הלכות מנחות בסוגיית הגבלת חופש העיסוק

2 הלכות מנחות בסוגיית הגבלת חופש העיסוק נקבעו על-ידי בית המשפט העליון בדונו בעניין ע"א 6601/96 AES נ' סער, (להלן: "פרשת סער"), ועל-ידי בית-הדין הארצי לעבודה בדונו בעניין ע"ע 464/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ - רדגארד בע"מ, פד"ע לד, עמ' 294, (להלן: "פרשת צ'ק פוינט"). בפרשת סער נקבע ע"י כב' הנשיא ברק והעיקרון לפיו: "ראשית, תניה בין מעביד לעובד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא אינטרס "קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת ה"אינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהלכות המסחר הראויות, ובחובת תום הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים לגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת". ובפרשת צ'ק פוינט נקבע על-ידי כב' הנשיא אדלר בעניין זה: "לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים , לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים, בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופשה העיסוק על עקרון ההתקשרות...". חופש העיסוקהגבלת חופש העיסוק