הריסת מבנה קיים ובניית בית חדש בתנאי שלא יבוצע שינוי בממ"ד ובמבואה ובתנאים נוספים, כל זאת במקרקעין הידועים כחלקה 16, גוש 5293 ברחוב לילך 31, מודיעין-מכבים רעות. עסקינן בבקשה להריסת מבנה קיים ובניית בית חדש, כאשר השכן הצמוד התנגד לה, ולפיכך במסגרת הדיון הגיעה הועדה להחלטה שפורטה לעיל. העוררים הינם המבקשים, המשיבים 2 הינם השכנים המתנגדים כמבואר לעיל, ואילו המשיבה 1 הנה הועדה המקומית. תמצית טענות העוררים נוכח נסיבות אישיות קשות, בהן הפך העורר לנכה המרותק לכסא גלגלים, שיפצו העוררים את ביתם המקורי בישוב, אולם חרף ההתאמות שבוצעו באותו בית, קיבלו החלטה לרכוש בית חילופי, אשר המבנה הטופוגרפי הבסיסי שלו יאפשר לעורר מקסימום נגישות. עיקרה של הבקשה בהגדלת השטח העיקרי במפלס הקרקע מ-138 מ"ר ל-180 מ"ר. הבקשה אושרה בשעתו, אולם לאחר מכן שינתה הועדה החלטתה באופן שהתנה את אישור הבקשה בתנאים המפורטים לעיל. שינוי וביטול התכניות נעשו בחוסר סמכות, שכן היה על המתנגדים להגיש ערר לועדה ולא היה על הועדה המקומית מיוזמתה לשנות מהחלטתה. נראה כי הסיבה להתנגדות הנה תכניתם של העוררים להרוס ממ"ד הבנוי בקיר משותף. לצורך זה מונה בשעתו מהנדס בורר בהסכמה, אולם המתנגדים השכנים (המשיבים לפנינו וע"מ) לא שיתפו פעולה. מהנדס העוררים מאידך גיסא, הכין מסמך שעניינו סוגיית הממ"ד וזה הומצא למחלקת הנדסה. במסגרת זו נקבע כי: "ניתן להרוס את הממ"ד של צד אחד ללא פגיעה באחר וזאת על ידי חיתוך הבטון בניסור יהלום". העוררים אף הסכימו להימנע מהריסת הקיר המשותף ולבנות לאחר הריסת יתר הקירות של הממ"ד, קיר נוסף בנפרד מקיר הממ"ד הקיים, על מנת לבטל כל סיכוי של פגיעה במבנה השכן, אולם ההתנגדות נותרה בעינה. תמצית טענות המשיבים המשיבים מתגוררים ברחוב לילך 29 ובשנת 98' הוסיפו קומה שניה חלקית בהתאם להיתר בניה. בשעתו יזמו העוררים תכנית שינוי בסמכות הועדה המקומית לתכנית המתאר החלה על רעות, לצורך הגדלת התכסית של קומת הקרקע ובניה במפלס 1, היא תכנית מד/מק/207/177 (להלן: "תכנית השינוי"). פרטי תכנית השינוי נודעו למשיבים רק לאחר שזו קיבלה כבר תוקף, נוכח פגמים בפרסום. פניה לועדה המקומית אודות אישורה של התכנית לא נענתה עד בירור ערר זה. הממ"דים של שני הבתים הבנויים בקיר משותף הובאו לשטח והוצבו כשהם בנויים על פלטת יסוד משותפת, כשגם תקרותיהם ורצפתם יצוקים ברצף אחד וביניהם מפריד קיר דק מבלוקים שנבנה באמצע קוביית הממ"דים. הריסה של אחד פירושה ניסור רצפתו ותקרתו של האחר ותוצאתה הותרת ממ"ד המשיבים עם קיר פנימי דק, ערעור חוזקו של מבנה הממ"ד הנותר, פגיעה ביציבותה של פלטת היסוד, סיכון תזוזה לממ"ד המשיבים וסיכון של פגיעה בבית המשיבים שבינו ובין הממ"ד מחברות קורות של פרגולה מבטון, אותן בנו המשיבים בהתאם להיתר שקיבלו להרחבת ביתם. כן כוללת הבקשה, הגדלה של תכסית בחזית הקדמית והאחורית אף מעבר לקוי התכסית שנקבעו בתכנית השינוי. בעניין הריסת הממ"ד, אין המשיבים מוכנים להתפשר, מחששם שמא ינזק הממ"ד ובעקבות כך יפגע ביתם, המחובר לממ"ד בקורות. המשיבים טענו כי טענותיהם בנוגע לתכנית השינוי אינן במסגרת ערר זה, נוכח החלטת הועדה המקומית, אשר דנה בהתנגדות לבקשה; וכי עמדתם היא כי תכנית השינוי בטלה ומבוטלת, בין היתר, משום שתכנית זו על פי סעיף 62א(א)(9) לחוק מחייבת פרסום וידוע אישי של בעל נכס גובל. לחלופין, גם אם הריסת הממ"ד נכללה בתכנית השינוי, ואפילו אם ניתן להתייחס אליה כתכנית תקפה, הרי שנושא הביטחון והבטיחות התעוררו רק בשלב הוצאת ההיתר. עמדת הועדה המקומית תכנית השינוי פורסמה למתן תוקף ברשומות ביום 9.9.09, לאחר פרסומה כדין. אותה תכנית כוללת נספח בינוי מנחה ולפיכך היה צורך בהגשת בקשה להיתר. הבקשה הוגשה ונדונה ב-16.8.09, אז הוחלט לאשרה בכפוף לתנאים שאחד מהם היה הסכמת שכן בגבול משותף. ביום 26.5.10 התקבלה הסתייגות והתנגדות המשיבים 2 להיתר ואז התקבלה החלטת המשיבה 1 ביום 14.6.10, לאחר שהתקיים דיון בהסתייגות המשיבים ביום 2.6.10. ההחלטה מושא הערר הנה החלטה להיתר בניה מכוח התכנית ואינה החלטה בתכנית, אשר נגדה הוגש הערר על ידי מבקשי ההיתר. התב"ע תקפה לכל דבר ועניין ולא נפלו בה פגמים כלשהם ומכוח חזקת התקינות המנהלית, יש להעדיף את גרסת הועדה המקומית. הועדה המקומית סבורה גם כי לא היתה מניעה לשמוע את המשיבים 2 כתשעה חודשים לאחר ההחלטה לאשר את הבקשה להיתר בניה, וזאת מן הטעם שלא נתקיים התנאי שנקבע בהיתר הבניה עצמו והוא הסכמת שכן לבניה בגבול משותף. הועדה המקומית הבהירה כי לגופם של דברים, מכתבו של מתכנן השלד שהיה אמור לבצע את ההריסה משכנע פחות משל חוות דעת מהנדס בניין מטעם המשיבים, אשר קובע כי בשינוי האמור קיים סיכון ומכל מקום, הוא יהפוך את הממ"ד ללא תקני. בנסיבות האמורות, החלטת הועדה המקומית הנה סבירה ומבוססת על איזון ראוי בין האינטרסים השונים. מחד אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של העורר וצרכיו, אך עם זאת, היה על העוררים לבדוק בין היתר גם את אפשרות קבלת אישור המשיבים והסכמתם העתידית להריסתו של הממ"ד המשותף בטרם ולא בדיעבד (הרכישה). הטענות בדבר בטלות התב"ע אינן במקומן טכנית ומהותית. מהותית התכנית פורסמה כדין, בעיתונות, באמצעות שלט בתחום התכנית ומסירת הודעה אישית למשיבים 2. המשיבים 2 עליהם הוטל הנטל להראות אחרת, לא הרימו את נטל הראיה. דיון והכרעה ביום 8.11.10 נדון הערר בפני ועדת הערר, אז הובהר כי עיקר הטענות הופנו כנגד מה שהבינו העוררים כביטול תכנית השינוי. מאחר והועדה המקומית הבהירה כי תכנית זו מהווה דין תקף ואין בכוונתה לבטלה, עיקר הטענות כנגד החלטת הועדה המקומית התייתרו. לפיכך הבהיר בא כוחם כי מרשיו הכינו תכנית חדשה, לפיה לא יהרס הממ"ד. בא כוח המשיבים הבהירה כי מרשיה הסכימו לבקשה, ככל שהיא לא תכלול את הריסת הממ"ד והמבואה בחלק הצפוני, סמוך לקו הבניין המשותף. בתום הדיון, לאור בקשת בא כוח המשיבים התקבלה החלטת ועדת הערר לפיה העתק התכנית המתוקנת יועבר לעיון המשיבים ואלה יעבירו לועדת הערר הודעה בנוגע לעמדתם לתכנית המתוקנת שהוגשה ונדונה כבר בועדה המקומית. ביום 30.11.10 נתקבלה הודעת המשיבים 2, לפיה לא עלה בידם להגיע להסכמה עם העוררים בשאלות מהותיות הכרוכות באופן ביצוע ההריסה המתוכננת על ידי העוררים ובתוצאותיה. לפי הבנתם, ההריסה המתוכננת תסכן את יציבות ביתם והם התנו את הסכמתם בביצוע הריסה בכפוף למהנדס מטעמם ונשיאת העוררים בעלויות הנובעות מן הפגיעה הצפויה בבית המשיבים. לכך הגיבו המבקשים כי מדובר בעיכוב שלא כדין, וכי הסכימו לוותר על הריסת הממ"ד לטובת שכנות טובה; כי הצעת הועדה המקומית למהנדס בורר לא יושמה, מאחר והמשיבים התנגדו וכי במסגרת הכנת תכנית ההריסה התברר למבקשים, כי המשיבים רתמו את הממ"ד המשותף לביתם וכתוצאה מכך שהממ"ד זז התפתחו סדקים על הקיר המשותף. לדעת מהנדס מטעם העוררים, בית המשיבים ייסדק בכל מקרה, נוכח העובדה כי חובר לממ"ד שאינו מעוגן והקורה והעמוד בבית המבקשים אינם משפיעים על יציבות ביתם של המשיבים ובהתאמה גם לא ניסורם. נוכח חוסר שיתוף הפעולה של המשיבים, נאלצו העוררים לתכנן ניתוק מוחלט בין הבתים, דבר שכרוך בעלויות כספיות משמעותיות. הדרישה לפיה הבניה או ההריסה יפוקחו רק על ידי מהנדס המשיבים יוצרת "ניגוד עניינים" ולפיכך ביקשו העוררים למנות מהנדס קונסטרוקציה ניטראלי אשר מסקנותיו יחייבו את הצדדים. לכך הגיבו המשיבים והבהירו כי יש להמציא לאישור המשיבים תכנית הריסה מפורטת, ערוכה על ידי מהנדס קונסטרוקציה שתתייחס להשלכות השונות של ההריסה וכי לדברי המומחה מטעמם, קיים סיכון ממשי בהריסת הקורה ההמשכית הקיימת בשתי הדירות באיזור המטבח. הועדה המקומית לא הגיבה. לכאורה, לאור האמור לעיל לא נדרשת התערבותה של ועדת הערר, שכן מובהר שהמחלוקת דהיום התלויה והעומדת בין הצדדים נוגעת בבקשה מתוקנת שטרם נדונה בפני הועדה המקומית. יחד עם זאת, נוכח גילוי חילוקי הדיעות בין הצדדים, העובדה כי הצדדים לא הסכימו למינוי בורר קונסטרוקטור בהסכמה, ועל מנת לייעל ההליך; בנסיבות המתוארות לעיל והואיל והמחלוקת הינה קונסטרוקטיבית בעיקרה, אנו רואים לנכון למנות מומחה מטעם ועדת הערר, אשר יבחן אם קיימות השלכות לתכנית המתוקנת (ללא הריסת הממ"ד) אשר הוגשה על ידי העוררים, ביחס ליציבות ועמידות בית המשיבים. לפיכך אנו ממנים את מר עמי בוך מומחה מטעם ועדת הערר בתיק שבנדון, על מנת לבחון השאלה האמורה לעיל. בעלות שכרו של המומחה ישאו העוררים והמשיבים (למעט הועדה המקומית) בחלקים שווים. המומחה יעיין בתכנית השינוי, ובבקשה המתוקנת ויתן דעתו על היבטיה הקונסטרוקטיביים. בשולי הדברים נעיר כי הגם שאיננו נזקקים להכרעה בשאלה זו, נוכח ההתפתחויות המפורטות לעיל ובהיעדר ערר עד כה על החלטת הועדה המקומית לאשר את תכנית השינוי, איננו סבורים כי סוגיה זו עומדת עוד על המדוכה. עוד יצויין, כי לאחר קבלת חוו"ד קונסטרוקטיבית ע"י המומחה, תוחזר תכנית השינוי להחלטה בועדה המקומית.הריסת מבנהבניהמבנה