האם ריבוי הפעוטונים והגנים ברחוב יוצר מטרד מצטבר ?

טוענים כי ריבוי הפעוטונים והגנים ברחוב יוצר מטרד מצטבר, וכי ככלל גן ילדים באזור מגורים מטריד מבחינת רעש, לכלוך וכו'. תמצית תשובת המשיבה: נושא העומס התחבורתי צפוי באופן טבעי בשעת הכניסה והיציאה מהגן. מדובר בהליך הנפרש על פני כשעתיים, הן בכניסה והן ביציאה ועל כן אין בטענה ממש. במיוחד נוכח מספר הילדים שאושר. לזאת יש להוסיף כי חלקם של ההורים מגיעים ברגל וחלקם מצתוותים בקבוצות כך שלא מדובר ב - 25 מכוניות מדי פעם. עוד טענה המשיבה כי מדובר ברחוב מעגלי כאשר הנושא של תמרוני חניה אינו בעייתי, מאחר וכיוון הנסיעה הוא קדימה. עוד טוענת המשיבה כי מתוך ששת הגנים, אחד צפוי להסגר בחודש אוגוסט והשני בן 7 ילדים בלבד ובהתחשב באוכלוסיית המקום אשר כוללת זוגות צעירים רבים, המתחם מכיל משפחות בהיקף נרחב ויש למצוא פתרון לילדים רבים. לעניין המטרד, דובר בטענה כללית. ככל שהדבר נוגע לאשפה, הרי שהוצב פח נוסף שאמור לאצור את האשפה הנוספת. תמצית תשובת הועדה המקומית: מדובר באינטרס ציבורי ראשון במעלה, ובצורך מוכח בשכונה נשוא הערר. השימוש החורג אינו מהווה מטרד, וודאי לא ביחס לסביבה האורבאנית בה הוא אושר. מבחינה תנועתית מתאפשרת הכניסה לדירת הקוטג' משתי כניסות שונות, דרך רחוב יהלום או דרך רחוב תרשיש. מדובר ברחובות דו סטריים רחבים באופן יחסי בעלי מפרצי חניה בצידם. אין ספק כי העלאת והורדת נוסעים בבטחה ובשלמות בפתח הפעוטון אפשרית בכל שעות היום ובכל מקרה הועדה המקומית אף דרשה במסגרת תנאי ההיתר כי תוצב סייעת בכניסה לחניה הפרטית במתחם אשר בין השאר תפקידיה כוללים וידוא בטיחות המגיעים לפעוטון. העיר מודיעין סובלת ממצוקת גנים חמורה ולראייה, הצורך הרב באישור הפעלת פעוטונים נוספים בשכונת אבני חן, ממנו ניתן ללמוד על הביקוש העצום לפעוטונים אלה. בשכונה קיימות כ- 3,000 יחידות דיור, אותן משרתים 7 פעוטונים שאושרו וברי כי יש צורך בהקמה של פעוטונים נוספים. דיון והכרעה: ועדת הערר דנה בערר ואף יצאה לסיור בשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים. במסגרת זו מצאנו כדלקמן: המבנן גובל ברחוב יהלום מצפון ורחוב תרשיש מדרום. רחוב יהלום ורחוב תרשיש רחבים וכוללים חניה משני הצדדים. המבנן מדורג והפעוטון מצוי במפלס ביניים בין רחוב יהלום לרחוב תרשיש. קיימת רחבה משותפת במפלס ביניים ממנה גישה לפעוטון ולמבננים האחרים לפעוטון כניסה נפרדת. לפעוטון מספר חצרות במפלסים שונים. במועד הביקור התקיימה בפעוטון קייטנה. לא אובחנו מטרדים מיוחדים. כפי שקבענו לא אחת, מודיעין הינה עיר שנתברכה באוכלוסיה צעירה וילדים לרוב. נוכח העדר פתרונות ממלכתיים למסגרות לחינוך לגיל הרך, הגם שענייננו בעיר שתוכננה בפרספקטיבה תכנונית זה לא מכבר, נמצא פתרון מסגרות אלה במסגרות פרטיות השזורות מטבע הדברים בשכונות מגורים. הלכות רבות שיצאו מלפני בתי המשפט כמו גם החלטות רבות של וועדות הערר רואות בחיוב אפשרות למתן שימוש חורג ממגורים לצורך זה אשר הוגדר פעמים רבות כאינטרס ציבורי ראשון במעלה. כך, למשל, בעניין עת"מ 14/98 אוסקר נ' נגד הוועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ ואח', קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק לעניין איזון האינטרסים השונים:   "תפעול פעוטונים הינו שירות קהילתי חשוב, החייב מטבע ברייתו להימצא בקרבה לסביבות מגורים, העותרים לא הראו מדוע המיקום הספציפי שנדחה מתאים פחות מאזורי מגורים אחרים...".   עוד מביא כב' השופט מודריק מדבריו של כב' הנשיא וינוגרד בת"א 1965/94 (ת"א מלון גני שלמה המלך רע"מ נגד עיריית נתניה) דברים היפים אף לענייננו:   "כולם מסכימים שיש צורך לציבור במתקני שעשועים או בתי ספר או בגני ילדים. גם המבקשים מסכימים לכך, אך למה שהם יהיו דווקא ליד בתיהם של המבקשים? בוודאי מוטב שיהיו ליד בתיהם של אחרים. כולם מסכימים שקשישים, חולי נפש, מפגרים - ראויים לדיור מוגן או למוסד שיטפל בהם. הרי לכל אחד יש במשפחתו קשיש ויכול ח"ו להיות חולה נפש או מפגר או נזקק אחר. אבל למה שבית זה יוקם דווקא במגרש שליד ביתו או מולו? מוטב שיקימו אותו ליד בתיהם של אחרים ושאני אוכל להביא את אבי הקשיש לבית אבות זה או למוסד זה כשהוא מרוחק מביתי. כמובן שגם לאחרים - שלמגרש הסמוך שלהם אנו שולחים את היזמים לבניית בית האבות וכו' - יש מה לומר. הם יעדיפו שבית האבות, המוסד הדיור המוגן יוקמו דווקא ליד הבית שלנו והרחק מהבית שלהם. וכן הדבר לגבי בתי ספר וגנים ומוסדות ממוסדות שונים".   כך גם בעניין עת"מ 1155/00 משולם צעירי נ' וועדת ערר ואח', קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק: "מנגד, בשכונת מגורים, במיוחד שכונה שחתך הגילים של יושביה צעיר, עשוי להתהוות צורך של ממש לקיים פעוטון באחד הבתים (לפעמים יותר מאחד). כל כך מפני שתחום הגילים הצריך לשירותי פעוטון אינו נתון לאחריות גורמי החינוך הממלכתיים או המוניציפליים. לכן, לא יימצאו מבנים יעודיים לפעוטונים ויש הכרח לשכנם - על דרך היתר לשימוש חורג - בבתים פרטיים. צורך הרבים הוא וצורך הפרט נדחה מפניו עד גבול מסויים. מדברים שאמרתי עד הנה יוצא ששיכונו של פעוטון בבניין מגורים פרטי הוא הכרח לא יגונה, אך ברור שבכל מקום שבו ימצא פעוטון כזה את משכנו, שם תהיה הפרעה סביבתית מסויימת. לכן, טענתו של צעירי היא מן הסוג המכונה בלעזNIMBY (NOT IN MY BACK YARD), ובשפת עבר אולי לבא"ש' (לא בחצר האחורית שלי). טענה כזאת, בדרך כלל לא תצלח (ראה למשל: בג"צ 458/98 עיריית ב"ש נ' ממשלת ישראל)".   הוועדה המקומית במודיעין השכילה לקבוע רשימת קריטריונים לבחינתן של בקשות כגון דא, כמפורט לעיל.בענייננו מדובר בדירה צמודת קרקע המהווה חלק מקומפלקס, בעלת גינה רחבת ידיים, אשר הכניסה אליה נפרדת. על רקע האמור, לא מצאנו ברוב טענות העוררים ממש. יחד עם זאת, התרשמנו מביקורנו במקום כי הדירה המשמשת לפעוטון אינה רחבה דיה למספר הילדים המבוקש, ולפיכך אנו קובעים כי מספר הילדים יותאם לקבוע בקריטריונים המפורסמים על ידי משרד התמ"ת לעניין זה, הן בנוגע לשטח הדירה והן בנוגע לשטח החצר, או ל-20 ילדים, הנמוך בין השניים. אגב אורחא נעיר כי בביקורנו למדנו כי הפעוטון עתיד להכיל למעלה מ- 25 ילדים, בניגוד להחלטת הועדה המקומית. לא מצאנו ממש בטענות העוררים בדבר ריבוי הגנים והפעוטונים. המדובר בשכונה רוויית ילדים אשר ברי כי המצאי אשר פורט בתגובת הועדה (ועולה בקנה אחד גם עם טענות העוררים) אינו מספק את תושביה. לא זו אף זו, מדובר ברחובות רחבים הכוללים מפרצי חניה רבים ולא ברחוב צר ללא מוצא, כפי שהיה בעניין קמחי שנדון בועדת הערר ת"א. לבקשת העוררים, יתווסף תנאי להחלטת הועדה לפיו תפקידה של הסייעת להתייצב מדי בוקר (בשעות 7:00-9:00) במפרץ החניה על מנת לקלוט את הילדים. בכפוף לאמור, הערר נדחה. קטיניםמטרדשאלות משפטיותגן ילדים / פעוטון / משפחתון