עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. 10. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ואלה טעמיי: המבקשת אינה מעלה כל טיעון של ממש בדבר הנזק שייגרם לה, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ואינה מגבה בקשתה בתצהיר. לא הובאה על ידי המבקשת כל ראייה פוזיטיבית וממשית, שיש בה כדי להעיד על כך שלא יעלה בידי המשיב להחזיר את סכומי פסק הדין, אם יתקבל הערעור. הטענה כאילו המבקש, בהיותו אדם פרטי ולכן יתקשה להחזיר את הסכומים שנפסקו לטובתו, אינה יותר מאשר העלאת חשש בעלמא - ודאי כשמנגד עומד תצהירו של המשיב לפיה יהיה ביכולתו להשיב כספים ככל שיתקבל הערעור. משכך, אין מנוס מדחיית הבקשה. מעבר לנדרש נציין כי גם לגופו של עניין, לא שוכנענו כי סיכויי הערעור הם אלה שיש בהם, לכשעצמם, כדי להכריע את הכף - הגם שאינם משוללי יסוד. חלק מטענות המבקשת בערעור עניינן בממצאים העובדתיים שנקבעו לגביהם ערכאת הערעור איננה ממהרת להתערב. 11. סוף דבר - הבקשה נדחית. הליך זה יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בהליך העיקרי. עיכוב ביצוע