מעמד עובד הוא "סטטוס" אשר הצדדים אינם יכולים להתנות עליו המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד מתקיימים בעניינו, שכן הוא השתלב המשיבה בפן החיובי ובפן השלילי. המבקש השתמש תקופה ארוכה בציוד ובאמצעי עזר של המשיבה, ביצע את עבודתו במשרדי המשיבה בימים ובשעות הפעילות שהיא קבעה לרבות השתתפות בישיבות בשעות הלילה בישיבות של מליאת המועצה ושל ועדותיה השונות. המבקש היה חבר בועדות התמיכה, הארנונה, המכרזים והשתתף בישיבותיהן. מהפן השלילי - המבקש היה תלוי במשיבה תלות כלכלית. המבקש ביצע את עבודתו נאמנה ונהג כעובד המשיבה במשך כ-14 שנים. רק בימים ובשעות שלא עבד אצל המשיבה, הוא עבד באופן חלקי כעצמאי ובמנותק מעבודתו במשיבה. לפיכך, פיטוריו נעשו שלא כדין ובחוסר סמכות, מאחר ולא ניתן לפטר אותו אלא באישור של 2/3 מחברי המועצה. לא נערך לו שימוע טרם הפיטורים. מועד פיטוריו, כחודשיים לאחר הבחירות, מלמד על כך שהחלטת הפיטורים נגועה בחוסר ניקיון כפיים, בחוסר תום לב, בשיקולים פסולים ופוליטיים, עד כדי חשד כבד לשוחד בחירות. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן אי מתן הצו יגדע את מקור הפרנסה העיקרי של המבקש ויגרמו לו נזקים כבדים, בין היתר לנוכח היותו מעל גיל 50. מנגד, למועצה לא יגרם כל נזק כתוצאה מהמשך העסקתו ובמיוחד לנוכח ההסכם האחרון הקובע כי תקופת העסקתו תימשך עד ליום 31.7.2014. 21. טענות המשיבה - לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין המבקש למשיבה. המבקש סיפק למשיבה שירותים משפטיים מכח הסכמי התקשרות שנחתמו בין הצדדים מעת לעת. בתקופה שבה המבקש סיפק למשיבה שירותים משפטיים, הוא היה בעל משרד עצמאי לעריכת דין. המבקש היה מודע למעמדו כעצמאי. המבקש לא השתלב במערך הארגוני של המועצה. המבקש לא התקבל לעבודה במועצה על פי צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה) לרבות בשל העדר נחיצות משרה והעדר מכרז. גם אם היו קיימים יחסי עבודה בין המבקש למשיבה, לנוכח התמודדותו של המבקש בבחירות לראשות המועצה, המבקש היה צריך להתפטר מתפקידו לפני הבחירות. אין מקום לאכיפת יחסי עבודה על המשיבה, בפרט לנוכח תפקידו של המבקש ולנוכח חוסר שביעות הרצון מתפקודו בעניין מבקר הפנים. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, כפיית עבודתו של המבקש על המשיבה תגרום לשיבוש עבודת המועצה, בעוד שנזקו של המבקש ניתן לפיצוי כספי. דיון והכרעה 22. בפתח ההכרעה נחזור ונדגיש שכל הקביעות הן לכאוריות בלבד ואין בהן כדי להשליך על ההכרעה הסופית, אשר תינתן לאחר הבאת המסכת העובדתית המלאה. 23. בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) החלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, כאשר מוגשת בקשה למתן סעד זמני עלינו לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: קיומה של זכות לכאורה, הנבחנת באמצעות בדיקתם של סיכויי התביעה העיקרית וקיומה של הצדקה למתן סעד טרם בירור התביעה לגופה, הנבחנת באמצעות מאזן הנוחות. בין שני התנאים קיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישות מאזן הנוחות ולהיפך. שאלות משנה המסייעות להכרעה בהליך הזמני נוגעות להתנהגותם של בעלי הדין, תום ליבם, מועד הפניה לבית הדין והאם היא לוקה בשיהוי, ניקיון כפיים של המבקש והאם מתן סעד זמני הינו צודק ומידתי בהתחשב במכלול נסיבות העניין. [עע (ארצי) 30914-04-10 שמחה בוסי נ' רשת הגנים של אגודת ישראל, (ניתן ביום 12.9.2012)]. 24. הנה כי כן, השאלה הטעונה הכרעה בבקשה בשלב זה, על סמך ראיות לכאורה בלבד היא, האם המבקש הוכיח זכות לכאורה להמשך העסקתו כיועץ משפטי של המשיבה, במידה כזו שתצדיק הענקת סעד זמני (שהוא הסעד המבוקש בתביעה העיקרית) כבר בשלב זה ועוד בטרם הוכרעה התביעה העיקרית. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא בחיוב, יהיה מקום לבחון האם התקיימו יתר התנאים המצדיקים היענות לסעד זמני זה, בטרם הכרעה לגופו של עניין בתביעה העיקרית. 25. תכלית הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת בדרך כלל, על ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. על מנת שנוכל ליתן בידי המבקש את הסעד המבוקש, ראשית, עלינו לקבוע כי בין המבקש לבין המשיבה התקיימו יחסי עובד ומעביד וזאת בניגוד להגדרת היחסים על ידי הצדדים במשך תקופה ממושכת, מאז שנת 1999. הלכה פסוקה היא כי במסגרת הליך של סעד זמני, אין להתערב ולשנות מהגדרת יחסי העבודה שנקבעה על ידי הצדדים, כפי שהיתה במשך תקופת ההעסקה, אלא אם התקיימו נסיבות משמעותיות וברורות, המצדיקות חריגה מן הכלל [ע"ע 1427/04 מדינת ישראל נ' דני רויטמן ואח' (ניתן ביום 21.2.2005); ע"ע 198/05 חברת החשמל נ' וולוביץ, (ניתן ביום 28.3.2005); ע"ע 533/06 רשות שדות התעופה בישראל נ' לילך בוארון (ניתן ביום 21.11.2006)]. בענייננו לא נטענו ולא כל שכן שלא הוכחו לכאורה נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל כפי שנקבע בפסיקה. 26. בשלב דיוני זה וכעולה גם מההתקשרות, כפי שמצאה את ביטויה החיצוני בין הצדדים, סיווג מעמדו של המבקש נעשה מפורשות, ביודעין ובמודע לשני הצדדים. מאז שנת 1999, המבקש חתם שוב ושוב על הסכמי התקשרות שהתחדשו מעת לעת, לפיהם הוא מועסק במעמד של עצמאי. כאמור לעיל, בהסכם ההתקשרות הראשון ועד להסכם שנחתם ביום 5.8.2006 נקבע בהסכם ההתקשרות במפורש כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים (ס' 6 להסכם). אמנם, בהסכמים משנת 2006 ועד לשנת 2010 שונתה כותרת ההסכם ל"הסכם עבודה" ואף הוסר הסעיף בדבר העדרם של יחסי עובד ומעביד ואולם לא חל שינוי מהותי בהוראות ההסכם וההסכם מנוסח כהסכם התקשרות למתן שירותים ולא כהסכם עבודה. זאת ועוד, בהסכם האחרון מיום 7.10.2012 נקבע במפורש (בסעיף 8 להסכם) כי המבקש הינו עו"ד עצמאי וכי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין המשיבה. אין בידינו לקבל את טענת המבקש לפיה הוא לא היה מודע לסעיף 8 להסכם מאחר והמדובר בהסכם סטנדרטי. המבקש הוא עו"ד במקצועו ושמש כיועץ המשפטי של המשיבה ועל כן חזקה עליו כי הוא יודע ומודע להסכמים עליהם הוא חותם (ראו גם, עמ' 4 ש' 8-27 לפרוטוקול). 27. כך גם, במשך כל תקופת ההתקשרות, המבקש הוציא למשיבה חשבוניות והציג את עצמו כעצמאי כלפי רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי. 28. אופן ההתקשרות בין מקבל העבודה לבין נותן העבודה מצביע על אומד דעתם של הצדדים. במקרה זה, הוסדרה ההתקשרות בין הצדדים בהסכם למתן שירותים, במסגרתו הוגדר המבקש כנותן שירותים עצמאי. דפוס ההתקשרות בין הצדדים לרבות האמור בהסכם ההתקשרות, החשבוניות והקבלות שהנפיק המבקש והתשלומים והדיווחים לשלטונות המס מלמדים על היותו של המבקש נותן שירותים עצמאי. עד כאן באשר לסממנים החיצונים של ההתקשרות. צודק המבקש כי ההלכה משכבר הימים היא כי היות אדם בבחינת "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים, אלא על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. ההתקשרות הפורמלית בין הצדדים נועדה להיות כלי עזר בלבד לקביעת מעמדו של אדם ואינה יכולה לפגוע במעמדו של מי שנחשב לעובד על פי הדין. על כן, נבחן את מעמדו של המבקש לאור המבחנים המקובלים לקביעתם של יחסי עובד ומעביד וזאת בהסתמך על הראיות לכאורה. 29. המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד הוא "המבחן המעורב". בבסיס מבחן זה, נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. בצידו של מבחן ההשתלבות נמצאים מבחני משנה ובהם: הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר , אופן ניכוי תשלומי החובה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת, המבחן המרכזי הוא מבחן ההשתלבות ויש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב. בבחינת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, תיערך בדיקה האם הפעולה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואינו בבחינת גורם חיצוני. במסגרת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות תיבחן השאלה האם מבצע העבודה הינו "בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני". סימן ההיכר המשמעותי לפן השלילי הוא שמייעול העבודה והחיסכון בהוצאות ייהנה בעל העסק ולא מזמין השירות וכי ההשקעות באמצעי הייצור ובהון חוזר יהיו של בעל העסק [ראו למשל: בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628; ע"ע 568/06 דוד שושן נ' קל שירותי נופש ותיירות בע"מ (ניתן ביום 1.3.2008); ע"ע 646/09 אברהם בבר טוויזר נ' מאפיה מרחבית קרית שמונה ואח' (ניתן ביום 29.2.2012)]. 30. אשר לפן החיובי של מבחן ההשתלבות - אין ספק כי המועצה אינה יכולה להתנהל ללא ייעוץ משפטי והיא אף מחויבת בקבלת ייעוץ משפטי כאמור בחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), תשל"ו - 1975. עם זאת, אין חובה על המועצה להעסיק יועץ משפטי פנימי והיא רשאית להסתייע בשירותים חיצוניים. כפי שעלה מהראיות לכאורה, למועצה אין מחלקה או לשכה משפטית שהתובע השתלב בה, החל משנת 2005, לא היה למבקש חדר או מקום קבוע במועצה, החל משנת 2005 לא היו למבקש ימים ושעות קבועות, אם כי מעדות המבקש עולה כי הוא הגיע באופן סדיר למועצה בימי שבת בבוקר בנוסף, להתייצבותו במועצה לפי הצורך כגון לשם השתתפות בישיבות או על פי בקשת המועצה. המבקש לא החתים כרטיס נוכחות בשונה מעובדי המועצה והיקף עבודתו עבור המועצה היה חלקי. לפיכך, גם אם נאמר שהתובע השתלב בפעילות הרגילה של המועצה, הרי שמדובר בהשתלבות מוגבלת וחלקית, כשספק אם השתלבות זו עולה כדי קיום הפן החיובי של מבחן ההשתלבות [ראו למשל: ע"ע 431/07 ד"ר סוכנובר נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (ניתן ביום 6.4.2008)]. מכל מקום וכפי שיפורט להלן - לא מתקיים במבקש הפן השלילי של מבחן ההשתלבות ועל כן די בכך כדי לקבוע לכאורה שמבחן ההשתלבות אינו מתקיים במבקש. 31. הפן השלילי של מבחן ההשתלבות - אין חולק כי למבקש היה משרד פרטי במסגרתו העניק שירותים משפטיים ללקוחות נוספים. כאמור, טרם תחילת קשר העבודה בין המבקש לבין המועצה, המבקש פעל כעו"ד עצמאי והיה בעל שני משרדים: בקרית אתא ובכפר מנדא. לאחר ההתקשרות עם המועצה, המבקש סגר את המשרד בקרית אתא והמשיך לנהל את המשרד בכפר מנדא. לטענת המבקש, עבודתו כעצמאי הייתה מצומצמת ביותר ועל כן הוא לא העסיק במשרדו פקידה ו/או עובדים נוספים מלבדו. עוד נטען על ידי המבקש כי עבודתו במועצה היוותה את הכנסתו העיקרית. המבקש צירף לתצהירו אישור הכנסות לשנת 2012 (נספח פ' לתצהיר) ממנו עולה, לכאורה, שחלקה היחסי של הכנסתו מהמועצה עומד על כ -80% מכלל הכנסותיו באותה שנה. נציין כי המבקש הציג בפנינו נתונים המתייחסים לשנת 2012 בלבד ואין בידינו נתונים ביחס לכל תקופת ההתקשרות או למרביתה ועל כן, אין בידינו לקבוע האם אכן, הכנסתו העיקרית של המבקש נבעה מעבודתו במועצה. מכל מקום, אף אם היה מוכח שהיקף העבודה שביצע המבקש עבור לקוחות נוספים מלבד המועצה היה קטן, אין בכך כדי לגרוע מקיומו של הפן השלילי, שכן התובע ניהל עסק עצמאי על כל המשתמע מכך. אמנם, כבר נפסק כי היקף מצומצם של עבודה אצל מקבלי עבודה אחרים אינו שולל את אפשרות היותו של אדם עובד (ע"ע 300256/98 אייזק נ' תה"ל-תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו, 817). אולם, אנו סבורים כי שונים פני הדברים בענייננו. ראשית, ישנם משרדי עורכי דין, שעיקר פרנסתם על לקוח גדול ועיקרי ואין בכך כדי להפוך אותם לעובדיו של הלקוח. שנית, המועצה לא הגבילה את המבקש ממתן שירותים ללקוחות אחרים והוא יכל לפעול להגדלת היקף הלקוחות הנוספים. זאת בפרט, משעה שעבודת המבקש עבור המועצה עמדה על היקף של חצי משרה (ס' 43 לתצהיר המבקש). לפיכך, אנו קובעים כי התקיים במבקש הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. 33. לנוכח כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי במסגרת הסעד הזמני, עלינו להתערב ולשנות מהגדרת היחסים כפי שנקבעו על ידי הצדדים וכפי שהתקיימו בפועל מאז שנת 1999. די בכך כדי לדחות את הבקשה לסעדים זמניים. 34. למעלה מהצורך נוסיף, כי גם אם המבקש היה במעמד של עובד במועצה, הרי שלנוכח הצגת מועמדותו לראשות המועצה בבחירות האחרונות, היה עליו להתפטר מעבודתו כיועץ משפטי של המועצה וזאת בהתאם לסעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), תשכ"ד-1964 (להלן-חוק הרשויות המקומיות). כפי שנקבע בבג"צ 6859/89 אליהו אנקונינה ואח' נ' פקיד הבחירות של אור עקיבא, מר דוד יונה ואח', פ"ד נב (5) 433: "מהי תכליתו של ההסדר החל על ענייננו? מן ההסטוריה החקיקתית עולה, כי מטרתו של ההסדר שנתקבל בחוק המתקן היא למנוע שימוש לרעה בכוח הסמכות של בעלי תפקידים ברשות המקומית. החשש הוא, כי אותם עובדי הרשות, הממלאים תפקיד אשר טמונה בו מידה ניכרת של כוח כלפי האזרח, עלולים להתפתות ולרתום את הכוח האמור על מנת לקדם את מטרותיהם הפוליטיות בתקופה הסמוכה לבחירות. ההסדר בא, איפוא, על מנת ליצור הפרדה בין המועמד לבין תפקידו, באופן שימנע שימוש לרעה כזה בכוח התפקיד....תכלית זו מוצאת את ביטויה הברור בתוספת לחוק ההגבלה. המכנה המשותף הברור לכל המשרות והתפקידים שבתוספת הוא, כי טמון בהם כוח ניכר כלפי האזרח". 35. אין ספק כי במעמד היועץ המשפטי של המועצה טמונה מידה ניכרת של כח כלפי תושבי הרשות המקומית. כך למשל, היועץ המשפטי של המועצה יושב בוועדותיה השונות של ויש משקל לחוות דעתו המשפטית, היועץ המשפטי מנסח הסכמים שונים, מייצג את הרשות בהליכים משפטיים וכן הוא יכול להחליט על פתיחה בהליך משפטי כנגד מאן דהוא או על סיומו. בהקשר זה נוסיף כי הגם שלטעמנו, תפקידו של המבקש נכנס בסעיף 2 לתוספת כמי שרשאי להמליץ או שלא להמליץ על מתן רישיונות והיתרים, התוספת לחוק הרשויות המקומיות אינה רשימה סגורה. 36. לאור האמור, אנו סבורים כי לו המבקש היה במעמד של עובד, ערב הבחירות לרשויות המקומיות, היה עליו להתפטר מתפקידו בהתאם לסעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות. למותר לציין, כי המבקש מיוזמתו, הודיע על הפסקת מתן השירותים המשפטיים על ידו בתקופת הבחירות, משמע שגם המבקש היה סבור שיועץ משפטי המגיש מועמדות לראשות המועצה אינו יכול להמשיך ולמלא את תפקידו בתקופת הבחירות. 37. זאת ועוד, לא שוכנענו, בשלב לכאורי זה, כי סיום קשר העבודה בין המבקש לבין המועצה נגוע בחוסר ניקיון כפיים, חוסר תום לב, משיקולים זרים פסולים ופוליטיים או בשוחד בחירות כטענת המבקש. למעט אמירות כוללניות אלו של המבקש, לא הובאו בפנינו ראיות ולו לכאורה לטענותיו הקשות של המבקש. נתנו אמון בעדותו של ראש המועצה לפיה הוא לא היה שבע רצון מהייעוץ המשפטי שניתן לו על ידי המבקש בפרט בכל הנוגע לעניינו של מבקר הפנים (ס' 8 לתצהירו, עמ' 10 ש' 15-19 לפרוטוקול). 38. מכל מקום, דרך המלך, אף מקום בו מדובר בפיטורים שלא כדין היא במתן סעד כספי. רק במקרים חריגים ביותר, יאות בית הדין לכפות על הצדדים את המשך יחסי העבודה ביניהם. [ראו למשל: ע"ע 300178/98 שופרסל נ' דוד ביבס, פד"ע לו 481; ע"ע 300258/97 יהודית חנן נ' המועצה המקומית מנחמיה (ניתן ביום 28.2.2002); ע"ע 215/03 נורית ענבר נ' ישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים (ניתן ביום 6.11.2003); ע"ע 730/07 רוחייה נבואני נ' המועצה המקומית מג'אר (ניתן ביום 27.4.2008)]. 39. זהות הסעדים בהליך הזמני ובתביעה העיקרית - מעיון בתביעה העיקרית עולה כי הסעדים המבוקשים בבקשה זהים לסעדים המבוקשים בתביעה העיקרית. הלכה פסוקה היא כי בית הדין לא ייעתר לבקשה לסעד זמני במידה וקיימת זהות סעדים בין הבקשה לבין התביעה העיקרית, שכן היעתרות בית הדין לסעד הזמני תרוקן מתוכן את התביעה העיקרית (דב"ע לא/9-9 יעקב תבור ואח' נ' אל-על ואח', פד"ע ב' 130). במאמר מוסגר נציין, כי אילו התברר שמבחינת הדין המהותי עומדת למבקש עילה לכאורה מבוססת ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו, לא היה בטענה בדבר זהות הסעדים, כשלעצמה, בכדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני. 40. מאזן הנוחות- מאזן הנוחות נוטה לצד המשיבה. תפקידו של יועץ משפטי במועצה הינו תפקיד רגיש המחייב יחסי אמון בין המבקש לבין ראש המועצה, בנסיבות אלו קיים קושי לכפות את עבודתו של המבקש על המועצה, בפרט לאחר שלא שוכנענו כי עומדת למבקש זכות לכאורה. מנגד, כפי שנפסק, מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בסעד כספי, לא ינתן צו מניעה. בשלב זה לא הוכח לכאורה, כי נזקו של המבקש אינו ניתן לפיצוי כספי, ככל שיזכה בתביעה העיקרית. 41. לאור כל האמור לעיל, לאחר שלא שוכנענו, לכאורה, כי למבקש קיימת עילה להיעתר לבקשתו ולאור מאזן הנוחות, אנו דוחים את הבקשה לצו זמני. סוף דבר 42. הבקשה נדחית. 43. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום. יחסי עובד מעביד