ערר על החלטת הועדה המקומית לסרב לתכנית שינוי קווי בניין במושב

ערר על החלטת הועדה המקומית לסרב לתכנית שינוי קווי בניין במקרקעין הידועים כגוש 7624 חלקה 10 במושב צופית (להלן: "המקרקעין"). עסקינן בתכנית אשר באה להכשיר מצב קיים בפועל, המגלם חריגה (מ - 4 מ' ל - 1 מ') של מבנה הממוקם בפינה הצפון מערבית של המקרקעין. לטענת העוררים בשעתו ביצעו בדיקה מקדמית מול הועדה המקומית, והתכנית הוגשה נוכח תוצאותיה של הבדיקה לפיה תכניות מסוג זה נוטה הועדה לאשר. הועדה המקומית טוענת מאידך גיסא כי העורר בחר לעשות דין לעצמו ובנה תוספת לבית המגורים ללא היתר, בשטח של כ - 70 מ"ר כאשר חלקה נמצא בחריגה מקווי בניין ולאחר נקיטת הליכים פליליים פנה בהליכים תכנוניים להכשרת העבירה. עוד טענה הועדה המקומית כי אין כל שיקול תכנוני רלבנטי סביר על מנת לאשר התכנית והחריגה המבוקשת ואין לכפות על רשות התכנון את רצונו של העורר אשר בחר להציב עובדות בשטח. דיון והכרעה איננו רואים לנכון להתערב בהחלטת הועדה המקומית. אין מחלוקת על כך כי הבניה בוצעה קודם לבקשה וכי מלבד הימצאותה בשטח אין כל נימוק תכנוני או לפחות לא הוצג בפנינו כל נימוק תכנוני למיקומו של המבנה, תוך קביעת קווי בניין חריגים שכאלה, המגיעים כדי 1.5 מ' במקום 5 מ' ו - 1 מ' במקום 4 מ'. ברי כי זכויות הבניה יכולות להיות מנוצלות גם בתוך קווי הבניין הקיימים, ולכל היותר ייתכן וניתן לשקול (ואיננו קובעים מסמרות לעניין זה) חריגה מינורית אשר אינה מגעת כדי סטייה ניכרת על פי תקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מתכנית) התשס"ב - 2002. הנושא של הכשרת בניה בלתי חוקית בדיעבד מקום בו מחייבת ההכשרה הליכי תכנון (בשונה מהליכי רישוי תואמי תכנית), צריך להיעשות בזהירות הראויה מקום בו נמצאים שיקולים תכנוניים משמעותיים לטובת ההכשרה, זולת עצם הימצאותה של בניה בלתי לגלית בשטח. לעניין זה אנו מתכבדים להפנות לעע"ם 3319/05 אלגריה פונטה נ. ועדה מקומית ב"ש ואח' מלפני כב' השופט רובינשטיין: "(6) הקלות אינן עניין שלמה בכך: ראו שקלא וטריא בין השופט טירקל לשופט - כתארו אז - אור בע"א 6291/95 בן יקר גת נ' הועדה המיוחדת לתכנון ובניה מודיעין הנזכר, (דברי השופט טירקל בעמ' 839-838, השופט אור בעמ' 866-862).רעיונית, יש לעולם חשש כי ועדות מקומיות, אם מתוך מניעים חיוביים, של רצון להרחיב ולפתח שכונות ישנות שהדירות בהן היו קטנות כדרך הבניה השיכונית משכבר, ואם מתוך מניעים אחרים, כגון לחצים כאלה וכאלה גם שלא במקום הנחוץ,תהא ידן קלה בהקלות, ונמצא האינטרס הציבורי של רווחת השכנים לוקה. איני יכול לומר שחשש זה אינו קיים, והדברים אינם נאמרים דווקא כלפי המקרה דנא. גופי התכנון צריך שיזכרו כי, כדברי השופט טירקל בבג"ץ 440/80 טייג נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה פ"ד לו (3) 85, 91, התכנון המודרני משמש גם "מטרות חברתיות כלכליות, אסתטיות ואקולוגיות" (מצוטט גם בפרשת בן יקר, עמ' 844). ואולם, בין מטרות אלה יש לאזן, וכאן משימתם של גופי התכנון ובזאת ייבחנו. אך הסמכות להקלה בידם, ולשם בקרה נקבע גם הליך הערר, את ההליך יש למצות, ודבר זה אינו טעון פלפול רב..... (8)(א) ואולם מוצא אני לנכון להעיר כדלקמן: על ועדת הערר, וגופי התכנון בכלל,לבדוק היטב היטב בהחליטם האם לא ייגרם עוול לשכן,במקרה זה לשכנה,וכמובן איני קובע עמדה מראש. אין חלקי עם הסבורים כי אין רלבנטיות בהקשר התכנון והבניה לחרות, שלא לומר הפקרות, שנוהגים הבונים בלא היתר בניה או בחריגה הימנו, מתוך הנחה כי כדאי להם אף לעמוד למשפט ולהיקנס, ומתוך תקווה, המתגשמת במקרים רבים, כי לא תיהרס הבניה הבלתי חוקית. הרלבנטיות הערכית מוצאת ביטויה בהעלאת רמת הקפדנות והדקדקנות הנדרשת מגוף התכנון, לבדיקה ולשיקול בשבע עיניים, כאשר המדובר במי שכבר התיר לעצמו לזלזל בחוק, ועננה בהקשר זה פרושה על טיעוניו ועל עמדתו. הדבר מתיישב לדעתי גם עם הפסיקה משכבר (ראו בג"צ 60/65 פרסי נ' הועדה המחוזית ירושלים פ"ד י' 1785; כן ראו וינוגרד שם, 929-928)." (הדגשות אינן במקור ו.ע.מ) אומר כב' השופט רובינשטיין בהמשך בעניין פונטה הנ"ל: "(ב) נכון הוא, כי לפי הנחיות משכבר של היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה 21.900 מ - 1.12.68) לא היתה מניעה לדון בבקשות להיתר בניה במקביל לקיומו של הליך פלילי, בנימוק שתוצאה טובה של ההליך הפלילי היא בתיקון המעוות בפועל ממש. אך בהנחיה מאוחרת יותר של היועץ המשפטי (מס' 8.1150 מ - 24.1.01) נאמר, גם "כי אין זה מופרך, כי במסגרת מכלול השיקולים שרשאית ועדת התכנון לשקול לעניין הטיפול והאישור של תכנית המוגשת לה על ידי מי שתלויים ועומדים נגדו הליכים פליליים, כאמור, רשאית היא להביא בגדר שיקוליה גם את העובדה שמדובר בבקשה המיועדת להכשיר בדיעבד עבירות בניה, וכן את השיקול של מניעת עידוד עבריינות בניה". ראו בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון פ"ד נ(3) 441, 455-454 לעניין שיקולים רחבים שעניינם "בתפישה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (השופט, כתארו אז, חשין); על פי הפסיקה, הוכרו גם שיקולים של עידוד עליה (המ' 468/81 נוצר נ' אורביט פ"ד לה(4) 736, 740 (הנשיא לנדוי);חינוך (בג"ץ 595/75 סלמאן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים פ"ד ל(3) 337, 353 (השופט עציוני), וכן מניעת פגיעה ברגשות דתיים (בג"ץ 237/88 מועצה מקומית גבעת שמואל נ' משרד הפנים פ"ד מב (4) 841, 849 (השופטת ולנשטיין). על אחת כמה וכמה בעידננו עתה, וכשמדובר במעין מכת מדינה של בניה בלתי חוקית ולא אחת ולא שתיים איש הישר בעיניו יעשה, שיש מקום להביא שיקולים אלה בחשבון." (הדגשה אינה במקור ו.ע.מ). לאור כל האמור לעיל הערר נדחה. מושבים נחלות ומשקיםבניהתכנית שינוייםעררבנייןועדה מקומית לתכנון ובניה