בקשה להיתר בנייה לביצוע שינויים בפתחים, חזיתות, שינויים פנימיים, תוספת קירוי קל חדש והסתרת מתקנים

בקשה להיתר בנייה לביצוע שינויים בפתחים, חזיתות, שינויים פנימיים, תוספת קירוי קל חדש והסתרת מתקנים טכניים, שינוי בפיתוח סביבתי, הריסת קירות בטון בחצר של שטחים מרוצפים בהיקף המסעדה והריסת פרגולות קיימות במבנה המצוי באזור שפת הים של הרצליה, גוש 6517 חלקה 74. הבקשה מקטינה את השטח העיקרי הבנוי היום בכ- 5.44 מ"ר ומקטינה שטח פרגולה קיימת ב- 1.59 מ"ר. המבנה הנדון מצוי מזה שנים רבות על שפת הים של הרצליה, וכפי שהתברר לנו במהלך הדיון, לא נמצא היתר בנייה למבנה המקורי. עם זאת, בשנת 1988 הוצא היתר בנייה להוספת שירותים למבנה. המבנה הופעל משך שנים רבות כמסעדה על ידי משפחה בשם דבוש, ובשנת 2006 פונה המבנה בעקבות מאבק משפטי שניהלה עירית הרצליה. בשנת 2009 החליטה מועצת העיר הרצליה להעביר את המבנה למשיבה מס' 2, על מנת שזו תפעיל במקום מסעדה, ובעקבות החלטה זו הוגשה הבקשה להיתר בנייה נשוא ערר זה אשר מטרתו הכשרת המבנה לייעודו כמסעדה. הבקשה להיתר אושרה על ידי ועדת המשנה ביום 12.8.09. העורר, שהוא חבר מועצת העיר הרצליה, וכפועל יוצא גם חבר מליאת הועדה המקומית לתכנון ובנייה, הגיש בקשה להעביר את הדיון בבקשה להיתר למליאת הועדה, וזו החליטה ביום 25.11.09 לאשר את הבקשה להיתר. העורר הגיש ביום 7.4.2010 ערר על החלטת מליאת הועדה המקומית לאשר את הבקשה להיתר. קודם שנפנה לדיון בערר לגופו, נדון בטענות המקדמיות אשר נטענו על ידי הועדה המקומית. הועדה המקומית טענה לאיחור בהגשת הערר, שכן זה הוגש כאמור ביום 7.4.2010 בעוד שההחלטה לאשר את הבקשה התקבלה ביום 25.11.09. לטענת הועדה המקומית, הערר הוגש באיחור של חודשים רבים שכן היה על העורר להגישו תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה במליאת הועדה המקומית קרי - מיום 25.11.09, ולפיכך אין לקבל את הערר, ואין גם לקבל את הבקשה להארכת מועד להגשת הערר שהתבקשה בערר. העורר טוען כי הוא המתין עד לאישור הפרוטוקול של מליאת הועדה, וכי הוא הגיש את הערר רק לאחר אישור זה. לטענתו, כל עוד הפרוטוקול לא אושר, אין תוקף להחלטה של הועדה המקומית, ולפיכך מניין הימים להגשת הערר מתחיל רק מיום אישור הפרוטוקול. איננו רואים צורך להכריע בשאלה ממתי מתחיל מנין הימים להגשת הערר שכן, במקרה הנדון, שבו הטענה שבפי העורר הינה לאי חוקיות ההיתר שאושר, וכאשר האיחור בהגשת הערר אינו בלתי סביר ואשר היתר הבנייה טרם הוצא, אנו בדעה כי גם אם נכונה טענת הועדה המקומית, הרי שיש מקום להאריך את המועד להגשת הערר. הועדה המקומית מוסיפה וטוענת, כי אין לעורר מעמד המקנה לו זכות להגשת הערר שבפנינו. לשם בירור סוגיה זו, של זכות העורר להגיש ערר נברר תחילה את הטענות שבפי העורר. טענתו הראשונה של העורר היא, כי אין היתר בנייה למבנה נשוא הבקשה להיתר, שכן זה לא נמצא בתיקי הועדה המקומית, ולפיכך לא ניתן לאשר את הבקשה הנדונה . הטענה השנייה של העורר היא, כי על אף שהשימוש המבוקש מותר על פי התוכנית החלה במקום (תוכנית הר/253א), הרי שאין זכויות בנייה לבניית המבנה הנדון (שכאמור כבר בנוי) ולפיכך, גם לא ניתן להכשיר את הבנייה ללא אישור תוכנית מפורטת או אישור הועדה המקומית בהסכמת הועדה המחוזית (כפי שקבוע בתוכנית). הטענה השלישית היא, כי ההיתר נוגד את תמ"א 13 החלה לטענת העורר במקום. סעיף 152(א)(1) קובע כי מי שרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר או לדחות התנגדות לפי סעיף 149, רשאי לערור בפני ועדת הערר על ההחלטה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו החלטה בדבר הסירוב או הדחייה. סעיף זה לא יועיל לעורר שכן אין מדובר בערר על סירוב לתת היתר, או על דחיית התנגדות. סעיף 152(א)(2) קובע כי שני חברי הועדה המקומית כאחד יכולים אף הם להגיש ערר על החלטת הועדה המקומית, תוך 15 ימים מיום מתן ההחלטה של הועדה המקומית. ערר זה לא מוגש לפי סעיף 152(א)(2) שכן הוא הוגש על ידי חבר ועדה מקומית אחד בלבד. לנוכח האמור, הדרך היחידה אשר עשויה להקים זכות ערר לעורר הינה על בסיס הלכת "צומת האלופים" (עת"מ (חי') צומת האלופים בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית מחוז חיפה) אשר קובעת, כי במקום שבו אושר היתר בנייה הנוגד את התכניות החלות במקום, יש לאפשר למי שיכול היה להגיש התנגדות להקלה, לו היתה מוגשת בקשה להקלה מהוראות התכנית, להגיש ערר לועדת הערר. במילים אחרות, במקרה שכזה רואים את הועדה המקומית כאילו היא אישרה סטיה מהוראות התכנית בדרך של אישור הקלה, ועל החלטה זו יכול מי שהיה יכול להגיש התנגדות לאותה הקלה להגיש ערר לועדת הערר. יוצא כי הדרך לערור לועדת הערר על פי הלכת "צומת האלופים" פתוחה רק במקום בו היה ניתן להכשיר את הסטייה מהוראות התוכנית בדרך של הקלה, ורק למי שהיה זכאי להגיש התנגדות להקלה לו זו היתה מפורסמת כדין. כך לדוגמה, כאשר היתר הבנייה נוגד תקנות, או שהסטייה מהוראות התוכנית היא בבחינת "סטייה ניכרת", מקרים שבהם לא ניתן להכשיר את הסטייה בדרך של פרסום הקלה, לא תחול הלכת "צומת האלופים", והדרך היחידה לתקוף את החלטת הועדה המקומית לתת את ההיתר היא על ידי הגשת עתירה מינהלית. במקרה הנדון, אם נכונות טענותיו של העורר (העדר היתר בנייה לבניין הקיים, העדר אפשרות לאשר היתר לבניין הקיים והיות ההיתר מנוגד לתמ"א 13), הרי שממילא לא ניתן להכשיר פגמים אלה בדרך של אישור הקלה, וממילא הלכת "צומת האלופים" לא חלה. אשר על כן אין לעורר זכות ערר בשל טענות אלה. לא זו אף זו: גם לו היה ניתן לאשר את היתר הבנייה בדרך של הקלה, הרי שלעורר, אין כל מעמד להתנגד להקלה וממילא, אין לו זכות ערר לפי הלכת "צומת האלופים" הבאה לכפר על אי פרסומה. כך קבענו בערר 478/08 אבי כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף השרון כי רק לבעל קרקע או בניין או מחזיק בהם אשר יכולים להראות כי הם יפגעו מאישור היתר לשימוש חורג או מאישור הקלה, יש זכות להגיש התנגדות לאלה, ולערור על דחיית התנגדותם לועדת הערר המחוזית. העורר אינו בא בכלל אלה. אין גם כל טענה בערר שלפנינו כי העורר נפגע אישית כתוצאה מאישור ההקלה. לפיכך אנו קובעים כי אין לעורר זכות ערר אלינו על החלטת הועדה המקומית, ודין הערר שהגיש להדחות. גם לגופו של ענין דין הערר להידחות. לטענה כי הבניין בו מבוקשות עבודות הבנייה (ללא תוספת שטח) אין היתר בנייה, אנו מקבלים את עמדת הועדה המקומית כי על פי עקרון חזקת כשרות המעשה המינהלי יש להניח כי ניתן בעבר היתר בנייה למבנה הנדון שאם לא כן חזקה על הועדה המקומית כי היא לא היתה נותנת את היתר הבנייה להרחבת המבנה בשנת 1988, ויודגש, כי במועד זה לא היתה לועדה המקומית כל זיקה לנכס הנדון. העורר גם לא הוכיח את טענתו כי הבנייה המבוקשת סותרת את הוראות תמ"א 13. בעוד שהועדה המקומית הציגה בפנינו מפת מודד כי המבנה מצוי מעבר לקו ה- 100 מ' מקו החוף, העורר לא הציג בפנינו כל ראייה, כגון מפת מודד, הסותרת את טענת הועדה המקומית, הנסמכת כאמור על מפת מודד. לא זו אף זו, מקובלת עלינו טענת הועדה המקומית כי השימוש המבוקש מותר על פי תכנית 253/א, המייעדת את המקום כ"אזור שפת ים" מאפשר את השימוש של מסעדה במקום. לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר. בניהקירויהיתר בניה