פשרה או הסדר לפי סעיף 350(ט) לחוק החברות

בסעיף 350(ט1) לחוק החברות הסמיך המחוקק את בית המשפט שאישר פשרה או הסדר לפי סעיף 350(ט) לחוק החברות, לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות ההסדר לאחר אישורם או בנוגע ליישומם. אין בסעיף זה כל הוראה בדבר שלילת סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בעניינים שהם בסמכותו על פי חוק בית הדין לעבודה. אשר לטענות הדסה כי קיימת עדיפות לכך שבית המשפט שאישר הסדר נושים הוא זה שיכריע בשאלה אם התחייבויות, אשר לא פורשו בהסדר הנושים וממילא לא אושרו על ידי בית המשפט כחלק מן ההסדר, הן חלק מהסדר הנושים, קבע בית הדין כי אין בכך להצדיק סילוק על הסף בהיעדר סמכות עניינית, שכן, ראשית, בהיעדר הוראה בחוק החברות השוללת את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בעניין שנופל לגדר סמכותו לפי סעיף 24(א)(2), אין להסיק שלילת סמכות כזו על דרך הפרשנות. שנית, הר"י אינה חולקת על הצורך לבצע קיצוץ של 30 משרות רופאים בהתאם להסדר. ההתחייבות הנטענת במסמך הצד נוגעת אך להליך ביצוע הצמצומים. שלישית, בקשת הר"י אינה נסמכת על "מכתב הצד" בלבד, אלא על יישום חוקת העבודה ועל חובת ההיוועצות ושיתוף ארגון העובדים מכוח עצם קיומם של יחסי עבודה קיבוציים. אשר לטענת השיהוי - בית הדין קבע, כי עוד בראשית חודש יולי 2014 פנתה הר"י להדסה בטענה כי סעיפים שונים בהסדר הנושים אינם מיושמים, ובהם סעיף 4.2 "וההסכמות הנלוות לו". עם זאת, לטענת הר"י, רק לאחרונה החלה הדסה לנקוט צעדים קונקרטיים לביצוע סעיף 4.2 להסדר. אשר לבקשתה החלופית של הדסה לעיכוב ההליכים עד למתן הכרעה בעליון קבע בית הדין, כי אין מקום לכך נוכח דחיפות העניין. לסיום קבע בית הדין, כי יתר טענות הדסה אינן מצדיקות סילוק על הסף, אך הן שמורות לה במסגרת הדיון, וחייב את הדסה בהוצאות ד"ר מרחב בבקשה בסך 2,000 ש"ח. הבקשה לרשות הערעור הדסה הגישה בקשה למתן רשות הערעור על החלטתו זו של בית הדין האזורי, ובה ביקשה בדחיפות את התערבותו של בית דין זה, נוכח המועד האחרון שנקצב על פי הסדר הנושים ליישום סעיף 4.2, דהיינו- סוף חודש אוקטובר, והמשמעויות הכלכליות הקשות שעלולות להיות לאי עמידתה בו. לאחר קבלת תגובות הצדדים לבקשה, לרבות עמדת המדינה שהתבקשה על ידי בית הדין, נקבעה הבקשה לישיבת תזכורת דחופה לפניי, ליום 28.10.2014. בין לבין, ביום 27.10.2014, הוגשה כאמור בקשת רשות ערעור נוספת מטעם הדסה, בעניין הצווים הארעיים. על מנת לעמוד על בקשה זו יש לפרט מעט על המשך השתלשלות ההליך לפני בית הדין האזורי ממועד מתן החלטתו בעניין הסילוק על הסף ואילך. ביום 13.10.2014, קבע בית הדין האזורי, כי הדיון בבקשות יישמע ביום 20.10.2014, וניתן צו ארעי עד למועד הדיון, האוסר על הדסה לפעול לצמצום משרות רופאים ובכלל זה לזמן רופאים לשימועים או לשיחות לבחינת אפשרות לפרישה מרצון או סיום העסקה או לערוך שימועים לפיטורים. זאת, נוסף על הצו הארעי שניתן כאמור בעניינו של ד"ר מרחב. בדיון שהתקיים ביום 20.10.2014 הסכימו הצדדים לקיים פגישה ביניהם ובה יוצגו נתונים רלבנטיים על ידי הדסה, וכן כי יתקיים דיון נוסף בבית הדין למחרת היום. בית הדין נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, וקבע כי הצווים הארעיים ימשיכו לעמוד בתקפם עד הדיון למחרת. בדיון שהתקיים ביום 21.10.2014 ביקשה הר"י לדחות את המשך הדיון בבקשות למספר ימים, על מנת לאפשר לה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להכריע במחלוקת שבין הצדדים בעניין "המועד הקובע" לחישוב החיסכון בסך 15 מיליון ש"ח על פי ההסדר. בית הדין נעתר לבקשה, שכן מדובר במחלוקת מהותית בין הצדדים, ונמצאת בסמכותו של בית המשפט המחוזי. בית הדין קבע, כי הצווים הארעיים יוסיפו לעמוד בתוקף עד לדיון שיתקיים ביום 28.10.2014, בכל הנוגע להזמנת רופאים לשימועים ולסיום עבודתם של רופאים. עם זאת קבע, כי בכל הנוגע להזמנת רופאים לשיחות בעניין פרישה מרצון, הצווים הארעיים מבוטלים. לאחר שהר"י פנתה לבית המשפט המחוזי בסוגיית המועד הקובע, ולאחר שהתקבלה החלטתו בעניין, הגישה הדסה בקשה לביטול הצווים הארעיים שניתנו. בהחלטתו מיום 27.10.2014 דחה בית הדין האזורי את הבקשה, שכן החלטת בית המשפט המחוזי אינה מהווה שינוי נסיבות המצדיק שינוי במצב, ולפיכך קבע כי הצווים ימשיכו לעמוד בתוקפם עד הדיון שיתקיים למחרת, ביום 28.10.2014. עוד קבע בית הדין, כי אין לו סמכות עניינית להורות, כפי בקשתה החלופית של הדסה, כי המועד לביצוע סעיף 4.2 יוארך לתקופת תוקפם של הצווים הארעיים. כנגד החלטות בית הדין בעניין הצווים הארעיים הוגשה בקשת רשות הערעור השנייה שלפניי. בדיון שהתקיים ביום 28.10.2014 הוארכו הצווים הארעיים עד למתן החלטה אחרת. בהחלטתי מיום 27.10.2014 הוריתי כי גם בקשה זו תידון בישיבת התזכורת שנקבעה לפניי למחרת היום. עובר לישיבת התזכורת הגישו המשיבים 6 ו-7, הנאמנים לשעבר, בקשה למחיקתם מההליך ולפטור אותם מהתייצבות לדיון. בהחלטה מאותו יום הוריתי כי בשלב זה הם פטורים מהתייצבות לדיון. בישיבת התזכורת שהתקיימה לפניי בערבו של יום 28.10.2014 עשה בית דין זה ניסיון להביא את הצדדים לכדי הידברות בדבר אופן ביצועו של סעיף 4.2 להסדר הנושים. לאחר שראה בית הדין כי ייתכן מתווה אפשרי מוסכם על הצדדים, אשר אף החל להתגבש, כפי שפורט בהחלטתי מאותו יום, התבקשו הצדדים לעדכן את בית הדין בדבר תוצאות מגעיהם, או שמא הם מבקשים כי תינתן החלטה בעניין הסמכות העניינית. באותה החלטה הוער, כי ניכר ששאלת הסמכות העניינית אינה הסכסוך האמיתי בין הצדדים. ביום 30.10.2014 הודיעו הצדדים כי מגעיהם לא נשאו פרי. לפיכך ביקשה הדסה כי תינתן החלטה בבקשות. הכרעה לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור, בתגובות להן ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים לפניי בעל פה במהלך ישיבת התזכורת, לרבות עמדת המדינה, הריני מחליט לדחות את הבקשות. אשר לבקשת רשות הערעור השנייה, בעניין הארכת תוקף הצווים הארעיים, הרי שדומה כי נוכח החלטת בית הדין האזורי שניתנה במהלך הדיון לפניו מיום 28.10.2014, ולפיה הוארך תוקפם של הצווים הארעיים עד למתן החלטה אחרת, הרי שהבקשה מתייתרת. לא מצאתי מקום להתערב בה גם לגופה, נוכח ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים. לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק התערבות, שכן הסרת הצווים הארעיים בנסיבות אלו משמעותה תהא ייתור ההליך המתנהל לפני בית הדין האזורי בשאלת מנגנון הצמצומים, מעיקרו. אשר לשאלת הסמכות העניינית, ייאמר כך. סעיף 4.2 להסדר הנושים עוסק בצמצום משרות רופאים, ובהתאם לו הוסכם על צמצומן של 30 משרות עד לסוף חודש אוקטובר 2014, מתוך יעד של עמידה בחיסכון שנתי של 15 מליון ש"ח. אין חולק כי מחלוקות הנוגעות לפרשנות או ליישום הוראות סעיף 4.2, בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות יכולות להתברר לפני בית המשפט המחוזי אשר אישר את הסדר הנושים, וזאת מבלי להידרש לשאלה האם מדובר בסמכות ייחודית או מקבילה. אשר לכך יש לציין כי החלטות בית המשפט המחוזי שעליהן הגישה הדסה ערעור לבית המשפט העליון מעידות כי לדעתו אין מדובר בסמכות ייחודית. עם זאת, בסעיף 4.2 אין זכר לאופן ביטול אותן 30 משרות. משכך, אין מדובר במחלוקת בנוגע לפרשנות או יישום ההסדר עצמו, אלא למחלוקת בנוגע לנושא שלא הוסדר כלל בהסדר הנושים ,ואפשר שלא בכדי - המנגנון הראוי לצמצום משרות של עובדי הדסה, עניין הנתון באופן מובהק לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, שזו מומחיותו, בין אם על פי המנגנון המפורט במכתב הצד, בין אם על פי מנגנון הפיטורים והפרישה הקבוע בחוקת הדסה, ובין אם על פי עקרונות היסוד של משפט העבודה, שלפיהם, בין היתר, לא ייתכן כי המעסיק, והוא לבדו, יחליט על פיטורי עובדיו באופן שרירותי, ללא קיום הליך פיטורים הוגן כמתחייב במקום עבודה מאורגן על פי עקרונות המשפט הקיבוצי, לרבות שיתוף ארגון העובדים היציג בהליך. עוד ייאמר, כי נכונה בעניין זה טענת הר"י, ולפיה קשה להעלות על הדעת כי בכל תקופת תוקפו של הסדר הנושים, עד סוף שנת 2020 כאמור, יידונו כל המחלוקות הנוגעות לעניין שלא דן ועסק בו בנוגע לאופן יישום הליך צימצום המשרות ,בבית המשפט המחוזי, אך בשל העובדה שהוא אישר ב2014 את הסדר הנושים. האמור לגבי בקשת הצד בסכסוך הקיבוצי נכון ביתר שאת לגבי בקשת הצד בסכסוך היחיד של ד"ר מרחב למניעת פיטוריו, נושא הנתון ללא ספק לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. על האמור יש להוסיף, כי כפי שפורט בהחלטה זו, ההליך בבית הדין האזורי ממשיך ומתקיים באינטנסיביות וביעילות, כאשר ממועד מתן ההחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו ועד היום התקיימו כבר שלושה דיונים וניתנו צווים והחלטות אשר קידמו את המחלוקת בין הצדדים. משמעות קבלת בקשת רשות הערעור תהיה למעשה ביטולו של כל ההליך שכבר נוהל על ידי בית הדין האזורי, ועיכוב משמעותי עד מאד בבירור המחלוקות בין הצדדים לגבי המנגנון לביצוע סעיף 4.2 להסדר הנושים, באופן שהיה מקשה על הדסה לעמוד בהתחייבויותיה על פי ההסדר, נושא העומד בראש מעייניה כפי שטענה בבקשה ובישיבת התזכורת לפניי. כמו כן לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי בדבר עיכוב ההליך עד למתן הכרעה בערעור בבית המשפט העליון, מן הטעם שפורט בהחלטת בית הדין קמא, של דחיפות העניין. נוכח האמור, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי מיום 13.10.2014 לפיה יש לו סמכות עניינית לדון בבקשות הצד שהוגשו לפניו, ומשכך אין מקום למתן רשות הערעור. טרם סיום קורא בית הדין לצדדים להמשיך בהידברות ביניהם בהתאם למתווה שהחל להתגבש בישיבת התזכורת, נוכח סד הזמנים הקבוע בהסדר הנושים והמשמעות הקשה שתהיה לאי עמידה בו, לשני הצדדים, ומשהדרך הראויה לפתרון המחלוקת האמיתית בין הצדדים היא דרך ההידברות ושיתוף הפעולה, ולא דרך ההכרעה השיפוטית. סוף דבר - הבקשות נדחות. משבהליך קיבוצי מדובר, אין צו להוצאות. דיני חברותחוק החברותפשרה