סעיף 37 לחוק זכות יוצרים: דרישת הכתב בהעברת זכויות יוצרים קובע כך: (א)זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי. (ב)העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון, כאמור בסעיף קטן (א), יכול שיהיו לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסוים, לתקופה מסוימת או לעשיית פעולה מסוימת ביצירה. (ג)חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב. (ד)בסעיף זה, "רישיון ייחודי" - רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור" בית המשפט העליון פרש את דרישת הכתב שבסעיף 37(ג) כדרישה ראייתית ולא קונסטיטוטיבית ( עלעא 4600/08 האולפנים המאוחדים בע"מ - ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ- מר יצחק שני 4.4.12)). ואולם, כך נקבע שם, המדובר בדרישה כבדת משקל. עם זאת, במקרים רבים נטתה הפסיקה לראות בהסכמים בהם העברת זכויות היוצרים לא נקבעה מפורשות, אך התחייבה מתוך תוכנו המהותי של ההסכם, לפרש כי הזכויות אכן נמכרו ולכל הפחות ניתן לגביהן רשיון יחודי כמשמעו בסעיף 37(ד) לחוק זכויות יוצרים. כך ר' למשל בענין ת"א (ת"א) 2301/08 תא (ת"א) 2301-08 וויזקום תקשורת בע"מ- שרון הרשקוביץ (10.1.13): "ברי שעם המחאת זכויות אלו, הכוללות את הזכויות המרכזיות נשוא הדיון ועמה גם את החובה ליתן את השירות ללקוחות החברה, קיבלה התובעת את הזכויות גם בתוכנות נשוא הדיון, אשר עמן ורק עמן, ניתן ליתן את השירות למרכזיות אלו." העברת זכויותדרישת הכתבזכויות יוצרים (הפרת)