ערר ליתן אישור לחיבור חשמל מים וטלפון (טופס 4) למבנה מגורים חד משפחתי בגוש 6680 חלקה 296 בארסוף (להלן: "המקרקעין"). על פי תנאי ההיתר שהוצא במקרקעין נשוא הערר אכלוסו של המבנה מותנה בין היתר בהשלמת מכון הסניקה של ארסוף חיבורו למערכת הביוב והפעלתו התקינה. העוררים טוענים כי בנסיבות שיפורטו יש לשנות תנאי זה. ואלה הנסיבות: על פי תכנית החלה במקרקעין חש / 10 / 5 / א היה על המועצה האזורית להכין ולהגיש לאישור הועדה המחוזית תכנית כוללת למערכת ביוב בתחום התכנית, כאשר בתקופת הביניים של 10 שנים או עד מימוש 50% מקיבולת הבניה בישוב - לפי הקצר, הוכר שימוש בבורות ספיגה. ביום 5.12.06 אושרה תכנית הביוב שהוכנה באיחור, ע"י הועדה המקצועית לביוב, הועדה לשמירת הסביבה החופית וועדת המשנה הנקודתית של הועדה המחוזית, והוחל בבניית תחנת שאיבה. דא עקא, שבעלי זכויות בתחום היישוב עתרו לביהמ"ש בטענה כי הליך זה אינו מספק ויש לאשר גם תכנית כהגדרתה בחוק התכנון והבניה כתנאי לאישור אותה תחנה. עתירתם של התושבים האמורים נדחתה בביהמ"ש המחוזי אולם ביום 23.11.09 קיבל ביהמ"ש העליון את ערעורם וקבע כי לא ניתן להקים את תחנת השאיבה ללא קבלת האישורים הנדרשים עפ"י חוק. יש לציין כי בין לבין ובהעדר סעד ביניים הושלמה בנייתה של תחנת השאיבה. העוררים קיבלו היתר ביום 21.3.07 אשר כלל תנאי לפיו לא תותר תחילת הבניה טרם תחילת בנייתו של מכון הסניקה ולא יותר איכלוסו טרם הפעלתה. ביום 12.10.09, קיבלו העוררים היתר לשינויים במבנה. העוררים טוענים כדלקמן: בנסיבות, נוכח פסיקת ביהמ"ש העליון התנאי לאיכלוס אינו סביר ואינו מידתי, שכן לאף גורם תכנוני אין הערכה כלשהי לגבי מועד הפעלת מערכת הביוב ותחנת השאיבה בארסוף. בנסיבות אלה התנאי מעמיד העוררים בחוסר ודאות ומונע מהם שימוש במבנה שנבנה על ידם כדין וזאת לתקופת זמן לא ידועה. ההיתר הוצא על סמך התנאי בהנחה כי התחנה נבנית כדין ואלמלא הנחה זו נשמט היסוד לגבות היטלי פיתוח. העוררים מצידם פעלו בתום לב ובהתאם למצגים בדף המידע. התנאי אינו חוקי כיום משהובהר ע"י ביהמ"ש העליון כי הועדה לא פעלה כדין. ביטול התנאי בהיתר או דחייתו למועד מתן תעודת גמר לא יפגע באינטרסים סביבתים של הציבור שכן מדובר ב 3 מקרים בלבד בהם היו תנאי איכלוס ולא תהא כל השפעה ממשית על איכות הסביבה. ברור לעוררים כי ביטוי התנאי או דחיית המועד לקיומו כרוך במציאת חלופה זמנית בתיאום עם הגורמים לסילוק מי שופכין, אם לבור ספיגה הקיים בחלקתם, אם לבור ספיגה נוסף ואם בשימוש במערכת טיהור שפכים פרטית המאפשרת ניקוי השפכים הביתיות ומניעת זיהום קרקע ומי תהום. ביטול התנאי ואכלוס המבנה ימנע מטרד לסביבה מחד ופגיעה בעוררים מאידך גיסא. למשיבה סמכות לבטל התנאי לאכלוס או לדחות מועד ביצועו על פי תקנה 16 א' לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970 עמדת הועדה המקומית העוררים נטלו חלק בהליך המשפטי והיו מודעים לסיכויים והסיכונים הרלונטיים, ולפיכך היה עליהם לתקוף התנאי עם הוצאת ההיתר. לועדה המקומית אין סמכות לאפשר אכלוס הבית שנבנה בניגוד להוראות התכנית. כדי לאשר פתרון כיום יש לנקוט בהליך של שינוי התכנית. כל עוד לא יהיה שינוי בהוראות התכנית במתכונת של פתרון זמני לא ניתן יהיה להיתר האכלוס. דיון והכרעה עובדות המקרה שלפנינו יוצאות מגדר הרגיל ומהוות מקרה ספציפי וייחודי. על פי עובדות אלה, היתר הבניה ניתן כדין ביום 21.3.07 ובמסגרתו הותנתה תחילת הבניה טרם תחילת בניית מכון הסניקה של ארסוף ולא הותר איכלוס או שימוש במבנה טרם הפעלתו של מכון הסניקה. היתר הבניה הוצא לאחר אישור תכנית הביוב על פי מיטב הבנתם של גופי התכנון המוסמכים כאשר האכלוס הותנה בביצועה בפועל. כיום ברי, כי לאחר שנבנה הבית על פי ההיתר, הוצאו ההוצאות, ושולמו אגרות הפיתוח לרבות אגרות הביוב, כי הנתיב בו הלכו גופי התכנון כולם היה שגוי וכי אישור פתרון הביוב לישוב מחייב הפקדת תכנית כהגדרתה בחוק. על תוצאותיו של ההליך קבע ביהמ"ש העליון כדלקמן: "התוצאה היא שהערעור מתקבל ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מבוטל. עתירתם המינהלית של המערערים מתקבלת במובן זה שנקבע, כי לא ניתן להקים את תחנת השאיבה ללא קבלת אישור כנדרש לפי חוק התכנון והבניה. הואיל ובנייתה של התחנה נמשכה לאחר מתן פסק הדין דלמטה, ואולי כבר הושלמה, אין מקום שנתייחס במסגרת פסק דיננו להשלכות של קביעותינו לגבי הקמת המבנה והשימוש בו. ייתכן שלא יהיה מנוס מהליכים נוספים בעניין..." אנו סבורים כי בנסיבות הספציפיות של תיק זה, בו הסתמכו העוררים על היתר כדין ושולמו כל התשלומים המתחייבים להוצאתו לא נכון ולא צודק להותירם בפני שוקת שבורה, ולא לאפשר אכלוסו של הבית. ולעניין זה אנו מוצאים ממש גם באינטרס הציבורי הפועל נגד הותרתו של בית זה "כפיל לבן". יחד עם זאת, נוכח הוראות החיקוק הברורה, איננו סבורים כי ניתן להתיר התחברות לבורות רקב קיימים או חדשים. תכליתו של החיקוק הינו הסדרת הולכתם של שפכי היישוב ותפקודו באופן בו לא יהוה מפגע תברואתי או סביבתי. תכלית זו ניתנת להשגה בראייתנו עם התקנתה של מערכת ביוב ביתית אשר תטפל במכלול השפכים הביתיים (כולל מים "שחורים"). פתרון זה נחשב מקובל מבחינה אקולוגית ומהווה למעשה ביצוע בקירוב של הוראות החיקוק קא עסקינן. על כגון דא כבר נפסק בעת"מ 1168/00 דני גאולה נ' הוועדה המקומית ת"א ואח' כדלקמן: ניתן לטעון, כי תליית מודעות על עמודי תאורה הינה אפקטיבית יותר מהדבקה על לוחות המודעות העירוניים הכוללים הודעות מהודעות שונות ולא רק הודעות על-פי החוק. כמו כן ניתן לגרוס, כי אף אם לא קוימו דרישות החוק כלשונן ובאופן דווקני, הרי הפרסום על עמודי התאורה הוא קיום מקורב ומעשי של דרך הפרסום שקבע החוק (בדומה לדוקטרינה הנוהגת בדיני חוזים לגבי "ביצוע בקירוב": ע"א 289/78 אשד נ' לובר [7], בעמ' 20-19 ; ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק [8], בעמ' 200-198) . לפיכך אנו סבורים כי ניתן להתיר אכלוסו של הבניין בכפוף להתקנתה של מערכת טיהור שפכים ביתית כאמור ובכפוף לאישור משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה לאותה מערכת. בכפוף לאמור הערר מתקבל. בניהמסמכיםטופס 4טלפוןחיבור למיםחיבור לחשמלמבנהחשמלעררמים