בקשה לתיקון כתב תביעה: הוספת טענת ביטול פסק בוררות השופטת אביטל רימון-קפלן זוהי בקשת המבקש לרשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תיק סע"ש 52735-10-12; השופטת חנה טרכטינגוט) מיום 6.3.14, לפיה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה בתיק. כמו כן עתר המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה ולהוספת ראיה לבקשת רשות הערעור. רקע כללי המשיבה 1 (להלן-המשיבה) הינה חברה שעיסוקה בהפצת כרטיסי אשראי. המבקש התקבל לעבודה אצל המשיבה 1 (להלן - המשיבה) ביום 15.12.09, בתפקיד נציג מכירות ושימור לקוחות. מאוחר יותר ביום 22.01.12, הועבר המבקש לתפקיד נציג מוקד אישורים. המשיב 2 שימש בתקופה הרלוונטית כמנהלו של התובע. בין הצדדים היתה נטושה מחלוקת באשר לטיב עבודתו של המבקש, עד שביום 12.2.05 הוזמן המבקש לשיחה עם מנהלו, אז נמסר לו כי החברה שוקלת לסיים את העסקתו והוא יוזמן לוועדה פריטטית. ביום 13.6.12 התקיים דיון בעניינו של המבקש בוועדה הפריטטית כהגדרתה בהסכם ה קיבוצי החל על יחסי הצדדים, ומשלא הגיעה הוועדה (בהרכב נציגי ההנהלה וועד העובדים) לסיכום בעניינו של המבקש הועבר עניינו לבוררות בהתאם לסעיף 22 להסכם הקיבוצי, בפני עו"ד בנימין כהן ועו"ד נחום פיינברג. ביום 20.8.12 ניתן פסק הבוררות ע"י הבוררים. במסגרת פסק הבוררות המפורט סקרו הבוררים את נסיבות המקרה, טענות הצדדים, הראיות שהובאו בפניהם והגיעו למסקנה כי החלטת המשיבה בדבר סיום העסקתו של המבקש בחברה עומדת במבחן הסבירות; כי שיקולי המשיבה להימנעות ממתן קביעות היו שיקולים ענייניים שנלמדו בין היתר מתוך חומר הראיות שהוצג בפניהם המעיד על כישלונו של העובד הן בהיבט המשמעתי והן בהיבט המקצועי; כך גם קבעו הבוררים כי לא מצאו לנכון לבטל או לשנות את החלטת הנהלת המשיבה שלא להעניק קביעות לעובד מר רוני כהן. בהמשך לכך שלחה המשיבה למבקש ביום 21.8.12 מכתב פיטורים לאלתר. ביום 3.10.12 הגיש המבקש את תביעתו כנגד המשיבים לבית הדין האזורי, במסגרתה טען בין היתר לפגמים בהתנהלות ועד העובדים בעניינו; לכך שפיטוריו נעשו בצורה משפילה ושלא כדין, בעקבות חשיפת התנהלות בלתי תקינה של המשיבה העולה כדי עבירות ו/או היעדר מינהל תקין; וכי במהלך הבוררות הוצאה כלפיו לשון הרע על ידי המשיב 2. אי לכך עתר המבקש במסגרת כתב התביעה לחיוב המשיבים בתשלום פיצוי בגין התנכלות, הוצאת לשון הרע וכן פיצוי בהתאם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז - 1997. כן עתר המבקש כי פיטוריו יבוטלו וכי יינתן צו המורה על העברתו לתפקיד אחר במשיבה. לחילופין עתר המבקש לכך שייפסקו לו פיצויים עונשיים בגין פיטורים שלא כדין. 9. ביום 1.1.13 הוגש כתב הגנה על ידי המשיבים במסגרתו טענו המשיבים בין היתר כי פסק הבוררים מהווה מעשה בית-דין בעניינו של המבקש ואין להתערב בו, וכי הגשת התביעה מהווה ניסיון כושל לערער על פסק הבוררים שהפך חלוט. בנוסף חלקו המשיבים על טענות המבקש לגופם של דברים. בכותרת לכתב ההגנה צוין כי המשיבים מיוצגים על ידי עו"ד פיינברג ואחרים. 10. ביום 8.4.13 התקיים דיון מוקדם בתיק, כאשר מטעם המשיבים נכחו בדיון עו"ד פיינברג ועו"ד דוד משה. במסגרת הדיון הודיע המבקש כי ישקול להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה לאור טענות המשיבים כי טענות המבקש בדבר נזק נפשי מהוות הרחבת חזית. בית הדין הורה למבקש כי ככל שהוא מעוניין להגיש בקשה כזו היא תוגש עד ליום 30.4.14, בנוסף התבקש המבקש להודיע האם הוא עומד על הסעד של החזרה לעבודה. 11. ביום 25.4.13 הודיע המבקש כי הוא אינו מעוניין להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה וכי הוא אינו מוותר על הסעד של החזרה לעבודה. 12. ביום 3.12.13 הודיעו המשיבים כי עו"ד פיינברג התפטר מייצוג בתיק וכי הייצוג בתיק הועבר לעורכי דין אחרים שפרטיהם צוינו בהודעה. 13. ביום 8.12.13 הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד הגשת התצהירים מטעמו. בבקשתו טען כי התפטרותו של עו"ד פיינברג נעשתה על רקע תלונה שהגיש המבקש נגדו לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (להלן: ועדת האתיקה) בדבר ניגוד עניינים בו נמצא עו"ד פיינברג בייצגו את המשיבה 1 בעוד שימש כבורר בהליך הבוררות שהתקיים בעניינו של המבקש. בהקשר לכך טען המבקש כי בנסיבות העניין מתעורר הצורך לפעול נגד פסק הבוררות מטעמי צדק ותיקון עיוות דין שנעשה כנגד המבקש. המבקש הוסיף כי מאחר וכתב התביעה מסתמך על פסק הבוררות, המבקש רואה לנכון לתקן את כתב תביעתו בהתאם לשינוי הנסיבות. 14. בהמשך לאמור הגיש המבקש ביום 14.1.14 את הבקשה לתיקון כתב התביעה, מושא בקשת רשות ערעור זו. הבקשה לתיקון כתב התביעה בבית הדין האזורי וטענות הצדדים 15. בבקשתו לתיקון כתב התביעה, חזר המבקש על האמור בבקשה לדחיית המועד להגשת תצהירים וטען כי נוכח ההתפתחויות האחרונות והנסיבות העובדתיות חדשות שנתגלו, עולה כי נפל פגם מהותי בהליך הבוררות אשר יש בו כדי להביא לביטול הפסק. לטענתו, קיימות ראיות משמעותיות מהם עולה כי הבורר עו"ד פיינברג פעל במשוא פנים ממשי ובניגוד עניינים, וכי עו"ד פיינברג בא לבוררות מראש עם עמדה כנגד המבקש. לטענתו בבקשתו, פיטוריו התבססו בעיקר על פסק הבוררות ועל כן, ביטול פסק הבוררות יהפוך את הפיטורים לבטלים מעיקרם. משכך, טען המבקש, כי יש להחזירו מיידית לעבודה וכן לשלם לו את שכרו מהמועד שהופסקה עבודתו. המבקש הסביר כי ביום 8.10.13 הגיש תלונה לוועדת האתיקה נגד עו"ד פיינברג, וביום 5.11.13 הגיש עו"ד פיינברג תגובה מטעמו בה הודיע על הפסקת הייצוג והעברת התיק לטיפולו של עו"ד אחר. לטענת המבקש עצם התפטרותו של עו"ד פיינברג מהווה הודאה לעניין ניגוד העניינים ומשוא הפנים אשר אפיינו את התנהלותו מול המבקש וכי פיטוריו נעשו בחוסר תום לב מובהק. המבקש הוסיף וטען כי עיקר הבעיה טמונה בעובדה שהוסתר ממנו כי עו"ד פיינברג מייצג את המשיבה מזה שנים והוא ממשיך ליצגה וכי בשל כך לוקה הוא כבורר במשוא פנים. אשר למועד הגשת הבקשה טען המבקש כי הבקשה הוגשה בתוך 45 ימים מהיום בו נתגלו למבקש העובדות המשמשות בסיס לבקשה, והוסיף כי ככל שישנו צורך בכך בית הדין מתבקש להאריך את המועד לביטול פסק הבוררות. בנוסף לכך, עתר המבקש להוספת ראיה - התכתבות בין עובדי המשיבה בעניינו של המבקש. לסיום, עתר המבקש לפיצול סעדים בזו הלשון: "בית הדין מתבקש בזאת להתיר לתובע להוסיף הסעד לפיצול סעדים וזאת הואיל ונזקו טרם יתגבש והינו תלוי החלטת בית הדין הנכבד לעניין ביטול פסק הבוררות ומידי יום נגרמים לתובע נזקים נוספים, שכן כל האמור לעיל והיות פיטוריו כלא חוקיים, יש להחזירו לעבודה לאלתר ולשלם לו הפרשי שכר ותנאים סוציאליים מיום פיטוריו קרי 21.8.12 ועד היום, ועד בכלל, בניכוי פיצויי פיטורין וכל תשלום שניתנו לו עקב הפיטורין" לטענת המבקש, יש להתיר את תיקון כתב התביעה שכן בדרך זו תעמוד בפני בית הדין מלוא יריעת המחלוקת בין הצדדים ואילו דחיית הבקשה תמנע מהמבקש למצות את כל זכויותיו בגין האירוע נשוא התובענה. 16. המשיבים, באמצעות באי כוחם החדשים, התנגדו לבקשה לתיקון כתב התביעה, מהטעמים הבאים: תיקון כתב התביעה אינו מגלה עילה, וזאת מכיוון שטענות המבקש נגד פסק הבוררות הינן מופרכות בהינתן כי מדובר בבוררות פריטטית של נציגי שני הצדדים להסכם הקיבוצי: עו"ד כהן מטעם נציגות העובדים ועו"ד פיינברג מטעם המעסיק, ביחס לפיטורי עובד בתקופת ניסיון אשר לפיו הבוררים יהיו באי כוחם של הצדדים להסכם הקיבוצי, כך שלגופם של דברים דין טענותיו של המבקש שביסוד הבקשה לביטול פסק הבוררות, להידחות; כי בכל מקרה, אפילו היתה עילה לביטול פסק הבוררות הרי שהבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה בשיהוי קיצוני ולאחר שחלף המועד הקבוע לכך בחוק הבוררות, בהינתן שהעובדה שעו"ד פיינברג מייצג את המשיבה היה עניין גלוי למבקש כבר בהגשת כתב ההגנה ולכל המאוחר בדיון המוקדם שהתקיים בתיק ביום 8.4.13, והמבקש לא הצביע על נימוקים המצדיקים הארכת המועד להגשת בקשת ביטול; בכל מקרה, בקשה לביטול פסק בורר צריכה להיות מוגשת בדרך של המרצת פתיחה ולא אגב בקשה לתיקון כתב תביעה; יתרה מכך, למבקש אין זכות עמידה בבקשה לביטול פסק הבורר וזאת מכיוון שהגוף המוסמך לבקש את ביטול פסק הבורר הוא הצד שהפסיד בבוררות, היינו ועד העובדים, וכי למבקש אין מעמד עצמאי בבוררות ואף לא מעמד של בעל דין בבקשה לביטול פסק הבוררות, כי מיצגו של המבקש בבוררות הוא וועד העובדים ומשלא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות בתוך 45 ימים על ידי ועד העובדים, הרי שפסק הבוררות הפך לחלוט ומהווה מעשה בית דין בעניינו של המבקש המחייב את הצדדים להסכם הקיבוצי ואת המבקש עצמו. המשיבים הוסיפו והדגישו כי לא נפל כל פגם בהליך הבוררות, כי הצדדים פעלו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי לעניין המנגנון הספציפי שחל ביחס לפיטורי עובד בתקופת ניסיון (לפיו הבוררים יהיו באי כוחם של הצדדים להסכם הקיבוצי); כי מדובר בסוג מנגנון שכיח ומקובל בהסכמים קיבוציים; וכי העובדה שעו"ד פיינברג הינו בא כוחה של המשיבה ומיצגה בהליכים שונים הייתה גלויה וידועה לצדדים. מכל מקום טענו המשיבים כי פסק הבוררות שניתן פה אחד על ידי שני הבוררים הינו מקיף ויסודי ומעוגן היטב בחומר הראיות. המשיבים התנגדו גם לבקשה לפיצול סעדים מהטעם שמדובר בסעד זהה לזה שנתבע בכתב התביעה המקורי. כן טענו המשיבים כי במידה והמבקש אינו מתכוון בבקשתו לסעד של הפרשי שכר מיום פיטוריו ועד החזרתו לעבודה יש לדחות את הבקשה מכיוון שהבקשה כלל אינה ברורה, והמבקש לא פירש מהו הסעד אותו הוא מבקש לפצל. החלטת בית דין האזורי 17. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 6.3.14 מושא בקשת רשות הערעור (להלן: ההחלטה), דחה בית הדין את בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה. בית הדין קבע כי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים קובע מנגנון של בוררות מוסכמת במקרה של חילוקי דעות בכל הקשור והנוגע לפיטורי עובדים, כאשר בכל הנוגע לפיטורי עובד בניסיון, כפי המקרה שבנדון, נקבע שההחלטה תדון בפני ועדה פריטטית משותפת להנהלה ולוועד העובדים, ואילו סעיף 22(ב) להסכם הקיבוצי קובע: "ככל שלא תהיה הסכמה בוועדה הפריטטית יוכרעו חילוקי הדיעות ע"י עו"ד פיינברג ועו"ד בני כהן", וכי בכל מקרה מדובר בבוררות שבין המעביד לנציגות העובדים בנוגע לפיטורי העובד, כך שלעובד אין כל מעמד בבקשה לביטול הפסק. משכך, התיקון המבוקש אינו מגלה עילה, ולא יעמיד את הפלוגתא האמיתית שבין הצדדים לדיון, כך שכבר מטעם זה דין הבקשה להידחות. באשר לשאר טענותיו של המבקש, בית הדין קיבל את טענת המבקש כי יש למנות את המועד להגשת בקשה לביטול על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות מהיום בו נתגלו למבקש העובדות המשמשות יסוד לבקשה, אך לעניין זה קבע בית הדין כי העובדות המשמשות יסוד לבקשה התגלו למבקש עם הגשת כתב ההגנה ולכל היותר ביום 8.4.13, מועד הדיון המוקדם. לאור זאת קבע בית הדין כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות וכי המבקש לא ציין טעמים מיוחדים להאריך את המועד להגשת בקשה מעין זו. עוד ציין בית הדין האזורי כי המבקש הודיע בדיון המוקדם כי הוא שוקל לתקן את תביעתו (מסיבה אחרת) והודיע בהמשך כי אין בכוונתו לעשות כן, וזאת למרות שבמועד זה כבר נודעה לו העילה המשמשת יסוד לבקשה לביטול פסק הבוררות. בנוסף, בית הדין קבע כי הדרך לביטול פסק בוררות היא בהתאם להוראות תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות תשכ"ט -1968, ולא אגב תביעה לסעדים נוספים. בית הדין הוסיף למעלה מן הצורך כי כאמור, לגופו של עניין המבקש לא הצביע על עילה לביטול פסק הבוררות, וכי ככל שקיים פגם בהליך הרי הוא בייצוג המשיבה בבית דין על ידי מי ששימש כבורר באותו עניין ולא בעובדה שהצדדים להסכם הבוררות קבעו מנגנון בוררות המורכב מנציגי העובדים והמעסיק. לאור דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה וכן לאור היעדר פירוט של הסעד שפיצולו מתבקש, דחה בית הדין אף את הבקשה לפיצול סעדים. עם זאת, בהסכמת המשיבים נעתר בית הדין לבקשת המבקש להוספת ראיה. בנוסף חייב בית הדין את המבקש בהוצאות המשיבים בסך כולל של 3,000 ₪. הבקשות בהליך זה וטענות הצדדים 18. במסגרת בקשתו לרשות ערעור טוען המבקש כי ההחלטה פגומה באופן קיצוני ובשל כך מצדיקה התערבות של בית הדין הארצי בהליך הביניים. לטענתו, דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת עילה של ביטול פסק בוררות ודחיית בקשתו לפיצול סעדים מהווה למעשה חסימה סופית של טענות המבקש, בשלב מקדמי וללא שניתן למבקש יומו בבית הדין בעניין עילה זו. המבקש חוזר וטוען כי פיטורי המבקש התבססו על פסק הבוררות שניתן ע"י עו"ד פיינברג אשר שימש במשך כשנים, בטרם הבוררות, במהלכה ולאחריה כיועצה המשפטי של המשיבה בשכר. לאור כך טוען המבקש כי פסק הבוררות היה פגום מיסודו ונעשה בצורה בלתי הוגנת ובניגוד לכללי הצדק הטבעי. באשר למועד הגשת הבקשה, טוען המבקש כי פנה לבא כוחו כבר בתחילת ההליך וביקש להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות וכן להגיש תלונה נגד עו"ד פיינברג, אך ב"כ המבקש התנגד לקבל הייצוג בעניינים אלו וזאת מן הטעם שפסק הבוררות ניתן ע"י שני עורכי דין בכירים. המבקש, שאינו עורך דין, חשש מהגשת התלונה ועל כן לקח לו זמן לאזור אומץ ולהגיש תלונה. לאחר הגשת התלונה פנה המבקש לבא כוחו ועדכן אותו על הגשת התלונה. לאור זאת, ולאור התפטרותו של עו"ד פיינברג, קמה העילה להגיש את בקשת התיקון. לטענת המבקש טעה בית הדין האזורי משקבע כי חלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות וזאת מכיוון שהעובדות החדשות התגלו רק בעת שעו"ד פיינברג התפטר. לגופו של עניין טוען המבקש כי, יש לבטל את פסק הבוררות משיקולי צדק ועל מנת למנוע עיוות דין ופגיעה באמון שרוכש הציבור למוסד הבוררות. לטענתו בית הדין התעלם מהשאלה המשפטית /ציבורית העולה מעניינו של המבקש. עוד טוען המבקש כי קביעות בית הדין לעניין עיתוי הגשת הבקשה אינן מצדיקות את דחייתה שכן מטרת בית הדין לעבודה היא לעשות צדק עם הצדדים ואת נושא עיתוי הגשת הבקשה ניתן היה לרפא בפסיקת הוצאות. לטענתו, טעה בית הדין בקובעו כי הדרך לביטול פסק בוררות אינה אגב תביעה לסעדים אחרים אלא על דרך המרצה. המבקש מדגיש כי ההזדמנות שניתנה לו לתקן את כתב התביעה הייתה בגין סיבה אחרת ולא בגין הנסיבות בעניין ביטול פסק הבורר. 19. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע, במסגרתה טען כי המשך ניהול ההליכים בבית הדין האזורי בטרם הכרעה בבקשת רשות הערעור יגרום לסרבול ובזבוז זמן שיפוטי יקר של שתי הערכאות ושל הצדדים. המבקש טען כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים וזאת נוכח העובדה כי ההחלטה מהווה פגיעה קשה בזכויותיו הדיוניות של המבקש. 20. אשר לבקשה להוספת ראיה ביום 7.7.14 הגיש המבקש בקשה להגיש ראיה נוספת במסגרת בקשה זו היא החלטת ועדת האתיקה בעניינו של עו"ד פיינברג, לטענתו מדובר בראייה חשובה הנוגעת להתנהלות המשיבים ובא כוחם אל מול המבקש. 21. הבקשות הועברו לתגובת המשיבים שמתנגדים להן. אשר לבקשה לרשות ערעור - טוענים המשיבים כי החלטת בית הדין האזורי בדין יסודה ואין מקום להתערב בה. בקשר לכך נטען בין היתר כי אכן התיקון המבוקש אינו מגלה כל עילה, שכן לא נפל כל פגם בהליך הבוררות, הואיל ול פי מנגנון הבוררות שנקבע בהסכם הקיבוצי הבוררות מורכבת מנציג העובדים ונציג המעסיקים הנקובים בשמם ומדובר במנגנון מקובל ביחסי עבודה; כי המבקש אינו צד להסכם הבוררות ומשכך אינו יכול להגיש בקשה לביטול הפסק; כי בניגוד לטענת המבקש הרי שאפילו התלונה שהגיש המבקש לוועדת האתיקה אינה עוסקת בניגוד עניינים של עו"ד פיינברג כבורר, אלא שעו"ד פיינברג ייצג את המשיבה שהייתה צד לבוררות בהליך שהמבקש פתח נגדה באותו עניין בבית הדין, כך שככל שקיים פגם הרי שהוא בייצוג המשיבים על ידי עו"ד פיינברג בבית הדין, לאחר הבוררות, ולא בשבתו כבורר או בפסק הבוררים שנדון בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי; כי בכל מקרה, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי המועד להגשת בקשה לבטול הפסק חלף, המשיבים מדגישים כי ממועד הגשת כתב ההגנה ועד למועד הגשת הבקשה חלפה למעלה משנה וממועד הדיון המוקדם ועד למועד הגשת הבקשה חלפו 9 חודשים. כמו כן לטענת המשיבים, למבקש אין מעמד לבקש את ביטול פסק הבוררות שהתנהלה בין ועד העובדים להנהלה, וככל שהתנגד לפסק הבוררות היה עליו ללכת בדרך המלך ולבקש מנציגיו בוועד העובדים לפעול לביטול פסק הבוררות או לחילופין לפנות בבקשה לאכוף על ועד העובדים לפעול לביטול פסק הבוררות. עוד טוענים המשיבים כי בבקשה דנא ישנה הרחבת חזית אסורה וזאת מכיוון שבבית דין האזורי טען המבקש כי הבקשה מוגשת בשל עובדות חדשות שנתגלו לו ואילו בבקשה דנא הוא טוען כי כבר בתחילת הדרך רצה להגיש תלונה נגד עו"ד פיינברג לוועדת האתיקה אך בשל סירובו של בא כוחו להגיש את התלונה לקח לו זמן להתלונן בעצמו. המשיבים טוענים כי מדובר בגרסה עובדתית חדשה שלא הונחה בפני בית הדין האזורי ואשר אינה נתמכת בתצהיר, וכי גם אם היא נכונה הרי שאין למבקש להלין אלא על עצמו משבחר להמתין בהגשת הבקשה בפרט כך שעה שהיה מיוצג והיה מודע לזכויותיו. כך גם טוענים המשיבים כי צדק בית הדין האזורי בקובעו כי בקשה לביטול פסק בורר יש להגיש בדרך של המרצת פתיחה, וכן בדחותו את הבקשה לפיצול סעדים וזאת מכיוון שהמבקש כלל לא פירט מהו הסעד שפיצולו מבוקש. 22. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע טוענים המשיבים כי מכיוון שההחלטה מושא בקשת רשות הערעור אינה אופרטיבית אין מקום לעיכוב ביצוע החלטה כזו. כן טוענים המשיבים כי לאור העובדה כי ההליך נפתח באוקטובר 2012 אין זה נכון או צודק לעכב את ההליך או את תשלום ההוצאות כפי שנפסק על ידי בית הדין האזורי. 23. אשר לבקשה להוספת ראיה טוענים המשיבים כי מדובר בראיה שנוצרה לאחר ההחלטה נשוא הערעור; כי לגופם של דברים הראייה אינה רלבנטית לענייננו שכן כפי שנקבע בהחלטת בית הדין האזורי לכל היותר נפל פגם בכך שעו"ד פיינברג ייצג את המשיבה בהליך אך לא נפל פגם בהשתפותו בהליך הבוררות; וכי מדובר בראיה שאינה נוגעת עניינית ליישום הבוררות הפריטטית הקבועה בהסכם הקיבוצי המיוחד וכל מטרתה להסיט את הדיון מהנושא העקרוני באמצעות טענות בעלות אופן אישי כנגד עו"ד פיינברג. 24. בתשובת המבקש לבקשה לרשות ערעור נטען כי לא מדובר בהרחבת חזית מצדו וכי גרסתו זו באשר לנסיבות שקדמו להגשת התלונה עלתה כבר בפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי ובבקשה לתיקון כתב התביעה; כי טענות המשיבים לעניין מנגנון הבוררות מועלות לראשונה וזאת ללא הוכחה או אסמכתא. כן הוסיף המבקש כי כל ההתנהלות בעניינו הייתה לא הוגנת וכי ההנהלה וועד העובדים הסכימו פה אחד כי יש להוקיע את המבקש מהמערכת בכל מחיר וכי עובדת היותו של עו"ד פיינברג היועץ המשפטי של החברה לא צוינה לפני או במהלך הבוררות. דיון והכרעה 25. אקדים ואומר כי לאחר בחינת טענות הצדדים זה בכה וזה בכה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להוספת ראיה- להדחות. כפי שיבואר להלן בהמשך, השאלה מה החליטה וועדת האתיקה בעניינו של עו"ד פיינברג איננה רלוונטית בשום צורה ואופן לעילת התיקון מושא הבקשה שבנדון ואין בה כדי להועיל בבחינת נימוקי בית הדין האזורי, בפרט כך שעה שאין חולק כי לא היתה בפניו. אי לכך, הבקשה להוספת ראיה- נדחית. 26. ובאשר לבקשה לרשות ערעור לגופה, לאחר שבחנתי את הבקשה, ההחלטה, טיעוני הצדדים וכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להדחות, ואבאר טעמי להלן. 27. על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 21.12.11 שנחתם בין המשיבה לבין ההסתדרות הכללית והוועד הארצי של עובדי המשיבה (להלן- ההסכם הקיבוצי), ואשר אליו הפנה המבקש עצמו בסעיף 23 לכתב תביעתו בבית הדין האזורי, נקבעו הוראות מיוחדות לגבי עובדים דוגמת המבקש שתקופת נסיונם הוארכה מעבר למועד חתימת ההסכם הקיבוצי. בין יתר ההוראות נקבע בסיפא לסעיף 22(ב) להסכם הקיבוצי ביחס לאותם עובדים, כי: "היה והחברה תשקול סיום עבודתו של מי מהעובדים ששמו מופיע ברשימה הנפרדת (אשר כוללת את שמו של המבקש - א.ר.ק.), יחול המנגנון כדלקמן: 1) ההחלטה תידון בוועדה פריטטית משותפת להנהלה ולוועד העובדים. 2) ככל שלא הייתה הסכמה בוועדה הפריטטית, יוכרעו חילוקי הדעות ע"י עו"ד נחום פינברג וע"י עו"ד בני כהן". הנה כי כן, עסקינן בענייננו במנגנון פריטטי לפיטורי עובדים בניסיון דוגמת המבקש, המורכב מנציגי ההנהלה ונציגי ועד העובדים. בהתאם לאותו מנגנון פריטטי וככל שלא מתקבלת החלטה מוסכמת בוועדה הפריטטית, מוכרעים חילוקי הדעות שבין נציגי ההנהלה ונציגי ועד העובדים בבוררות פריטטית המורכבת מנציג ההנהלה ונציג ועד העובדים, הם עורכי הדין פיינברג וכהן, שננקבו בשמם המפורש בהסכם הקיבוצי. לא רק שאין מתום במנגנון יישוב חילוקי דעות זה, המהווה בבואה של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, אלא שהוא מנגנון מוכר ומקובל ביחסי עבודה קיבוציים. 28. משכך הם פני הדברים, הרי שבניגוד לסברת המבקש לא נפל פגם בכך שעו"ד פיינברג המייצג את המשיבה מזה שנים, ישב בבוררות זו שבין ועד העובדים לבין ההנהלה, כנציג ההנהלה. הפגם, ככל שנפל פגם, נעוץ בכך שעו"ד פיינברג ייצג את המשיבים בבית הדין בקשר עם סכסוך שבו ישב קודם לכן כבורר. מכל מקום, זהו עניין לוועדת האתיקה לענות בו, ואין לו כל רלוונטיות לתיקון כתב התביעה שהתבקש. אי לכך, בקשתו של המבקש לתיקון כתב התביעה, המבוססת כל כולה על ההנחה המוטעית לפיה נפל פגם בבוררות מעצם ישיבתו של עו"ד פיינברג כבורר בה, נעדרת על פניה, כל עילה שבדין. 29. הלכה היא שמתן רשות לתקן כתב טענות מסור תמיד לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר שקילת נסיבות העניין, ובשים לב לשניים: א. האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון. ב. האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השנייה היא מאוד ליברלית כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר [ראה: דב"ע שן/23-3 מדינת ישראל נ' יורם מלמן, פד"ע כא', עמ' 360]. משהתיקון שהתבקש לא גילה ולו לכאורה עילה שבדין, ברי כי לא היה בתיקון המבוקש כדי להעמיד לדיון את הפלוגתאות האמיתיות שבין הצדדים. 30. אשר על כן, וכבר מטעם זה, בצדק הורה בית הדין האזורי על דחיית בקשתו של המבקש לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת העילה לביטול פסק הבורר מן הטעמים כפי שפורטו על ידי המבקש. אשר לבקשה לפיצול סעדים שנכללה בכתב התביעה שתיקונו התבקש, הרי שלא ברור מנוסח הבקשה אלו סעדים מבוקש לפצל ובגין איזו עילה, כך שכבר מטעם זה, צדק בית הדין האזורי בדחותו את הבקשה לפיצול סעדים. 31. משזו התוצאה, התייתר מניה וביה הצורך לדון בשאר הטענות שהועלו על ידי הצדדים במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, אך למעלה מן הצריך אוסיף בקצירת האומר, כי מבלי לקבוע מסמרות בשאלה מהם הכלים העומדים לרשות עובד המבקש להשיג על פסק בוררות מסוג זה - ברי כי הדרך לביטול פסק בורר ככלל, היא בדרך של המרצה בהליך נפרד, כמתחייב מתקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות תשכ"ט-1968, כך שגם מטעם זה לא היה מקום להורות על תיקון כתב התביעה, מה גם שאפילו ניתן היה לבקש את ביטול פסק הבורר בדרך כפי שהתבקשה, הרי שהמבקש איחר את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר ובנימוקיו לא היה כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה כאמור. 32. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, משצדק בית הדין האזורי בהחלטתו מושא בקשה זו, אין מקום ליתן רשות לערער עליה, והבקשה לרשות ערעור - נדחית. כפעל יוצא מכך, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. 33. סוף דבר - בקשות המבקש שבכותרת - נדחות. המבקש ישא בהוצאות שני המשיבים בסך כולל של 3,500 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כתב תביעהיישוב סכסוכיםתיקון כתב תביעהמסמכיםבוררותביטול פסק בוררות