צו המחייב עובד לשעבר להעביר למעסיק את כל המידע המסחרי שברשותו 1. לפנינו בקשה למתן צווי מניעה זמניים כדלקמן: א. צו המורה למנוע את העסקתו של המשיב בחברת Lacoon security לתקופה של 12 חודשים; ב. צו המורה למשיב להעביר לחזקת המבקשת כל מידע מסחרי סודי ו/או סוד מסחרי אחר השייך למבקשת והמצוי ברשותו וכן כל העתק ממנו, ככל שקיים. ג. צו הצהרתי לפיו העסקתו של המשיב בחברת Lacoon security מהווה הפרה חמורה ובוטה, בחוסר תום לב, של הסכם העסקתו של המשיב במבקשת. 2. טרם שנפנה לתיאור העובדות בבסיס הבקשה וטיעוני הצדדים, נזכיר ונדגיש כי מדובר בבקשה לסעדים זמניים. מעצם טיבה, היא נבחנת על סמך ראיות לכאורה ועל כן כל הקביעות העובדתיות אשר יתוארו להלן, הינן קביעות לכאורה, על יסוד החומר שהובא בפנינו בשלב זה של ההליך. 3. רקע עובדתי: א. המבקשת היא חברת הזנק (start up) פרטית העוסקת, בין היתר, בתחום אבטחת מידע למכשירים סלולריים. ב. המשיב, בעל תואר במדעי המחשב, הועסק על ידי המבקשת במשך כשנתיים מיום 21.8.12 ועד ליום 31.7.14 כמפתח בכיר (SENIOR DEVELOPER). ג. קודם לעבודתו אצל המבקשת, המשיב עבד כארבע שנים בחברת "דיסקרטיקס" שהיא חברה העוסקת באבטחת מידע, לרבות למכשירים סלולריים. ד. בשנה הראשונה לעבודתו של המשיב, הצדדים התקשרו במתכונת של קבלן עצמאי - מזמין שירותים וביום 2.6.13 שונתה מתכונת ההתקשרות כך שהמשיב נרשם כעובד המבקשת ובין הצדדים נחתם חוזה עבודה (להלן - החוזה, נספח 3 לבקשה). ה. במסגרת החוזה נקבעו תניות סודיות ואי תחרות (סעיף 5, נספחB לחוזה). תקופת אי התחרות שנקבעה בחוזה היא 12 חודשים. ו. המשיב הועסק אצל המבקשת בהיקף משרה חלקי של 60% ובמקביל לעבודתו אצלה, הוא עסק במיזם פרטי שלו. ז. במהלך חודש מאי 2014, המשיב הודיע למבקשת כי בכוונתו לסיים את עבודתו אצלה. ח. ביום 6.7.14 המשיב הודיע על התפטרותו החל מיום 31.7.14 (ר' הודעת דוא"ל, נספח 10 לבקשה). ט. ביום 30.7.14, לאחר שנודע למבקשת שהמשיב עומד לעבוד בחברתLacoon security (להלן - לקון), היא שלחה לו מכתב התראה, בו נרשם שהמבקשת רואה במשיב כמי שהפר את התחייבויותיו על פי החוזה וכי הוא נדרש לנתק כל קשר עסקי עם לקון ולהשיב למבקשת כל מידע סודי שהגיע לידיו במסגרת עבודתו אצלה. י. ביום 3.8.14 המשיב החל לעבוד בחברת לקון. יא. הבקשה שבפנינו הוגשה יום למחרת, ביום 4.8.14. 4. להלן תמצית טענות המבקשת א. יש לתת תוקף לתניית אי התחרות אשר המשיב חתם עליה ולפיה נאסר עליו לעבור לעבוד אצל מתחרים של המבקשת במשך 12 חודשים והוא מחוייב לסודיות כלפיה. ב. המבקשת מפתחת טכנולוגיה ייחודית בתחום אבטחת המידע. המבקשת מזהה את היישום הפוגע בזמן אמת באמצעות הקניית מאפיינים תבוניים למערכת זיהוי הוירוסים, בעוד שמרבית החברות בשוק פועלות על בסיס מאגר נתונים וזיהוי היישום לאחר מעשה. ג. המבקשת ולקון הן חברות מתחרות המספקות שירותים בתחום המובייל (טלפוניה ניידת) בהסתמך על מערכת אנטי וירוס המבוססת על טכנולוגיה תבונית התנהגותית. לראיה, המבקשת מעניקה שירותי אבטחה לחברת פרטנר, תפקיד אותו מילאה קודם לכן חברת לקון. ד. המשיב היה עובד בכיר במבקשת: מפתח ראשי. המשיב גם עבד בחברה מימיה הראשונים, השתתף בישיבות בהן תוכננו חזון החברה ויעדיה והשתתף באופן פעיל בתכנון חוות השרתים שהוקמה כחלק מתשתיות בחברה. בנוסף, המשיב השתכר שכר גבוה, אף יותר ממנכ"ל המבקשת. ה. למשיב היתה גישה מלאה לקוד השמור של המבקשת והוא היה מעורב בפיתוח הטכנולוגי בחברה. כמו כן, ניתן למשיב "מפתח מאסטר": סיסמאות גישה לשרתי המבקשת, בהם מאוחסן הקוד הסודי שלה. ו. הטכנולוגיה והקוד שהמבקשת עמלה על פיתוחו מהווים סוד מסחרי וקיים סיכוי גבוה (ודאי) כי המשיב יעשה שימוש בטכנולוגיה שפיתחה המבקשת, המצדיק את הגבלת עיסוקו בלקון. ז. המשיב חולק עם לקון, שהיא חברה מתחרה במבקשת, מידע של המבקשת באופן המקנה לה יתרון מסחרי בלתי הוגן שעלול לגרום למבקשת לאבד את יתרונה היחסי ולמוטט אותה. 5. להלן תמצית טענות המשיב א. המשיב לא היה מבכירי עובדי המבקשת ולא לקח חלק בישיבות ההנהלה או בעיצוב מדיניות המבקשת ואף לא היו עובדים הכפופים לו. ב. המשיב עסק בפיתוח וטיפול בתשתיות ולא היתה לו גישה לאלגוריתמים ולתוכנה שהמבקשת פיתחה. ג. עם תחילת עבודתו אצל המבקשת, המשיב ערך מחקר שאינו יישומי, בכל הנוגע למערכות "אנדרואיד". בהמשך, המשיב עסק בפיתוח "אנטי וירוס" למערכת "חלונות" (Windows). מדובר במערכת הפעלה השונה לחלוטין מהמערכות בהן עוסקת לקון ("אנדרואיד" ו- "IOS" (מערכת הפעלה מבית "אפל"). ד. במסגרת הטיפול ב"חלונות", המשיב נחשף לקודים ולאלגוריתמים הרלוונטיים לאותו מוצר, אולם קוד האלגוריתם למערכת חלונות שונה בתכלית מהקוד למערכת "אנדרואיד" ואין בינו ובין פעילותה של לקון דבר. מכל מקום, פעילותה של המבקשת בנושא חלונות הופסקה בחודש פברואר 2014. ה. לאחר חודש פברואר 2014, המשיב התבקש להקים שרת (תשתית) לפתרון אנטי וירוס למערכת אנדרואיד ונדרש לכתוב "פיצ'ר" מסוים שפיתחה המבקשת, ומדובר בפיתוח שאינו קשור בליבת המוצר המהווה סוד מסחרי של המבקשת. ו. למעשה, המשיב עסק בתשתית של סביבת הייצור ותהליך העברת המידע בכל הנוגע למוצר האנטי וירוס למכשירים ניידים "אנדרואיד". עיקר עבודתו של המשיב היתה לתמוך בתשתיות הייצור של סביבת היצור, לתמוך בכמויות גדולות של משתמשים על גבי שרת אחד, והיא נעשתה באמצעות תוכנת קוד פתוח, תוך שימוש בכלי עזר סטנדרטיים ויישום פרוצדורות ידועות ומקובלות בענף. בכל מקרה, המשיב לא עסק במידע ובתוכן של המערכת אותה מפתחת המבקשת. ז. ההאקרים והאלגוריתמאים שהמבקשת העסיקה הם שפיתחו את התוכנה המהווה סוד מסחרי של המבקשת וזה לא הגיע לידיו של המשיב והוא אינו עושה בו שימוש אף היום. הוא אינו מחזיק בו ואין לו כל צורך בו. גם אין אפשרות מעשית לזכור את קוד התוכנה והאלגוריתם שהמבקשת מפתחת, מאחר שמדובר באלפי שורות קוד. ח. במסגרת עבודתו בלקון, המשיב עוסק בתמיכה בתשתית של סביבת המחקר ללא מעורבות בלמידה ובאלגוריתמיקה. בעבודתו בתחום התשתית אין כל מידע סודי. ט. המבקשת איננה מתחרה ישירה של לקון, מאחר שישנם הבדלים מהותיים בין הפתרונות שהמבקשת מציעה ללקוחותיה לבין אלה שלקון משווקת. הן גם אינן פונות לאותו קהל לקוחות. לקון מספקת שירותים ללקוחות אירגוניים בלבד, בעוד שהמבקשת משווקת את מוצריה למשתמשי קצה. בנוסף, מוצריה של לקון נמצאים ב"ענן", בעוד שמוצריה של המבקשת נמצאים על גבי המכשיר שבידי לקוח הקצה. כמו כן, לקון משווקת מוצרים מוגמרים, בעוד שלמבקשת אין בשלב זה מוצר מוגמר. י. ביחס לטענה שהתחרות בין החברות נלמדת מכך שחברת פרטנר היא לקוח של שתיהן, המשיב טען שמהראיות עולה כי בשלב זה המבקשת אינה מספקת שירותים לפרטנר, כך שאין בסיס לטענה זו. יא. לא הוכח כי המשיב עשה שימוש בסודותיה המסחריים של המבקשת. המבקשת לא השקיעה בהכשרתו של המשיב ואף לא העניקה לו תמורה מיוחדת עבור ההתחייבות שלא להתחרות בה. יב. עסקינן בבקשה לצו עשה שכן המשיב מועסק בפועל בלקון, בנסיבות אלה ובשים לב לכך שהסעד המבוקש עניינו בהגבלת עיסוקו של המבקש, המבקשת נדרשת לעמוד בנטל הוכחה מוגבר והיא כשלה בהוכחת טענותיה. יג. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב שעה שהמבקשת לא הוכיחה ולו לכאורה כי אי מתן הצו יאיים על קיומה כטענתה, בעוד שהיעתרות לבקשה תהווה פגיעה אנושה במשיב ובפרנסתו. 6. בדיון בבקשה נשמעו עדויותיהם של סמנכ"ל תפעול במבקשת ואחד ממייסדיה, מר אורן פארג' (להלן - פארג'), המשיב ומר אוהד בוברוב, מנכ"ל לקון (להלן - בוברוב). דיון והכרעה 7. ההלכה הפסוקה בנושא הגבלת עיסוקו של עובד, נקבעה בשני פסקי דין מרכזיים: ע"ע (ארצי) 164/99 פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999) (להלן - הלכת צ'קפוינט) וע"א 6601/96 AES SYSTEMS INC נ' סער, פ"ד נד (3) 850 (2000) (להלן - הלכת סער). בהלכת צ'קפוינט נקבעו הדברים הבאים: "לתנית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, לכשעצמה, משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהיעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהיעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות" (ר' גם ע"ע (ארצי) 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ - ספקטור (21.4.05), וכן ע"ע (ארצי) 457/09 הדיה בע"מ - אדטו, (28.10.11)). בהלכת סער נקבע: "...באיזון הכולל, חופש העיסוק גובר כאשר מנגד עומד אך האינטרס של המעביד לאי תחרות, ואילו חופש החוזים גובר כאשר לצדו עומד אינטרס לגיטימי של המעביד, כגון אינטרס 'קנייני' או 'כעין קנייני' של המעביד. נמצא, כי הגבלת התחרות 'כשלעצמה' - הגבלה 'עירומה' שאינה מגינה על אינטרס המעביד מעבר לאינטרס אי התחרות - אינה מגנה ככלל על 'אינטרס לגיטימי' של המעביד. היא נוגדת את טובת הציבור, והיא תיפסל בגדריה של 'תקנת הציבור'". בית המשפט העליון חזר על הלכה זו בע"א 10545/05 בטאן נ'INTEGRA MICROSYSTEMS 1988 INC, (1.3.12). 8. על מנת לתת תוקף לתניית אי תחרות, על המעסיק להראות שיש לו "סוד מסחרי" ראוי להגנה. בנוסף, בית הדין הארצי קבע בפרשת צ'קפוינט, כי לשם הגבלת עיסוקו של עובד נדרש להוכיח כי אכן קיים סוד מסחרי וכי העובד עושה בו שימוש: "'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של"סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן." על פי הדין, "עובד שמצוי בידו 'סוד מסחרי' אינו מנוע בכל מקרה מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. בבוא בית הדין להגביל את עיסוקו של עובד, יש ליתן ל'סוד המסחרי' שבידו משקל משמעותי, רק אם קיימת הסתברות סבירה כי העובד יעשה בו שימוש וכי הדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם" (הלכת צ'קפוינט, עמוד 328). יחד עם זאת אין לבלבל בין סוד ובין ידע ונסיון שהעובד צבר במהלך עבודתו. בעניין זה נפסק (פרשת צ'קפוינט, עמוד 321): "הכלל הבסיסי הוא כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב 'למחוק' מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת. זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם. היטיבה לבטא את הדברים השופטת שטרסברג - כהן בקובעה: 'בדרך כלל, כאשר הסתיימו יחסי העבודה, רשאי עובד לעשות שימוש בכישורים ובידע האישי שרכש בקשר עם עבודתו כדי להפיק תועלת אישית ולהתחרות במעבידו, ובלבד שלא יעשה שימוש במידע קונפידנציאלי של המעביד העולה כדי הפרת חובת אמון או הפרת החובה לנהוג בתום לב' (ע"א 1142/92 הנ"ל [11] בעמ' 440). וכך עולה אף מסעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות..." עוד נזכיר, שלצורך הטלת צו מניעה זמני, נדרשות על פי התקנות ראיות מהימנות לכאורה. לא די בסברא או בהעדרה על מנת להגביל את עיסוקו של אדם. בעניין זה נפסק כי אין די בחשש לגילוי סודות מסחריים על מנת להגביל את עיסוקו של עובד. 9. יישום הכללים המשפטיים על התשתית העובדתית שהונחה בפנינו, הביא אותנו למסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן נפרט את נימוקינו להחלטה זו. 10. לא שוכנענו מהו הסוד המסחרי של המבקשת הראוי להגנה ואשר מצדיק את הגבלת עיסוקו של המשיב. בבקשה נטען כי הסוד של המבקשת הוא פיתוח של אנטי וירוס תבוני שלו יכולות ללמוד וירוסים זדוניים בזמן אמת, לזהות ולחסום את התקפת הוירוס כנגד הטלפון הסלולרי והטכנולוגיה הייחודית מבוססת על קוד סודי שפותח בעמל רב על ידי המבקשת ואשר מותקנת בכל מכשיר קצה (סעיף 6 לבקשה). טיעון זה נסתר בפרסומים שהוצגו על ידי המשיב, לפיהם הטכנולוגיה של פיתוח אנטי וירוס תבוני (threat behavior analysis, malicious behavior detection) מוכרת ומפותחת גם על ידי חברות מוכרות בתחום האנטי וירוס, כגון מק'אפי וקספרסקי (נ/1 ונ/2). 11. בחקירתו הנגדית, פארג' הסביר שהסיבה לבקשה להגבלת העיסוק היא הידע אליו המשיב נחשף, ובלשונו (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 28-33): "הקוד הוא רק דוגמא לרמת הגישה שהיתה לעודד לתוך הסודות הכי כמוסים שלנו, הדרך להגיע לפתרונות של הבעיות של כל טכנולוגיה היא הסוד הכמוס. הגישה לקוד מסמלת את הגישה למשאבים של החברה ולכך שהיה חשוף לכל הטכנולוגיה ומה שהוא צבר זה איך לפתור בעיות, והדרך לפתרון כבר נמצאת אצלו בראש, עכשיו לכתוב את הכל זה פשוט לממש את הפתרון הזה, את זה הוא לא צריך לזכור, זה ידע שנצבר במשך שנתיים, ועם זה הוא הולך הלאה. אגב יכול להיות שזה בסדר." כלומר אין מדובר בסוד מסויים שהמשיב גילה או עלול לגלות ללקון. למעשה, פארג' תיאר בתשובתו את הידע הכללי והנסיון המקצועי שהמשיב צבר במהלך עבודתו. כאשר המותב פנה אל פארג' וביקש לקבל הסבר מדוע אין לראות בתשובתו תיאור של ידע נרכש, זה השיב שקיימים נושאים ספציפיים בהם המבקשת התמקדה והם גם הנושאים בהם לקון התמקדה, אך מלבד אימרה כללית, לא הובאה כל דוגמה קונקרטית לכך. 12. המשיב הצהיר באופן מפורש (סעיף 51 לתצהירו) ש"אין לי כל צורך או רצון להפר את חובת הסודיות ואני מצהיר ומתחייב בזאת שלא לעשות כן". זאת ועוד, בוברוב העיד באופן ברור וחד משמעי כי לקון לא שכרה את המשיב בשל קשריו עם המבקשת: "למיטב ידיעתי אין לעודד שום ידע שהוא ייחודי ורלוונטי לנו, הבאנו אותו לעשות משהו מאוד ספציפי שברור לנו ששנה קדימה מה הוא הולך לעשות, משרה חלקית, 3 ימים בשבוע, מישהו עם ידע בפייטון [שם של תוכנה - ד.ו.], לא חיפשנו רקע באבטחה בשביל התפקיד הזה, ולמיטב ידיעתי לעודד אין ידע שהוא רלוונטי לנו בהיבט של אבטחה." (עמוד 17, שורה 30 עד עמוד 18, שורה 2). ור' גם בהמשך עדותו: "יש לנו בסופו של דבר תשתית טכנולוגית שאנחנו צריכים לפתח, שהבאנו את עודד לפתח וידענו מראש שלשם כך הוא בא, והוא לא אמור להתעסק באבטחה או אלגוריתם, ולכן גם לא היו דרישות לתפקיד והבאנו אותו כי הוא מתכנת חזק וזו אחת המצוקות שלנו בחברה." לא מצאנו סיבה שלא לקבל את ההצהרות הנ"ל כלשונן. 13. מקריאת סיכומי המבקשת עולה כי היא מניחה כחזקה שמאחר שהמשיב החל לעבוד בחברה מתחרה, הוא יגלה את סודותיה. חזקה זו אין לה על מה שתסמוך והיא עומדת בניגוד לפסיקה כפי שצוטטה לעיל. לא זו בלבד שאין כל ראיה לכך שהמשיב גילה סוד כלשהו של המבקשת ללקון, טיעון זה אינו מתיישב עם עדותם של המשיב ושל בוברוב כפי שהובאה לעיל. 14. זאת ועוד - לא הוכח שהמשיב יעסוק בלקון באותם נושאים בהם עסק אצל המבקשת. על פי עדותו, שאין לנו סיבה ליתן לה משקל נמוך יותר מעדותו של פארג', בלקון המשיב אמור לעסוק בתמיכה בתשתיות של שרתי מחקר (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 21-27). לעומת זאת, המשיב הסביר שאצל המבקשת הוא עסק במגוון של תחומים אחרים: מחקר של ארכיטקטורה בהקשר של אנדרואיד, שלא היו לו תוצאות יישומיות, פתרון אנטי וירוס לחלונות, פיתוח שרת שנועד לטפל בארבעה מוצרים שונים של המבקשת (אנטי וירוס חלונות, אנדרואיד, אד בלוק ואופטימיזציה של סיגנלים). על פי עדותו של המשיב, בשלב הראשון עסק יותר בתשתיות ולאחר שעניין ה"חלונות" נגנז, עבד בעיקר על שרתים (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 9-33). 15. לא שוכנענו כי המבקשת ולקון הן חברות מתחרות, ושהתחרות ביניהן מצדיקה את הגבלת עיסוקו של המשיב. לבד מטענה, שנדמה שאין לגביה מחלוקת, כי שתי החברות עוסקות באבטחת מידע, המשיב הצביע על שורה של הבדלים במוצרים של שתי החברות. כך למשל, נטען שמוצרי המבקשת מותקנים על המכשיר שבידי משתמש הקצה, בעוד שמוצריה של לקון נמצאים ב"ענן" של לקוח ארגוני. בנוסף, ישנה אבחנה בין מערכות ההפעלה השונות - חלונות, אנדרואיד או ios. פארג' טען שאין להבדלים אלה משמעות וכי העיקר הוא ששתי החברות עוסקות באבטחת מידע (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 21-22), אך לא מצאנו סיבה להעדיף דווקא את עדותו בנושא, על פני עדותו של המשיב. בהקשר זה נזכיר שעל פי הנפסק בפרשת צ'קפוינט, כאשר החברות בחרו פתרונות שונים לבעיית אבטחת המידע, הרי שההסתברות שהמידע המצוי אצל המשיב יועיל ללקון היא נמוכה (שם בעמוד 326). 16. באותו נושא (הוכחת התחרות בין שתי החברות), איננו מקבלים את הכתבות העיתונאיות שהוצגו ואין לראות בהן ראיה מהימנה לכאורה. 17. נושא ההתקשרות של המבקשת ושל לקון עם פרטנר אינו מעיד, לדעתנו, על תחרות בין השתיים. ראשית, בניגוד לטענת המבקשת, המבקשת לא החליפה את לקון כספקית של פרטנר. למעשה, במועד שבו נשמעו העדויות, המבקשת היתה בעיצומו של ניהול מו"מ מול פרטנר. כמו כן, גם פארג' הודה שההתקשרות בין פרטנר לבין לקון לא נפסקה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 24 - 32). כלומר, שתי החברות מספקות שירותים לפרטנר. מעבר לכך, לא ברור מהו סוג השירות שכל אחת מהחברות אמורה לספק לפרטנר. בנסיבות אלה, העובדה שקיים לקוח אחד שנעזר בשירותיהן של שתי החברות אינה מביאה למסקנה שמדובר בחברות מתחרות. 18. אף בחינת תניית אי התחרות ונסיבות העסקתו של המשיב, אינן תומכות בקבלת הבקשה, כפי שיפורט להלן. א. אחד השיקולים על פיהם יש לבחון את סבירות ההגבלה על עיסוקו של העובד, הוא משך תקופת ההגבלה (פרשת צ'קפוינט, בעמוד 308). בענייננו מדובר בעובד שעבד כשנתיים, ואילו ההגבלה שמתבקשת היא של שנה. מדובר בפרק זמן בלתי סביר ביחס לתקופת העבודה ולא שמענו הסבר מדוע נדרשת הגבלת עיסוקו של העובד לפרק זמן זה. ב. לא הובאו ראיות לכך שהמבקשת השקיעה משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרתו של המשיב ובעקבות הכשרה זו המשיב התחייב לעבוד אצל המבקשת למשך תקופה מסויימת, כתמורה עבור ההשקעה בהכשרתו. נהפוך הוא, מהראיות עולה כי המשיב היה בעל ידע רלוונטי ונסיון עוד טרם התקשרותו עם המבקשת. למעשה, מעדותו עולה כי בשל הידע המקצועי הרחב שלו, עובדים אחרים במבקשת, בתפקידים אחרים נועצו עמו מעת לעת (עמוד 9 לפרוטוקול שורה 28 עד עמוד 10, שורה 9). ג. בהתחשב בכך שהמבקשת היא חברת הזנק וכאשר מדיניות קביעת השכר אצל המבקשת לא הובהרה, העובדה שהמשיב קיבל שכר בשיעור דומה לזה של מנכ"ל המבקשת (בהשוואה של משרה מלאה מול משרה מלאה), אינה מעידה בהכרח על בכירותו של המשיב אצל המבקשת. על פי הגיונם של דברים, בשנים הראשונות לקיומה של חברת הזנק, ראוי לתגמל יותר את אנשי המקצוע - הפיתוח והיישום, ופחות את המנהלים הכלליים. מכל מקום וכאמור, לא הובאו ראיות בדבר מדיניות התגמול אצל המבקשת או מדיניות תגמול מקובלת בחברות הזנק. ד. בנוסף ובאותו הקשר - גם אם המשיב קיבל שכר גבוה יחסית, לא הוכח שזה שולם לו כתמורה להתחייבות שלא להתחרות במבקשת. ה. עוד נוסיף, כי הטענה שהמשיב היה אחד העובדים הבכירים במבקשת אינה מתיישבת עם העובדה שהמשיב הועסק בחלקיות משרה (60%), במיוחד שעה שמדובר בחברת הזנק. ו. זאת ועוד - לא הובאו ראיות לפיהן המבקשת שמרה על סודיות המידע, כפי שנדרש על פי ההגדרה שבחוק. לעניין זה, החתמת עובדים על הסכם שמירת סודות ואי תחרות אינה מהווה הגנה מספקת על הסוד המסחרי. 19. בתשובה לטיעוני המבקשת בסיכומיה נבקש להעיר את הדברים הבאים: א. אין מקום לקבוע שהמשיב גילה את סודותיה של המבקשת, על יסוד העובדה שבמסגרת תצהירו להדיפת הבקשה, הוא פירט במה הוא עסק אצלה. הסבר עובדתי זה הוא חיוני לטיעונו של המשיב. מטבע הדברים, כאשר עסקינן בבקשה שעניינה הפרת סודות מסחריים, במסגרת הדיון נדרשים הצדדים לחשוף חלק מסודותיהם, שאם לא כן, לא יוכלו לפרוש בפני בית המשפט את התשתית העובדתית הרלוונטית (ר' גם עדותו של המשיב בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 3-7 וכן החל משורה 31 עד עמוד 15, שורה 10). בוברוב העיד שהפרטים שהמשיב מסר בתצהירו נודעו לו בעקבות ההליך המשפטי (עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 1 ואילך). בכך חיזוק לטענת המשיב שלא גילה את סודות המבקשת. בנסיבות אלה, אין כל מקום למסקנתה של המבקשת, לפיה אם המשיב תיאר את התחומים בהם עסק אצל המבקשת במסגרת ההליך בבית הדין, הוא גם גילה את כל סודותיה ללקון, במסגרת עבודתו אצלה. ב. ככל שהמבקשת חששה לגילוי סודותיה תוך כדי ניהול ההליך, היא יכלה לבקש שהדיון יתקיים בדלתיים סגורות או כל בקשה דיונית אחרת שמטרתה הגנה על סודותיה (ר' בפרשת פרומר בעמוד 320 מול האות ו'). ג. הפסיקה עליה המבקשת מסתמכת (ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ - אביב, 18.1.2.03 ועב' (ת"א) 3706/07 CHECKM8 בע"מ - וקנין, 25.11.07) נקבעה על יסוד עובדות שונות לחלוטין (מקרים בהם העובד הקים עסק מתחרה לעסק שבו עבד, תוך גזל סודותיו המסחריים של המעסיק). על כן אין בפסקי דין אלה לסייע למבקשת בהליך כנגד המשיב. בענייננו, כפי שפורט לעיל בהרחבה, לא הוכח כלל שהמשיב עושה שימוש בקניינה של המבקשת או מגלה את סודותיה וטיעונה של המבקשת מבוססת תיזה משפטית בדבר חזקה שאין לה עיגון בדין. 20. אין מקום להורות למשיב להעביר לחזקת המבקשת כל מידע מסחרי סודי ו/או סוד מסחרי אחר השייך למבקשת והמצוי ברשותו וכן כל העתק ממנו, ככל שקיים. זאת מאחר שלא הוכח שהמשיב נטל דבר מאת המבקשת. 21. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד המשיב, לרבות מע"מ כחוק, בסך 12,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולמו תוך 30 ימים. 22. כתב הגנה יוגש תוך 30 ימים.צוויםעובד לשעבר