נטען כי עילת השביתה היא משפטית ולא כלכלית

נטען כי עילת השביתה היא משפטית ולא כלכלית טענות המבקשת להלן עיקרי טענות המבקשת בבקשה: השביתה המתוכננת חסרת עילה ולא ניתנה עליה הודעה על סכסוך עבודה. לעניין זה טוענת המבקשת כי העילה הנטענת - התנכלות לעובדים חברי המשיב - לא מנויה בעילות סכסוך העבודה שהודעה עליו ניתנה ביום 4.3.14. עילת השביתה הנטענת היא משפטית ולא כלכלית. ככל שלמשיב טענות נגד המבקשת בדבר התנכלות להתארגנות, הרי שחוק הסכמים קיבוציים מאפשר למשיב לנקוט הליכים משפטיים נגד פעולות ההתנכלות הנטענות. לגופן של טענות המשיב בדבר התנכלות - המבקשת טוענת כי המשיב לא ביסס את טענותיו ולא הוכיח אותן ולו לכאורה. המבקשת פירטה בבקשתה את הרקע להחלטות שהתקבלו בעניינם של כל אחד מן העובדים שפורטו במכתב המשיב מיום 24.11.14, והסבירה כי אין יסוד לטענה כי הצעדים שננקטו בעניינם נגועים בהתנכלות לעובדים על רקע פעילותם במשיב. בכלל זה הסבירה המבקשת כי מר אליה ביצע לכאורה עבירות משמעת חמורות, וטענות החברה כפי שפורטו על ידה בשימוע לעובד לא הוכחשו על ידי המשיב, מה גם שהוכח כי ההחלטה לזמנו לשימוע התקבלה לפני שמר אליה מונה כנציג עובדים במשיב. בעניינו של זחאלקה טענה המבקשת כי הוא נעדר משך מספר חודשים מעבודתו ונצפה עובד עבור חברה אחרת, ואף טענות אלה לא הוכחשו על ידי המשיב. בעניינם של מר בורוכוב ונחמני נטען כי שינוי של סידור עבודה נדרש באופן תדיר בהתחשב בפריסה הארצית הרחבה של החברה, אילוצים שנוצרים כתוצאה מהעדרויות של עובדים, ואין לעובד כלשהו כל זכות מוקנית שלא להיות מנוייד לסידור עבודה שונה מזה שהוא רגיל לבצע, ואין בכך משום התנכלות. מכל מקום, בעניינו של מר בורוכוב הוסבר שהצורך בשינוי סידור העבודה נבע מהצורך לצמצם את שעות הנהיגה שלו משיקולי בטיחות, על רקע ריבוי תאונות דרכים בהן היה מעורב, עובדה שלא הוכחשה על ידי המשיב. המבקשת הוכיחה התנהלות ראויה ביחסים קיבוציים בכך שהגיעה להסכמות במסגרת המו"מ, אשר על פי טענות המשיב עצמו במסגרת ההליך הבין-ארגוני בבית הדין הארצי לעבודה, הוליד הישגים נאים לעובדים. ביטוי נוסף לכך הוא ההסכמה בחליפת המכתבים מיום 17.7.14, אשר במסגרתה נקבע מנגנון מוסכם לדיון בטענות המבקשת לעבירות משמעת של נציגי עובדים, מנגנון אשר קוים הלכה למעשה, ולא ננקטו צעדים משמעתיים נגד עובדים חברי המשיב מבלי שמנגנון זה קוים על ידי המבקשת. הנזק שייגרם מן השביתה הצפויה הינו גדול, שכן מדובר בשירות ציבורי שהינו רגיש לשביתות, אשר מסבות סבל כבד לאוכלוסיה הנזקקת לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקומות העבודה וליתר היעדים. לפיכך, מאזן הנזקים נוטה לטובת המבקשת. טענות המשיב עיקרי טענות המשיב בבקשה הם כדלהלן: בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין הסינמטק בירושלים, אין להטיל הגבלות על חירות השביתה בנסיבות של התארגנות ראשונית במפעל, אלא במקרים חריגים. בענייננו אין מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות הטלת מגבלה על חירות השביתה. המשיב הצביע בתגובתו לבקשה על פרישה רחבה של פגיעות נרחבות מסוגים שונים. הוכח קשר בין החלטות פוגעניות של המבקשת בעובדים לבין חברותם בנציגות העובדים. לעניין זה נטען כי הוכחו מקרים רבים בהם העיתוי של ההחלטה הפוגענית הינו סמוך להצטרפות העובד לנציגות, ואין כל סבירות להסביר זאת בצירופי מקרים. כמו כן, הוכח בעניינם של מר בורוכוב ומר אליה כי השימוש שעושה הנהלת המבקשת בפררוגטיבה לנייד עובדים ולשנות סידורי עבודה, הינו כאמצעי ענישה והרתעה מפני פעילות במשיב. המשיב גילה עד עתה כי הוא מפעיל את זכותו לנקוט אמצעים ארגוניים בדרך מדודה תוך גילוי אחריות. אין למנוע הפעלת אמצעים ארגוניים כאלה שכן בלעדיהם לא ניתן לקדם את מערכת היחסים הקיבוצית. אין בסיס לטענת המבקשת כי סכסוך העבודה מיום 4.3.14 אינו "מכסה" את עילת השביתה הנוכחית. אין מדובר בשביתה בעניין משפטי, אלא מדובר באמצעי של התגוננות של המשיב מפני התנכלות המעסיק להתארגנות. מאזן הנזקים נוטה לטובת המשיב, שכן מתן צו מניעה כמבוקש ולו לימים ספורים יפגע בהתארגנות פגיעה בלתי הפיכה, ויגרום לעובדים לאבד אמון במערכת המשפט ובעבודה המאורגנת. דיון והכרעה חירות השביתה עומדת למשיב לצורך קידום משא ומתן בנושאים שניתן להסדירם בהסכם קיבוצי, אלא אם כן יש עילה בדין או בהסכם להגבילה עסק 400005/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ. מדינת ישראל, פדע לה 103). יתר על כן, אנו אכן מונחים על ידי פסיקת בית הדין הארצי בעניין הסינמטק (עסק 64/09 כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי נ. עמותת סינמטק ירושלים (פסק דין משלים מיום 2.7.09), לפיה אין להגביל את חירות השביתה בהתארגנות ראשונית, אלא במקרים חריגים. עם זאת, לעניין המשקל שיש ליתן לאינטרסים ולזכויות של המעביד, אשר ניצבים כנגד חירות ההתארגנות המשא ומתן הקיבוצי והשביתה של ארגון העובדים, הרי שעל פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בפרשת פלאפון (עסק 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ. פלאפון תקשורת בע"מ (מיום 2.1.13), יש הבדל בין המצב טרם הכרת המעסיק ביציגות ארגון העובדים, לבין המצב שלאחריה. הפסיקה בפרשת פלאפון קבעה כי יש ליתן משקל נמוך יותר לזכויות המעסיק בתקופה שקודמת להכרה ביציגות ארגון העובדים. בענייננו, המבקשת הכירה ביציגותו של המשיב עוד בחודש 3/14 ומאז מתנהל מו"מ קיבוצי, שעל פי טענות המשיב עצמו נוהל באופן תכליתי והביא להישגים לעובדים, אם כי הם טרם עוגנו בהסכם קיבוצי. לכך יש לתת משקל בעריכת איזון בין חירות השביתה לבין זכות הקניין של המבקשת, בבואנו לבחון את מידתיות השביתה שעליה הודיע המשיב, וכפי שיפורט להלן. המבקשת טוענת כי עילת השביתה היא "משפטית", ועל כן אין מדובר בשביתה לגיטימית. הבסיס לטענת המבקשת הוא שחוק הסכמים קיבוציים קובע איסור על התנכלות לעובד בשל חברותו או פעילותו בארגון עובדים, וכן תרופות שבית הדין מוסמך להעניק בגין הפרת איסור זה. אכן, סעיף 33י(א)(1) לחוק הסכמים קיבוציים אוסר על מעביד לפטר עובד או להרע את תנאיו בשל חברותו או פעילות בארגון עובדים. כמו כן, קובע סעיף 33יא לחוק כי בית הדין לעבודה מוסמך ליתן צו מניעה או צו עשה, וכן לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בגין הפרת איסור זה. לדעתנו, העובדה שהמחוקק קבע איסור פיטורים והרעת תנאים של עובד בשל חברותו או פעילותו בארגון עובדים, וכן קבע תרופות שבית הדין מוסמך להעניק בגין הפרת איסורים אלה, אין משמעותה כי מדובר ב"סכסוך משפטי" שאין לשבות בגינו. הנימוק לכך הוא שאין בסיס להנחה שהתרופות הקבועות בסעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוציים הן ממצות או מהוות רשימה סגורה. פגיעה בעובדים בשל חברותם או פעילותם בארגון עובדים מהווה פגיעה בארגון ובכוחו, וממילא הוא מהווה פגיעה ביכולתו של הארגון לקדם את מטרתו העיקרית - לדרוש הסדרת תנאי העבודה במפעל בהסכם קיבוצי. בהתאם לכך, להתנכלות לחברי ארגון עובדים בשל חברותם או פעילותם בארגון ישנה השלכה ישירה על האינטרסים הכלכליים של הקולקטיב של העובדים. לפיכך, אנו דוחים את טענת המבקשת כי עילת הסכסוך אינה מאפשרת למשיב לנקוט שביתה. מן הטעמים דלעיל, אף איננו מקבלים את טענת המבקשת כי עילת השביתה טעונה הודעה נפרדת על סכסוך עבודה לפי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957, מאחר שאין היא כלולה בהודעת הסכסוך מיום 4.3.14. לטעמינו, כאמור, ככל שהמבקשת פגעה בעובדים בשל חברותם או פעילותם במשיב, היא פגעה בכך בכל אחד ואחד מהאינטרסים הכלכליים שהמשיב מנה בהודעה על סכסוך עבודה מיום 4.3.14. אנו סבורים כי אין הצדקה לדרוש בשלב זה מן המשיב כי יגיש לממונה על יחסי עבודה הודעה חדשה על סכסוך עבודה לפי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, בה תועלה הטענה של התנכלות לחברי ארגון העובדים כ"עילה שבסכסוך", ולהטיל על המשיב מגבלה של תקופת צינון בת 15 ימים. ההסטוריה של הסכסוך בין הצדדים מצביעה על כך שטענות מן הסוג הזה כבר נדונו וחלקן הוסדרו בהסכמות שונות, כעולה מעדותו של מר כהן לפנינו, וכעולה מן המנגנון המוסכם שנקבע בחליפת המכתבים מיום 17.7.14 לבירור טענות ההנהלה להפרות משמעת מצד נציגי עובדים. בהתאם לכך, אף אין בסיס למניעת השביתה בשל כך שלא ניתנה עליו הודעה לפי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי עילת השביתה עליה הודיע המשיב - היא לגיטימית במובן זה שאין למנוע אותה בשל היותה מבטאת "סכסוך משפטי". כאמור, חירות השביתה עומדת למשיב, במגבלות הדין והסכם. כפי שקבענו, אין מגבלה מכוח הדין על חירות השביתה הנובעת מהיותה במסגרת סכסוך משפטי. מגבלות הדין שיש לבחון הן מגבלות של מידתיות ותום לב, אליהן נידרש בהמשך. כמו כן, קיימת מגלבה הנובעת מהסכם: לדעתנו, ההסדרים אליהם הגיעו הצדדים בתיק סק 850-11-14 ובתיק סע"ש 25624-11-14 קובעים מגבלות על חירות השביתה של המשיב. במסגרת הסדרים אלו הגיעו הצדדים להסכמה כי המשיב ייתן למבקשת הודעה מוקדמת בת 72 שעות על כל כוונה לקיום צעדים ארגוניים מכל סוג שהוא וטעמיהם. התכלית שביסוד ההסכמה על מתן הודעה של 72 שעות מצד המשיב על צעדים ארגוניים וטעמיהם, הייתה לאפשר לצדדים שהות לבוא בדברים כדי לערוך בחינה עניינית את טענותיו הקונקרטית של המשיב ולבחון אפשרות של פתרון שייתר את הצעדים הארגוניים. לדעתנו, יש בבסיס ההסכמה, כי המשיב יציג את טעמיהם של הצעדים הארגוניים שבכוונתו לנקוט, גם תכלית של הגדרת המחלוקת ותיחומה, על מנת לאפשר למבקשת למקד הצעות לפתרונות שייתרו את הצעדים הארגוניים. על רקע זה, אנו בדיעה קיימת מגבלה על חירות השביתה של המשיב, המעוגנת בהסדרים בהליכים הקודמים, שלא לנקוט צעדים ארגוניים, שלא מן הטעמים שיפורטו על ידו בהודעה המוקדמת בת 72 השעות שעליה לתת למבקשת. זאת ועוד, תכלית ההודעה המוקדמת הייתה גם לאפשר למבקשת שהות מספקת לפנייה לבית הדין, כאשר מטרת חובת פירוט טעמיהם של הצעדים הארגוניים - לאפשר ביקורת של בית הדין על נימוקי המשיב לנקיטת צעדים ארגוניים. בחינת ההודעה המוקדמת שנתן המשיב ביום 24.11.14. מעלה שפורטו בה ארבעה עניינים: זימונם לשימוע לפני פיטורים של נציגי העובדים יצחק אליה ואשרף זחאלקה, קיצוץ של 33% משעות העבודה של נציג העובדים ברוך בורוכוב, פגיעה בסידור העבודה הקבוע לראשונה מזה שנים של חבר הוועד בסניף עפולה, חניאל נחמני, זאת יממה לאחר תשאול ממוקד שערך לו מנהל הסניף, מר אקוניס, אודות דבר הצטרפותו והצטרפותם של עובדים אחרים לוועד ולארגון העובדים, וכן שינוי פתאומי ופגיעה בסידור העבודה של נציג הוועד בסניף עפולה, מר יצחק אליה הנ"ל, לסידור קצר יותר הכולל יותר נסיעות בינעירוניות באופן המצמצם את זמני המפגש שלו עם עובדים אחרים בסניף. עם זאת, מכתב ההודעה המוקדמת מיום 24.11.14 נפתח במילים "על אף התכתבויות קודמות בנושא שלא נענו". ואכן, המשיב הציג פנייה קודמת, סמוכה בזמן להודעה המוקדמת, בה פנה למבקשת בטענה להפרעות שביצע מנהל סניף עפולה, מר יוסי אקוניס, להתארגנות. מכתבו של המשיב למבקשת מיום 16.11.14 עוסק כולו בסוגיה זו. נטען במכתב כי מר אקוניס פנה למר אליה והטיח בו כי הוא לא מייצג אף אחד, שהוא לא מכיר בו וכי אף אחד מהעובדים לא ידבר עם נציגי כוח לעובדים שיגיעו לסניף. נטען כי באותו יום מר אקוניס קיים תשאול ובירור מקיפים לגבי כל עובד ועובד שהצטרף לכוח לעובדים וכי העובדים קיבלו הצעות להטבות אם יבטלו את חברותם ואיומים של פגיעה בתנאי עבודתם אם יעמדו בבחירתם זו. הועלה עניינו של העובד נחמני ששב ועלה בהודעה המוקדמת מיום 24.11.14. המבקשת לא השיבה למכתבו של המשיב מיום 16.11.14. אנו סבורים כי נוכח ההסכמה לתחום את הצעדים הארגוניים ל"טעמים" שיציג המשיב בהודעה המוקדמת, אין מקום לדון בכל הטענות של המשיב להתנכלות של המבקשת כלפי חברי המשיב בשל חברותם ופעילותם במשיב, אשר לא פורטו בהודעה המוקדמת. כאמור, המשיב פירט בתגובתו לבקשה שורה ארוכה של צעדים שנקטה המבקשת נגד עובדים החברים במשיב או פעילים בו, המשמשים נציגי עובדים, החל משנת 2013. במהלך עדותם של מר פת ומר כהן בבקשה, נשמעה התייחסות ארוכה שלהם לעניינים אלה, אך הגענו למסקנה שעניינים אלה אינם מהווים עילה לצעדים ארגוניים, הן בשל כך שהם לא פורטו בהודעה המוקדמת שנתן המשיב ביום 24.11.14, והן משום שמדובר בעניינים שעבר זמנם ובטל קרבנם. מר כהן הדגיש בעדותו שהיו צעדים מסויימים נגד עובדים מסויימים, שהנהלת המבקשת חזרה בה מכוונתה לבצעם בעקבות צעדים ארגוניים קודמים שנקט המשיב, והיו צעדים שהמשיב לא הצליח למנוע, ומר כהן הביע בעדותו תחושת תסכול מכך. אלה וגם אלה הינם עניינים שעבר זמנם ושאינם מהווים עילה לשביתה בעת הנוכחית. עם זאת, יש לראות את טענות המשיב במכתבו למבקשת מיום 16.11.14 כחלק מן הטעמים שהוצגו בהודעה המוקדמת, בשים לאמור בפתיח של ההודעה המוקדמת ולסמיכות הזמנים בה מדובר. המסגרת לבחינת טענות התנכלות ונטלי ההוכחה המבקשת פירטה בבקשתה טענותיה לגבי כל העניינים שפירט המשיב בהודעה המוקדמת שנתן ביום 24.11.14. כאמור, לגבי מר אליה נטען שהוא ביצע הפרות משמעת חמורות, כמפורט במכתב השימוע שהוצא לו. לגבי מר זחאלקה נטען כי הפסיק להגיע לעבודה ב-1.9.14 בשל טענה לתאונת עבודה, לגביה הציג אישורים רפואיים עד 30.9.14, ולאחר מכן נעדר ללא הצגת אישורים כלשהם, תוך שנצפה עובד אצל מעסיק אחר. לגבי מר בורוכוב נטען כי על אף שהוזמן לשימוע לפני פיטורים בשל אירועים של נהיגה לא זהירה וביצוע נסיעה פרטית, הוחלט שלא לפטרו ולהוריד את שעות עבודתו מ-12 ל-10 משיקולי בטיחות, ונטען כי אין בסיס לטענת המשיב כי קוצצו 33% משעות עבודתו. באשר לשינוי סידור העבודה של מר נחמני, נטען שהוא נבע מצורכי עבודה. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת הוט טלקום (עסק 24/10 הוט טלקום בע"מ נ. הסתדרות העובדים הלאומית ואח' (מיום 16.3.10), הותוו הכללים לבחינת טענת התנכלות מחמת חברות בארגון עובדים או פעילות בו, כדלהלן: "כפי שקובעות הוראות החוק וההלכה הפסוקה, ההגנה הניתנת לעובד בכל הנוגע לפעילותו או חברותו בוועד עובדים או בארגון עובדים היא מפני פגיעה בהעסקתו או בתנאיה בשל חברותו או פעילותו בוועד העובדים. בכך, אין להעניק לעובד "חסינות" מפני פיטורים מטעמים ענייניים ככל שהמעסיק יוכיח כי אלה אינם קשורים לפעילות בארגון או בוועד העובדים. אלא, שמציאות חיי העבודה מלמדת, כי במקרים רבים יפעל המעסיק לסיכול ההתארגנות, בעיקר בשלביה הראשוניים, בדרך של פיטורי הפעילים, במקרים רבים, תוך הסוואת הסיבות האמיתיות לפיטורים. מטעם זה, קבעה הפסיקה היפוך נטל שכנוע במקרה של טענה לפיטורים על רקע התארגנות או פעילות בוועד עובדים. בחוות דעתי בפסק דין אי סי אי טלקום קבעתי, כי על המעסיק רובצת חובת ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון עובדים. עוד נקבע, כי די בחשד שנימוקי אחד הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק להראות, כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים ענייניים. לטעמי, בנסיבות של טענה לפיטורים על רקע התארגנות, נטל השכנוע המוטל על כתפי המעביד, הוא נטל שכנוע מוגבר. זאת נוכח מעמדה של זכות ההתארגנות כפי שמצאה ביטויה בתיקונים האחרונים לחוק הסכמים קיבוציים" (הדגשים במקור - ד.ג.). כאמור, טענת המבקשת בבקשתה היא שהצעדים שפורטו בהודעה המוקדמת ננקטו כולם מטעמים ענייניים, ולא מטעמים של התנכלות להתארגנות. על רקע כללי נטל ההוכחה שנקבעו בפסק דין הוט טלקום, נעבור לבחון את השאלה אם יש הצדקה להטיל מגבלה על חירות השביתה בשים לב ל"טעמים" שפורטו על ידי המשיב במכתב ההודעה המוקדמת. קביעותינו הן לכאוריות והן יפות לשלב זה של ההליכים בו אנו מכריעים בבקשה לסעד זמני נגד השביתה. כאמור, קבענו כי העניינים שהועלו במכתב המשיב למבקשת מיום 16.11.14 הם חלק מן "הטעמים" שפורטו על ידי המשיב כעילה לנקיטת צעדים ארגוניים. המבקשת כלל לא השיבה לטענות המשיב במכתבו מיום 16.11.14. חובת תום הלב ביחסי עבודה קיבוציים חייבה את המבקשת לערוך בירור של הטענות ולהשיב תשובה למשיב ביחס אליהן, תוך זמן סביר. הדבר לא נעשה, ואף בבקשה שהוגשה לבית הדין לא פורטה גרסת המבקשת ביחס לטענות המשיב במכתב מיום 16.11.14. בכלל זה, לא הוגש כל תצהיר של מר אקוניס. לכך יש השלכה על האופן שבו יש להעריך את טענות המשיב ביחס לנציגי העובדים מר אליה ומר נחמני מסניף עפולה. בחינת מכתב השימוע שהוצא למר אליה מעלה שהתקרית של כינוי הקופאית בכינויים גסים אירעה בחודש אוגוסט. על פי העובדות המתוארות במכתב השימוע - מדובר באירוע חמור של אלימות מילולית של מר אליה כלפי עובדת. עם זאת, המבקשת החלה לפעול להזמנת מר אליה לשימוע בסוף חודש אוקטובר או תחילת חודש נובמבר. במכתב השימוע פורטו ארבעה אירועים נוספים שיוחסו למר אליה, אשר כולם אירעו ביו 22.10.14 ל-29.10.14. הודעה על מינוי של מר אליה כנציג עובדים של סניף עפולה נמסרה למבקשת ביום 7.11.14. המבקשת הפנתה בבקשתה למזכר דוא"ל של מזכירת אשכול צפון, גב' ענבל בן נעים למנהלת משאבי אנוש במבקשת, גב' מאיה מזרחי, מיום 4.11.14, בו העבירה גב' בן נעים לגב' מזרחי טיוטת שימוע למר אליה. במזכר הדוא"ל נאמר כי "מדובר בנהג מאד בעיתי, שמתסיס, עושה בכוונה בלאגן ומייצר מריבות עם כולם בסניף". המבקשת מצביעה על מזכר דוא"ל זה ועיתויו, כהוכחה להיעדר קשר בין ההחלטה לזמן את מר אליה לשימוע לפני פיטורים, לבין מינויו כנציג עובדים במשיב. כאמור בפסק דין הוט טלקום, די בחשד כי ישנו קשר בין הצעד שננקט נגד עובד לבין היותו חבר או פעיל בארגון העובדים, כדי להעביר למעסיק נטל מוגבר להוכיח שהלכה למעשה אין קשר כזה. בשלב הזה, בשים לב לאי נקיטת הליך משמעתי נגד מר אליה סמוך לאחר האירוע מחודש אוגוסט, היעדר התייחסות של המבקשת למכתבו של המשיב מיום 16.11.14 בהם פורטו טענות נגד מר אקוניס, בין היתר בכל הנוגע להתנהלותו מול מר אליה, ולסמיכות המועדים בין מינויו של מר אליה כנציג עובדים לבין צבר המקרים שבין 22.10.14 עד 29.10.14 אשר צורפו לאירוע מחודש אוגוסט במכתב השימוע, ובהתחשב ביחס החשדני שבו יש לבחון נימוקים לכאורה ענייניים של מעסיק להצדקת החלטות כנגד פעיל בארגון העובדים, כעולה מפסק דין הוט טלקום, איננו סבורים כי בשלב זה המבקשת עמדה בנטל המוגבר הרובץ עליה להוכיח היעדר קשר בין חברותו או פעילותו של מר אליה במשיב לבין ההחלטה לזמנו לשימוע לפני פיטורים. לעניין זה ישנה חשיבות לעובדה שהמבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר של מר אקוניס המתייחס לטענות המשיב במכתבו מיום 16.11.14. אשר לכתיבת טיוטת מכתב שימוע לפני המועד שבו נודע למבקשת באופן רשמי דבר צירופו של מר אליה לנציגות העובדים במשיב, איננו סבורים שיש בכך ראיה חותכת להיעדר קשר בין ההחלטה לזמן את מר אליה לשימוע לפני פיטורים לבין חברותו או פעילותו במשיב. גם בעניינו של מר יוני מנדל שנדון בפרשת הוט טלקום, בית הדין לא קיבל את טענת הוט טלקום שאין קשר בין פיטוריו של מר מנדל לבין מעורבותו בהתארגנות, למרות עדותם של מנהלי הוט טלקום ששיחת השימוע הראשונה עם מר מנדל נעשתה לפני שנודע דבר התארגנות העובדים בחברה. מפסק הדין עולה כי לעניין קביעת המועד בו נודעות למעביד עובדות הקשורות להתארגנות, אין להיצמד להודעות פורמליות, ויש ומתגבשות אצל המעביד ידיעות הקשורות להתארגנות גם לפני שניתנת עליהן הודעה פורמלית של נציגות העובדים. אשר למחלוקת בעניינו של מר חניאל: אין חולק על סמכותה של המבקשת לנייד עובדים, אלא שלטענת המשיב המבקשת עושה שימוש לרעה בסמכות זו כדי להתנכל למר חניאל על רקע צירופו לנציגות העובדים. גם לגבי מר חניאל טען המשיב במכתבו למבקשת מיום 16.11.14 כי מר אקוניס פנה למר חניאל ושאל אותו אם הוא הצטרף לכוח לעובדים, ומר חניאל השיב בחיוב, ולמחרת הודיע הסדרן למר חניאל על שינוי סידור העבודה שלו בפעם הראשונה מזה שנים רבות. כאמור, המבקשת כלל לא השיבה למכתב זה וגם לבקשתה לא צירפה תצהיר של מר אקוניס. לפיכך אנו סבורים שגם בעניינו של מר חניאל לא הרימה המבקשת, בשלב זה, את הנטל להוכיח היעדר קשר בין שינוי סידור העבודה של מר חניאל לבין צירופו לנציגות העובדים. בעניינו של מר זחאלקה הגענו למסקנה לכאורית שונה. לדעתנו, בעניינו של מר זחאלקה המבקשת הרימה את הנטל הרובץ עליה להוכיח היעדר קשר בין ההחלטה לזמנו לשימוע לפני פיטורים לבין חברותו או פעילותו במשיב. טענות המבקשת לגבי היעדרותו של מר זחאלקה מן העבודה ועבודתו אצל מעביד אחר לא נסתרו ואף לא הוכחשו על ידי המשיב בתגובתו לבקשה. בחקירתו הנגדית של מר כהן לפנינו אישר מר כהן כי עוד ביום 4.11.14 המבקשת העלתה בפניו את הטענה שמר זחאלקה נעדר תקופה ארוכה מן העבודה ללא אישור ואף עובד במקום אחר. מר כהן אישר כי הוא שוחח עם מר זחאלקה, וכאשר נשאל אם שאל את מר זחאלקה אם הוא עובד במקום אחר, העיד מר כהן שמר זחאלקה לא אישר ולא הכחיש. בהתאם לכך, איננו סבורים שעניינו של מר זחאלקה מהווה עילה מוצדקת לשביתה. גם בעניינו של מר בורוכוב אנו סבורים שהמבקשת הביאה בשלב זה ראיות להיעדר קשר בין ההחלטה על הפחתה מסויימת בשעות עבודתו לבין צירופו לנציגות העובדים. טענות המבקשת בדבר ריבוי של תאונות דרכים שבהן היה מר בורוכוב מעורב לא נסתרו ואף לא הוכחשו. מר בורוכוב הוזמן לשימוע לפני פיטורים ומנהל בטיחות והדרכה ארצי במבקשת החליט ביום 7.11.14 לאפשר למר בורוכוב הזדמנות נוספת תחת אזהרה לשלושה חודשים, שבמהלכם יבוצעו פעולות לתיקון ושיפור הרגלי הנהיגה של מר בורוכוב למניעת מעורבותו בתאונות דרכים. המבקשת הוכיחה, לכאורה, כי הפחתת שעות עבודתו של מר בורוכוב הייתה קשורה לשיקולי בטיחות הנהיגה של מר בורוכוב, ומכל מקום טענות המשיב בדבר קיצוץ של 33% משעות עבודתו של מר בורוכוב נסתרו בנתונים שהובאו במסגרת הבקשה, והוכח כי מדובר בהפחתה לא גדולה בשעות העבודה של מר בורוכוב, ממוצע של 11.82 שעות בתקופה שקדמה לשימוע ל-11.22 שעות בנובמבר. משקבענו כי אין באופי הסכסוך כדי להגביל את השביתה (שכן אין מדובר כטענת המבקשת ב"סכסוך משפטי), ודחינו את טענת המבקשת בדבר אי מתן הודעה על סכסוך עבודה לפי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, ולאחר שקבענו כי המשיב הסכים שלא לשבות אלא בשל עילות שיפורטו על ידו ב"הודעה המוקדמת", ולאחר שבחנו את עילות השביתה כפי שפורטו על ידי המשיב בהודעה המוקדמת שנתן מיום 24.11.14 ומצאנו כי לא עלה בידי המבקשת לסתור טענות של המשיב בדבר התנהלות מתנכלת להתארגנות של ראש סניף עפולה, מר אקוניס, לרבות בעניינם של מר אליה ומר חניאל, הגענו למסקנה שאין מקום להגבלת חירות השביתה של המשיב, אלא בכפוף לשיקולים של מידתיות, אשר על פי הפסיקה יש בהם כדי להגביל במקרים מתאימים את היקף השביתה. שיקולים של מידתיות בהודעה המוקדמת שנתן המשיב מיום 24.11.14, הודיע המשיב על נקיטת שביתה בכלל סניפי החברה. בשים לב לכך שעל פי קביעותינו, טענות המשיב להתנכלות להתארגנות, שבשלב זה לכאורה לא הופרכו על ידי המבקשת, מתרכזות בסניף עפולה, אנו סבורים שבשלב הנוכחי, שביתה בו זמנית בכל סניפי החברה ללא הגבלת זמן תהיה בלתי מידתית. בסעיף 37.6 לתגובת המשיב לבקשת הסתדרות העובדים הלאומית בסב"א 33332-09-14, פירט המשיב שביתות במשמרת הבוקר שהתקיימו בסניפי בית"ר עלית, רמלוד, מודיעין, מודיעין עלית ובקעת אונו, למשך תקופה של חמישה ימים, כאשר השביתה התקיימה בכל יום בסניף אחר. המשיב בדיון שלפנינו טען כי צעדים ארגוניים שנקט בעבר היו מדודים ואחראיים, ומר כהן הביע נכונות להתחייב להמשך פעולה בדרך זו. אנו סבורים שמשקבענו לכאורה שחלק מעילות השביתה שנמנו בהודעה המוקדמת נמצאו לא מוצדקות (העילות בעניינו של מר זחאלקה ומר בורוכוב), מוצדק להטיל מגבלות מסויימות על השביתה כך שלא יורשה למשיב לנקוט שביתה "בכל סניפי החברה" ללא הגבלת זמן. גם השיקול שמנינו לעיל הנזכר בפסק הדין בפרשת פלאפון, לפיו מאזן האינטרסים בין הארגון לבין המעסיק שונה לאחר ההכרה ביציגות הארגון וכי בשלב שלאחר ההכרה ביציגות הארגון, יש ליתן משקל גבוה יותר לאינטרסים של המעסיק - מצדיק הטלת מגבלות מסויימות על השביתה "בכל סניפי החברה", משיקולי מידתיות. על רקע האמור, לעיל, החלטנו כי בשלב הנוכחי, שיקולי מידתיות מצדיקים הגבלת השביתה למתכונת שפורטה בסעיף 37.6 לתגובת המבקשת בסב"א 33332-09-14, זאת בהיבט של אי קיום שביתה בסניף מסויים מעבר ליום אחד, וזאת למעט בסניף עפולה, לגביו איננו קובעים מגבלה כזו. התוצאה התוצאה היא שהבקשה לסעד זמני מתקבלת בחלקה בלבד, באופן שעד להחלטה אחרת, לא יורשה למשיב לנקוט שביתה בסניפי המבקשת שאינם סניף עפולה, מעבר ליום אחד. לגבי סניף עפולה - הבקשה לסעד זמני נדחית. דיון בתיק העיקרי נקבע ליום 17.12.14 בשעה 9:00. המשיב יגיש תשובה לבקשת צד בסכסוך קיבוצי עד ליום 14.12.14. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו לצדדים.שביתה