לטענת המבקש, הנציב בקבלת ההחלטה בדבר השעיית עובד צריך להתבסס על חומר החקירה וקיומן של ראיות ואין די בהתבססות על התובענה לבדה. את טענתו זו מבסס המבקש על האמור בסעיף 5 לנוהל ההשעיה של נציבות שירות המדינה (מב/17). להלן רשימת שיקולים אותם יש לשקול לפני השעיית עובד, הן במקרים בהם נשקלת השעיה בעקבות הגשת קובלנה והם במקרים בהם נשקלת השעיה בעקבות תחילתה של חקירה פלילית (אין מדובר ברשימה סגורה או ממצה)... 5.1 אופי העבירה, היקפה וחומרתה, כפי שעול מחומר החקירה 5.2 קיומו של חומר ראייתי לביסוס החשד המשיבים טוענים שהנציב אינו נדרש לשקול את חומר הראיות ו/או את חומר החקירה ודי בשקילת כתב התובענה על ידו. 12. לפני דיון בשאלה העקרונית יש לציין מספר נקודות ייחודיות למקרה זה. מחד, אין מחלוקת כי קימות ראיות לכך שהמבקש עבד בעבודה פרטית מבלי שדיווח על יציאה לפני כן. המחלוקת נוגעת למספר הפעמים שהדבר קרה ולמשך הזמן שדווח בכפל - היינו להיקף העבירות, וכן לשאלות האחריות והאשמה הנובעות מכך. בנוגע לקבלת היתר בדיעבד, עבודה בשעות הבוקר בקלאס קליניק וכו' יש מחלוקות מועטות אם בכלל. מאידך לא תתכן מחלוקת בנוגע לכך שעו"ד אמזלג-יניב נחשפה לחומרי חקירה בזמן שהשתתפה בשימוע שנערך למבקש ביום 26.06.2014. עו"ד אמזלג-יניב היא שכתבה את פרוטוקול השימוע שעסק הן בהשעיית המבקש והן בתובענה (הראשונה). בעניין זה יש להזכיר שהמשיבים טוענים שתי טענות עובדתיות שאינן מתיישבות זו עם זו - האחת כי עו"ד אמזלג-יניב היא "מי שהוסמכה על ידי הנציב" לקבל החלטה בעניין ההשעיה (ולכן היא שמסרה תצהיר והעידה בפנינו) ומנגד נטען שהיא לא הייתה מעורבת בשקילת השיקולים (ועל כן מקבל ההחלטה להשעות את המבקש לא נחשף לחומרי החקירה) כך אף כתב הנציב: "בניגוד לטענתך, אני בוחן כל טיעון של עובד בלב פתוח ונפש חפצה ונמנע אני באופן מובהק לקחת חלק או לקבל מידע באשר לחומר החקירה ולהליך המשמעתי, מלבד כתב התובענה..." (החלטה עמ' 6 פיסקה 3) 13. מעדות עו"ד אמזלג-יניב בפני עולה כי הנציב נחשף לחומרי החקירה ולכל הפחות לאלו שנדונו בשימוע שנערך למבקש (ע' 5 ש' 1-5). בנסיבות אלה השאלה העקרונית "האם הנציב נדרש לשקול את חומרי החקירה והראיות" מפנה מקומה לשאלה "האם במקרה זה בו הנציב נחשף לחומר החקירה היה עליו לשקול אותם" לשאלה זו אשיב בחיוב. בפני הנציב עמד חומר חקירה, גם אם חלקי, בנוגע למבקש. עמדה בפני הנציב העובדה שהתובענה תוקנה באופן שחלק מהאישומים הופחתו בשל תיקון עובדתי משמעותי, בהחלטתו אין זכר לתיקון המקל, אלא ציון "יבש" כי התביעה תוקנה. נוסח ההחלטה הניטרלי המציין ביובש את האישומים בתובענה החדשה אינו משקף את המציאות כהווייתה. משום שאינו מתייחס להבדל הדרמטי בחומרת ההאשמות. אין מחלוקת כי חומרתה של העבירה היא שיקול כבד משקל בהחלטה האם להשעות עובד אם לאו. חומרתה של העבירה, במיוחד לאור השינוי בתובענה הייתה צריכה להישקל בכובד ראש במקרה זה. על מנת לקבוע עמדה בחומרת העבירה נדרש הנציב לעיין לכל הפחות בחומר החקירה. 14. זאת ועוד, מקריאת ההחלטה כולה , עולה כי הנציב נתן משקל גדול לטענות התביעה שבאו לביטוי בכתב התובענה וגם בפרוטוקול השימוע, אולם לא ניתן משקל דומה לטענות ההגנה של המבקש. מרגע שהנציב נחשף לחומרי החקירה היה עליו לשקול אותם ובמיוחד את העובדה שהאישומים פחתו. 15. על כן על פניו, אני סבורה כי בהליך משמעתי המבוסס על קובלנה ותובענה המוגשות על ידי הנציבות, בשונה מהליך דומה שבא בעקבות חקירה או הליך פלילי, נדרש הנציב לשקול גם את חומר החקירה ואת הראיות כנגד עובד שהשעייתו נשקלת. הסתמכות על התובענה לבדה יוצרת חוסר איזון בקבלת ההחלטה. 16. טענה נוספת אותה העלה המבקש, הינה השעייתו מהעבודה בקלאס קליניק זמן ניכר טרם החקירה וסגירת הקליניקה. לטענת המבקש לא ניתן מספיק משקל לשינוי הנסיבות כאמור. המשיבים טוענים מנגד כי להשעיה זו (פעילות הקליניקה) אין השפעה על החלטת הנציב שכן רק לו (לנציב) יש סמכות להשעות עובד מתפקידו בנסיבות אלה. כפי שציינתי לעיל הפסקת העבודה בקלאס קליניק מובילה לכך שהמטרה של מניעת הישנות המעשים אינה רלוונטית עוד. על כן אני מקבלת את עמדת המבקש כי לעובדה זו לא ניתן די משקל בהחלטת הנציב. בהחלטה מודגשת מאוד המטרה של שמירה על אמון הציבור בשירות הציבורי אולם לא ניתן די משקל לשתי המטרות האחרות של ההשעיה שקיבלו מענה בדרך אחרת שאינה השעיית המבקש מתפקידו ברפואה הציבורית. 17. מוסיף המבקש וטוען כי השעייתו נובעת מאכיפה בררנית. מנגד המשיבים טוענים כי טענה זו מקומה בהליך המשמעתי ולא בהליך כאן. עמדת המשיבות נכונה בכל הנוגע להפעלת ההליך המשמעתי עצמו, קרי הגשת התובענה. אולם ניתן לטעון טענות בדבר אכיפה בררנית גם בנוגע לעצם ההשעיה. ככל שעובדים אחרים בנסיבות דומות לא הושעו ואילו המבקש הושעה הרי שהעלאת טענה בדבר אכיפה בררנית יש לה מקום בהליך העוסק בתקינות ההחלטה להשעותו. הדעת אינה נוחה מן האופן בו נוהל ההליך כנגד המבקש. קשה להשתחרר מן ההרגשה שמשאבים רבים הוקדשו לחיפוש ומציאת פגמים בהתנהלותו מבלי שניתן משקל מספיק לאישור שניתן לו ממנהליו ומבעיות מערכתיות. יחד עם זאת לא הוצגה בפני תשתית ראיתית מספיקה על מנת לקבוע כי הליך ההשעיה, להבדיל מההליך המשמעתי, הופעל כנגד המבקש באופן בררני, לפיכך אין בידי לקבוע כי הליך ההשעיה הופעל באופן בררני. ויודגש אין בדברים אלה קביעה כי לא בוצעה אכיפה בררנית אלא שלא הונחה לפני תשתית ראיתית לקביעה פוזיטיבית שכזו לעניין ההשעיה. שאלת האכיפה הבררנית בנוגע לתובענה עצמה דינה להתברר בפני בית הדין למשמעת של עובדי המדינה. 18. המבקש אף טוען כי המשיב 1 השתהה בקבלת ההחלטה בדבר השעייתו זמן רב, ההחלטה על הגשת התובענה נתקבלה במאי ואילו ההחלטה להשעות את המבקש נתקבלה ב 06.10.2014 עוד טוען המבקש כי שיהוי זה נעשה, בין השאר, על מנת "לנצל" באופן ציני את כישוריו של המבקש כך שינתח פצועי צהל שנפגעו קשה במהלך מבצע צוק איתן" ורק אח"כ יושעה (סעיף 10 לבקשה) ומפנה לדברי הנציב בהחלטתו (מב/3) "החלטה זו לא התקבלה בסמוך לאחר הליך השימוע הנוסף שנערך לך, כאמור, לאור העובדה שמדינת ישראל הייתה בעת מלחמה ולאור עבודתך בשעה זו אל מול פצועי ולוחמי צהל" (עמ' 2 פיסקה 5 להחלטה) . ב-27.05.2014 שקל הנציב להשעות את המבקש, בין מועד זה ומועד קבלת ההחלטה להשעות את המבקש מיום 06.10.2014 חלפו ארבעה חודשים, לכאורה מדובר בפרק זמן ממושך ולא סביר אלא מאי? במהלך חודשים אלה התקיימו מגעים בין הצדדים , למבקש ניתנה הזדמנות להציג את טיעוניו בארבע הזדמנויות: שימוע בכתב 16.06.2014, שימוע בע"פ 26.06.2014, טיעונים נוספים בכתב 01.07.2014 וטיעונים משלימים אחרי שינוי התובענה ב 28.08.2014. עולה אם כך שתגובתו האחרונה של המשיב הוגשה ביום 28.08.2014 והחלטת הנציב התקבלה כחמישה שבועות אחר כך ב-06.10.201, בתקופה זו חל ראש השנה (יום כיפור חל השנה בימים שישי-שבת). אמנם מוטב לקבל החלטות תוך זמן קצר אולם פרק זמן בן חמישה שבועות הוא פרק זמן סביר לקבלת החלטה בעניין זה ואינו מלמד על שיהוי. 19. טיעון משמעותי של המבקש שאין להקל בו ראש ואף נטען בעדות פרופ' רוטשטיין וכן המסמכים שצורפו לתיק בית הדין , הוא הטיעון של שקילת עמדת הגורמים המקצועיים בפאן של תדמית השירות הציבורי מחד אל מול האינטרס של קיום המחלקה והטיפול בחולים מאידך. 20. לציבור יש אינטרסים מגוונים ורחבים. אכן, חיוני לשמור על תדמית השירות הציבורי בעיני הציבור ועל אמון הציבור בו, יחד עם זה לציבור אינטרסים נוספים, כך לדוגמא יש לציבור החולים אינטרס שרופא בעל יידע ייחודי הקשור בהצלת חיים ימשיך לעבוד, אינטרס לקבל שירות מיטבי ומהיר במערכת הרפואה הציבורית ועוד. במכלול השיקולים המתכנסים תחת הכותרת "טובת הציבור" נדרש נציב שירות המדינה לשקול שיקולים רבים, חלקם עומדים זה מול זה וחלקם ממש מנוגדים. כך לדוגמא השעיה מהווה תמרור אזהרה לעובדים ועשויה להוות גורם מרתיע. מן העבר השני עלולה השעיה להיות גורם מרתיע מפני הצטרפות אל השירות הציבורי. אמנם נפסק כי השעיה אינה "עונש" במובן שלא נועדה להעניש את העובד, אולם כפי שכבר צינתי לעיל השפעתה על העובד המושעה היא קשה מאוד, הן בכך שפוגעת בשמו הטוב (וזאת עוד בטרם התבררו העובדות) והן בהיבט הכלכלי. 21. עוד אינטרס של הציבור, וציבור החולים בפרט, הוא שהמבקש ימשיך בעבודת הקודש אותה הוא מבצע. הצדדים אינם חלוקים בנוגע לטיב עבודתו של המבקש, כישוריו הרבים כמנתח, ניסיונו המיוחד בטיפול בחולים מורכבים ולא לגבי מסירותו הרבה למטופלים ולתרומתו להחלמתם. מערכת הרפואה הציבורית סובלת מליקויים אותם יש לתקן, משרד הבריאות והשרה העומדת בראשו פועלים לשם תיקונם. הערבוב בין הפרטי לציבורי פשה במערכת הבריאות הרבה לפני שמונה המבקש לתפקידו. מערכת הבריאות נדרשת לאזן בין אינטרסים לעיתים סותרים ותוך כך למשוך רופאים טובים ולעודדם להישאר במערך הציבורי. הנושא מעורר מחלוקות רבות ועזות בקרב העוסקים בנושא, ספק אם השעיית המבקש היא המרפא לחוליי המערכת. תדמית השירות הציבורי חשובה מאוד ואין להפחית מחשיבותה אפילו כזית יחד עם זאת אין היא חזות הכול . לציבור אינטרסים שונים ומגוונים, כך לדוגמא אל מול האינטרס לשמור על אמון הציבור בשירות המדינה עומד גם האינטרס של הציבור לקבל שירות רפואי איכותי ומהיר ככל האפשר. 22. לעניין זה טענות המדינה כי בבתי חולים באזור מרכז הארץ יש יחידות כירורגיה פלסטית נוספות (פרוטוקול עמ' 10 ש'21-26, סיכומי המשיבים סעיף 3) אינן ראויות. היטב ידועה למשיבים מצוקת שירותי הבריאות בישראל, מיעוט מיטות אשפוז, מיעוט חדרי ניתוח ומיעוט רופאים - כל אלו תורמים להתמשכות תורים הרבה מעבר לרצוי. לא בכדי פורחת הרפואה הפרטית בישראל - מי שידו משגת פונה אל הרפואה הפרטית. הבהירו היטב מנהלי בית החולים, הן פרופ' שמיס והן פרופ' רוטשטיין במכתביהם כי השעיית המבקש תוביל לצמצום פעילות המחלקה לכירורגיה פלסטית ויחידת הכוויות. חולים שנקבעו להם מועדים לניתוח על ידי המבקש יאלצו להמתין זמן נוסף אם יועברו לבתי חולים אחרים. רופאים הנזקקים למיומנותו הייחודית של המבקש יאלצו לפנות לרופאים, טובים וראויים, שאינם מיומנים כמותו. חולים אחרים עשויים לפנות לרפואה פרטית כך שהשעיית המבקש יש בה גם היבט שיפגע באמון הציבור ברפואה הציבורית. לכן לאור ניתוח זה של אינטרס הציבור, לצערי מצאתי כי הנציב טעה בשקלו את "אינטרס הציבור" באופן צר ולא נתן משקל מתאים לאינטרס של חולים שנקבע להם ניתוח על ידי המבקש ושל חולים שהמבקש הוא בעל ידע ייחודי לטפל במחלתם. 23. כך לאור קביעתי דלעיל אף יש לבחון באותו היבט את שיקולי הנציב לקביעת מועד כניסתה לתוקף של ההשעיה. הנציב קיבל במסגרת הליך בפניו מידע מגורמים מקצועיים: פרופ' ארי שמיס (להלן:" פרופ' שמיס") המנהל הכללי של בית החולים ופרופ' רוטשטיין. פרופ' שמיס פנה ב 22.09.2014 במכתב אל הנציב (מב/2) ובו פירט את תכנית העבודה של המבקש בחציון הקרוב (עד סוף 03/2015 א.א) וכן את מצבה של המחלקה, צרכיה ומצבת כוח האדם בה. על פי תכנית העבודה (שאינה כוללת מקרים דחופים שעוד יתווספו במהלך התקופה א.א) המבקש צפוי לנתח כ- 196 ניתוחים - חלקם בתחום התמחותו הייחודית. במחלקה ישנו רק רופא מומחה נוסף אחד בתקן קבוע - פרופ' חייאק מנהל יחידת הכוויות הארצית הנמצאת בבית החולים. שאר הרופאים הם מתמחים ומומחים בתקופת ניסיון העובדים במשרה חלקית. פרופ' חייאק נדרש להשתלם בתחום הכוויות המבקש מחליף אותו בביצוע ניתוחים בזמן ההשתלמות. עוד פירט פרופ' חמיס במכתבו את אחריותו של המבקש כמנהל המחלקה וכמנחה של מתמחים העתידים לגשת לבחינות שלב ב' לקראת סוף 2014. פרופ' שמיס מסיים את מכתבו בדברים הבאים: "אין ספק שמעבר לאחריות הגנרית של פרופ' וינקלר כמנהל מחלקה קיימים תחומים בהיקף ניכר של פעילות ייחודית שמחזקים את הצורך בנוכחותו הקלינית והניהולית בבית החולים בתקופה בה רוב הכירורגים הפלסטיים עסוקים ומעדיפים את הסקטור הפרטי ולא מוכנים לעבוד במערכת הציבורית אלא בחלקיות משרה" . ביום 01.06.2014 כתב פרופ' רוטשטיין אל נציב שירות המדינה (מב/6) מכתב בו ציין כי הפעלת קלאס קליניק כפי שהופעלה היא באחריותו (ע' 2 פיסקה 2) "כאמור, עבודת בוקר משולבת זאת (ניתוחים פרטיים וציבוריים במרפאה א.א), תואמה על ידי דרגי ניהול שונים בבית החולים, כאשר לי כמנהל המרכז הרפואי יש אחריות לכל מה שהתבצע במרפאה לכירורגיה אסטטית, לרבות הפעילות המשולבת בשעות הבוקר". במכתבו זה מדגיש פרופ' רוטשטיין כי השעיית המבקש "תגרום לנזק קשה ביותר למחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים ולציבור החולים הנזקקים לשירותיה. היא תותיר את המחלקה עם רופא מומחה יחיד קבוע במשרה מלאה לפעילות הפלסטית .." (ע' 4 פיסקה 1) כלומר, מנהליו של המבקש הממונים על ניהול בית החולים הבהירו לנציב כי השעיית המבקש תותיר את המחלקה ואת המטופלים בה במצב קשה ביותר. לנציב נמסרו גם מכתביהם של פרופ' גידי רכבי מנהל חקר הסרטן בשיבא, פרופ' יעקב שכטר מנהל מכון אלה למלנומה בבית החולים שיבא ופרופ' ירון הר-שי מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית בבית החולים כרמל (מב/7). כל אחד מהם הרחיב ופירט לגבי תרומתו הרבה של המבקש, לגבי מסירותו ולגבי כישוריו היוצאים מגדר הרגיל. פרופ' שכטר כתב "קשה לי לראות כיצד ניתן יהא להעמיד בעתיד הנראה לעין מחליף הולם לפרופ' וינקלר". פרופ' הר-שי כתב כי "בשים לב לכישוריו הכירורגיים והאקדמיים יוצאי הדופן של פרופ' וינקלר, ייקח שנים רבות לגדל רופא אשר ישווה לפרופ' וינקלר ברמתו ויוכל להיכנס לנעליו של פרופ' וינקלר בניהול המחלקה". מכתביהם ודבריהם בנוגע לכישוריו המיוחדים של המבקש נותנים משנה תוקף לעמדת מנהלי בית החולים. 24. הנציב בהחלטתו כתב את הדברים הבאים: "יחד עם זאת, ובאופן חריג אל מול חומרת המעשים המיוחסים לך, מצאתי לנכון לתת מענה גם לציבור החולים הממתינים לטיפול על ידך ולצמצם את הפגיעה בהם. במסגרת זו נתתי דעתי גם למבנה כוח האדם במחלקה. לאור אלו, החלטת ההשעיה תיכנס לתוקפה החל מיום 30.11.2014 ולא באופן מידי. בכך יתאפשר לך ולבית החולים להיערך לקראת ההשעיה באופן שיקטין את הפגיעה בחולים למינימום האפשרי" (עמ' 8 פיסקה 2 להחלטה). עולה מן ההחלטה כי הנציב מודע לצורך לצמצם את הפגיעה בחולים למינימום האפשרי, למצבה של המחלקה ואף לכישוריו יוצאי הדופן של המבקש. לא ברור מלשון ההחלטה כיצד ועל בסיס אילו נתונים קבע הנציב כי די בחודשיים כדי להפחית הפגיעה למינימום. הן פרופ' חמיס והן פרופ' רוטשטיין התייחסו לצורך בשישה חודשי התארגנות ומול נימוקיהם לכך, הנציב לא נימק קביעתו כי חודשיים ימים יאפשרו לצמצם את הנזק למינימום האפשרי, ואף לא ציין על מה מתבססת קביעתו זו. למרבה הצער הנציב לא התייצב להעיד בפני בית הדין אלא שלח נציגה מטעמו, אלא שהנציגה לא ידעה להשיב לשאלות בעניין זה (ע' 5 ש'28 עד עמ' 6ש' 5). ביום 06.10.2014 כתב פרופ' רוטשטיין מכתב לנציב לעניין השעיית המבקש (מב/1) במכתבו מפרט פרופ' רוטשטיין את מצבת כוח האדם במחלקה הפלסטית וביחידת הכוויות ומבהיר כי אין מועמד פנימי שיכול להחליף את פרופ' וינקלר בתפקידו, הן כמנתח, הן כמדריך למתמחים והן כמנהל מחלקה. פרופ' רוטשטיין הבהיר במכתבו כי הזמן שהוקצב למחלקה להתארגנות פשוט אינו מספיק. מכתבו זה נותר ללא מענה (עדות פרופ' רוטשטיין עמ' 9 ש' 27-29) פרופ' רוטשטיין הבהיר כי מדובר במצב מיוחד - אין מדובר בפרישה של מנהל מחלקה ובמינוי מנהל אחר במקומו, נדרש רופא בעל שיעור קומה שמתאים לנהל מחלקה, לנתח מאות חולים, להדריך מתמחים, לטפל בחולים מורכבים (אונקולוגיים ובמחלקת הכוויות) ויחד עם כל הכישורים הנדרשים ממנו הוא צריך להיות נכון להתייצב לעבודה לתקופה זמנית שאורכה אינו ידוע. כמו לא די בכך, לאיתור המועמד הוקצבה תקופה קצרה בלבד - החלטת הנציב התקבלה ערב סוכות (06.10.2014) השעיית המבקש אמורה להיכנס לתוקפה ב 30.11.2014 בסה"כ 8 שבועות שחג סוכות חל בתוכם. גם בעדותו בפנינו הבהיר פרופ' רוטשטיין כי נדרשת הערכות בת כחצי שנה להחלפת המבקש וחזר על הקשיים שבמציאת מחליף בנסיבות הקיימות. פרופ' רוטשטיין חזר והדגיש את הקושי בהחלפת המבקש בנסיבות המיוחדות - של השעיה (ע' 9 ש' 20-26) . פרופ' רוטשטיין נחקר בנוגע למועד בו נודעה לו הכוונה להשעות את המבקש (ע' 10 ש' 10-20) . המשיבים טוענים כי פרופ' רוטשטיין ידע כבר ביום 27.05.2014 על הכוונה לבחון את השעיית המבקש (סעיפים 3 ו- 31 לסיכומי המשיבים). רוצה לומר - בית החולים יכול וצריך היה להיערך להשעיית המבקש כבר במאי ולמצוא לו מחליף וזאת מרגע שהודיעה הנציבות כי היא שוקלת להשעות את המבקש. טענה זו מוטב היה שלא הייתה מועלת. עולה ממנה כי כוונה לבחון השעיה של עובד כמוה כהחלטה להשעותו. זה המקום להזכיר למשיבים כל זמן שלא ניתנה החלטה להשעות את המבקש (קרי לפני 06.10.2014) לא ניתנה החלטה להשעותו ובית החולים לא נדרש למצוא לו מחליף. גם אם נערכו גישושים ובירורים בקרב מחליפים פוטנציאליים, בית החולים לא ידע ולא יכול היה לדעת לא מה תהא החלטת הנציב, לא אם המבקש יערער על החלטת הנציב ולא מה תהא החלטת בית הדין לעבודה במקרה של ערעור. אין כל הגיון בהתארגנות לקראת השעייתו של מנהל מחלקה כל עוד לא הוחלט להשעותו, במיוחד בשים לב לקשיים הרבים בהחלפה שכזו. 25. כך לאור כל טיעוני המבקש כמפורט לעיל, מצאתי כי במסגרת שיקולי הנציב לקבלת ההחלטה נשמטו מעיניו שיקולים מערכתיים רבים כמו גם העקונות שעל בסיסם היה עליו לשקול את ההשעיה ועל כן יש בכך כדי להוות שיקול להתערב ולו באופן חלקי בהחלטת הנציב כפי שאפרט בהמשך הכרעתי זו. לא אוכל לסיים החלטה זו מבלי להפנות אף אל הליקויים בהליך קבלת ההחלטה אשר עלו מהמסמכים, מטיעוני המבקש ומעדות עו"ד אמזלג- יניב. 26. עו"ד אמזלג-יניב העידה כי "בדרך כלל מבוצעת הפרדה בין אגף המשמעת לבין ההליך המנהלי של ההשעיות. אנו מאוד נזהרים, לאור פסיקת בית הדין הארצי שלנציב ואלי יגיעו דברים שאינם קשורים בהליך, שאינם חלק מהשיקולים שהנציב צריך לשקול.... אני סבורה שגם בתיק זה פעלנו כנדרש" (ע' 5 ש' 15-19). הנציב בהחלטתו כתב" ".... ונמנע אני באופן מובהק לקחת חלק או לקבל מידע באשר לחומר החקירה ולהליך המשמעתי, מלבד כתב התובענה..." (עמ' 6 פיסקה 3) אכן, דרך המלך היא שבטרם יקבל הנציב החלטה בדבר השעיית עובד מתפקידו ישמע מחד את "התביעה" קרי אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה ומנגד את "ההגנה" קרי העובד אותו מבקשים להשעות. זהו "השימוע בטרם החלטה על השעיה", בשונה משימוע לפני הגשת תובענה. בניגוד לעדותה של עו"ד אמזלג-יניב בדבר עצמאות אגף ההשעיות ולדברי הנציב במסגרת ההחלטה שצוטטה לעיל, עולה כי לא נעשתה הפרדה ראויה בין אגף המשמעת ואגף ההשעיות. מצאתי כי עו"ד רוזנברג ממונה בכיר(משמעת) בנציבות שירות המדינה היה מעורב בהחלטה להשעות את המבקש הרבה מעבר לרצוי. בראש ובראשונה השימוע בעל פה ביום 06.06.2014 נערך בפני עו"ד רוזנברג ועו"ד אמזלג-יניב במשותף. לא ברור כיצד עומד שימוע זה עם טענתה של עו"ד אמזלג-יניב שקיימת הפרדה בין אגף המשמעת (התביעה א.א) לאגף ההשעיות. קיומו של שימוע זה מעיד בעד עצמו כי בעניננו לא נערכה כל הפרדה כנדרש. מפרוטוקול הדיון עולה בבירור כי עורך השימוע הוא עו"ד רוזנברג, הצדדים פונים אליו והוא משיב להם, תפקידה של עו"ד אמזלג-יניב בשימוע זה התמצה ברישום הפרוטוקול, במהלך הדיון כולו אין היא דוברת וכך גם העידה בפני בית הדין (עמ' 4 ש' 31-32, עמ' 5 ש' 7-8). אחדד, השימוע שנערך למבקש ביום 26.06.2014 (השלמת טיעון בע"פ , מב/12) מערב מין בשאינו מינו. ראש אגף המשמעת רשאי (ולעיתים נדרש) לקיים שימוע לעובד שכנגדו הוגשה או מתכננים להגיש תובענה משמעתית. מטרת שימוע זה היא להחליט האם ואיזו תובענה תוגש. אלא שבעניינו של המבקש נערך על ידי ראש אגף המשמעת שימוע אחר לגמרי. ראש אגף המשמעת בנציבות ערך שימוע למבקש גם בשאלת ההשעיה. מפרוטוקול השימוע עולה בבירור כי הצדדים דנים בהשעיית המבקש עם עו"ד רוזנברג. כבר בפתח הדברים מעלה ב"כ המבקש את סוגיית ההשעיה "התיק אינו מצדיק השעיה" עו"ד רוזנברג הוא ששמע את טיעוני המבקש לעניין ההשעיה והוא זה שהשיב להם: "רציתי להתייחס לדבריך עו"ד זהר, כשאנחנו צריכים לבדוק את הנזק שיגרם לציבור, זה שיקול חשוב, אבל במסגרת השיקולים שלנו, ההשעיה נועדה לשמור על תדמית השירות הציבורי ועל אמון הציבור בלי קשר לנזק של החולים" (עמ' 3 פרוטוקול שימוע). כאמור, יכול שיהיה שימוע לעניין התובענה - בפני ראש אגף המשמעת ויכול שיהיה שימוע אחר לעניין ההשעיה - בפני נציב שירות המדינה (או ממונה מאגף ההשעיות). אם מדובר בשימוע בנוגע לתובענה אין מקומה של נציגת אגף ההשעיות בשימוע, כפי שהעידה עו"ד אמזלג-יניב בדברים שצוטטו לעיל. אם מדובר בשימוע לעניין ההשעיה אין זה מקומו של ראש אגף המשמעת לנהל אותו, לכל היותר נציגי אגף המשמעת רשאים להביא בשימוע כזה את עמדת התביעה (המלצתם בשאלת ההשעיה). בשימוע הנ"ל דנו אף בחומר החקירה ובממצאי החקירות ואף דנו בטעויות בתובענה, כלומר עו"ד אמזלג-יניב נחשפה לחומר חקירה בניגוד לעמדה המוצהרת על פיה אין הנציב שוקל את חומר החקירה ואינו נדרש לעשות כן. (החלטה עמ' 6 פיסקה 3) אלא שעו"ד אמזלג-יניב העידה בפנינו כי הייתה מעורבת בכל שלבי והליכי קבלת ההחלטה ושקילת השיקולים לפני קבלת ההחלטה על השעית המבקש (ע' 4 ש' 26-30). אם כך, השותפה לקבלת ההחלטה נחשפה לחומר חקירה - היבט שני של ערבוב סמכויות. מפרוטוקול הדיון עולה שאין מדובר בשימוע לאחריו יחליט עו"ד רוזנברג רק בשאלה האם להגיש תובענה, אין מדובר בשימוע לאחריו יגבש עו"ד רוזנברג את המלצתו לנציב בעניין השעיית המבקש, לא. מדובר בשימוע בו אומר עו"ד רוזנברג שהוא יחליט אם המבקש יושעה (עמ' 3 פרוטוקול שימוע). קיומו של השימוע כפי שקוים מעיד על ערבוב סמכויות בין יחידות השונות בנציבות שירות המדינה. מעורבותו של עו"ד רוזנברג בהשעיה (בשונה ממעורבותו בתובענה) עולה גם ממכתבו אל מר דב פסט סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש במשרד הבריאות (מב/4) עו"ד רוזנברג מבקש ממר פסט להגיש קובלנה וכותב בסעיף 4 למכתבו "לאחר קבלת הקובלנה, נשקול השעיית העובד". ודוק' "נשקול ההשעיה" ולא נשקול האם להמליץ על השעיה שהרי התביעה אינה אמורה להחליט בדבר ההשעיה אלא רק בדבר המלצה בנוגע אליה. סימן נוסף למעורבותו של עו"ד רוזנברג בהליך נוגע בשירות המילואים שישרת במהלך חודשי הקיץ. בסעיף 15 לתשובת המדינה נכתב "בעלי תפקידים בשירות המדינה שירתו במילואים ואף התובע (הכוונה למבקש א.א) ביצע עבודה חשובה בטיפול הפצועים. משכך, נציב שירות המדינה לא קיבל החלטה בחודש יולי כפי שהוסכם בין הצדדים. (ההדגשות הוספו א.א) דברים זהים נכתבו בתצהירה של עו"ד אמזלג-יניב (סעיף 13 לתצהיר) " ...במהלך חודשים יולי-אוגוסט 2014 ... בעלי תפקידים בשירות המדינה שירותו במילואים ..." והנה בעדותה המתחמקת בפני בית הדין בשאלה זו התברר כי הדיבור "בעלי התפקידים שירתו במילואים" מתייחס לעו"ד רוזנברג לבדו. "ש: מפנה לסעיף 13 לתצהירך (מצטט) מי בשירות המדינה, הרלוונטית שירת במילואים ומנע מהנציב להוציא את ההחלטה. ת: הנציב לא קיבל את ההחלטה בחודשים אלה לא בגלל הלחימה בלבד. כאשר אנו שוחחנו אתה ואני ... הנציב עבד בתקופה הזו ... בין השימוע בעל פה, אני שוחחת עם עו"ד זהר ואמרתי לו שהנציב רוצה לקבל החלטה (בחודש יולי) ש: מי היה במילואים שבגללו נמנע מהנציב לתת החלטה? ת: הנציב עבד במתכונת מלחמתית, הוא היה בדרום, הוא קיבל החלטות בעניני עובדים בדרום ...אני אומרת כי הנציב היה בתקופה זו במתכונת מלחמתית... ש: האם נכון שעו"ד רוזנברג היה במילואים? ת: כן. אבל לא בכל התקופה." (ע' 7 ש' 10-28) כמו לא די באלו עולה כי עו"ד רוזנברג היה מעורב גם בחקירה. בסעיף 25 לבקשה הועלו שתי טענות שלובות זו בזו. המבקש העלה טענה כי עו"ד רוזנברג הגיע אל המחלקה הפלסטית ואל משרדי מרפאת הקלאס קליניק, באמתלא לפיה בכוונתו לקבוע תור לאשתו וזאת ערב השימוע . טענה שניה וקשורה היא שהדברים נטענו על ידי באי כוחו של המבקש בשימוע אך לא נרשמו בפרוטוקול. תשובת המשיבים נוגעת אך ורק לרישום הפרוטוקול ,אולם לא נמצאה בתשובתם הכחשה של עצם ביקורו של עו"ד רוזנברג במחלקה ובמרפאה. התערבותו של עו"ד רוזנברג בחקירה נזכרת אף בהחלטת הנציב (ע' 4 פיסקה 2 להחלטה). עו"ד רוזנברג לא העיד בפנינו ועל כן אין אנו קובעים כי הוא אכן ביקר בבית החולים אולם ככל שהדברים, נכונים שכן לא הוכחשו, הרי הם חמורים ביותר . בהצטרף אל אשר כבר נכתב, מעורבותו זו של עו"ד רוזנברג מכתימה את הליך ההשעיה. ההכרעה 27. לסיכום כל ממצאיי במסגרת החלטה עולה כי הנציב הדגיש מאוד את חומרת המעשים לכאורה אך לא נתן בהחלטתו די משקל לאחריות מנהליו של המבקש. לא ניתן משקל מתאים לעובדה שהמבקש חדל מפעולותיו נשוא האישומים נגדו כבר בסוף שנת 2013. לא ניתן די משקל לעובדה שהופסקה פעילות המרפאה הפרטית. לא ניתן די משקל לעברו הנקי מרבב של המבקש העובד במגזר הציבורי כבר עשרים וחמש שנה, ולא נשקלה די הצורך הפגיעה החמורה במוניטין של המבקש והשפעת ההשעיה עליו. לא ניתן משקל נאות לצורך של בית החולים בפרק זמן בן חצי שנה להתארגנות וההחלטה כי די בחודשיים לא נומקה כלל. מעל הכל לא אוזנו כראוי האינטרסים השונים של הציבור. לכן לאור מכלול הליקויים שנפלו בהחלטת הנציב כפי שפרטתי לעיל, אני סבורה כי דרך המלך היא לבטל את החלטת הנציב מלהשעות את המבקש , ברם, החלטה כאמור אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו העקבית של בית הדין הארצי על פיה אין בית הדין מתערב בהחלטת הנציב להשעות עובד מתפקידו. עב(ת"א) 6642/07 שוקי ויטה נ' נציב שירות המדינה, ניתן 21.08.2007 וההפניות לעיל. לכן מסקנתי היא כי בשל פסיקה זו של בית הדין הארצי, לא אבטל את עצם החלטת ההשעיה אך אקבל את כל נימוקי המבקש כמו גם פרופ' רוטשטיין כי יש לדחות מועד כניסתה לתוקף של ההשעיה ליום 31.3.15. בענין מועד תחילת ההשעיה אדגיש כי ,החלטת הנציב התעלמה מהמלצות הדרגים המקצועיים בבית החולים, הנציב לא העניק את המשקל המתאים להבהרת מנהלי בית החולים שנדרשת להם חצי שנה להתארגנות. קביעת הנציב כי די בחודשיים כדי להפחית למינימום את הפגיעה בחולים (הגם שבפועל מדובר בתקופה קצרה מחודשיים) אינה מנומקת בפרט לאור מכתבי מנהלי בית החולים המנמקים את הצורך של שישה חודשים. הנציב אף קבע בהחלטתו את פרק הזמן האמור, מבלי שציין כי התייעץ בשאלה זו עם גורמים אחרים ככל שהתייעץ עמם, או מי הם הגורמים הללו. זאת ועוד, באם היה מתייצב הנציב למתן עדות בפני יכול והיו עומדים בפני הסבריו ושיקוליו בעת קבלת ההחלטה ואף ניתן היה להפנות אל הנציב את כל הסוגיות שעלו במסגרת בקשה זו. אך העדר התייצבותו והעדר הנימוקים לתקופת הזמן הקצרה שקצב , כך גם העדר כל נימוק לעדה מטעמו , זאת אל מול עדות פרופ' רוטשטיין ( המשמש לכאורה אף נציג המשיבה 2) מצדיקים החלטתי כאמור. אני סבורה כפי שפירטתי בכל נימוקי דלעיל ,כי הנציב שגה באיזון בין השמירה על תדמית השירות הציבורי לבין הטיפול בחולים וכן לא נימק מדוע לדעתו די בחודשיים ימים לשם התארגנות המחלקה. לכן לסיכום אני קובעת כי מחד , למרות הכשלים הרבים, לא אתערב בעצם ההחלטה על ההשעיה, אך אני סבורה כי יש לקבל את עמדת מנהלי בית החולים, כי ההשעיה תיכנס לתוקפה ב 31.03.2015 . מועד זה יאפשר לבית החולים, ולמבקש להתארגן לקראת השעייתו באופן שימזער את הפגיעה בשירות שניתן לציבור המטופלים על ידי בית החולים. 28. בטרם סיום אוסיף ואומר, על אף שבית הדין למשמעת של עובדי המדינה הוא ערכאה שיפוטית עצמאית ומובן כי בית הדין לעבודה אינו יכול להורות לו כיצד לנהל ההליכים, אני מוצאת לנכון להמליץ כי ההליכים בבית הדין למשמעת ינוהלו במהירות האפשרית על מנת לצמצם את הפגיעה הן במבקש והן בחולים. 29. בשים לב לתוצאות החלטתי זו ,המשיבים ישאו בהוצאות המבקש על ניהול הליך זה בסך 10,000 ₪. שאלות משפטיותהשעיהראיותהשעיה מעבודהחומר חקירה