נטען כי ההתבטאויות לפיהן בכוונתו להביא לפיטורי העובד מבהירות כי לא בא לתפקידו כיו"ר וחבר הוועדה בלב שלם ובלא דיעה מוקדמת כנגד העובד אלא גמר בדעתו להביא לפיטורי העובד. מר X ומר X קיימו את חלק מישיבות הוועדה בהעדרו של העובד והגדילו לעשות עת קיימו ישיבה גם בהעדרם של מר X וגב' X חברי הוועדה ואף גיבשו מסקנות מבלי לשמוע עדים או ראיות והעבירו אותן לחתימת מר X וגב' X 1-2 משל היו חותמת גומי בידיהם. הגם שההחלטה אשר התקבלה בישיבה זו להמליץ על פיטורי העובד בוטלה בעקבות הליכים משפטיים בהם נקטו המבקשים, הרי ברי כי בנסיבות בהן בחרו לקיים את הדיון ועוד להגיע להחלטה סופית בדבר פיטורי העובד מבלי שראו ראיות או שמעו עדים - לא ניתן ליחס להם אובייקטיביות או אף מראית-עין של "פני הצדק". יתרה מכך, מר X הגדיל לעשות ותיחקר עד פוטנציאלי מחוץ ל"כותלי הוועדה" ומבלי לספר זאת לאיש, כך גם ניסה מר אבן להחתים את העובד על מסמכי הסכמה לפרישה לגמלאות מאחוריי גבו של ועד העובדים עוד לפני כינון ועדת המשמעת ובהמשך מונה כחבר וועדה. מנגד מר X עשה כל שלאל ידו בכדי למנוע העדת עדים רלוונטיים אשר התבקשו הן ע''י העובד והן ע"י מר X והגב' X, תוך שהוא קובע מראש כי "עדותם אינה רלוונטית". בכך חרג מר X מהותית מסמכויותיו כחבר ויו"ר הועדה, שכן הסמכויות הנותנות לו על פי נוהל המשמעת הן אדמיניסטרטיביות במהותן. הוועדה היא אשר מזמנת עדים בהתאם לדרישות מטעם חבריה או מטעמו של העובד נשוא הוועדה וככל שאלו סבורים שעדותם רלוונטית. בכל מקרה אין ליו"ר הוועדה את החירות להחליט מי מבין העדים תישמע עדותו ומי לא תישמע, כל שכן אין באפשרותו למנוע מהעובד להעיד עדים תוך חריגה מנוהלי החברה ותוך פגיעה אנושה בזכותו הבסיסית להגן על עצמו, על שמו הטוב ועל מטה לחמו כנגד ההאשמות המיוחסות לו. מוסיפים המבקשים וטוענים כי מר X דאג "לפוצץ" את ישיבת הוועדה האחרונה בטרם נשמעה עדותם של מר פינץ או של ד"ר אלצ'ה כמו גם עדותם של שני העדים ממחוז דרום ואף עשה כל שלאל ידו בכדי למנוע ישיבות נוספות לאחר מכן וכפועל יוצא - השתמש בכך כנימוק לפיו הועדה הגיעה למבוי סתום וסיימה את המנדט שניתן לה, בכדי להעביר את ההליך לערכאה הגבוהה. אין בהעברת עניינו של העובד להכרעה בדרג גבוה יותר על מנת להכשיר את הפגמים והמחדלים אשר נפלו בעבודת הוועדה והכרח הוא לערוך את בירור עניינו של העובד בוועדת המשמעת שכן כל פרשנות אחרת יש בה כדי לייתר את פעולת ועדת המשמעת ולעקוף את קיומה ללא הצדקה ובניגוד לנוהלי החברה. לטענת המבקשים, הדרג הגבוה הכולל את מנכ"ל החברה, סמנכ"ל משאבי האנוש, יו"ר ארגון העובדים ונציג הוועד הרלוונטי אינו בודק מחדש את העובדות ואין לחברי הוועדה ואף לעובד שעניינו תלוי ועומד זכות קנויה להביא בפניו עדים, לחקור אותם, כך שלא בכדי אמורה לפעול תחילה ועדה ראשונה השומעת ובוררת את הראיות ורק במידה ואין הסכמה על "שאלת האשמה" או על "שאלת העונש" עובר נושא ההכרעה לערכאה הגבוהה כאשר כלל התשתית הראייתית שנגבתה מועברת גם כן. פעולותיהם של מר X ומר X אשר ניסו במכוון למנוע העדת עדים אותם ביקשו המבקשים להעיד, הן בניגוד לסעיף 7.3.2 לנוהל המשמעת לפיו הוועדה תאפשר לעובד נשוא העבירה להשמיע את דבריו בפניה, להביא ראיות ולחקור כל אדם שהעיד בפניה. פעולותיהם של מר X ומר X בניגוד לנוהל המשמעת כמוהן כהצהרה לפיה מנוי וגמור עימם למנוע מהעובד להגן על עצמו וכי מבחינתם הם כבר גיבשו עמדה בעניין האשמה ובעניין העונש וכל מטרתם היא להביא לפיטורי העובד. לנוכח התנהלותם, שאר חברי הוועדה ולא כל שכן העובד, איבדו את אמונם במר X ומר X כי יוכלו לערוך בירור עובדתי, רציני ונקי משיקולים זרים או דיעה קדומה. בהתנהלותם כאמור הביאו מר X ומר X במו ידיהם לפסלותם שלהם מלכהן בתפקיד חברים בוועדת המשמעת, פגמו בעבודת הוועדה ולמעשה רוקנו מכל תוכן את עבודתה תוך שהם מייתרים את מר X וגב' X ולא מאפשרים להם לבצע תפקידם כחברי הוועדה ולמצות הבירור בעניינו של העובד דנן. לטענת המבקשים בהתנהלותם מנסים מר X ומר X להעלות את התיק להכרעת הערכאה הגבוהה כשהוא חסר האלמנטים הבסיסיים וחמור מכך - תוך פגיעה בלתי הפיכה באפשרות העובד להעיד עדים ולהביא ראיות מטעמו או אף להשמיע דברו. 35. מוסיפים המבקשים וטוענים כי קיימת להם עילת תביעה טובה המוכחת לכאורה (ואף הרבה מעבר לכך) לזכות בסעד העיקרי המבוקש על ידם וכי המקרה בו עסקינו הנו מקרה מובהק, המצדיק הענקת צו מניעה זמני לצורך שמירה על המצב הקיים. לעניין זה נטען כי המשך דיוני הועדה דנן, כאשר המבקשים איבדו כל אמון כמשיבים אינו ראוי ועל אחת כמה וכמה שעה שיש צורך להחליפם ולשמוע הדיונים כהלכתם ולרבות מתן הזכות להשמיע עדים ולחקור אותם כמקובל וכקבוע בנהלי החברה. כך גם העברת ההליך המשמעתי לערכאה הגבוהה יותר יביא לאיון הדיון בתביעה העיקרית ומכאן הצורך בשמירה על המצב הקיים הנוכחי עד להחלטה בתובענה העיקרית. עוד טענו המבקשים כי בענייננו מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים, שכן על הכף מונח עתידו המקצועי, שמו, כבודו ומטה לחמו של העובד ויש לנקוט זהירות יתירה בהליך משמעתי אשר יכול ויגיע חו"ח לפיטוריו באם יעשו המשיבים כפי רצונם הברור. מאידך, אם ייעתר בית הדין לבקשה, אין בכך כדי לפגוע במי מבין המשיבים שלא עתידם המקצועי הוא אשר מונח על הכף. אי לכך לטענת המבקשים דין בקשתם לסעדים זמניים להיענות. 36. מנגד, לטענת המשיבים אין כל יסוד לטענות המבקשים, ולאור השתלשלות העניינים במקרה זה מתבקשת המסקנה כי ההחלטה בדבר העברת המשך ההליך המשמעתי בעניינו של העובד לדרג השני, בהתאם להסדר 2008 היא ההחלטה המתבקשת, התואמת את נוהל החברה ואת ההסכמות שהושגו בין הצדדים, שקיבלו תוקף של פסק דין. כך לטענת המשיבים אין כל יסוד לטענות המבקשים ביחס להתנכלות כביכול מצד חברי ועדת המשמעת לעובד. בקשר לכך נטען כי ועדת המשמעת התנהלה בהתאם לנוהל החברה בנדון, וכי בכל מקרה, טענות המשיבים אינן יכולות לעמוד בשים לב להסכמות כאמור בפסק הדין לפשרה, אשר לגביהן נטען כי בהתאם למוסכם בין הצדדים נקבע, כי ועדת המשמעת תתכנס למטרה אחת ויחידה - שמיעת הסבריו של העובד לחשדות בעניינו, על יסוד החומר שהועבר אליו ואל חברי ועדת המשמעת, כך שכל הטענות ביחס להתנהלות ועדת המשמעת, עד לשלב בו הוגשה התביעה הראשונה לבית הדין, הן טענות שאין להן כל משקל, שכן הן "נבלעו" בהסכמות שהושגו במסגרת התביעה הראשונה. עוד נטען כי היו אלה המבקשים מר X וגב' X, שהפרו את ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, בהעלותם דרישה לשמיעת עדותם של מנהלים בחברה בניגוד למוסכם בפסק הדין לפשרה, וכי חרף האמור מר X נאות לשמוע את עדותם של מנהל המחלקה, מר פינץ, ושל סגן מנהל האגף, ד"ר אלצ'ה - מנהליו של העובד. דא עקא שאת עדותו של מר פינץ לא ניתן היה לשמוע, בשים לב לכך שחבר ועד המהנדסים, מר קובל, מנע ממנו להעיד ואף הפריע לעבודת הוועדה ואילו עדותו של ד"ר אלצ'ה לא נשמעה, בשים לב לכך שעוד טרם שמיעתה הבהירו מר X וגב' X כי אין עוד מקום לקיים את דיוני הוועדה. יתרה מכך, דרישת המבקשים בנוגע לשמיעת עדותם של שני המנהלים ממחוז הדרום אף היא נגדה את ההסכמות בפסק הדין לפשרה במסגרתו הוסכם כי יועברו העתקים של דיוני ועדות המשמעת וההחלטות שהתקבלו בעניין אותם עובדים ממחוז הדרום. מה גם שאף לגופם של דברים אין הצדקה לזמן את אותם מנהלים. מכאן, כך לטענת המשיבים, אין זאת אלא שהמבקשים - מר X וגב' X - עשו כל שלאל ידם על מנת לגרום לסחבת בדיוני ועדת המשמעת, וניסיונם זה צלח, שכן ועדת המשמעת לא גיבשה את המלצותיה במועד שנקבע לשם כך. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבים לא היה מנוס מהעברת המשך עבודת הוועדה לדרג גבוה יותר, בהתאם להסדר 2008 . מכל מקום, דוחים המשיבים את טענות המבקשים לפיהן החברה הפעילה לחצים על מר על העובד על מנת להביא לפרישתו מעבודתו בחברה. לטענתם, הנכון הוא שבמהלך דיוניה של הוועדה נבחנה, לרבות ביוזמת העובד, האפשרות (בשיתוף ב"כ העובד) לפיה יפרוש העובד בהסכמה מעבודתו בחברה בתנאים משופרים. כך גם דוחים המשיבים את הטענה ל"רדיפה" כביכול כלפי העובד, תוך הדגשה של חומרת העבירות שיוחסו לעובד כאשר לטענתם העובד כבר הודה בביצוען במסגרת עדותו בפני הוועדה מיום 14.5.14. כך גם דוחים המשיבים את הטענה בדבר "דעה קדומה" שגיבשו חברי ועדת המשמעת מר X ומר אבו עזרא, אשר לטענת המשיבים פעלו כדין מתוקף כתב המינוי שקיבלו, וזאת לעומת מר X וגב' X שעשו כל שלאל ידם על מנת להכשיל את עבודתה של ועדת המשמעת בניגוד להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין. בהקשר לכך נטען כי בפעולתם בנוגע להתנהלות ועדת הבירור והמשמעת יוצגו ומיוצגים מר X וגב' X על ידי בא הכוח שייצג ומייצג את העובד שהם אמורים להמליץ בנוגע להרשעתו ועונשו, ונראה כי גיבשו מלכתחילה עמדה, לפיה - ללא כל קשר לנסיבות העניין וחומרת המקרה - יש לעשות הכל על מנת להכשיל את עבודת ועדת הבירור והמשמעת ולמנוע את אפשרות הרשעתו של העובד בדין משמעתי וענישתו בהתאם. לטענת המשיבים החברה פעלה בהתאם להוראות נוהל המשמעת והסדר 2008 אשר על פיהם ככל שלא הסתיימה עבודתה של ועדת המשמעת תוך פרק הזמן לגביו סוכם - יועבר הטיפול לדרג גברה יותר, שאף בו יש נציגות להנהלת החברה ולארגון העובדים. לעובד אין כל זכות קנויה לפיה ההליך המשמעתי בעניינו יוסיף להתנהל בוועדה מדרג ראשון לעולמי עד ולמבקשים אין כל זכות לקבוע מי יהיו חברי הנהלת החברה בוועדת המשמעת. בהתאם להלכה הפסוקה, אין בית הדין הנכבד מתערב בהחלטות המתבססות על הסכמות שהושגו בין הצדדים ליחסי העבודה ומתבססות על ההסדרים הקיבוציים הנוהגים, ואין הוא שם את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של המעביד, אלא בנסיבות חריגות ביותר, מקום ששיקול דעת זה הופעל בחוסר סבירות קיצוני, או תוך חריגה מסמכות ולא זה המקרה, ועל כן דין הבקשה להדחות. 37. המשיבים הוסיפו והעלו טענות סף לפיהן: - דין הבקשה דחייה על הסף ככל שהיא מתייחסת למשיבים 1 ו-2, שכן הם אינם מעבידיו של העובד. - דין הבקשה סילוק בשל אי ניקית כפיים מצד המבקשים, אשר העלו טענות המנוגדות באופן מוחלט למסגרת העובדתית שפורטה על ידי המשיבים ולמסמכים הרלוונטיים תוך הסתרת עובדות, ובעיקר, תוך שנמנעו מלצרף את התמלילים של ישיבות ועדת הבירור והמשמעת, שנמסרו להם לאחר הדיונים, לרבות תמליל הישיבה בה הודה העובד במעשים שיוחסו לו. - דין הבקשה סילוק בשל אי מיצוי המחלוקת במנגנון הפנימי הקבוע לשם כך בחברה, בטרם פנייה לבית הדין. מכל מקום לטענת המשיבים, מאזן הנוחות נוטה במקרה זה לטובת החברה, שכן לצד הנזק שייגרם לחברה מהמשכו של הבירור ללא קץ תוך האפשרות לסיכולו, לא ייגרם לעובד כל נזק אם עניינו יועבר לדרג הבא, שבו יוכל להעלות את טענותיו. דיון והכרעה 38. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 31.7.14 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה, אליה צורף תצהירו של מר X. מטעם המבקשים צורפו תצהיריהם של מר X ושל העובד. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 13.7.14 נחקרו בקצרה על תצהיריהם, מר X, מר X והעובד, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בפנינו. 39. אשר לטענות הסף שהעלו המשיבים, נקדים ונאמר כי אין בידינו לקבל את הטענה לפיה דין הבקשה דחייה על הסף ככל שהיא מתייחסת למשיבים 1 ו-2. המשיבים 1-2 מר X ומר X צורפו לבקשה בהיותם חברי הוועדה שעניינה נדון בפנינו ועל כן איננו רואים סיבה להורות על דחיית הבקשה כלפיהם על הסף. אשר לבקשה לסילוק הבקשה על הסף בשל אי ניקיון כפיים מצד המבקשים, נציין כי רוב התשתית העובדתית לא היתה במחלוקת בין הצדדים ואיננו רואים בהעלאת טענות המנוגדות למסגרת העובדתית שנטענה על ידי המשיבים בבחינת חוסר ניקיון כפיים מצד המבקשים. עם זאת, יש להצר על כך שהמבקשים לא טרחו לציין בבקשתם ובתצהירים שתמכו בה את דבר קיומן של ישיבות הוועדה מיום 14.5.14 ו-21.5.14 ולצרף את תמלילי אותן ישיבות (לטענתם בפנינו, מן הטעם שסברו כי אינם רלוונטיים). הגם שאיננו סבורים כי שאלת "אשמתו" או אי "אשמתו" של העובד לגופם של דברים, רלוונטית להכרעה בבקשה זו, הרי שלמצער היה מקום לפרט בבקשה את דבר קיומן של הישיבות מיום 14.5.14 ו-21.5.14 ולציין את עיקרי הדברים שהתרחשו במסגרתן. חרף מחדלם זה של המבקשים, הרי שלאחר שנתנו דעתנו למכלול נסיבות המקרה שבפנינו, לא ראינו לנכון לסלק הבקשה על הסף אך בשל מחדל זה. אשר לבקשה לסילוק על הסף בשל אי מיצוי המחלוקת במנגנון הפנימי הקבוע לשם כך בחברה - הודיענו ב"כ המשיבים במהלך הדיון בפנינו כי, לאחר מחשבה נוספת, מבלי לגרוע מכל זכות וטענה, המשיבים לא יעמדו על הטענות לסילוק על הסף בשל עילה זו, ועל כן איננו נדרשים לדון בה. 40. משאלו קביעותינו, נפנה להלן לדון בבקשה לסעדים זמניים לגופה, ותחילה לשאלה האם הבקשה מגלה עילה לכאורה לקבלת הסעד כמבוקש על ידי המבקשים בתביעה העיקרית. 41. על מנת להעמיד דברים על דיוקם, יפורטו להלן תחילה, הסעיפים הרלוונטיים לאופן התנהלות ועדת המשמעת כעולה מנוהל המשמעת והסדר 2008. וכך, סעיף 7.3 לנוסח נוהל המשמעת (שהוסכם בין הצדדים כי חל בעניינו של העובד שבנדון), אשר כותרתו "סדרי עבודת הועדה", קובע: "7.3.1 הועדה תזמן לדיוניה את העובד/ים הקשורים לנושא, את מנהל המחלקה הממונה וכל גורם אחר לפי הצורך. 7.3.1.1 עובדי החברה חייבים לסייע לועדת המשמעת בעריכת הבדיקה, במסירת מידע/מסמכים כנדרש וזאת בכל עת ואופן שהועדה תקבע או תדרוש. 7.3.2 הועדה תאפשר לעובד נשוא העבירה להשמיע דבריו בפניה, להביא ראיות ולחקור כל אדם שהעיד בפניה. כן תהא לעובד זכות לעיין בכל הראיות. 7.3.3 הועדה תרשום פרוטוקול מדיוניה שיכלול את כל העובדות ואת הסיבות הקשורות בארוע על סמך העדויות שנגבו, את מסקנותיה, ואת ההמלצה לנקיטת/אי נקיטת עונש משמעתי. 7.3.4 הפרוטוקול ייחתם ע"י חברי הועדה ויועבר למנהל האגף/מחוז, או מנהל תחנת כח לפי העניין, שמינה את הוועדה". זאת ועוד, סעיף 1.1 להסדר 2008 קובע: "1.1 הוקמה ועדת בירור ומשמעת על פי נהלי החברה בגין חשד לביצוע עבירה שעלולה להביא לפיטורי עובד (להלן: הבירור המשמעתי) יסתיים הבירור המשמעתי בהכרעה בדבר זיכוי/הרשעה בעבירת משמעת, ובמקרה של הרשעה בעבירת משמעת - גם בהכרעה בדבר נקיטת/אי נקיטת ענישה ומהי הענישה, הכל תוך שלושה חודשים מתחילתו של הבירור המשמעתי, לכל היותר. הצדדים יהיו רשאים להאריך את התקופה האמורה בהטעמה הדדית בנסיבות המתאימות". סעיפים 1.2 -1.3 להסדר 2008 ממשיכים וקובעים: "1.2 אם תוך שלושת חודשים (או תוך תקופה ארוכה יותר, אם הוסכם על הארכת התקופה כאמור בסעיף 1.1 סיפא לעיל) מתחילתו של הבירור המשמעתי לא התקבלה הכרעה בדבר זיכוי/הרשעה בעבירת משמעת, או לא התקבלה הכרעה בדבר נקיטת/אי נקיטת ענישה ומהי הענישה במקרה של הרשעה; יועבר הבירור המשמעתי לטיפולם המשותף של המנכ"ל ומנהל אגף משאבי אנוש (להלן: "הנהלת החברה") ושל נציגות הועד הארצי בראשות יו"ר הועד הארצי ונציג נוסף מהמזכירות הארצית (להלן: "הועד הארצי"). 1.3 הנהלת החברה והועד הארצי יגיעו להכרעה משותפת באשר לתוצאות הבירור המשמעתי בהתאם לשיקול דעתם הבלעדי, ולאחר מתן זכות טיעון לעובד שעניינו מתברר בפניהם. כל החומר שנצבר במהלך הבירור המשמעתי קודם לכן, לרבות פרוטוקולים וראיות ככל שישנן, יועבר לידי הנהלת החברה והועד הארצי, והם יהיו רשאים (אך לא חייבים), לפי שיקול דעתם, לגבות ראיות ועדויות נוספות, כולל מפי עדים שכבר העידו במהלך הבירור המשמעתי הקודם" להשלמת התמונה, יצוין כי על פי סעיף 1.5 לנוהל נקבע כי היה והנהלת החברה והועד הארצי לא יגיעו להכרעה באשר לתוצאות הבירור המשמעתי, יובאו חילוקי הדעות ביניהם למשא ומתן בין מנכ"ל החברה לבין יו"ר ההסתדרות או מי שימונה על ידו בהתאם לסעיף 223 לחוקת העבודה החדשה. 42. עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו. נראה כי אין צורך להכביר מילים על כך שהתנהלות ה"ה X וX, אשר קבעו ביום 5.2.14 מסקנות והמלצות בעניינו של העובד מבלי ששמעו את העובד ובהעדר נציגי ועד העובדים X וX - היתה שלא כדין. ואמנם, במסגרת פסק הדין לפשרה הסכימו המשיבים להתעלם מאותה החלטה והסכימו לכנס את וועדת המשמעת מחדש, להמשיך בדיוניה ואף להאריך את מועד סיום עבודתה. מנגד, מעת שהסכימו המבקשים במסגרת פסק הדין לפשרה לחזור בהם מהעתירה למנות ועדת משמעת חדשה, אין הם יכולים לחזור ולהלין על ה"ה X וX בשל התנהלותם זו אשר ממילא "נבלעה" בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הסכם הפשרה שקיבל כאמור תוקף של פסק דין. מעת שהגיעו הצדדים להסכמה כאמור בפסק הדין לפשרה, הם מחויבים לפעול על פיו, ויש לבחון את התנהלותם של הצדדים, ממועד זה ואילך. דא עקא שלעניין זה חלוקים הצדדים ביניהם באשר לפרשנות הסכם הפשרה שניסחו הם עצמם, וכפועל יוצא מכך, מאשימים הם האחד את משנהו בהפרת פסק הדין לפשרה ונוהל המשמעת, לפי העניין ובהתנהגות שלא בתום לב. 43. כך, בעוד שלשיטת המשיבים בתגובתם לבקשה יש לקרוא את פסק הדין לפשרה כפשוטו וכלשונו, היינו כי כל שנותר לוועדת המשמעת לעשות הוא לשמוע את טענות העובד ולגבש את המלצותיה, הרי שלשיטת המבקשים בפנינו, יש לפרש את הביטוי "על מנת לשמוע את המבקש 3" ככולל בחובו את זכותו של העובד להביא ראיות ועדים ולחקור כל אדם שהעיד בפני הוועדה כאמור בסעיף 7.3.2 לנוהל המשמעת, שכן לא יעלה על הדעת כי במסגרת הסכם פשרה יוותרו המבקשים על זכויות שמוקנות לעובד ולנציגי הוועד חברי הוועדה, בנוהל המשמעת החל על עבודת הוועדה. 44. כעולה לכאורה מהתנהלות הצדדים כפי שהוצגה בפנינו, לא שוכנענו כי בזמן אמת, סבר מר X שעל פי הסכם הפשרה, אין אפשרות לזמן לעדות בפני הוועדה כל גורם אחר למעט העובד. טענה זו לא נזכרה על ידו בשום שלב של התכתובות בין הצדדים, וגם בחקירתו הנגדית בפנינו לא טען כי העלה טענה זו בכל שלב שהוא (ראה עדותו: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 1-8). כך גם כאשר התעורר ספק שמא הביטוי "להזכירך היתה הסכמה שלכם במסגרת בית הדין" כאמור בהודעת המייל מיום 8.6.14 ששלח אל מר X, כוון לאפשרות לזמן לעדות עדים נוספים מעבר לעובד, הבהיר מר X כי לא זו היתה כוונתו אלא שהביטוי כוון ביחס לטענת מר X כי הוא פועל מתוך ניגוד עניינים (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 19-23). מכל מקום, לא היה חולק שבפועל הסכים מר X בזמן אמת להזמין לעדות בפני הוועדה עדים נוספים מעבר לעובד (הגם שלא את כל העדים שביקשו המבקשים להזמין). מנגד, מצאנו שגם התנהלות מר X והגב' X בזמן אמת אינה תומכת בפרשנות המאוחרת שהציגו בפנינו. כך, בישיבת ועדת המשמעת מיום 2.4.14 שהתקיימה שלושה שבועות לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, סוכם על דעת מר X וגב' X שבתאריך 14.5.14 יתכנסו חברי הוועדה לישיבה החל מהשעה 14:30 עד 16:30 כאשר העובד יוזמן להופיע החל מהשעה 15:00 עד 16:30, ונקבע מועד לישיבה אחת נוספת ביום 21.5.14, תוך הסכמה שהוועדה תסיים עבודתה ביום 1.6.14. פרקי זמן אלו וקביעת שתי ישיבות מוגדרות וברורות אינם מתיישבים עם הפרשנות שמציעים המבקשים בדיעבד. כך גם בכל מועד שלאחר הישיבה מיום 14.5.14 ועד לישיבה מיום 21.5.14 לא פנו מר X וגב' X ואף לא העובד בבקשה לזמן עדים נוספים להופיע בפני הוועדה, כאשר בישיבה מיום 21.5.14 החלו מר X וגב' X, כעולה מתמליל הישיבה, לנתח ביחד עם חברי הוועדה האחרים את גרסת העובד והראיות שהונחו בפניהם, ורק אז במסגרת דיונים אלו שעניינם למעשה בסיכום דיוני הוועדה, העלה מר X לראשונה את האפשרות לזמן את ה"ה הופר ואקשטיין כדי להסביר כיצד "כימתו" את המקרים בעניין אותם עובדים במחוז הדרום (ראה: בעמ' 58 לתמליל, ש': 7-12). 45. בנסיבות אלו, נחה דעתנו כי בזמן אמת, לא דקו הצדדים עצמם פורתא באשר לפרשנות המדויקת של פסק הדין לפשרה, זאת הגם שסברו תחילה כי די היה בשמיעת גרסת העובד כדי להגיע להכרעה. מכל מקום, אין חולק בין הצדדים כי - בין אם הדבר נעשה לפנים משורת הדין ובין אם הדבר נעשה משום שבזמן אמת לא סבר מר X כי פסק הדין לפשרה שולל את האפשרות לזמן עדים נוספים מעבר לעובד - הסכים מר X בזמן אמת שיש מקום להזמין עדים נוספים להעיד בפני הוועדה מעבר לעובד. משכך הם פני הדברים, איננו רואים צורך לקבוע מסמרות באשר לפרשנות המדויקת של פסק הדין לפשרה, ודי לנו בכך שבפעל לא היתה התנגדות עקרונית מצד מר X להזמנת עדים נוספים להופיע בפני הוועדה, אלא המחלוקת נסבה על זהות העדים. 46. אשר לזהות העדים עצמם, אכן סעיף 7.3.2. לנוהל המשמעת קובע כי הועדה תאפשר לעובד נשוא העבירה להביא ראיות ולחקור כל אדם שהעיד בפניה. ואולם בזכות זו, כבכל זכות אחרת, יש לעשות שימוש בתום לב ובדרך מקובלת, ובכל מקרה, וכפי שאף נטען על ידי המבקשים עצמם, בכפוף לכך שעדותם של אותם עדים שמבוקש להזמין רלוונטית לעניין הנדון בפני הוועדה. בקשר לכך מצאנו כי דרישת המבקשים לזמן לעדות את ה"ה הופר ואקשטיין ממחוז הדרום, חורגת מגדר הסביר ואינה רלוונטית להליך שנדון בפני הוועדה. לעניין זה צודקים המשיבים כי ככל שמעוניינים המבקשים להפנות למקרים דומים בהם הושתו על עובדים עונשים קלים בשל עבירות משמעת דומות, די להפנות להחלטות וועדות המשמעת בעניינם של אותם עובדים (אשר אין חולק כי הועברו לידי מר X וגב' X בהתאם לפסק הדין לפשרה), ולא רק שאין מקום להזמין לעדות בפני וועדת המשמעת בעניינו של העובד שבנדון את מנהליהם של אותם עובדים, אלא שעדותם זו אינה יכולה להיות רלוונטית להליך המתנהל בעניינו של העובד שבנדון. כך גם דרישתו של העובד לזמן לעדות את סמנכ"ל משאבי אנוש כדי להעיד על ניסיונות קודמים להציע לו לפרוש בהסכמה, אינה דרושה ואינה רלוונטית להליך המשמעת בעניינו של העובד. לעניין זה, יודגש כי בצד מיצוי הליכי משמעת בעניינו של עובד שנחשד בעבירות משמעת, אין מניעה לקיים עם העובד או עם בא כוחו מגעים לפרישת העובד מרצון באופן שייתר את הליך המשמעת, ואם כך נעשה אין בכך מתום. משכך, ברי כי עדות זו אף היא אינה רלוונטית ואינה יכולה להיות רלוונטית לצורך בירור אשמתו של העובד שבנדון. 47. הנה כי כן מעבר לכך שלגופם של דברים לא מצאנו הצדקה לזימון העדים הופר, אקשטיין ויכין, מן הראוי להזכיר כי עסקינן בעניינו בוועדת משמעת פריטטית, המהווה בבואה של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, היינו מחד נציגי ההנהלה: ה"ה X וX, ומאידך נציגי הוועד: מר X וגב' X. אי לכך במסגרת עבודתה של הוועדה על חבריה להגיע להסכמה גם בעניין זהות העדים שיוזמנו להעיד בפניה. משכך, ובניגוד לסברת המבקשים, סירובו של מר X להעדת העדים הופר, אקשטיין ויכין, כפי המבוקש על ידי המבקשים, אינו מהווה התנהלות חד צדדית או שימוש לרעה מצד יו"ר הוועדה בסמכויותיו. שונים היו פני הדברים אילו מר X היה מוציא אל הפועל החלטות שונות במסגרת הוועדה ובכלל זה הזמנת עדים בניגוד לעמדת חברי הוועד בוועדת המשמעת, אלא שלעניין זה אישר מר X בחקירתו הנגדית בפנינו כי לא היו מקרים כאלו (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 9-10). 48. אי לכך ולאור האמור לעיל, אין לנו אלא לדחות את טענת המשיבים לפיה בסירובו של מר X לזימונם לעדות של העדים הופר, אקשטיין ויכין, חרג כביכול מר X מסמכויותיו או הפר את הוראות נוהל המשמעת או גילה דעה מוקדמת ביחס לעובד. יתרה מכך וכפי שקבענו לעיל, גם לגופם של דברים עמדתו של מר X היתה מוצדקת שכן לא היה מקום לזמן את אותם עדים להופיע בפני הוועדה. 49. אשר לטענת המבקשים לפיה מר X תיחקר את מר פינץ, מנהלו של העובד בקשר לעובד, מחוץ לכותלי הוועדה, הרי שלעניין זה חלוקים הצדדים ביניהם אם אמנם כך היה, ואולם לנוכח הסכמת הצדדים בוועדה כי מר פינץ יוזמן לעדות בפני הוועדה, הרי שגם אם כך היו פני הדברים, עדותו של מר פינץ בפני הוועדה והאפשרות של חבריה לברר עמו את הדברים בנוכחות כלל חברי הוועדה, יש בהם כדי לרפא את הפגם, אם אמנם כך נעשה. מכל מקום, ברי לאור התנהלות מר X וגב' X כמבואר לעיל, ברי כי בזמן אמת הם לא סברו שמדובר היה בפגם כה מהותי שיש בו כדי לפסול את המשך דיוני הוועדה, או כדי לפסול את מי מחבריה מלהמשיך ולהשתתף בה, ולראיה גם לאחר שהעלו את הטענה כאמור, התייצבו לישיבת הוועדה מיום 14.7.14. 50. אשר לטענת המבקשים כי מר X "פוצץ" את ישיבת וועדת המשמעת מיום 14.7.14, הרי שאין יסוד לטענה זו. הנכון הוא כי מעיון בתמליל אותה וועדה, עולה שהיה זה דווקא מר קובל - חבר וועד המהנדסים שהתלווה למר פינץ (הגם שלא הוזמן להופיע בפני הוועדה) אשר "פוצץ" את ישיבת הוועדה. כעולה מהתמליל מר קובל סירב לאפשר למר פינץ להעיד בפני הוועדה או להשיב לשאלות חבריה, תוך שהוא מעלה טענות (שעל פני הדברים לא נראה כי יש בהן ממש) ואמנם, המבקשים לא אימצו טענות אלו במסגרת בקשתם. יתרה מכך, התנהלותו ודבריו של מר קובל כלפי כלל חברי הוועדה ובפרט כלפי מר X במעמד אותה ישיבה, היו בוטים ומביישים. בנסיבות אלו, בהן השתלט מר קובל על דיוני הוועדה בצורה כה מחפירה, איננו מוצאים מתום בהחלטתו של מר X להפסיק בשלב זה את ישיבת הוועדה. 51. אשר לטענות המבקשים כי מר X ומר X נמנעו מלהזמין את העובד לכל ישיבות הוועדה, נקדים ונבהיר את המובן מאליו והוא: שגם אלמלא האמור בנוהל המשמעת, הרי שככלל לא ניתן לקיים דיון בגורלו של עובד, לא כל שכן דיון משמעתי שלא בנוכחות העובד. עם זאת, אין פירוש הדבר כי לעובד הזכות להיות נוכח בדיונים פנימיים והתייעצויות שבין חברי וועדת המשמעת לבין עצמם בענייננו. אי לכך, יש להבחין בענייננו בין ישיבת וועדת המשמעת שנועדה לשמוע עדויות או להציג ראיות, שאז חובה כי העובד יהיה נוכח בישיבה, לבין ישיבות שתכליתן קיום התייעצויות פנימיות שבין חברי הוועדה לבין עצמם, שאז אין לעובד הזכות להיות נוכח. במילים אחרות, ניתן לסכם ולומר כי - למעט בהתייעצויות פנימיות בין חברי וועדת המשמעת בינם לבין עצמם - יש חובה להזמין את העובד לכל ישיבה אחרת של וועדת המשמעת ואין לקיים דיון בהעדרו. ובענייננו, כעולה מן העובדות שלא היו במחלוקת בין הצדדים עולה כי קודם לפסק הדין לפשרה התכנסו חברי הועדה לראשונה ביום 15.1.2014 לישיבה שכל תכליתה לקבוע את סדרי עבודתה של הועדה, ועל כן לא היה מקום להזמין או לשתף את העובד בישיבה זו. אשר לישיבת הוועדה שאמורה היתה להתקיים ביום 5.2.14 הרי שלישיבה זו זומן העובד אך הוא לא התייצב כשם שגם מר X וגב' X לא התייצבו. כפי שבואר לעיל בהחלטת ה"ה X וX באותה ישיבה אכן נפל פגם, אלא שכאמור במסגרת פסק הדין לפשרה הוסכם כי אין בפגם זה כדי למנוע את המשך הבירור המשמעתי בפני אותה וועדה. ובאשר לישיבות הוועדה שהתקיימו לאחר פסק הדין לפשרה, שהן הרלוונטיות לענייננו: - ביום 2.4.14 התכנסו חברי הוועדה פעם נוספת לדיון פנימי לצורך קביעת סדרי הדיון בעקבות פסק הדין לפשרה, ועל כן לא היה מקום להזמין או לשתף את העובד בישיבה זו. - לישיבה שהתקיימה ביום 14.5.14 הוזמן העובד ואף מסר גרסתו בפני הוועדה, בהתאם ללוח הזמנים עליו הוסכם בין הצדדים. - אשר לישיבה מיום 21.5.14, כפי שניתן להיווכח מתמליל ישיבת הוועדה מיום 21.5.14, עניינה של אותה ישיבה היה בדיוני חברי הוועדה בינם לבין עצמם, ועל כן לא היה מקום להזמין או לשתף את העובד בישיבה זו. - אשר לישיבה מיום 14.7.14, מעת שהוחלט במהלך אותה ישיבה לזמן את מר פינץ להעיד בפני הוועדה, חובה היה על הוועדה להזמין גם את העובד לישיבה ולא לשמוע את עדותו של מר פינץ שלא בנוכחות העובד. בכך נפל פגם בהתנהלות הוועדה, לרבות בהתנהלות מר X וגב' X שלא מחו על שמיעת מר פינץ שלא בנוכחות העובד. דא עקא, שבדיעבד התברר כי לא היתה כל נפקות לפגם זה, שכן ממילא לא התאפשר לשמוע באותה ישיבה את עדותו של מר פינץ. אי לכך אין בידינו לקבוע כי נפל פגם בהתנהלות מר X ומר X עקב אי זימון העובד לישיבות הוועדה. 52. הנה כי כן, אין בידינו לשעות לטענות המבקשים לפיהן מר X או מר X עשו כל שלאל ידם כדי למנוע מן העובד את זכותו למצות את ההליך המשמעתי בפני הוועדה, או כי התנהגותם לוקה בחוסר תום לב או הפרת נוהל המשמעת. בהקשר לכך נשוב ונזכיר כי מדובר בוועדת משמעת פריטטית המהווה בבואה של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, ומורכבת מנציגי ההנהלה מחד ונציגי הוועד מאידך, עת כל צד אמור לשקף את עמדת הצד הרלוונטי ליחסי העבודה. כעולה מנוהל המשמעת מצופה משני הצדדים בוועדה לנהל ביניהם מו"מ ולהגיע להכרעה משותפת שתשקף את עמדת שני הצדדים ליחסים הקיבוציים, בעניינו של העובד שהובא בפניהם. כשם שמר X וגב' X סבורים שאין להחמיר עם העובד ומבקשים לזמן עדים שיאששו את סברתם זו, אין להם להלין על נציגי ההנהלה שרואים את עבירות המשמעת שיוחסו לעובד, בחומרה. אין בדברינו אלו כדי לפטור את מי מהצדדים בוועדת המשמעת מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. חובה זו מוטלת על כל אחד מחברי הוועדה באשר הוא, לאור התפקיד שקיבל על עצמו, אך כאמור לא שוכנענו כי בענייננו נהגו ה"ה X וX בחוסר תום לב או שחרגו בצורה כלשהי מהמקובל. לא כל שכן שלא שוכנענו כי פעלו בדרך שתצדיק את פסילתם מליישב בהמשך דיוני הוועדה. מנגד, אף לא שוכנענו כי המבקשים או מי מהם נהג בהכרח בחוסר תום לב. התרשמותנו היא שמדובר היה באי הבנות וכשלים שהתגלו ביחסי הצדדים כתוצאה מחוסר ניסיונם של חברי הוועדה. לעניין העיד מר X בפנינו כי זו לו וועדת המשמעת הראשונה שהוא יושב בה (ראה עדותו: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 7-8). כך גם מר X טען בישיבת הוועדה מיום 14.7.14 כי הוא לא כל כך מכיר את נוהל המשמעת (ראה: בעמ' 25 לתמליל ועדת המשמעת מיום 14.7.14 ש': 4) ומר X טען כי לא השתתף בוועדות משמעת רבות (ראה: בעמ' 38 לתמליל ועדת המשמעת מיום 14.7.14 ש': 8 ובעמ' 35 ש: 8-9). 53. אשר להשתלשלות העניינים לאחר אותה ישיבה מיום 14.7.14, נקדים ונאמר כי כפי שיבואר להלן בהמשך בהרחבה, לטעמנו לא היה מקום לבטל את הישיבה שנועדה ליום 16.7.14, וחרף נסיבות סיומה של הוועדה מיום 14.7.14 אף לא היה מקום לאמור במכתבו של מר X מיום 17.7.14 לפיו יועבר המשך הבירור המשמעתי לטיפול דרך הבירור העליון. עם זאת, בהודעת הדוא"ל מיום 22.7.14 חזר בו מר X מכוונתו זו ואף נאות להמשיך ולהשלים את דיוני הוועדה ואף לקבוע מיידית מועד לשמיעת עדותו של ד"ר אלצ'ה. כך גם מר X השיב תחילה כי הוא מעוניין לקדם את המשך דיוני הוועדה, אלא שנוכח מכתבה של הגב' X מיום 22.7.14 ודרישתה להתפטרותו של מר X מהוועדה, סברו מר X ומר X כי לא ניתן יהיה להמשיך בדיוני הוועדה, תוך שכל צד סבור כי יש לפעול בדרך אחרת. לשיטת המבקשים, יש לפסול את חברותם של ה"ה X וX בוועדה ולמנות וועדה בהרכב חדש. מנגד, לשיטת המשיבים בהתאם לנוהל 2008, יש להעביר את המשך הבירור המשמעתי לדרג גבוה יותר. 54. כפי שקבענו לעיל, לא שוכנענו כי המבקשים הצביעו על פגמים לכאורה שנפלו בהתנהלות ה"ה X וX. על כן, אנו קובעים שלא היה מקום לדרישתה של הגב' X מיום 22.7.14 או לטענות המבקשים בפנינו כי ה"ה X וX יתפטרו מתפקידם בוועדה ותמונה וועדת משמעת בהרכב שלא יכלול אותם. כך גם לא שוכנענו כי היה מקום לאובדן האמון של המבקשים בה"ה X וX, כנטען על ידם, ונראה כי תחושה זו נבעה בעיקרה מחוסר ניסיונם ואי הבנתם את המצב לאשורו, ולא מסיבה אובייקטיבית מוצדקת. משזו קביעתנו, נפנה להלן לדון בטענת המשיבים לפיה בנסיבות שנוצרו, היה מקום להעביר את המשך הבירור המשמעתי לדרג גבוה יותר. 55. כעולה מסעיף 7.3.3 לנוהל המשמעת תפקידה של ועדת המשמעת הוא לברר את העובדות והנסיבות הקשורות באירוע נשוא הבירור, לגבות עדויות ולהגיש את מסקנותיה, והמלצותיה לנקיטת/אי נקיטת עונש משמעתי. בנוסף, וכעולה מסעיף 1.1 להסדר 2008 ביחס לעבירות מסוג העבירות בהן הואשם העובד בענייננו, על הבירור המשמעתי בוועדת המשמעת להסתיים בהכרעה בדבר זיכוי/הרשעה בעבירת משמעת, ובמקרה של הרשעה בעבירת משמעת - גם בהכרעה בדבר נקיטת/אי נקיטת ענישה ומהי הענישה, והכל תוך שלושה חודשים מתחילתו של הבירור המשמעתי, לכל היותר, כפוף לזכותם של הצדדים לוועדה להאריך את התקופה האמורה בהסכמה הדדית. הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לקחו בחשבון את האפשרות שוועדת משמעת פריטטית מסוג זה עשויה שלא להגיע להחלטות מוסכמות ועל כן נקבע בסעיף 1.2 להסדר 2008 כי אם בתוך שלושת חודשים או תוך תקופה ארוכה יותר (ככל שהוסכם בין הצדדים על הארכת התקופה) לא התקבלה הכרעה בדבר "זיכוי/הרשעה בעבירת משמעת" או "לא התקבלה הכרעה "בדבר נקיטת/אי נקיטת ענישה ומהי הענישה במקרה של הרשעה" - יועבר הבירור המשמעתי לטיפולם המשותף של "הנהלת החברה" ו"הועד הארצי" כהגדרתם בסעיף זה להסדר (להלן - דרג הבירור העליון). 56. הנה כי כן בצד קביעת מסגרת זמן מקסימאלית לסיום עבודת וועדת המשמעת - קודם כל מחייב הסדר 2008 את ועדת המשמעת להגיע להכרעה בדבר זיכוי או הרשעת העובד בעבירת המשמעת נשוא הבירור שבפניה, ובנוסף לכך, במקרה של הרשעה להגיע להכרעה בדבר נקיטת או אי נקיטת ענישה ומהי הענישה. כפי שציינו לעיל, מעת שמונו חברי וועדת המשמעת לתפקידם - חובה עליהם למלא את תפקידם בתום לב ובדרך מקובלת, והכל במטרה להגיע להכרעה בעניינו של העובד שהובא בפניהם, כמתחייב מהוראות נוהל המשמעת והסדר 2008. לא נעלמו מעינינו טענות המשיבים באשר לפרק הזמן המקסימאלי שהותווה בהסדר 2008 אשר במסגרתו על ועדת המשמעת למלא את חובותיה כאמור, והתוצאות של אי עמידה בו, אלא שמסגרת זמן זו אינה תחליף והיא אינה פוטרת את חברי ועדת המשמעת מלמלא את חובתם הראשונית כמתחייב מהוראות נוהל המשמעת והסדר 2008 להגיע להכרעה בעניין שהובא בפניהם. מסגרת הזמן שנקצבה קודם להעברת הבירור לטיפולו של דרג הבירור העליון, נועדה לאותם מקרים בהם חרף מאמציהם הכנים של חברי ועדת המשמעת להגיע להכרעה מוסכמת, בין אם בשאלת זיכוי או הרשעת העובד ובין אם בשאלת נקיטת או אי נקיטת ענישה ומהי הענישה במקרה של הרשעה, לא עלה בידם הדבר. העובדה שהסדר 2008 איפשר לצדדים בוועדת המשמעת להאריך בהסכמה את מסגרת הזמן המקסימאלית שנקבעה בו, מלמדת על החשיבות שייחסו מנסחי ההסדר להשלמת הבירור המשמעתי בפני וועדת המשמעת, ומצביעה על כך שלא מדובר בפרק זמן שרירותי שנועד "להעביר את הזמן" עד למועד שבו ירכוש דרג הבירור העליון את סמכותו לטפל בבירור המשמעתי, כי אם במסגרת זמן שבמהלכה אמורה ועדת המשמעת למלא את התפקיד שלשמו הוקמה היינו להכריע בעניין המשמעתי שהובא בפניה. עם זאת, באמצעות קציבת משך זמן מקסימאלי לסיום עבודת ועדת המשמעת, מבטיח ההסדר שהליך הבירור בפני ועדת המשמעת לא ינוצל לרעה כדי להאריך את דיוניה של ועדת המשמעת ללא טעם או תכלית, תוך שהוא קוצב פרק זמן סביר להשלמת הבירור. 57. ומן הכלל לענייננו. כפי שקבענו לעיל, לא שוכנענו כי מי מהצדדים בענייננו פעל בחוסר תום לב או ניצל לרעה את דיוני הוועדה. יתרה מכך וכפי שבואר לעיל, חרף מכתבו של מר X מיום 17.7.14, הרי שבסופו של דבר הן מר X והן מר X הביעו את הסכמתם להמשיך את דיוני הועדה, להאריך את משך דיוניה ואף לשמוע עדויות נוספות, אלא שהסכמה זו לא יצאה אל הפועל עקב מכתבה של הגב' X מיום 22.7.14, אשר כפי שקבענו לעיל בטעות יסודו. בנסיבות אלו, אינני סבורים כי על פי תכליתו של הסדר 2008 התקיימו התנאים להעברת הבירור המשמעתי לדרג הבירור העליון כאמור בסעיף 1.2 להסדר. אכן לא נעלם מעינינו, כי בניגוד לסברת המבקשים, סעיף 1.2 להסדר מאפשר גם לדרג הבירור העליון, לפי שיקול דעתו, לגבות ראיות ועדויות נוספות כולל מפי עדים שכבר העידו בפני ועדת המשמעת, אלא שדרך המלך היא במיצוי הליך הבירור המשמעתי בפני וועדת המשמעת. העברת הבירור לדרג הבירור העליון הוא בבחינת ברירת המחדל שעה שאין אפשרות להגיע להכרעה מוסכמת על דעת שני הצדדים, הגם שעשו ככל יכולתם להגיע להכרעה מוסכמת, ואין באי הבנה, תקלה או גחמה רגעית של חבר זה או אחר מבין חברי ועדת המשמעת, כדי לאפשר לוועדה להתנער ממילוי חובותיה כמתחייב מדרך המלך שהתוו נוהל המשמעת והסדר 2008. 58. משאלו הם פני הדברים ובשים לב להסכמת מר X ומר X להמשיך את דיוני הוועדה ואת הבירור המשמעתי, אין לנו אלא לדחות את טענת המשיבים לפיה יש להעביר את הבירור המשמעתי בשלב זה אליו הגיעו הדברים, לטיפולו של דרג הבירור העליון, ואנו קובעים כי על ועדת המשמעת בהרכבה הנוכחי להמשיך את הבירור המשמעתי בעניינו של העובד במטרה להגיע להכרעה מוסכמת הן בשאלת הרשעתו או זיכויו של העובד והן בשאלת נקיטת או אי נקיטת ענישה ומהי הענישה במקרה של הרשעה. 59. זאת ועוד, על מנת להעמיד דברים על דיוקם ולאפשר לוועדת המשמעת למלא את תפקידה כדבעי, ניתנות ההוראות שלהלן: א. וועדת המשמעת בהרכבה הנוכחי (להלן- הוועדה) תסיים את עבודתה ותגיש את מסקנותיה והמלצותיה עד לא יאוחר מיום 18.9.14. ב. לאור ההסכמה בין הצדדים לגבי זהות העדים שיש מקום לשמוע וקביעותינו כאמור לעיל, באשר לעדים שאין ולא היה מקום לזמנם, אנו קובעים כי הוועדה תזמן להעיד בפניה ותשמע את עדותם של מר פינץ וד"ר אלצ'ה. ג. הוועדה תקבע ישיבה/ות לצורך שמיעת עדותם של מר פינץ וד"ר אלצ'ה, וזאת בהתאם למועדים שיתואמו בין חבריה (ולאחר תיאום עם מר פינץ וד"ר אלצ'ה). לישיבה/ות אלו יוזמן העובד. ד. כמו כן תקבע הוועדה בהתאם למועדים שיתואמו בין חבריה ישיבה/ות לצורך קיום התייעצות פנימית בין חבריה, שלא בנוכחות העובד. ה. חברי הועדה יהיו רשאים להאריך את המועד הנקוב בסעיף קטן א' וזאת בהחלטה משותפת בכתב חתומה על ידי כל חברי הוועדה. ו. ככל שעד למועד הנקוב בס"ק א' (או המועד המוארך כאמור בס"ק ה') לא יעלה בידי חברי הוועדה לסיים את הבירור המשמעתי או להגיע להכרעה בשאלת הרשעתו או זיכויו של העובד או בשאלת העונש (ככל שתתקבל הכרעה מוסכמת בדבר הרשעה) - יעביר יו"ר הוועדה את המשך הבירור המשמעתי בעניינו של העובד מהנקודה אליו הגיע, לטיפולו של דרג הבירור העליון, וזאת ללא צורך בהחלטה נוספת. 60. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, המבוקש בסעיף ב' לבקשה לסעדים זמניים - מתקבל. המבוקש בסעיף א' לבקשה לסעדים זמניים - נדחה ועל הצדדים לפעול בהתאם לאמור בסעיפים 58-59 להחלטה לעיל. לאור התוצאה אליה הגענו - אין צו להוצאות. פיטורים