לא מצאנו כל בסיס לטענות על אי בהירות ביחס להוראות תיקון 84 לגבי "המסלולים המקבילים" בעניין הגשת ערר על עצם החיוב ועל גובה החיוב. מה גם ש"טעות בהבנת החוק" ממילא איננה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. נעיר גם, כי מאז שתיקון 84 נכנס לתוקפו, הוגשו בפנינו עשרות עררים ומאות תיקים נדונו בפני שמאים מכריעים, ולא שמענו עד כה על "טעויות" כלשהן שהיו בעניין הבנת ה"מסלולים" שע"פ התיקון בעשרות המקרים שנדונו בפנינו. יחד עם זאת, מאחר ומדובר במקרה שלפנינו בקיום הליך מקביל אצל שמאי מכריע ואשר התברר כי עלו בו גם חלק מהסוגיות שהובאו לפתחנו, ניתנה על ידינו הזדמנות, לפנים משורת הדין, אף לדון בטענות לגופן בדבר עצם החיוב. גם בעניין זה התברר בסופו של דבר כי אין מדובר כלל למעשה, בטענות כנגד עצם החיוב. העוררים שטחו בפנינו טענות קשות שיש להם, בנוגע לעסקת המכר שבוצעה בין אם כלפי הצד השני ובין אם כלפי העירייה, (אם כי הסכם המכר עצמו לא הוגש ולא הוצג), אולם לטענות אלו אין כל רלבנטיות בעניין עצם החיוב בהיטל השבחה. ככל שלעוררים טענות כלפי אישורים אלו ואחרים שניתנו או כלפי הודעות או רישומים שנעשו ע"י הצד השני לעיסקה או המשיבה, הרי שאין בסמכותנו לדון בהם והמקום להעלותם הוא בטריבונלים אחרים המוסמכים לכך. בעניין זה, נפנה בין היתר לדברים שנאמרו לאחרונה ע"י ועדת הערר במחוז חיפה, בערר (חי) 8029/10 דבורה דלין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל: "יתרה מזו, אף אם הייתה קיימת הסכמה כתובה וחתומה, איננו סבורים כי יש בכוחה של הסכמה שכזו לאיין גביית היטל השבחה כחוק. חוק התכנון והבניה קובע את חובת תשלום היטל ההשבחה, והחוק אף קובע כי הוועדה המקומית היא הגוף עליו מוטלת החובה לגביית היטל ההשבחה. יודגש, גביית היטל ההשבחה על ידי הוועדה המקומית הינה חובה ולא רשות. אין לוועדה המקומית כל סמכות שלא לגבות היטל השבחה או לגבות היטל השבחה בחסר, הוועדה המקומית מחויבת לגבות את היטל ההשבחה בהתאם לחוק. נדגיש: מחויבת ולא רשאית. במסגרת חובתה זו, אין הוועדה המקומית רשאית לדחות את מועד גביית היטל ההשבחה, והיא מחויבת לגבות היטל השבחה מלא במועד החוקי לתשלומו. לפיכך, ככל שיש במסמכים שצרף מר בורנשטיין לתצהירו בכדי להתנות על התוספת השלישית בדבר היקף היטל ההשבחה שייגבה או מועד הגבייה של היטל זה, הרי מדובר בהסכמים שהינם בחוסר סמכות והם בטלים או ראויים לביטול, ולכן מבוטלים בזאת. הדרך היחידה שהייתה שמורה לוועדה המקומית להפחית מהיטל ההשבחה הייתה (ולא קיימת עוד) במסגרת שומה מוסכמת, לאחר שהוצאה שומה מלאה מטעמה. אין מחלוקת, כי במקרה שלפנינו לא נחתמה שומה מוסכמת. למען הסר ספק נבהיר, כי אף דרך זו של שומה מוסכמת אינה קיימת עוד לאחר תיקון 84 לחוק התכנון והבניה, כך שרק וועדת הערר או בית המשפט מוסמכים להפחית משומת הוועדה המקומית, שחייבת להיות שומה מלאה." (סעיפים 70-62 להחלטה) עיקר טענותיהם של העוררים כנגד עצם החיוב מסתמך על אישור עירייה אשר לטענתם, נאמר בו כי אין חיוב בהיטל השבחה. דא עקא, שהתברר כי איננו כלל ועיקר אישור להעברת זכויות אלא אישור להארכת חכירה (נספחים א,ב לתשובה). האישור עצמו אף לא צורף לבקשה ע"י העוררים אלא ע"י המשיבה, למרות שהם אלו המסתמכים עליו. מכל מקום, אין לאישור שהוצג בפנינו דבר וחצי דבר עם דרישת היטל ההשבחה שהוצאה בגין העברת הזכויות ולא בגין הארכת החכירה. זאת, כפי שגם עולה מפורשות מהנספחים שהמבקשים עצמם צירפו לבקשה (נספחים ו'). מכל מקום, כפי שגם הוחלט ע"י וועדות הערר, הסתמכות בלבד על המשפט המופיע באישור להעברת זכויות, כי אין חבות בהיטל השבחה, אין בה כשלעצמה כדי לפטור מחבות על פי דין בהיטל השבחה. טענות כנגד העירייה או הוועדה המקומית מסוג הסתמכות, מצג וכדומה, כאמור, אינן במסגרת הסמכויות שהוקנו לנו ע"פ דין, בשבתנו לדון בשאלה האם הוטל או לא הוטל היטל השבחה כחוק. אמנם, ב"כ העוררת בסופו של הדיון הארוך שהתקיים בפנינו חזרה בה לבסוף מהבקשה. אלא, שלאור נסיבות העניין, כפי שגם נטענו ע"י ב"כ המשיבה, ובעיקר נוכח העובדות שהתבררו בפנינו, מהם עולה כי כבר ניתנו הזדמנויות רבות, כולל במהלך הדיון שבפנינו, לעוררים, לשקול שוב את טענותיהם בעניין הבקשה להארכת מועד ובעניין עצם החיוב, לרבות הזמן שהוקדש לכך אצל השמאי המכריע ולפני הדיון אצלו, איננו רואים אפשרות בנסיבות אלו למחוק את הבקשה כאילו לא היתה וכאילו לא התקיים דיון בפנינו. בעניין זה אנו גם מקבלים את טענות ב"כ המשיבה, כי ראוי היה להשית כאן הוצאות לדוגמא. יחד עם זאת, ערים אנו לכן כי מדובר במקרה שלפנינו באנשים פרטיים, אשר לעיתים אינם ערים להיבטים המשפטיים של מהלכים מטעמם ולהשלכותיהם, על פי שהם אלו שבסופו של דבר נושאים בתוצאותיהם. לכן החלטנו בסופו של דבר, כי אף אם אכן זהו מקרה שראוי היה ליתן בו הוצאות נכבדות ולו למען "יראו וייראו", כטענת ב"כ המשיבה, הרי שמאחר ובסופו של יום בהוצאות ישאו העוררים עצמם, החלטנו להעמידם על סכום סמלי בלבד, תוך התחשבות הרבה הרבה לפנים משורת הדין בהפרדה שעשינו לגבי הנושאים בהם בפועל, ולהעמידם על 2,000 ₪ בלבד בתוספת מע"מ כחוק. יחד עם זאת, אנו מוצאים לנכון בנסיבות העניין, להסב את תשומת לב השמאי המכריע ואשר העתק מהפרוטוקול ומהחלטתנו זו יועברו גם אליו, כי במסגרת שיקול הדעת המקנה לו לעניין חלוקת שכר טירחתו בין הצדדים, יתן הזדמנות לצדדים לטעון את טענותיהם בעניין זה, לרבות הטענות שהושמעו בפנינו על התמשכות ההליכים בפניו והוצאות שנגרמו בגין טענות אלו של העוררים. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מיום מתן החלטה זו. לאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.ערר