לטענת המבקש גישה לנכה בכיסא גלגלים צריכה להיות בשיפוע של עד 2%, דרך גישה בשיפוע חריף יותר תמנע נגישות לחלקים מן המגרש. זאת ועוד, הועדה קבעה כי מילוי המגרש יבוטל תוך שמירה על נגישות נכים ומילוי הקרקע מחוץ לקווי בניין לא יעלה על 0.3 מ', כפועל יוצא מכך לא תהא לעורר גישה לכל חלק בביתו ו/או בחצרו. העורר אינו מערער על קביעת הועדה בדבר החלל בגובה 1.80 שנתפס כקומה שלישית, וכפועל יוצא מכך יונמך הבית ב"כ - 1.80 מ' וגובהו יגיע כדי כ - 7 מ'. המבקש דוחה טענות בדבר פגמים לכאוריים בחישוב השטחים להם טוענים המתנגדים. לטענת המבקש יש לקבוע את גובה 0.00 כמבוקש בבקשה ולמצער 57.75 מ', על מנת למנוע סכנת החלקה בדרכי הגישה ולאפשר שיפוע דרך הגישה שיוביל את הנגר מן הכניסה לאתר אל הרחוב, ומן הכניסה לבית אל הרחוב. לטענות המתנגדים השיב המבקש כי הבריכה מרוחקת למעלה מ - 12 מ' מבתיהם של כל אחד מהמתנגדים, כי גובה המים יהא נמוך משפת הבריכה ושפת הבריכה תוכננה גבוה יותר על מנת לאפשר מרווח כניסה לנכה לבריכה באמצעות מעלון. ההקלה בקו בניין צידי שהתבקשה הינה נקודתית בשתי פינות של המבנה בשטח קטן יחסית ומבוקשת בשל צורת המגרש שהיא כעת טרפז. לטענת המבקש בקשתו נסבה על 343 מ"ר עיקרי ופחות מ - 75 מ"ר שטחי שירות כאשר ניתן לבנות במקרקעין 378 מ"ר עיקרי ו - 75 מ"ר שטחי שירות וכן כי המתנגדים ביקשו וקיבלו הקלה דומה בזכויות בניה בשנת 2009. תמצית עמדת המתנגדים עמדת הועדה המקומית לפיה יש לקבוע את מפלס הכניסה הקובעת לגובה 57.45 מ' מבוססת על נתונים לא נכונים שכן גובה מפלס הכניסה הקובעת לבית משפחת רונן אינו 58.15 כי אם 55.36. לא ברור האם ההקלה שהתבקשה בקווי בניין צידיים (4.5 מ' במקום 5 מ') אושרה או לא, שכן לא נקבע לגביה דבר מפורשות. אישור החריגה מקווי הבניין בתוספתה שבילים המרוצפים בצידי המבנה יקרבו את הקרקע הגבוה שאושרה למגרש המתנגדים באופן משמעותי, והם מתנגדים לה. לפי התכנית גובה הקרקע הטבעית במרכז הבריכה הינו 55.50 מ' ועל פי תכנית ממ/ 4031 גובה פני הבריכה לא יעלה על 0.8 מ' מעל פני הקרקע הטבעית ובאמור מאושרת חריגה של 1.1 מ'. לא ברור אם הועדה המקומית החליטה לאשר ההקלה בגובה גדר מ - 1.80 מ' ל - 2.30 מ'. לטענות המבקש משיבים המתנגדים כי חוות הדעת של מומחית הנגישות שצורפה לעררו אינה בוחנת אפשרות להנמיך את מפלס הכניסה לבית ומפלס הגינה באופן שיתקבל מפלס מישורי באמצעות התקנת מעלון או כל אמצעי נגישות אחר. לטענתם בכל הבתים הבנויים לאורך רחוב הר דפנה מפלס הכניסה נמוך ממפלס הכניסה לרחוב ומכאן כי ניתן בתכנון נכון של ניקוזים למנוע סחף ולנקז מי נגר. לטענת המתנגדים שיפוע של 5% נחשב שיפוע טבעי ומתון המאפשר לאדם המסתייע בכיסא גלגלים ממונע להתנייע בקלות. עוד טוענים המתנגדים כי גובה קומת המרתף חורג מהמותר, כי שטח המרתף הינו שטח עיקרי, כי חישוב השטחים נערך שלא כדין, וכולל חללים מקורים ששטחיהם לא הובאו במניין השטחים. לסיום טוענים המתנגדים כי מאחר ומדובר ברכישת קרקע, הריסת בית מגורים קיים והקמתו של חדש בחריגות וזאת בשונה ממקרים אחרים שבאו בפני ועדת הערר ובהם ראתה ועדת הערר לנכון לתמוך בעמדת הועדה המקומית ולאפשר עריכת שינויים בבתי מגורים לצורך התאמתם למגורי נכים. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר, שמעה בהרחבה את טענות הצדדים ואף יצאה לשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ובמסגרת זו מצאנו כדלקמן: רחוב הר דפנה משופע לשני הצדדים, השיא מול רחוב הר דפנה 17. רוב המגרשים הגובלים בגדה הצפונית של הכביש מורמים מעל פני הכביש ואילו רוב המגרשים הגובלים בגדה הדרומית נמוכים מפני הכביש. מפלסי ה - 0.00 של המבנים בחלקם מעל מפלס הכביש וחלקם מתחתיו. מפלסי ה - 0.00 של המבקש הגובלים בבתים 13 ו - 17 נמוכים מפני הכביש. בדיון לפנינו התברר משמעה של החלטת הועדה המקומית כדלקמן: הועדה הבהירה כי גובה 0.00 נקבע ל - 57.45 מ', אולם מילוי הקרקע מחוץ לקווי בניין (הכוללים את הבית, שביל הגישה, והבריכה המתוכננת) יישארו בגובה קרוב לגובהם הנוכחי והמילוי בהם לא יעלה על 0.3 מ'. כפועל יוצא מכך נותרות במזרח, במערב ובדרום המקרקעין רצועות נמוכות ביחס למפלס הכניסה המותאם לגובה הרחוב, לצורך ניקוז ונגישות. ועדת הערר הבהירה לא אחת כי היא תומכת בעמדתן של הועדות המקומיות לקבוע את מפלס הכניסה הקובעת מעל גובה הכביש וזאת לצורכי ניקוז כלפיו. יחד עם זאת במקרה דנן, מצוי בגבולם הדרומי של המקרקעין ואדי המנקז את שורת המגרשים הקרובים לרחוב הר דפנה ובכך ייתכן ונמצא מענה חלופי לסוגיה זו של הניקוז. נושא הסדרת נגישות לנכים ומוגבלים הינו עניין תכנוני בעל חשיבות ראשונה במעלה, כפי שבאה לידי ביטוי למשל בפרק ה 1 לחוק בעניין בניינים ציבוריים, בסעיף 151 ב 1 לחוק לעניין תוספת מעלית, ועוד כהנה וכהנה. בהתחשב בשני העקרונות המפורטים לעיל (ניקוז אפקטיבי דרומה מזה והחשיבות בהנגשת המגרש לנכים מזה) ובשים לב לעובדות בהם חזינו בעת הסיור במקום לפיהן המגרשים הסמוכים נבנו אמנם מתחת לפני הכביש, אולם בהמשך לאותם מגרשים קיימים בתים מעל פני הכביש, ובהתחשב בגודלו של המגרש המגיע כדי 1313 מ"ר, אנו סבורים כי העיקרון הקבוע בהחלטת הועדה המקומית הינו נכון, ולהלן נתכבד ונפרט: רוחבו של המגרש מאפשר לטעמנו מרווח אפקטיבי לדירוג כלפי השכנים באופן שלא יציב חומת בטון בגבול מגרשם, ומאידך יאפשר למבקש לבנות את ביתו וחצרו ובריכתו באופן נגיש כמתחייב. אנו סבורים כי הפתרון הנכון מחייב דירוג המילוי בקווי הבניין הצדדיים לכל עומקו של המגרש, להנחת דעת מהנדס הועדה המקומית. לחלופין, והדבר תלוי במבקש ניתן לתכנן יישור המגרש בעומקו הנמוך (כפי שקיים היום) או בגובה דומה ביחס למגרשי השכנים ויצירת תשתית לירידה למפלס זה ממפלס הרחוב. יש לציין כי ביתר טענות הצדדים לא מצאנו ממש ובכפוף לקבוע לעיל (לעניין מיקומו של הדירוג המחויב) העררים כולם נדחים.נכותגישה לנכיםשאלות משפטיות