האם האמירה "אין קשר בין הדברים" יוצרת חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט ? 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי), מיום 5.11.2014, בה"פ 26054-01-13, לפיה נדחתה בקשת המערערים כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינם. 2. המערערים הגישו ביום 16.1.2013 המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בה ביקשו לבטל הסכם פשרה בנוגע לשומה, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 12.6.2011 (ע"מ 38842-04-10 וע"מ 42122-10-10). שמיעת הראיות בתיק הסתיימה ביום 31.7.2014 ובית המשפט הורה על הגשת סיכומים. נקבע כי סיכומי המערערים יוגשו לא יאוחר מ-11.9.2014. המערערים ביקשו להאריך את מועד הגשת הסיכומים, מאחר שפנו בבקשה לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע), ובקשתם התקבלה. בבקשה נוספת ביקשו המערערים להאריך את מועד הגשת הסיכומים עד למתן החלטה בעתירה שהגישו לפי חוק חופש המידע, לקבל מידע לגבי העברת כספים מישראל לרשות הפלשתינית בקשר לעסקאות שביצעו המערערים עם עוסק פלשתיני. צוין בבקשה כי במסגרת העתירה התבקשה תגובת הממונה על חופש המידע ונקבע דיון ליום 27.10.2014. בהחלטה קצרה מיום 22.9.2014 קבע בית המשפט כי אינו מוצא כל קשר בין הדברים. עם זאת, לפנים משורת הדין האריך את המועד להגשת סיכומי המערערים עד ליום 20.11.2014. בעקבות החלטה זו הגישו המערערים ביום 2.10.2014 בקשת פסלות, בטענה שההחלטה מיום 22.9.2014 מעוררת חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילתו של בית המשפט. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי בקשת הפסלות הוגשה 10 ימים לאחר מתן ההחלטה מיום 22.9.2014, וכי ספק אם ניתן לראות בכך בקשה שהוגשה במועד. בית המשפט הוסיף כי בקשת המערערים להארכת מועד להגשת סיכומיהם לא הייתה נהירה דיה, בשל העדר פירוט הקשר והרלוונטיות של המידע המבוקש על פי חוק חופש המידע למחלוקת בתיק שבפניו. בית המשפט ציין כי פנייה מאוחרת זו של המערערים לקבלת המידע האמור, על רקע הזמן שעמד לרשותם לפני הגשת התביעה, וגם לאחריה, עד המועד בו נקבעה שמיעת הראיות, עוררה אף היא חשד להעדר רלוונטיות, וכי למרות זאת האריך את המועד להגשת הסיכומים, כמבוקש. לפיכך קבע בית המשפט כי אין באמור בהחלטתו מיום 22.9.2014 כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים, אלא, לכל היותר, המדובר בהבעת דעה הניתנת לשינוי. זאת במיוחד, כשהאמירה בעניין העדר קשר אינה נוגעת ללב המחלוקת. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 4. לטענת המערערים, אמרתו של בית המשפט בהחלטה מיום 22.9.2014 כי אין קשר בין הדברים יוצרת חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לשיטתם, קיימת אפשרות שבית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין, עד כי המשך ניהול המשפט על ידו, כמוהו כ"משחק מכור". המערערים טוענים כי הרלוונטיות של המידע הובהרה, לכל המאוחר, בדיון שהתקיים ביום 3.7.2014, אגב חקירת מוסרי התצהירים. המערערים מפרטים את הרלוונטיות של המידע שעשוי היה, לטענתם, למנוע מהם חתימה על הסכם הפשרה, אותו הם מבקשים לבטל בטענה כי נפל פגם של הטעיה בכריתתו. לטענת המערערים, ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות מחזקת את החשש שמא בית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין. המערערים מציינים כי קיימת זהות מוחלטת בין עמדת המשיבים בתגובתם לבקשה להארכת מועד לבין קביעות בית המשפט בהחלטה מיום 22.9.2014, באופן המחזק, לדעתם, את החשש למשוא פנים. לפיכך, מבקשים המערערים לקבל את הערעור ואף להורות על הפסקת הדיון בעניינם עד להכרעה בערעור. 5. דין הערעור להידחות. טענות המערערים אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניין. חוסר שביעות הרצון של המערערים מאמרת בית המשפט בהחלטה מיום 22.9.2014 אין בו כדי להקים עילת פסלות. מה גם, שבסופו של יום, הוארך המועד להגשת סיכומיהם, כפי בקשתם (למשל, 6391/14 שפר נ' CREDIT SUISSE GROUP AG (20.11.2014). כך או כך, המערערים לא הצביעו על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים, ונחה דעתי כי בית המשפט לא קבע דעתו הסופית בנוגע לעצם העניין. 6. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. שופטיםמשוא פניםבניהשאלות משפטיות