ערר לדחות את התנגדות העורר לבקשה לתוספת לבית קיים

ערר לדחות את התנגדות העורר לבקשה לתוספת לבית קיים + בריכת שחייה, במקרקעין הידועים כחלקה 343 גוש 7654 ברחוב חביבה רייך ברעננה (להלן :"המקרקעין"). העוררים הינם שכנים למקרקעין נשוא הערר מדרום, מתנגדים לבקשה וליתר דיוק לשני אלמנטים בה: האחד, הרחבת הבית לכיוון דרום באמצעות השלמת נישות הבנויות בחריגה של 0.6 מ' מקו בניין, "וסיפוח" החלל שנוצר לבית המשיבים. לדברי העוררים הם מתנגדים לכל שינוי בקו בניין ופגיעה במרחב האורבני. והשני, הינו מיצוב קולטי השמש בחזית הדרומית על גבי בליטה קיימת בגובה הקומה השניה (במרכזו של הבית). קולטים אלה לטענת העוררים אשר אושרו במיקומם זה כבר בהיתר הבניה משנת 1984, גרמו להם בשעתו נזקים רבים של סינוור ולאור האמור אף פנו בשעתו לועדה המקומית רעננה אשר ביום 4/6/84 הגיעה להסדר בין בעלי הנכסים (העורר מזה וחליפיהם של המשיבים מזה), לפיו תשונה זווית הקולטים ובהתאם אישרה על פי אותו מכתב משנת 84 תכנית שינויים לפי מצב קיים. המשיבים טוענים כי מדובר בתוספות שאינן משפיעות כלל על העורר הואיל ומדובר בתוספת שטח למרתף תת קרקעי קיים וניצול חלל קיים בהיתר למטרות מגורים; כי הסכימו לבקשתו של העורר לבנות גדר קלה חלף גדר בלוקים סביב הבריכה, וכי הבקשה אינה משנה את מיקומם או מספרם של הקולטים מעבר למה שאושר בעבר במסגרת ההיתר שהוצא בשנת 1984. עמדת הועדה המקומית הבקשה להקטנת קו בניין אחורי לכיוון בית העורר הינה פעולה טכנית גרידא, שאין בה כדי לשנות במרווח הבניה הקיים ובשום מקרה לא לתוספת נפח הבניה מעבר להיקף הבניה הקיים. בית העורר מרוחק מגבול חלק המבקש בשיעור של 6 מ' ולפיכך המרחק הקיים בן הבניינים הינו הינו כ - 12 מ'. הועדה אישרה את הקמת הגדר הקלה בין מקרקעי העורר למבקשת לאור הסכמת המבקשת. מיקום קולטי השמש תואם את ההיתר המקורי, ולפיכך ההתנגדות לקולטים אינה רלוונטית. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר ושמעה בהרחבה את טענות הצדדים. לעניין הטענה בדבר הנזק הנטען כתוצאה מהחריגה בקו הבניין והפרת הסביבה האורבנית, לא מצאנו בטענה ממש בנסיבות העניין. המדובר בהשלמתן של נישות קיימות אשר חורגות ממילא בחריגה מינורית מקו הבניין של המבקשים, וכל שיש בשינוי המבוקש כלפי העורר הינו השלמתן של אותן חריגות כלפי מטה וסגירתן בקיר. על מנת להבהיר מדובר בחריגה של עד 60 ס"מ כאשר המרווח בין הבתים מגיע כדי 12 מ' בקירוב ולפיכך איננו סבורים כי הפגיעה בעורר משמעותית. בהקשר זה יוזכר כי במצב דברים כזה, נמצאת סיבה ראויה לאפשר הקלה בקומה שכן "הליכי הקלות נוצרו כפי ששמם מעיד עליהם כדי להקל על בוני בתים ולא להצריכם לידי ההליכים הממושכים והמסורבלים של תיקוני תכניות". (בג"צ 1951/79 יצלף חברה למפעלי בניין בע"מ נ' יו"ר ועדה המחוזית לתו"ב ת"א). במקרה דנן אין להשוות בין הפגיעה הנטענת לתועלת הגדולה לאין שיעור למבקשים, אם תאושר ההקלה. מדובר באלמנט מינורי ביותר ביחס למצב קיים בהיתר מזה שנים ואיננו רואים כל סיבה להתערב בנושא זה בהחלטת הועדה המקומית. לעניין הקולטים אנו סבורים כי ככל שנגרם נזק בבית העורר, כתוצאה מאותם קולטים, במיוחד נוכח המהלכים שננקטו בשעתו עוד ביוני 1984, ראוי למנוע אותו גם היום. לאור האמור ובהתחשב בהסכמת המשיבים להזזת הקולטים אנו סבורים כי יש להסיתם, לקבעם ולעגן קיבוע זה בהיתר, בהתאם להחלטה מיום 4/6/1984, או לחלופין להעלותם לגג בית המבקשים. בניהתוספת בניהערר