מתן "פרשנות הרמונית" לתוכנית הפרשנות הנטענת על ידי העוררים מביאה לתוצאה בה קיימת סתירה פנימית בין סעיף 11. 1) לתוכנית לבין הוראות סעיף 11.4), לתוכנית, שני הסעיפים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת לפי פרשנות זו, והיא הופכת למעשה את הסעיף המתיר פיצול דירות לאות מתה שכן, לא ניתן לפצל על פי הוראה זו דירות בתחום התוכנית. לפיכך יש להעדיף את הפרשנות המוצעת על ידי הועדה המקומית, שהיא פרשנות הרמונית אשר מאפשרת לשתי ההוראות הקבועות בסעיף 11. 1) ו- 11. 4) לתוכנית להתקיים זו בצד זו. על החובה לתת " פרשנות הרמונית" להוראות תוכנית עומד ביהמ"ש בעת"מ 1888/04 משה בר לב נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקוה: " פרשנות זו גם עדיפה לאור העובדה שהיא מאפשרת להוראות הטבלה לדור בכפיפה אחת עם ההערות לה. במצב בו ישנן שתי חלופות פרשניות יש להעדיף את זו המאפשרת לשתי ההוראות לדור יחדיו. ר' כב' הנשיא א. ברק בספרו "פרשנות במשפט", כרך שני, עמ' 333-334: "קיומן של הוראות נוגדות (אנטינומות) אינו מתיישב עם הרצון להשיג "הרמוניה חקיקתית" ועם הרצון לשמור על "אחדות המשפט". על כן יש לעשות למניעת התנגשות פנימית בין דברי חקיקה שונים. ההנחה הינה כי תכליתם של החיקוקים השונים היא לגרום להרמוניה פנימית, ולמנוע מצב דברים בו יש התנגשות "חזיתית" אשר תחייב את ביטולו (המשתמע) של אחד מהם. אכן, נקודת המוצא הינה כי בהיעדר הוראה מפורשת, שתי הוראות חוק המצויות ברמה נורמטיבית זהה אינן סותרות זו את זו, אלא משלימות זו את זו". וכן נקבע בענין ע"עמ 343/05 ועדת ערר מחוז המרכז נ' אילות השקעות בנכסים (רחובות מערב) 1992 בע"מ: בעניין זה מקובלת עלי עמדת המערערים. פרשנותו של סעיף צריך שתיעשה לאור דבר החקיקה כולו ותוך שמירה על הרמוניה בין סעיפיו (ראו רע"א 7172/96 קרית בית הכרם בע"מ נ' הועדה המקומית, פ"ד נב(2) 494, בעמ' 508) לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי הפרשנות הנכונה של סעיף 11. 4) לתוכנית הינה, כי האמור בו מכוון לדירת המקור ולפיכך, לא ניתן לפצל דירה שהיא קטנה מ- 110 מ"ר לשתי דירות, ואילו דירות שהן בגודל של 110 מ"ר ויותר- ניתן לפצלן.תוכנית בניהבניה