בקשה להכשרה בדיעבד של תוספת שנבנתה למבנה מסחרי, וליתר דיוק הכשרת חלוקת התוספת (שאושרה בשעתו) בהיקף של 10 יח"ד והרחבתה כדי 35 יח"ד כמבואר לעיל. העורר / ב"כ לא טרחו להתייצב לדיון בערר בפנינו חרף העובדה כי ב"כ אישר כי העורר זומן כדין. אנו רואים לדחות את הערר הן על הסף והן לגופו. עצם העובדה כי העורר לא התייצב לדיון מהווה בסיס למחיקת הערר והדברים מקבלים משנה תוקף לגופם של דברים: אין חולק כי הועדה המקומית אישרה בשעתו את בקשתו של העורר לתוספת יחידות דיור (10 במספר) וחיזוק הבניין בפני רעידות אדמה. בכך הכריעה הועדה המקומית בתוספת הנדרשת וזו שהתבקשה בהתאם לתמ"א 38 והחליטה כבר על חיזוקו של הבניין ועל התמריץ המתאים על מנת לעשות כן. לא למותר לציין, כי שיקול הדעת על פי תמ"א 38 נתון בלעדית לועדה המקומית וכי החלטתה הסתברה בפנינו כהגיונית נוכח קביעת התכניות החלות בנוגע לצפיפות המקובלת באזור, העובדה כי עצם הזכות למגורים היתה שנויה במחלוקת וגם באופן בלתי תלוי אנו סבורים כי תוספת 10 יח"ד מהווה תוספת מכובדת לכל הדעות, אשר אמורה ליתן מענה להוצאות חיזוק המבנה ברוח התמ"א. מכל מקום, ברי כי עצם בנייתן של 34 יח"ד ללא היתר חלף אותן 10 שאושרו אינה מהווה סיבה ראויה לתוספת כאמור. היפוכם של דברים. הקדמת "נעשה לנשמע" בהיקף כזה יכולה לבוא במניין שיקולי ועדות התכנון כנגד אישור התכנון המבוקש. לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט בעע"ם 3319/05 אלגריה פונטה נ. ועדה מקומית ב"ש ואח' מלפני כב' השופט רובינשטיין שם נקבע כדלקמן: (8)(א) ואולם מוצא אני לנכון להעיר כדלקמן: על ועדת הערר, וגופי התכנון בכלל,לבדוק היטב היטב בהחליטם האם לא ייגרם עוול לשכן,במקרה זה לשכנה,וכמובן איני קובע עמדה מראש. אין חלקי עם הסבורים כי אין רלבנטיות בהקשר התכנון והבניה לחרות, שלא לומר הפקרות, שנוהגים הבונים בלא היתר בניה או בחריגה הימנו, מתוך הנחה כי כדאי להם אף לעמוד למשפט ולהיקנס, ומתוך תקווה, המתגשמת במקרים רבים, כי לא תיהרס הבניה הבלתי חוקית. הרלבנטיות הערכית מוצאת ביטויה בהעלאת רמת הקפדנות והדקדקנות הנדרשת מגוף התכנון, לבדיקה ולשיקול בשבע עיניים, כאשר המדובר במי שכבר התיר לעצמו לזלזל בחוק, ועננה בהקשר זה פרושה על טיעוניו ועל עמדתו. הדבר מתיישב לדעתי גם עם הפסיקה משכבר (ראו בג"צ 60/65 פרסי נ' הועדה המחוזית ירושלים פ"ד י' 1785; כן ראו וינוגרד שם, 929-928)." (הדגשות אינן במקור ו.ע.מ) אומר כב' השופט רובינשטיין בהמשך בעניין פונטה הנ"ל: "(ב) נכון הוא, כי לפי הנחיות משכבר של היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה 21.900 מ - 1.12.68) לא היתה מניעה לדון בבקשות להיתר בניה במקביל לקיומו של הליך פלילי, בנימוק שתוצאה טובה של ההליך הפלילי היא בתיקון המעוות בפועל ממש. אך בהנחיה מאוחרת יותר של היועץ המשפטי (מס' 8.1150 מ - 24.1.01) נאמר, גם "כי אין זה מופרך, כי במסגרת מכלול השיקולים שרשאית ועדת התכנון לשקול לעניין הטיפול והאישור של תכנית המוגשת לה על ידי מי שתלויים ועומדים נגדו הליכים פליליים, כאמור, רשאית היא להביא בגדר שיקוליה גם את העובדה שמדובר בבקשה המיועדת להכשיר בדיעבד עבירות בניה, וכן את השיקול של מניעת עידוד עבריינות בניה". ראו בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון פ"ד נ(3) 441, 455-454 לעניין שיקולים רחבים שעניינם "בתפישה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (השופט, כתארו אז, חשין); על פי הפסיקה, הוכרו גם שיקולים של עידוד עליה (המ' 468/81 נוצר נ' אורביט פ"ד לה(4) 736, 740 (הנשיא לנדוי);חינוך (בג"ץ 595/75 סלמאן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים פ"ד ל(3) 337, 353 (השופט עציוני), וכן מניעת פגיעה ברגשות דתיים (בג"ץ 237/88 מועצה מקומית גבעת שמואל נ' משרד הפנים פ"ד מב (4) 841, 849 (השופטת ולנשטיין). על אחת כמה וכמה בעידננו עתה, וכשמדובר במעין מכת מדינה של בניה בלתי חוקית ולא אחת ולא שתיים איש הישר בעיניו יעשה, שיש מקום להביא שיקולים אלה בחשבון." (הדגשה אינה במקור ו.ע.מ). והדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי מדובר בעבירה מסוג פיצול יחידות דיור בניגוד לדין, אשר הפכה בפני עצמה "למכת מדינה" וזאת באופן לא בטיחותי כעולה למשל ממכתב איגוד ערים פ"ת שם דווח על שריפה שאירעה בבניין ונכתב כדלקמן: "במהלך פעולות החילוץ והכיבוי התברר שיש בבניין תוספת בניה עם מבוכים, מדרגות, שטיחים עץ, דבר שהגביר את הסכנה לדיירים... נכון לעכשיו המקום מהווה סכנה ממשית לדיירים שעוד נותרו במקום..." אשר על כן ולאור כל האמור אנו דוחים את הערר. נוכח העדר התייצבותו הבלתי מוסברת של העורר או מי מטעמו, חרף העובדה כי זומן כדין ראינו לנכון לחייבו בהוצאות, לטובת הועדה המקומית בסכום של 1,000 ₪ + מע"מ. בניההכשרה בדיעבד (תכנון ובניה)מבנה