחר החלטת הועד המנהל, המבקש נדרש מספר פעמים להמציא אישור רופא תעסוקתי. 13. עם פתיחת שנת הלימודים ביום 13/10/13 ומשלא הומצא האישור, הודיעה המכללה למבקש כי עד להמצאת האישור יצא לחופשה בת שבועיים על חשבון המכללה, וככל שלא יומצא האישור בפרק זמן זה, ישהה המבקש בחופשה על חשבון חופשתו השנתית עד להמצאת האישור. באותו מעמד מסר המבקש מפתח חדרו, והנשק שרשיונו על שם המבקש נלקח והופקד בכספת. לטענת המבקש נשקו נלקח ממנו באילוץ וגם בגין כך הגיש שתי תלונות למשטרה. 14. בחלוף כשבועיים, משלא היתה התקדמות בהמצאת אישור רופא תעסוקתי, תאמה המכללה עבור המבקש מועדים אפשריים לבדיקה אצל סגן הממונה על המחוז, ד"ר רוזנצווייג. המבקש אישר בהודעה למכללה מיום 27/10/13, כי סוכם שייבדק ע"י ד"ר רוזנצוייג ביום 4/11/13. ביום 3/11/13 הודיע ב"כ המבקש כי הוא מתנגד לבדיקה ע"י הרופא, שהינו בעל דעה קדומה ואינו אובייקטיבי, ויש להמתין לבדיקת רופא תעסוקתי מטעם קופ"ח. במאמר מוסגר יצויין, כי חוות הדעת התעסוקתית שהמציא התובע בסופו של דבר למכללה לא הייתה מטעם רופא קופ"ח אליו הופנה אלא חוו"ד מומחה פרטי, ד"ר ברוך סגל. 15. ביום 4/11/13 הודיע ודרש ב"כ המבקש כי מר אלבאום, מנהלו הישיר של המבקש ו/או מי מטעם המכללה יחדלו מליצור עם המבקש קשר כל זמן שהמבקש מורחק מהמכללה. המכללה באמצעות בא כוחה השיבה כי דרישה זו אינה לגיטימית כל עוד המבקש עובד המכללה, אלא אם ברצונו לנתק קשרים אלו. 16. ביום 12/11 מסר מר אלבאום למבקש כי יתרת חופשתו הצבורה מסתיימת ביום 19/11 ולפיכך עליו להתייצב לעבודה ביום 20/11, וככל שעד לאותו מועד לא יומצא אישור המעיד על כשירותו לתפקיד קב"ט, יועבר באופן זמני למחלקת משק ואחזקה. מכתב ברוח זו נשלח למבקש ביום 14/11/13. 17. ביום 18/11/13 שלח ב"כ המבקש מכתב בו דוחה הוא את הדרישה כי על המבקש יהיה להתייצב לעבודה במחלקת המשק והתחזוקה. במכתב מיום 19/11/13 המכללה שבה ועמדה על כך כי המבקש יתייצב לעבודה ביום 20/11/13. 18. המבקש לא התייצב לעבודה ביום 20/11/13 ואף לא ביום 21/11/13. 19. ביום 21/11/13 שלח ב"כ המבקש למשיבה מכתב, אליו צורפה חוות דעת ד"ר סגל מטעם המבקש, הקובע כי המבקש כשיר לשמש כקב"ט, אין בו מסוכנות ואין מניעה כי ישא נשק. במכתב הועלו תנאים ודרישות כתנאי לחזרת המבקש לעבודה, לרבות חתימה על התנצלות, התחייבות למימון טיפולים רפואיים ומשפטיים למבקש ותשלום פיצוי כספי למבקש. 20. ביום 21/11/13, לאחר קבלת מכתב ב"כ המבקש, הוצא למבקש מכתב הזמנה לשימוע בו נכתב : "בהמשך להתנהלותך בחודשים האחרונים ולאי הופעתך לעבודה בימים האחרונים על אף שנדרשת לכך, הריני להודיעך כדלקמן: 1. בהמשך להודעתך הכוללת הצבת תנאים שאף לא אחד מהם מקובל על המכללה ובצדם אולטימאטום לפיו הנך מסרב להמשיך לעבוד במכללה באם לא יקויימו, הריני לזמן אותך לשימוע בו תוכל להשמיע עמדתך בכל הנוגע לדיון בהמשך העסקתך במכללה. סיבות הזימון הינן: (א) התנהלות ותפקוד כושל. אי עמידה בציפיות התפקיד (ב)מנהל לא תקין (ג)אי קבלת מרות ואי ביצוע הנחיות הממונים עליך (ד)העדרויות תכופות ללא הצדקה וללא קבלת אישור (ה)יצירת מערכת יחסים עכורה ואי שיתוף פעולה בעבודה (ו)יצירת מראית עין של חוסר תפקוד-מצג של חרדות ממקומות הומי אדם ואי יכולת לתפקד 2. (א) הנך מוזמן להליך שימוע שיתקיים ביום ו' 29/11/13 בשעה 14:00 בחדר הישיבות בבניין המנהלה. (ב) בהליך השימוע הנך מוזמן להשמיע התייחסותך לדברים הנ"ל באופן מפורט, לרבות הבהרת האמור במכתב בא כוחך מיום 21/11/13 לגבי האולטימאטום להמשך עבודתך במכללה על התנאים הכלולים בו. 3. עד למועד השימוע הנך נדרש להתייצב לעבודה במשרדי בתפקיד זמני אשר אליו תשובץ כפי שנמסר לך. בכבוד רב, אבי אלבאום סמנכ"ל כספים ומשאבים" 21. בהמשך למכתב ההזמנה לשימוע ביקש ב"כ המבקש לדעת מהו הרכב ועדת השימוע וכן לקבל מידע ומסמכים שונים מהמכללה. על כך נענה, כי ועדת השימוע מורכבת מנשיא המכללה, סמנכ"ל משאבים, מנהלת משאבי אנוש והיועהמ"ש של המכללה. הדרישה לקבלת מסמכים נענתה בחלקה, לאחר שלגבי חלק מן המסמכים נטען כי אינם רלוונטיים לשימוע. 22. ביום 29/11/13 התקיימה ישיבת ועדת השימוע. פרוטוקול מתומלל הוגש לתיק בית הדין. 23. הועדה דנה והתייחסה לטענות המבקש ובא כוחו בשימוע. דיון הועדה בטענות מתפרס על פני מס' עמודים ובסיכומם מסכמת הועדה מסקנותיה: "הועדה לא רואה שקיימת נכונות כלשהי מצד העובד ליצירת מע' יחסים תקינה. יתרה מכך, המצב הגיע לידי כך שאין כל נכונות להמשך העסקתו על ידי הממונים עליו. ראייתו את תפקידו והשתלבותו במערכת הארגונית של מר X הינה בעייתית ביותר ואינה עולה בקנה אחד עם הסטנדרט הראוי והמקובל במכללה. ההתרסות הבלתי פוסקות כלפי הממונים עליו יצרו מצב בלתי הפיך שלא ניתן להפעיל עליו מרות והוא לא מסוגל לקבל מרות ולהשתלב בעבודה כאחד העובדים." החלטת הועדה היתה להודיע למבקש על פיטוריו באופן מיידי תוך מתן מלוא הזכויות המגיעות לו. 24. ביום 8/12/13 נשלח לתובע מכתב פיטורים המודיעו על פיטוריו. 25. ברקע הדברים ראוי לציין כי מהראיות, המסמכים והעדויות מסתבר, כי בנוסף לתלונה למשטרה ולתביעה כנגד מר פלק בבית משפט השלום, התביעה למל"ל והתלונה למשטרה כנגד יו"ר הועד המנהל עיבל גלעדי וסמנכ"ל הכספים מר אלבאום בעניין לקיחת הנשק, המבקש הגיש בגין האירוע תלונה למל"ג, למבקר המדינה, ובקשה למתן צו הגנה (שנדחתה). כן טען, שהגיש תלונה למשטרה כנגד הועד המנהל של המכללה על כך שהכריז עליו, לטענתו, כמסוכן לציבור. במסגרת השימוע אף איים המבקש בהגשת עוד תביעות ותלונות כנגד גורמים נוספים במכללה: תלונה למבקר המל"ל כנגד חברת הועד המנהל גב' סימה עמיחי, פניה לרשם העמותות ולמבקר המדינה, ותביעה כנגד הועד המנהל. 26. במסגרת הדיון נחקרו בפנינו על תצהיריהם המבקש, מחד, ומצהירי המכללה- פרופ' גדעון פישמן- נשיא המכללה, מר עיבל גלעדי-יו"ר הועד המנהל, ומר אביחי אלבאום- סמנכ"ל כספים ומשאבים ומ"מ המנכ"ל, מאידך. הכרעה 27. לאחר שעיינו בכלל החומר והראיות לכאורה שבאו בפנינו ושקלנו טיעוני הצדדים הננו בדיעה כי דינה של הבקשה להידחות. להלן נפרט טעמינו לכך. 28. לא שוכנענו כלל ועיקר כי הטעמים שהביאו לפיטורי המבקש נובעים משיקולים זרים. המבקש טען תחילה כי מי שמתנכל לו הינו מר פלק, זאת בעקבות האירוע מיום 22/5/13 ותגובתו של המבקש לאותו האירוע. אולם, גם לאחר שעבר לעבוד בכפיפות לסמנכ"ל מר אלבאום, שאף לכך מייחס המבקש כוונות התנכלות, ואף לאחר עזיבתו של המנכ"ל מר פלק את המכללה בחודש 10/13 ממשיך המבקש וטוען כי מתנכלים לו ומשפילים אותו. 29. הוכח לכאורה כי גם בעבר היה המבקש כפוף לסמנכ"ל ובשל תלונותיו כנגד המבקש הועבר לעבוד בכפיפות למנכ"ל. אין בהחזרתו לעבוד תחת הסמנכ"ל משום התנכלות, ובמיוחד לנוכח הטענות שהעלה כלפי המנכ"ל ויחסו אליו. 30. משנשאל המבקש בחקירתו בפנינו מי מתנכל לו, לאחר שהסתבר כי מר פלק כבר עזב את המכללה, השיב כי מר עיבל גלעדי, יו"ר הועד המנהל, וזאת בעקבות תלונתו של המבקש למשטרה כנגד מר גלעדי בעניין לקיחת הנשק ביום 14/10/13. טענה זו לא הועלתה בבקשתו. לא שוכנענו בקיומו של מניע ממשי למר גלעדי לפעול לשם התנכלות למבקש ואף לא שוכנענו כי פעל כך. 31. מהעדויות שבפנינו התרשמנו כי הן מר גלעדי והן גורמים נוספים, לרבות נשיא המכללה, ביקשו להביא לאוירת עבודה חיובית, ניהלו שיחות עם המבקש, אולם לא עלה בידם. בעניין זה העיר פרופ' פישמן בסיום השימוע: "היו שני אנשים שהכירו את יקי יחסית יותר טוב מהאחרים כאן. זה היה עיבל מצד אחד ואני מצד שני. ושנינו, בשלב הראשוני של כל העניין, עשינו מאמץ רב כדי להוריד מיקי את כל החרדות ולהבהיר לו שמקומו כאן וכולי. דברים משם התחילו להתנפח ולקבל פרופורציות בלתי סבירות עד כדי עוינות למוסד..." 32. אף כנגד סמנכ"ל הכספים בא המבקש בטענות כי הלה רודף אותו ומתנכל לו לאור העובדה ש "הוא הכריז עלי כלא שפוי" במסגרת החלטת הועד המנהל. בהחלטה זו רואה המבקש רדיפה והתנכלות. 33. אין לראות בהחלטת הועד המנהל משום רדיפה או התנכלות למבקש. לנוכח טענת המבקש כי בעקבות האירוע הוא סובל מפגיעה נפשית בגינה הגיש תביעה למל"ל, שורת התלונות להן טען המבקש, פוביות, חשש מהמון, קבלת טיפולים רפואיים ונפשיים ונטילת תרופות פסיכיאטריות, אנו בדעה כי החלטת הועד המנהל הייתה לכאורה הכרחית ומחוייבת המציאות, נובעת ממהות תפקידו של המבקש כקב"ט העלול להדרש להתמודד מול אירועים המוניים, קשים או מלחיצים, תוך נטילת אחריות כלפי כלל העובדים, התלמידים והשוהים במכללה. אין בבקשת הועד המנהל כל קביעה בדבר מצבו של המבקש, ולכך התבקשה חוות הדעת הרפואית, אלא הערכת מצב על יסוד הנתונים הקשים אותם מסר המבקש בדבר מצבו ויכולותיו נכון לאותה העת. בהחלטת הועד המנהל אין כל קביעה כי המבקש מסוכן לציבור כפי שמנסה הוא לטעון ולהוסיף נופך ונפח שאינו קיים בה. 34. בחקירתו בפנינו ביקש המבקש לצמצם ולהמעיט בהיקף המגבלות עליהן התלונן ובגינן תבע: המבקש לא זכר אם ציין כי הוא בטיפול תומך רפואי ופסיכולוגי קבוע. המבקש טען כי בפועל לא קיבל טיפול פסיכיאטרי כי "זה עבר לו ואינו זקוק לכך", כי הקלסטרופוביה "עברה לו", כי החרדות מהן סבל היו "רק בלילה" ורק "ממקומות הומי אנשים של האנשים שהיו סביבי באירוע". אין לנו לקבוע לצורך הליך זה ממה סבל או סובל המבקש, האם תיאור הליקויים בכתב התביעה בגין לשון הרע ובפני מי מאנשי המכללה טרם הזמנתו לשימוע שיקף את המציאות ומצבו השתפר מאז, או שמא המבקש עושה שימוש משתנה לצרכיו בטענות בדבר מצב בריאותו- חמור לצורך התביעה הכספית וקל בהרבה על מנת לשוב לעבודתו. מכל מקום, המכללה פעלה על יסוד המצג שהציג לה המבקש נכון לאותה העת ובפעולתה ודרישתה לקבלת אישור כשירות לא מצאנו כל פגם בנסיבות העניין, ודאי לא ניסיון התנכלות כפי שטוען המבקש. 35. המבקש העלה טענות כנגד נשיא המכללה כמי שיוצא אף הוא כנגדו, ללא סיבה של ממש. המבקש חזר בו מטענות אלו בסיום השימוע. 36. המבקש העלה טענות גם כנגד חברת הועד המנהל גב' סימה עמיחי, שהיתה "שותפה להכרזתו כבלתי שפוי" ופעלה בניגוד עניינים מאחר שלטענתו טיפלה בתיק הביטוח הלאומי שלו בהיותה חלק מהמוסד הזה. באשר לטענת ההכרזה על "חוסר שפיות" כבר הבענו דעתנו. באשר לטענה כי גב' עמיחי מצויה בניגוד עניינים, הרי שגב' עמיחי היא מנהלת סניף המל"ל בכרמיאל, בעוד תביעת המבקש הוגשה בסניף אחר, סניף המל"ל בנהריה. דוחים אנו לפיכך את ניסיון המבקש לייחס גם לגב' עמיחי שיקולים זרים כנגדו או ניגוד עניינים כחברת הועד המנהל. 37. מהראיות לכאורה שבפנינו התרשמנו, כי המבקש פעל בדרך של התנגשות עם הגורמים במכללה, פעל כ"עצמאי בשטח", הופיע או נעדר מהעבודה לפי צרכיו (מקובלת עלינו בעניין זה עדות מר אלבאום כי אישורי החופשה, לפחות בחלקם, ניתנו בדיעבד, וכי המבקש נעדר פעמיים בשבוע לצורך טיפולים פסיכולוגיים ע"ח העבודה). אף כשהושגו הבנות עם המבקש, כלעניין הבדיקה הרפואית ויציאה לחופשה עד להמצאת האישור, חזר בו מהן, יתכן בעצת בא כוחו. 38. מכתבי ב"כ המבקש בהם מודיע הוא כי אל למכללה ליצור קשר עם המבקש, או מודיע על סירובו של המבקש לשוב לעבודה בתום החופשה הצבורה, אי חזרתו בפועל חרף הדרישה המפורשת שיעשה כן כמו גם העמדת תנאים לחזרה לאחר קבלת חוות דעת הרופא התעסוקתי, אינם מצביעים על קבלת מרות מצד המבקש. סגנון ההתכתבות אף הוא לא תרם תרומה חיובית למצב מערכת היחסים בין המבקש למכללה. 39. עוד נוסיף, כי במהלך השימוע משהתבקש המבקש ליתן הסבר להיעדרויות מצדו, נקט המבקש בדרך "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", והעלה בעצמו ובאמצעות בא כוחו טענות והתרסות כלפי הממונים עליו: שאלו אם למנכ"ל הקודם נערך בירור משמעתי או שימוע, ביקשו לבדוק היעדרויות של המנכ"ל פלק, של הנשיא פישמן, של מר גלעדי ושל מר אלבאום. עוד נטען, שמר אלבאום כושל בתפקידו, לא מגיע לתדרוכים, לישיבות ולתכנית עבודה שנתית, אולם אין למבקש כוונה להעיף אותו מתפקידו.... 40. בנוסף, נטען, והדבר מקבל חיזוק באמירו והערות שהשמיע המבקש לא פעם במהלך השימוע, כי המבקש נוהג להקליט את כל שיחותיו עם מי מהגורמים במכללה. יתכן ובשל כך חש תחושת רתיעה או דחייה מצד עובדים אחרים אליהם פונה. 41. לסיכום פרק זה, לא שוכנענו כי ההחלטה על פיטורי המבקש נבעה ממניעים פסולים המצדיקים התערבותו של בית הדין. 42. המבקש טוען אף כנגד תקינות הליך הפיטורים, וטוען לפגמים שנפלו בהליך השימוע, בהרכב ועדת השימוע ובאופן פעולתה. 43. המבקש טוען בין היתר, כי היועהמ"ש של המכללה לא יכול היה לשבת בועדת השימוע בשל היותו נגוע בניגוד עניינים כמי שמייצג את המכללה וכמי שמייצג את מר פלק בתביעה שהגיש נגדו המבקש. עוד טוען המבקש, כי החלטת ועדת השימוע הייתה ידועה מראש. הועדה ערכה למבקש הליך בזק, משפט שדה, כשבסיומו, ללא קיום דיון של ממש, היוועצות, עיון בפרוטוקול או בתיקו האישי של המבקש, ותוך הסתמכות על שמועות קיבלה את החלטתה. המבקש מפנה לעדותו של פרופ' פישמן כי ההחלטה נתקבלה בתום השימוע, לעומת עדותו של מר אלבאום כי ההחלטה נתקבלה לאחר דיון ממצה, כשבוע לאחר מכן. לדידו של המבקש, אף גורם ניהולי במכללה אינו כשיר למעשה לקיים לו את השימוע לנוכח טענותיו כנגד הנשיא, המנכ"ל, הסמנכ"ל, יו"ר הועד המנהל וכל חברי הועד המנהל אשר כולם, בדרך זו או אחרת, מתנכלים לו, לטענתו, וכפי שמסתבר, כנגד כולם הוגשו או שעתידות להיות מוגשות תלונות למשטרה ו/או תביעות כפי שהצהיר המבקש. 44. אף אם נפל פגם בהשתתפות ב"כ המשיבה כחבר בועדת השימוע, לנוכח טענת המבקש לניגוד עניינים, לא מצאנו לכאורה כל פסול בחברותם של יתר שלושת חברי הועדה, שהיו שותפים לקבלת ההחלטה. מכל מקום, ואף אם נפל פסול כאמור, אין הדבר מביא בהכרח לביטול החלטת הועדה ויש לבחון זאת בין יתר השיקולים בעת בחינת מאזן הנוחות לקבלת הבקשה או דחייתה. 45. מהחלטת הועדה עולה לכאורה כי זו נתקבלה לאחר דיון בטענות המבקש שהועלו בשימוע, ולא כלאחר יד. 46. אף אם נפל פגם בהרכב ועדת השימוע, הכלל הינו כי דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין היא סעד של פיצויים ולא אכיפה בדמות החזרה לעבודה. (לעניין זה ר' ע"ע 300178/98 שופרסל - ביבס פד"ע לו 481 (2000); ע"ע 300258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה פד"ע לז 645 (2002); ע"ע 456/06, בש"א 205/07 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע (טרם פורסם, 27.2.2008); ע"ע (ארצי) 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה - חליל עבוד פד"ע לה 440 (2000); ע"ע (ארצי) 215/03 נורית ענבר - ישום חברה לפיתוח המחקר (לא פורסם, 6.11.2003); ע"ע (ארצי) 300053/96 אסנת נתאי - בית התפוצות על שם נחום פד"ע לז 311 (2002); ע"ע 425/06 רוחמה אלפסי - מדינת ישראל - משרד החינוך, (טרם פורסם, ניתן ביום 18.10.06)). כחריג לכלל נקבע כי אמנם יינתן סעד של החזרת עובד למקום עבודתו אך רק במקרים חריגים בהם יש הצדקה לכך (ראה למשל: דב"ע (ארצי) נו/ 3-209 מפעלי תחנות - ישראל יניב פד"ע לג 289 (1996); עס"ק (ארצי) 1008/00 הורן את ליבוביץ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה פד"ע לה 145 (2000); עס"ק (ארצי) 28/07 איגוד עובדי הדפוס התקשורת והאומנים - ידיעות אחרונות (לא פורסם, 13.1.2008). 47. הסעד של השבה לעבודה הינו סעד שבשיקול דעת בו נדרש בית הדין לכלל נסיבותיו של המקרה הספציפי הנדון בפניו תוך עשיית מלאכת האיזון והמידתיות. במסגרת השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו לבחון האם יש מקום ליתן סעד של אכיפה, עליו לשקול, בין היתר, את השיקולים הבאים, זאת בהתאם לנסיבות הייחודיות: "...בחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו". (ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני "כל ישראל חברים" - יצחק צויזנר פד"ע לו 438 (2001)). (ראה גם ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה נ' עובדיה בן נון (טרם פורסם, ניתן ביום 21.8.08)) (בש"א (ירושלים) 1052/09 נורית עמר נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים (טרם פורסם, ניתן ביום 18.2.09). 48. בית הדין היושב לדון באכיפת יחסי עבודה מחויב לבחון את המצב העובדתי בפועל, וליתן החלטה התואמת את נסיבות הענין תוך התייחסות להשפעת ההשבה לעבודה על כלל הגורמים המעורבים ובהתאם למערכת היחסים ואופיו של מקום העבודה, כך שבמקרה בו השבה לעבודה לא תהא נכונה לאור אופיו של מקום העבודה, אף אם בית הדין התרשם שנפלו פגמים בהליך הפיטורים וגם אם מדובר בפגמים חמורים (כאשר אף לכך יש משקל במלאכת האיזון), אין התוצאה ההכרחית בטלותם של הפיטורים בחינת ייקוב הדין את ההר, אלא ייתכן שניתן לרפא את הפגמים בפיצוי נאות. 49. בפתח הדיון שבפנינו ניסינו לבחון אפשרות הידברות בין הצדדים אולם עמדת המכללה הייתה כי בשלב זה ללא ניתן כבר להשיב הגלגל לאחור לאור מערכת היחסים העכורה שנוצרה בין הצדדים. 50. כפי שקבענו, לא מצאנו כי הפיטורים נבעו משיקולים זרים . המבקש זומן לשימוע ארוך וממצה בו העלה כל טענותיו. המבקש שב והעלה טענות כנגד המכללה ובעלי התפקידים בה, עד כי נשאל בסוף השימוע האם סבור הוא כי במצב הדברים הנוכחי יוכל לעבוד עמם בשיתוף פעולה. לא שוכנענו כי כל חברי הועדה קיימו את השימוע למראית עין והחלטתם הוכתבה ומראש ע"י מר גלעדי כפי שניסה המבקש לטעון. מתוך שבא לפנינו עולה, כי מערכת האמון והיחסים שבין המבקש למכללה נפגעה באופן שספק אם ניתן לתקנה. משבר האמון אינו מתמצה בין המבקש לגורם אחד מתוך המכללה, כגון מר פלק לבדו, או מנהלו הישיר הסמנכ"ל מר אלבאום, אלא עובר כחוט השני לאורך כל שדרת ההנהלה, דבר לו השפעה רבה, ואף מכרעת בענייננו, בבחינת מאזן הנוחות. 51. בעניין זה, מסקנות ועדת השימוע, כי אין נכונות מצד העובד למערכת יחסים תקינה, אין נכונות מצד הממונים עליו להמשך העסקתו והשתלבותו במערכת הארגונית הינה בעייתית ביותר הינן מסקנות המתיישבות עם הראיות שבפנינו ומכריעות הכף לדחיית הבקשה. 52. המבקש בסיכומיו לא התייחס כלל לשאלת איזון האינטרסים ומאזן הנוחות שבין הצדדים. 53. יש לציין, כי המדובר בענייננו בסעד זמני הזהה לעיקרי וככל שיקבע בהליך העיקרי כי יש מקום להשבת המבקש לעבודה, ניתן יהיה לפצות המבקש על תקופת הביניים. 54. אשר על כן, הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין בהליך העיקרי.שימועפיטורים