נכות 19% עקב מחלה חסימתית כרונית קשה של הריאה שנגרמה מחמת עישון במשך שנים רבות וכן מחמת חשיפה תעסוקתית בעבודתו כרתך (להלן: ההחלטה מ-2011). העותר הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה, ובחודש דצמבר 2011 ניתן פסק דין בהסכמה כי עניינו של העותר יוחזר לוועדה על מנת שתסביר את מועד תחולת הנכות שנקבעה לעותר (להלן: פסק הדין מ-2011). נוכח הוראות פסק דין זה, התכנסה הוועדה בשנית, קיבלה את הערר של העותר וקבעה ביום 7.6.2012 כי העותר זכאי לדרגת נכות בשיעור 19% החל מיום 1.12.2004. העותר הגיש ערעור גם על החלטה זו של הוועדה ובית הדין האזורי לעבודה דחה את הערעור בקובעו כי דינו להידחות על הסף מחמת התיישנות. אף לגופו של עניין, קבע בית הדין האזורי כי דין הערעור להידחות, שכן לא נפלה טעות משפטית בהסתמכותה של הוועדה על ההחלטה מ-2011, שם נקבע כי העותר הוא מעשן כבד. על פסק דין זה הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה וטען כי מכיוון שמדובר בהחמרה מתמשכת במצבו, לא היה מקום לדחות את בקשתו מחמת התיישנות. עוד טען העותר כי נפלה טעות משפטית בפסק הדין, שכן הוועדה קבעה כי הוא מעשן כבד, אך הוא מעולם לא עישן. בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי טענות העותר בבקשה הן חזרה על טענותיו בערעור כנגד החלטת הוועדה משנת 2011, ונוכח הוראות פסק הדין מ-2011 לא נדרשה הוועדה לדון בטענות אלו, ובדין לא עשתה כן. בית הדין הוסיף ודחה את טענות העותר כי מעולם לא עישן, בקובעו כי רופאים שונים שטיפלו בעותר בקופת החולים וכן במרפאת הריאות בבית החולים קפלן ציינו במסמכים רפואיים בזמנים שונים ועל פני שנים ארוכות כי העותר היה מעשן כבד במשך שנים ואף המשיך לעשן לאחר שאובחנה אצלו מחלת ריאות חסימתית. 2. מכאן העתירה שבפנינו, בה מבקש העותר, שאינו מיוצג, כי תינתן לו "רשות לערער" על החלטת בית הדין הארצי לעבודה וזאת שכן לטענתו לא עישן מעולם, למעט פעמים בודדות ומכל מקום, מזה 15 שנים הוא לא מעשן כלל. העותר מוסיף וטוען כי המסמכים הרפואיים בהם נכתב שהוא מעשן מקורם בטעות נגררת של אחד הרופאים שטיפל בו. 3. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה והלכה היא כי התערבותו מוגבלת למקרים בהם עולה בפסק הדין טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מו(1) 673 (1986); בג"ץ 4171/14 חנוני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 3 (16.6.2014)). כך בכלל וכך בפרט כאשר מדובר בהחלטה של בית הדין הארצי לעבודה לדחות בקשה למתן רשות ערעור, שאז מידת ההתערבות בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה מצומצמת אף יותר (בג"ץ 9624/10 יסחקוב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 (11.1.2011)). בענייננו, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה ומכל מקום עיון בהחלטתו מעלה כי טענת העותר שמעולם לא עישן נדחתה לגופה בהתבסס על המסמכים הרפואיים שהוצגו בעניינו. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. רפואהנכותריאות