השעיה זמנית של מורה מעבודה במשרד החינוך עסקינן בבקשה למתן סעד זמני במסגרתה ביקש המבקש ליתן צו להורות למשיבים להפסיק לאלתר את השעייתו מעבודתו, כעולה ממכתבה של המשיבה 2 מיום 27/1/14, המורה על השעיית המבקש מעבודתו למשך 14 ימים, החל מיום 28/1/14 ועד ליום 11/2/14 (כולל). העובדות 1. ואלה העובדות כעולה לכאורה מטענות הצדדים, הדרושות להכרעתנו: א. המבקש תושב העיר אופקים, משמש כמורה במשרד החינוך למעלה מ-20 שנה. ב. ביום 23/5/13, הוחלט על העברה יזומה של המבקש לקראת שנת הלימודים תשע"ד, ממוסדות בני עקיבא באופקים בהם שימש כמורה, וזאת לאחר שנערך למבקש שימוע בעניין זה ביום 21/5/13. הרקע להחלטה זו היה התנהלותו של המבקש, עניין העומד להכרעה בתיק אחר התלוי ועומד בבית דין זה (החלטת משרד החינוך מיום 23/5/13 צורפה כנספח ג' לתגובת המשיבים). ג. ביום 18/6/13, החליטה מנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך - הגב' אמירה חיים, לנקוט כנגד המבקש באמצעי משמעת של נזיפה מכוח סעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת, התשכ"ג - 1963), בעקבות תלונות שהוגשו נגד המבקש בגין התנהגות שאינה הולמת עובד הוראה ואי קיום הוראות הממונים עליו ובין השאר בנושא הימנעותו של המבקש מללמד על פי מערכת שעות חדשה (החלטת מנהלת המחוז מיום 18/6/13, צורפה כנספח ד' לתגובת המשיבים). ד. ביום 22/8/13, התקיימה ישיבה במשרדי המחוז במשרד החינוך ולאחריה נשלחה הודעה על שיבוץ המבקש בשני בתי ספר בנתיבות. ה. ביום 15/1/14, ביקר מפקח בית הספר - מר זאב אלדר, בבית הספר התיכון לבנים בנתיבות בו מועסק המבקש בתפקיד מורה. ו. הצדדים חלוקים באשר לאירוע שהתרחש ביום 15/1/14 (יום רביעי). מחד, טוען המבקש כי מפקח בית הספר צחק וצחקק על המבקש בנוכחות מנהל בית הספר - מר בטיטו ובנוכחות שוטרים שהוזמנו למקום, כנגד דברי המבקש שטען שבגלל גירושו של המבקש סוכלה כוונתו להתמודד לרשות העיר ולמועצת עיריית אופקים בבחירות האחרונות שהתקיימו. לטענת המבקש, המפקח העלים את שאמר למבקש באותו אירוע וכינה את המבקש "ברברי". כמו כן המפקח העלים שהמבקש דרש להבין מה מקור הסמכות להצבתו בנתיבות וכי המפקח אלדר סירב לענות על שאלה זו מזה כחודשיים וחצי. מאידך, טענו המשיבים כי במהלך הביקור פגש המפקח את המבקש בחדר המורים. המפקח בירך את המבקש בשלום בלחיצת יד, והמבקש החל מיד בהאשמות כלפיו, בעיקר בנושא שיבוצו בבית הספר בנתיבות. המפקח ביקש מהמבקש שלא לשוחח בחדר המורים ושיקבע עימו פגישה במשרד. עוד טוענים המשיבים, כי במסגרת פגישתו של המפקח עם מנהל בית הספר, ביקש המפקח מהמנהל לראות את מערכת השעות של המבקש על מנת לבקר בשיעור שלו, והסתבר כי המבקש כלל אינו משובץ ביום זה בבית הספר, ומזה כחודש וחצי הוא משובץ בימי חמישי ולא בימי רביעי. לשאלת המפקח מדוע, השיב המנהל כי השינוי נעשה לבקשת המבקש, ואולם הוא עצמו אינו מכבד את מערכת השעות שנמסרה לו, ומופיע בימי רביעי ונעדר בימי חמישי. אליבא דמשיבים, המפקח ביקש לקרוא למבקש לשיחה בחדר המנהל. המבקש נכנס לחדר המנהל, ומיד לאחר שהמנהל הציג את נושא השיחה, פרץ המבקש בצעקות וגידופים תוך שהוא מנופף בידיו וקורא כלפי המפקח קריאות קשות ואיומים. המפקח ביקש מהמבקש להירגע ולהמשיך ללבן את הנושא, אך דבר לא הועיל. בעקבות כך ביקש המפקח מהמבקש לעזוב את החדר, משום שאין טעם לשיחה באווירה כזו, אך המבקש המשיך לצעוק והודיע שלא יעזוב את החדר. המבקש המשיך לנופף בידיו לעבר המפקח, ואף הרים את כוס הקפה שהיה על השולחן בתנועה מאיימת. המפקח הודיע למבקש שאם ימשיך כך, יאלץ להזמין משטרה שתוציא אותו מהחדר, אך המבקש המשיך בצעקות וגידופים. משלא הפסיק המבקש בהתנהגותו ובאיומים על המפקח, נאלץ המפקח להזמין משטרה. על פי הנחיות המוקד המשטרתי, כאשר המוקדנית שמעה את הצעקות של המבקש דרך הטלפון, עזב המפקח את חדר המנהל, וכך עשה גם המנהל, כאשר המבקש נותר לבדו בחדר. עם הגעת השוטרים, ולאחר שיחה בה המבקש טען לפני השוטרים כי גם השוטרים הם לא בעלי סמכות להוציאו מהחדר, ביקשו השוטרים מהמנהל ומהמפקח לעזוב את החדר, ומספר דקות לאחר יציאתם, עזב המבקש את החדר בליווי השוטרים. ז. המפקח העביר ביום 19/1/14 דיווח להנהלת המחוז אודות האירוע. לאחר שהמפקח התייעץ עם הממונים עליו, הגיש ביום 22/1/14 תלונה במשטרת ישראל בתחנת נתיבות, כנגד המבקש, בגין איומים ומהומה במקום ציבורי. ח. בעקבות האירוע האמור, ובהסתמך על הדיווח שהגיש המפקח והגשת התלונה במשטרה, הוחלט לזמן את המבקש לשימוע לפני החלטה על השעיה דחופה לפי סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963. ט. במכתב הנושא תאריך 22/1/14, נשלחה אל המבקש הזמנה לשימוע ליום ראשון 26/1/14 בשעה 14:30, אצל סגנית מנהלת מחוז דרום במשרד החינוך. במכתב צויינו הדברים הבאים: "הגיעה אלינו תלונה מהמפקח זאב אלדר כי ביום 15/1/14 במהלך ביקורו בבית הספר נקטת באלימות מילולית כלפיו, פרצת בצעקות וגידופים תוך שאתה מנופף בידך וקורא כלפיו קריאות קשות ואף הרמת כוס קפה בתנועה מאיימת. האירוע הסתיים בכך שהמפקח נאלץ להזמין משטרה. לאור החשדות המיוחסים לך שוקלת המנהלת הכללית את השעייתך הדחופה בהתאם לסמכותה הקבועה בסעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963. טרם החלטה על ביצוע השעיה דחופה, הינך מוזמן לשימוע שיתקיים ביום ראשון, 26/1/14 בשעה 14:30 בהנהלת משרד החינוך, לשכת סגנית מנהלת המחוז, רח' התקוה 4 ב"ש, קומה 3. הינך זכאי להיות מיוצג בהליך זה. אי הופעה כמוה כוויתור על זכות השימוע על כל המשתמע מכך." י. במקביל להודעה טלפונית והודעת משיבון, בדבר הזמנת המבקש לשימוע ליום 26/1/14 שעה 14:30, אשר בוצעה ע"י מזכירת סגנית מנהלת המחוז, נשלחה ביום 22/1/14 אל המבקש ההזמנה לשימוע בדואר שליחים. ביום 23/1/14 הושארה על ידי השליח הודעה במענו של המבקש ליצירת קשר עם המוקד, אולם רק ביום 28/1/14 בשעה 17:53 נמסר למבקש המכתב. יב. בבוקר השימוע, ביום 26/1/14, התקשר המבקש למזכירת סגנית מנהלת המחוז והודיע שאין בכוונתו להגיע לשימוע. יג. התובע לא התייצב לשימוע, וביום 27/1/14, החליטה כאמור מנכ"לית המשרד על השעיה דחופה של המבקש מהעבודה. במסגרת החלטת ההשעייה, פורטו נסיבות האירוע מיום 15/1/14 והרקע לאירוע. בהחלטת ההשעייה צויינו הדברים הבאים: "... בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק"), הוזמנת לשימוע שהיה אמור להיערך ביום 26/1/14 בפני סגנית מנהלת מחוז דרום, גב' אסנת זגורי, על מנת לשטוח טענותיך כנגד הכוונה להשעותך השעיה דחופה. לאחר ששקלתי בכובד ראש את הנושא ולאחר בחינת התלונה נגדך, החלטתי שאין מנוס מהשעייתך הדחופה בהתאם לסעיף 48 לחוק. העבירות המיוחסות לך הן חמורות ומהוות מעילה בתפקידך כמורה במערכת החינוך ממנו מצופה סטנדרט התנהגות גבוה במיוחד ושימוש דוגמא אישית לתלמידיו ולחברה בכלל, וכן פגיעה קשה בתדמית משרד החינוך ובתדמית השירות הציבורי בכלל. בעש"מ 3666/06 אחמד חסן אסדי - נש"מ, נקבע כי עובד ההוראה אינו עובד מן השורה, אלא שהוא דמות שהתנהגותה ורמתה המוסרית משמשת אמת מידה ודוגמא לציבור התלמידים המתחנכים לאורה. לפיכך נקבע שם, כי הפרת נורמות ההגינות והאתיקה בידי עובדי הוראה טומנת בחובה חומרה מיוחדת על שום המעמד המיוחד הנלווה לתפקיד זה, והציפיות הגבוהות שהחברה מציבה להתנהגותם של נושאי משרה אלה על שום השפעתם על בני הנוער בחברה הישראלית. במסגרת שיקול הדעת, נלקח בחשבון העבר המשמעתי שלך, ממנו עולה כי ביום 18/6/2013 ננזפת על ידי מנהלת מחוז דרום, הגב' עמירה חיים, בגין הפרות משמעת שביצעת בבית הספר הקודם בו לימדת בשנה"ל שעברה; אי קיום הוראות הממונים עליך, הימנעותך מללמד על פי מערכת שעות חדשה וגרימה בכך לשיבוץ המהלך התקין של בית הספר וכן אי הגעה לישיבות. בטרם קבלת החלטה זו, נשקלה גם אפשרות העברתך לתפקיד אחר, אולם נוכח תפקידך וחומרת האירוע לכאורה, הוחלט שאין מקום לנקוט בצעד זה. לאחר בחינת כל השיקולים, גבר האינטרס הציבורי ולפיכך, בהתאם לסמכותי הקבועה בסעיף 48 לחוק, אני מורה על השעייתך הדחופה לתקופה של 14 ימים, החל מיום 28/1/14 ועד ליום 11/2/14 (כולל). הנך מוזמן להגיש טיעוני שימוע בכתב, באמצעות הנהלת מחוז דרום, בנוגע להחלטה זו וכן בנוגע להחלטה על הארכת ההשעיה הדחופה ב-16 ימים נוספים, שעתידה להתקבל בסמוך לפני מועד תום ההשעיה הנוכחית." 2. בתאריך 9/2/14 התקיים דיון במעמד הצדדים בו נשמעה עדות המבקש וכן נשמעו עדויות המשיבים וביניהם עדותו של המפקח מר זאב אלדר ועדותה של עו"ד יפית איצקוביץ, המשמשת בתפקיד ממונה על אגף בכיר משמעת וטוהר המידות במשרד החינוך. טענות המבקש: 3. ביום 27/1/14, קיבל המבקש את מכתב ההשעיה מאחד המורים, בשל העדרו של מנהל בית הספר. ביום 28/1/14, שיגר המבקש למשיבה 2 בקשה בהולה לביטול המכתב מיום 27/1/14, המבקש טוען שלא קיבל עד היום כל תשובה לפנייתו זו. רק ביום 28/1/14, בשעה 17:30 הומצאה למבקש ההזמנה לשימוע, כך שבעת ששלח את פנייתו למשיבה 2, לא היה בידיעתו ובשליטתו של המבקש קיומה של הזמנתו לשימוע. 4. חוק המשמעת אינו מסמיך המשיבים להשעות את המבקש למשך 15 יום. 5. המשיבה 2 החליטה על השעייתו של המבקש על בסיס תשתית עובדתית פגומה. במסגרת שיקול הדעת, המשיבה 2 התבססה על מכתב נזיפה של מנהלת מחוז הדרום - הגב' עמירה חיים, מיום 18/6/13. מכתב זה נכתב ללא סמכות ובהליך של "סיכול ממוקד" ו"תג מחיר" שלטוני כנגד המבקש ואף כנגד הרשות השופטת ורשויות אחרות. לא הומצאה למבקש כל תשתית עובדתית בזמן אמת למרות שהמבקש ביקש באופן מפורש. 6. סעיף 62 לחוק המשמעת אוסר על המשיבים להעניש פעמיים על אותה עבירה את המבקש - ככל שייקבע שמכתב הנזיפה מיום 18/6/13 הוא בעל תוקף בהתאם לעמדת המשיבים בהליך אחר (התלוי ועומד בבית הדין), טוען המבקש הנזיפה הכלולה במכתב מיום 18/6/13 מהווה ענישה ואין מקום להענישו שוב, ובפועלה כך, המשיבים הענישו את המבקש פעמיים על אותה עבירה. 7. אי סבירות בגדר חוק המשמעת - הפעלת חוק המשמעת כנגד המבקש, מניחה מראש שהחלטת בית הדין האזורי בבאר שבע, בהליך 46669-09-13 התלוי ועומד, תקבע שהעברתו ו/או גירושו של המבקש נעשו באופן חוקי. המפקח העלים מהמנכ"לית את העובדה שהוא העיד שגירושו של המבקש ממקום עבודתו באופקים נעשה ללא סמכות וכן המפקח העלים מהמשיבה 2 את העובדה שהגב' ליכטנברג העידה שהיא אינה יודעת מה מקור הסמכות לגירושו של המבקש. 8. המשיבה 2 החליטה על בסיס תשתית עובדתית חסרה - המפקח והנהלת המחוז העלימו מהמנכ"לית את המידע הרלוונטי ולפיו המבקש הוא "סמל" ולא סתם עובד הוראה במחוז הדרום ולכן היחס אליו הוא שונה לכיוון השלילי המצדיק הפלייתו ו/או פגיעה בו. 9. המשיבים השעו את תחולת חוק יסוד חופש העיסוק על המבקש ללא כל הסמכה - המשיבים ובמיוחד המפקח חרגו מסמכותם למנוע את כניסתו של המבקש לשערי בית הספר בכל שעות היממה ו/או למנוע מהמבקש ללמד בבית הספר בשעות שאינן שעות משרד החינוך. 10. אין השעיה בלא שימוע לעובד - למבקש לא התקיים כל שימוע בגדר חוק המשמעת. המבקש לא ידע ולא יכול היה לדעת שיש כוונה להשעותו בגדר חוק המשמעת. 11. מכתב ההשעיה אינו עומד ברמת ההוכחה של המשפט האזרחי וקל וחומר ברמת ההוכחה במשפט הפלילי. 12. לבית הדין יש סמכות לבטל את מכתב ההשעיה מכוח עקרונות הצדק וההגינות, עקרונות יסוד מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק. 13. אי סבירות ו/או אי מידתיות מנקודת מבט של תכלית המשפט המשמעתי - לא ברור כלל כיצד מצב של השעיה משרת את תיפקודו של השירות הציבורי לעומת מצב של אי השעיה. 14. ניגוד עניינים של הנהלת מחוז דרום במשרד החינוך - הגב' עמירה חיים והגב' שרה ליכטנברג ואפשר שגם אחרים, נמצאים בניגוד עניינים משום שסירבו לנמק ו/או סירבו לפסול את עצמם מההליך המנהלי שיזמו עובר להחלטת הגב' עמירה חיים לנזוף במבקש ביום 18/6/13. ניגוד העניינים שדבק בהחלטה מיום 18/6/13, נמשך ונדבק להחלטת ההשעיה נשוא בקשה זו. 15. העובדה שמנהל בית הספר והשוטרים שהגיעו לאירוע לא הובאו לעדות על ידי המשיבים, מעידה אף היא שגרסתם אינה תומכת כלל בגירסת המשיבים. טענות המשיבים: 16. הבקשה לסעד זמני הוגשה שלא במסגרת תובענה - ועד היום לא הוגשה התביעה העיקרית, וזאת מבלי שניתן שום נימוק מצד המבקש להצדקת מתן סעד זמני בטרם הגשת התובענה העיקרית. 17. המבקש לא הגיש תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בבקשה לצו מניעה, אלא הגיש תצהיר כללי (תצהיר בג"צי), ללא פירוט העובדות - בניגוד להוראות תקנה 365(א) לתקסד"א. 18. הבקשה למתן צו זמני היא בקשה למתן צו עשה. סעד זמני מסוג של "צו עשה", לא יינתן אלא במקרים חריגים ובמקרה זה לא מתקיימת הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו לא יינתן צו עשה אלא במקרים חריגים - ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. 19. ההחלטה על השעיה דחופה של המבקש היא החלטה סבירה - השעיה דחופה אינה אקט עונשי כי אם החלטה מינהלית בדבר הפסקת עבודה באופן זמני, מקום בו עובד נחשד או נאשם בעבירות משמעתיות או פליליות. הליך של השעיה דחופה הוא מיסודו הליך שעליו להתבצע במהירות ואין אפשרות לדחות את מועד קיומו, לאור דחיפותו. במקרה דנן, ההחלטה על השעייתו הדחופה של המבקש הינה החלטה נכונה וסבירה ואין מקום להתערבות בית הדין בהחלטה. הליך ההשעייה הדחופה שננקט נגד המבקש, התקיים בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (משמעת), ובהתאם ל"נוהל דיווח על השעיה דחופה או העברה דחופה" ובהתאם להוראות חוזר מנכ"ל תשס"ג /6(ב). 20. למבקש ניתנה הזדמנות לשימוע לפני ההחלטה - המשיבה טוענת כי הליך ההשעיה הדחופה כשמו הוא, הינו הליך שעליו להתבצע במהירות ובמועדים כקבוע בנהלים. המבקש בא בידיים לא נקיות לבית הדין והסתיר עובדות חשובות לגבי הזמנתו לשימוע. 21. ההחלטה על השעיה דחופה התקבלה בסמכות לפי סעיף 48 לחוק. על פי החוק, למנהלת הכללית של משרד החינוך קיימת הסמכות למן החלטה בדבר השעיה. בשל אופיו הדחוף של ההליך, המנהלת הכללית האצילה את סמכותה לשמיעת טיעוני העובד, לגביו נשקלת השעיה דחופה, למנהלי המחוזות ולסגניהם. לפיכך, לא נפל בעצם ההזמנה של המבקש לשימוע בפני סגנית מנהלת מחוז הדרום כל פגם. 22. ההחלטה על השעיה דחופה נמצאת במבחן הסבירות ואין מקום להתערבות בה - בית הדין אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית, אלא בוחן את ההליך בגדרי המשפט המינהלי. 23. אכיפה בררנית - המבקש לא ביסס ולא הציג תשתית עובדתית או ראיות כלשהן לטענתו כי אכן הופעלה נגדו אכיפה בררנית, טענה זו נטענה בעלמא ללא שום ביסוס. 24. פנייתו של המבקש לבית הדין הינה חסרת תום לב ונגועה בחוסר ניקיון כפיים, ודי בכך כדי לדחות בקשתו על הסף. 25. סיכויי ההליך הם נמוכים עד אפסיים ולפיכך אין מקום ליתן סעד זמני במקרה זי. יתרה מכך, אי הגשת תביעה עיקרית וללא נימוקים כנדרש, אינו מאפשר בחינת עילת התביעה. 26. במקרה דנא, מאזן הנוחות נוטה בבירור ובאופן חד משמעי, כנגד מתן צו זמני כבקשת המבקש. הפגיעה החלקית בשכרו של המבקש כתוצאה מהשעייתו הינו נזק בר פיצוי. 27. במעשי המבקש, יש פגיעה חמורה בשירות המדינה בכלל, ובמשרד החינוך בפרט. ברי, כי השבת המבקש לתפקידו תגרום נזק למשיבה ולתדמיתה ופגיעה קשר האמון הציבור במערכת החינוך, לרבות פגיעה בטובת התלמיד כפי שהוסבר במסגרת החלטת ההשעיה של המבקש. לעומת זאת, למבקש לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם לא יוחזר כעת לעבודה. סעד זמני 28. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אשר חלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 קובעת כדלקמן: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". בפסיקה נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני כדלקמן: "שלושה הם התנאים העיקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני : א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך. ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי. ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה". (ראה דב"ע 3-77/98 ג'אסר אבו עראר - המועצה המקומית ערערה, מתאריך 21/5/98). דיון והכרעה 29. ראשית נבהיר, כי מדובר בבקשה לסעד זמני. לפיכך, כל המסקנות והקביעות שיפורטו להלן הינן לכאורה בלבד. 30. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את המסמכים השונים ואת המצב המשפטי, הגענו למסקנה, כי דין הבקשה לצו זמני להידחות. 31. ראשית, יש לציין כי מתן צו זמני בלא הגשת תביעה עיקרית, הינו עניין יוצא דופן: "בדרך כלל, לא יתן בית המשפט צו זמני אלא אם כן כבר הוגשה התביעה ותלויה ועומדת לפניו, והוא אף יעיין בתיק התביעה, כדי לעמוד על טיב העניינים". (זוסמן, "סדר הדין האזרחי", מהדורה שישית, עמ' 578. ראו גם גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 408). הלכה היא כי בית המשפט יעתר לבקשה מעין זו רק בנסיבות יוצאות דופן ומיוחדות (ראו לדוגמא רע"א 2805/90 רוט - אינטרקונטיננטל קרדיט, פ"ד מ"ה (3), 45). יודגש, כי אין זה המקרה שלפנינו והמבקש אף לא הצביע על נסיבות יוצאות דופן או מיוחדות כדי שבית המשפט יעתר לבקשה מעין זו. 32. במקרה שלפנינו המבקש לא הגיש כלל תביעה עיקרית, חרף הוראות תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. 33. זאת ועוד, המבקש עותר לקבלת צו עשה זמני המורה על השבתו לעבודתו הסדירה כמורה ולבטל את מכתב ההשעיה מיום 27/1/14. כבר נפסק לא אחת כי קבלת סעד זמני של צו עשה זמני, קשה יותר להשגה מקבלת הסעד ההפוך (של צו מניעה זמני), שהרי בצו עשה זמני, יש, לכאורה, שינוי במצב הקיים, דבר המסכל את מטרתם העיקרית של הסעדים הזמניים. לפיכך, סעד זמני שיהיה בו שינוי המצב הקיים יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר יש הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש ולא רק על זכות לכאורה. "מתן צו עשה זמני נתון לשיקול - דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית אשר מן הראוי שתעלה לפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, היא, אם מתן הסעד הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק התערבותו של בית המשפט - לשם שינויו של המצב הקיים... עוד לפני שהוכרע בתובענה." (ראה רע"א 338/88 חמיס - שטרן, פ"ד, מ"ג, (4) 552, 555) 34. ולמרות האמור לעיל, גם בחינת טענות המבקש לגופן, מובילה למסקנה, כי לא הוכיח ולו לכאורה, טענותיו למתן סעד זמני כפי שיפורט להלן. 35. הסתרת עובדות בבקשת המבקש לסעד מן היושר - טרם נפרט מסקנתנו , עלינו לדון בטענת המדינה לחוסר ניקיון כפיים מצדו של המבקש. המדינה טענה, כי אין ליתן סעד מן היושר לצד אשר מסתיר עובדות משמעותיות מבית הדין. ב"כ המדינה, טען במסגרת סיכומיו בפנינו, כי בבקשתו הסתיר המבקש את העובדה כי ביום 22/1/14, נערכה פנייה טלפונית אל המבקש מהמזכירה של סגנית מנהלת המחוז, אשר שוחחה עם המבקש והודיעה לו על המועד בו עליו להתייצב לשימוע (26/1/14 בשעה 14:30). במקביל להודעה הטלפונית, ולאחר שהמבקש ביקש מהמזכירה שתתקשר אליו שוב בחלוף מספר דקות, וניתק את הטלפון, ניסתה המזכירה להתקשר שוב למבקש, אולם לאחר שלא היה מענה בטלפון השאירה המזכירה הודעה במענה הקולי של המבקש ובה הודיעה שוב למבקש כי עליו להתייצב לשימוע כאמור. כאן המקום לציין, כי בבקשתו לסעד זמני, טען המבקש כי לא היה בידיעתו ובשליטתו של המבקש כל מידע על הזמנתו לשימוע, בטרם מועד השימוע. אלא מאי? - המבקש העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין כאשר לא הציג בפני בית הדין את התמונה המלאה, אלא רק את התמונה הנוחה לו. עדותו של המבקש בפנינו הייתה עדות פתלתלה ומתחמקת, כאשר בכל פעם כאשר נדרש ליתן תשובה בנוגע לשיחת הטלפון אשר התקיימה ביום 22/1/14, נתן תשובות מעורפלות ומתחמקות, אולם בסופו של יום "יצא המרצע מן השק" והתברר כי אכן המבקש ידע גם ידע על הזמנתו לשימוע ליום 26/1/14, בטרם מועד השימוע. וכך העיד המבקש בפנינו: "ש. האם נכון שביום 22/1/14 התקשרה אליך המזכירה של סגנית מנהלת המחוז, אתה שוחחת איתה בטלפון? ת. היא התקשרה אלי כשהייתי בנסיעה. ש. האם תוכל לאשר לי שהיא אמרה לך שאתה אמור להתייצב לשימוע אצל סגנית מנהלת המחוז בתאריך 26/1/14? ת. אני לא יכול לאשר. הייתה שיחה, היא הייתה מקוטעת, היא לא הייתה ברורה, אמרתי לה תתקשרי עוד 10 דקות אחרי שאני אחנה. אני אבקש לציין שהייתי בנסיעה. ... ש. האם נכון ששמעת מהמזכירה שאתה מוזמן לשימוע? ת. לא. ש. אני אומר לך שהמזכירה ניסתה להשיג אותך אחרי כמה דקות, ומכיון שלא ענית היא השאירה לך הודעות במשיבון על השימוע, האם אתה יכול לאשר את זה? ת. את ההודעה במשיבון שמעתי ביום חמישי 23/1/14. יש לי טלפון חדש ובדיוק חזרתי מתיקון והטלפון חדש ולא מקבל הודעות ולא מסרונים, הלכתי לתקן אותו. גם שלשום חזרתי לטכנאי לתקן את הטלפון והוא לא הצליח. ש. תא קולי לא קשור לטלפון. אני אומר לך שתא קולי לא קשור לטלפון, ואתה אמרת קודם ששמעת את ההודעה שהיא השאירה לך? ת. ביום חמישי שמעתי את ההודעה (23/1/14). ש. האם ידעת באופן כללי שאתה מוזמן לשימוע ב-26/1/14? ת. באופן כללי כן... ש. אבל ידעת שאתה מוזמן לשימוע? ת. (משתהה) כן. ש. אני אומר לך שב-26/1/14, אתה התקשרת למזכירה והודעת לה שאתה לא תגיע לשימוע, האם נכון? ת. נכון." (פרוטוקול מיום 9/2/14, עמ' 4, ש' 18 - עמ' 5, ש' 27). 36. סעד זמני הוא סעד מן היושר והוא מחייב את העותר לבוא בידיים נקיות ולפרט את מלוא העובדות בפני בית הדין ללא כחל וסרק. המבקש הסתיר מבית הדין, במסגרת בקשתו לסעד זמני, עובדות חשובות, קרי כי קיבל הודעה בטרם השימוע, על הזמנתו לשימוע ליום 26/1/14, ואף לא פירט את העובדה כי התקשר בבוקרו של יום השימוע למזכירת סגנית מנהלת המחוז והודיע כי אין בכוונתו להתייצב לשימוע. עניין זה עלה רק במהלך חקירתו הנגדית. התנהגותו של המבקש עולה כדי הסתרת מידע מבית הדין, הגובלת בחוסר תום לב, ובוודאי שהתנהגות זו אינה מצדיקה מתן סעד מן היושר. 37. מיד יודגש, בסיכומיו ניסה המבקש לתרץ את אי התייצבותו לשימוע באמתלה של סיבות בריאותיות ומשפחתיות (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 2-3). המבקש לא צירף מסמכים רפואיים לבקשתו או לתצהירו התומכים בטענתו כי לא יכול היה להתייצב לשימוע מטעמים רפואיים ואף לא צירף מסמכים אחרים אשר מצדיקים אי התייצבותו להליך השימוע. 38. פועל יוצא מן האמור, כי המבקש בחר שלא להתייצב לשימוע מסיבותיו שלו. לא יכול להיות ספק שעל רקע חילופי הגרסאות העובדתיות של המבקש ועל רקע העובדה שהוא התקשר בבוקרו של יום השימוע למזכירה והודיע כי לא יגיע לישיבת השימוע, ניתן לקבוע כי המבקש ויתר על זכותו לשימוע ואין הוא יכול להעלות טענה על פגם בהליך השעייתו בשל העדר שימוע. יש לזכור כי הליך השימוע הוא מתן הזדמנות לעובד להשמיע טענותיו בטרם הכרעה בעניין ההשעייה, ואם העובד אינו מנצל הזדמנות זו, לא תישמע טענתו על אי מתן זכות שימוע. 39. זאת ועוד, מהלכיו של המבקש תמוהים: אם אמנם היה לו קושי להופיע להליך השימוע במועד אליו זומן, הרי שבהתאם למכתב ההשעייה מיום 27/1/14, הוזמן המבקש להגיש טיעוני שימוע בכתב, באמצעות הנהלת מחוז הדרום בנוגע להחלטת ההשעייה וכן בנוגע להחלטה על הארכת ההשעייה הדחופה ב-16 ימים נוספים. זאת הוא לא עשה. מעבר לכך, המבקש לא נתן במהלך עדותו כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא עשה כך, וכך העיד בפנינו: "ש. האם מאז ההחלטה על ההשעיה ועד היום שלחת טיעונים בכתב למשרד החינוך כנגד החלטת ההשעיה חוץ ממכתב הביטול? ת. אני כתבתי קודם כל את מכתב הביטול הזה שהוא כולל את סעיף 9 שהוא אומר שבהודעתי מיום 26/1/14 לא אמרתי שאין בכוונתי להגיע לשימוע... ש. אשאל שוב, האם חוץ מהמכתב הזה שלחת מכתב נוסף כנגד החלטת ההשעיה? ת. לא. " (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 9-19). 40. באשר לשאלת ההשעיה - בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי אמצעי ההשעיה אינו עונש ואינו חלק מהבירור המשמעתי, וכי תכליתו להגן על שמו הטוב של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בו (ע"ע (ארצי) 1487/04 נציב שירות המדינה - שרה אהרון, ניתן ביום 21/11/04; ע"ע (ארצי) 151/05 חיים טולדנו - עיריית נצרת עילית, סעיף 18 לפסק הדין, ניתן ביום 26/2/07). לכך יש הוסיף כי במסגרת קבלת החלטת השעיה יש להתייחס גם לאינטרס העובד לשמירה על זכויותיו ולעובדה כי להשעיה יש תוצאות אישיות וכלכליות קשות כלפי העובד המושעה (ראה בעניין זה - בהקשר של השעיית עובד - מאמרה של ר' קיטאי "פגיעה במשרתו של אדם בשירות הציבור בשל חדש לביצועה של עבירה פלילית", עלי משפט ב' תשס"ב). 41. סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק"), מאפשר "השעיה דחופה" של עובד המדינה, בהתקיים התנאים כדלקמן: "48. (א) היה לשר יסוד סביר להניח כי עובד המדינה, ביודעין, מעל בתפקידו או השתמש בו לרעה, או שהפר את המשמעת הפרה זדונית וחמורה, או עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון, והיה השר סבור כי המשך עבודתו של העובד יביא לפגיעה חמורה בשירות המדינה, רשאי הוא להשעותו לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים, לאחר שנתן לו, תוך תקופה שיקצוב לו, הזדמנות להביא טענותיו לענין זה לפניו או לפני מי שהוא הסמיך לכך, דרך כלל או לענין מסוים. (ב) במקום להשעותו, רשאי השר להעביר את העובד לעבודה אחרת באותו משרד, במשרה שאליה רשאי נציב השירות להעבירו לפי סעיף 47, בתנאים ולתקופה האמורים בסעיף קטן (א). (ג) השר רשאי להאריך את תקופת ההשעיה או ההעברה כאמור, לתקופה שלא תעלה בסיכום על שלושים ימים. (ד) סמכויות השר לפי סעיף זה נתונות גם למנהל הכללי של משרדו ואינן גורעות מסמכות נציב השירות לפי סעיף 47." 42. מלשון סעיף החוק דלעיל עולות, לכאורה, המסקנות הבאות: ראשית, סמכות "השר" לענייננו, שר החינוך, לבצע השעיה דחופה של עובד נתונות גם למנהל הכללי של משרד החינוך - והיא זו שקיבלה את ההחלטה להשעיה דחופה של המבקש מיום 27/1/14. המנהלת הכללית האצילה את סמכותה לשמיעת טיעוני עובד, לגביו נשקלת השעיה דחופה, למנהלי המחוזות ולסגניהם. ומשכך הם פני הדברים, בניגוד לטענת המבקש, לא נפל בעצם ההזמנה של המבקש לשימוע בפני סגנית מנהלת מחוז דרום, ולא בפני המנהלת הכללית, כל פגם. שנית, בין התנאים המוקדמים להפעלת סמכותו של השר או המנכ"ל/ית על פי סעיף 48 לחוק כלולים מושגים סוביקטיביים שהראשון בהם הוא קיום "חשד סביר" בעניין מעשה שעשה עובד המדינה, ובענייננו מורה במשרד החינוך. "'חשד' הוא מושג סוביקטיבי המבוסס על אמונתו, הרגשתו או הבנתו של הפרט" (ד"ר דוד ליבאי, "דיני מעצר ושחרור", עמ' 4). כמו כן, "'חשד' הוא מחשבת-הספק המקננת בלבו של החושד כלפי הנחשד, בין אם סבירה היא אם בלתי-סבירה" (ע"פ 21/61 יחזקאל סער - היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טו, 361, 576). בשל מהותה של ההשעיה ותוצאותיה, הציב המחוקק במקרים מסוימים תנאי נוסף ל"חשד" והוא שהחשד יהיה "כבד" דהיינו - שהחשד יהיה מבוסס יותר. שלישית, לכאורה, לצורך ביצועה של "השעיה דחופה" מכוח סעיף 48 לחוק, לא נדרש, בהכרח, קיומה של הפרת משמעת זדונית וחמורה או ביצועה של עבירה פלילית שיש עימה קלון על ידי העובד. הרקע להשעיה דחופה יכול ויהיה, כאמור ברישא של סעיף 48 לחוק, גם בגין חשד כבד שעובד המדינה, ביודעין, מעל בתפקידו או השתמש בו לרעה, ודי, לכאורה, בקיומה של חקירה משטרתית בחשד לביצוע אלימות מילולית ואיומים, של מורה בין כותלי בית הספר, כדי לבסס, לכאורה, חשד זה. 43. בפרשת שבח התווה בית הדין הארצי את מסגרת השיקולים המנחים לקבלת החלטה בדבר השעיה של עובד, ושם קבע כי יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים, כולם או חלקם: "א. אופי העבירה, היקפה וחומרתה; ב. תפקידו של העובד הנדון, מעמדו ומקומו בהיררכיה של מקום העבודה; ג. מידת ההשפעה על הציבור ועל עובדים אחרים במקום העבודה, ומידת ההשפעה על המוסר בעבודה והמשמעת בעבודה, כתוצאה מההעמדה לדין או מפתיחת חקירה משמעתית או חקירה פלילית נגד העובד; ד. מניעת אפשרות של ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד על ידי העובד הנדון; ה. התחשבות בהתנהגות קודמת של העובד הנדון; ו. התחשבות בנסיבות אישיות מיוחדות של העובד הנדון; ז. התייחסות ערכאות השיפוט המשמעותיות לעבירות מסוג העבירה המיוחסת לעובד הנדון ואמצעי המשמעת שהוטלו בגין אותן עבירות." (דב"ע נד/3-120 יחיאל שבח - ראש עיריית תל אביב יפו ואחרים, פד"ע כו 295, 406). השיקולים השונים נבחנים כמכלול, והמשקל שיש לתת לכל אחד מהם משתנה בהתאם לנסיבות הספציפיות. באשר להתערבותו של בית הדין בהחלטת ההשעיה, הלכה פסוקה היא כי - "ככל הפעלת סמכות מינהלית, אף הפעלת סמכות ההשעיה, על פי חוק המשמעת, נעשית תחת שבט ביקורתו של בית הדין לעבודה הדן בהחלטתו של המשעה בדרך של ביקורת שיפוטית על אקט מינהלי... ואין בית הדין בא בנעלי המשעה, אלא הוא בוחן בחינה מינהלית את החלטותיו. בחינת החלטתו של המשעה נעשית על ידי תוכנה של החלטת ההשעיה, הנסיבות וכן הליכי ההשעיה." (דב"ע נב/70-3 בן חיים - מדינת ישראל, פד"ע כד 54, 61; ההדגשה שלי י.כ.). ועוד נקבע בפרשת שוקי ויטה כי - "הפיקוח השיפוטי על החלטת ההשעיה, ייעשה לאור הכללים המקובלים להתערבות בהחלטה מינהלית... אשר להיקף הביקורת השיפוטית: ככלל, שיקול הדעת הנתון לרשות הממנה רחב הוא ותחום ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת הרשות, צר ושמור למקרים קיצוניים וחריגים בלבד... אי לכך, התערבות שיפוטית בהחלטת מינוי, לרבות השעיה, תמצא מוצדקת בהתקיים סטייה בולטת מהאיזון הראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים..." (ע"ע (ארצי) 478/07 שוקי ויטה - נציב שירות המדינה, ניתן ביום 3/3/08; ההדגשה שלי - י.כ.). 44. במסגרת סמכותה של המנכ"לית על פי חוק, שקלה המנכ"לית השעייתו הדחופה של התובע ונתנה החלטתה תוך ששקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות החשד הכבד המיוחס, לכאורה, לתובע, כמו גם את המטרות לשמן נועד הליך ההשעיה וערכה את האיזונים ביניהם כנדרש, הכל כמפורט במכתב ההשעיה. בין השאר, נשקל תפקידו של התובע כאיש חינוך, על סטנדרט ההתנהגות הגבוה המצופה הימנו ככזה; נשקלו המעשים המיוחסים, לכאורה, לתובע וחומרתם, על מהותם והיקפם בכלל וכאיש חינוך בפרט; נשקל גם עברו המשמעתי של המבקש ובפרט מכתב הנזיפה שהוציאה מנהלת מחוז הדרום למבקש ביום 18/6/13. ממכתב הנזיפה עולה, לכאורה, תמונה עגומה למדי בעניין התנהלותו והתנהגותו של המבקש, ובמיוחד הפרות משמעת המתבטאות באי קיום הוראות הממונים עליו, הימנעותו מללמד על פי מערכת שעות חדשה, וגרימה לשיבוש המהלך התקין של בית הספר וכן אי הגעה לישיבות. יודגש, כי המנכ"לית אף שקלה את האפשרות להעביר המבקש לתפקיד אחר, אולם נוכח תפקידו וחומרת האירוע, לכאורה, הוחלט שאין מקום לנקוט בצעד זה. לעניין זה יש להזכיר כי אין זה מתפקידו של בית הדין לבחון לגופן את עבירות המשמעת המיוחסות למבקש, והוא אינו נדרש לבירור עובדתי לגופם של האישומים המופיעים בהליך המשמעתי, שהרי על אלה מופקד הגורם המוסמך להשעות (דב"ע נ/23-4 מועצת פועלי ירושלים - מדינת ישראל, פד"ע כג 160. בג"ץ 2899/91 מדינת ישראל - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ"ה (5) 335). גם הגורם המוסמך להחליט אם להשעות את העובד אם לאו - בענייננו, מנכ"לית משרד החינוך- אינה נדרשת לקבוע ממצאים לגופה של התובענה המשמעתית (בש"א 8730/06 נוהא דאוד - מר עודה פאיק, ראש המועצה המקומית ג'לג'וליה, ניתן ביום 12/11/06). תפקידו של בית הדין מתמצה בבחינת השאלה - האם נפל פגם כלשהו בשיקולים שנלקחו בחשבון טרם קבלת החלטת ההשעיה. 45. בכל הנוגע לעובדי מדינה, אנשי הוראה וחינוך, קבעה שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דורית בייניש, הדברים הבאים: "מורים, ואנשי חינוך בכלל, מהווים מודל חיקוי לתלמידיהם והם אמונים על סלילת דרכיהם של הילדים ובני הנוער לבניית החברה העתידית. על כן, יש והתנהגות מסוימת תקבל חומרה מיוחדת כשהיא מבוצעת על ידי אנשי חינוך, שהציפיות מהם גבוהות יותר מן המצופה מכל עובד מדינה אחר, וחובת הנאמנות המוטלת עליהם, כלפי החברה וכלפי תלמידיהם בפרט, היא מיוחדת". (עש"מ 978/03 אביבה בנדקובסקי - נציבות שירות המדינה, פורסם ביום 24/4/03). כן נקבע: "כמחנכים בישראל, על מורי בית הספר להוות דוגמא ומופת להתנהלות תקינה וישרת דרך. אמון הציבור, ובמיוחד זה של התלמידים והוריהם הוא הראשה בפעולתה של מערכת החינוך." (ע"ע 1338/04 ד"ר בברלי גריבץ - עיריית ירושלים, (15/2/05)). 46. החשש לפגיעה באמון הציבור אם ימשיך המבקש בתפקידו לנוכח ההאשמות בהן נחשד, לכאורה, ובמיוחד לנוכח תפקידו כאיש חינוך, הוא ברור בנסיבות העניין. 47. לא מצאנו כי בנסיבות המקרה שבפנינו החלטת מנכ"לית המשרד לוקה בחוסר סבירות קיצוני. חומרת החשדות ומידת הפגיעה באמון הציבור, במיוחד לנוכח תפקידו של התובע, נשקלו על ידי המנכ"לית. המבקש, כאמור לעיל, הוזמן להציג טיעוניו בכתב, אולם לא עשה כן, ללא כל הסבר המניח את הדעת. 48. לאור כל האמור, יש לדחות את טענות המבקש כי לא נשקלו כל השיקולים שהיה על המשיבים לשקול, ואנו קובעים כי המבקש לא התייצב להליך השימוע ומשפעל כך ויתר על זכותו לטעון לעניין השעייתו. 49. את הפגיעה הגלומה במבקש, העובד, בעצם החלטת ההשעיה הדחופה, יש להעמיד אל מול האינטרס הציבורי המקבל ביטוי במוסד ההשעיה. 50. בהתחשב בפגיעה במשמעת ובאמון הציבור במקום העבודה, שתיגרם מהמשך שילובו של המבקש בעבודה, נוכח העבירות המיוחסות לו ועל רקע התנהגותו הקודמת של המבקש; אין מקום להתערבות של בית הדין בהחלטה על השעיית המבקש. אחרית דבר 51. מכל הנימוקים המפורטים בהרחבה לעיל, הבקשה נדחית. 52. המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. השעיהמוריםמשרד החינוךדיני חינוך