ערר על החלטה לחייב התקנת 2 מקומות חניה בגבול המגרש

ערר על החלטה לחייב התקנת 2 מקומות חניה בגבול המגרש רקע העוררים הינם בעלי יחידת דיור צמודת קרקע. העוררים ביקשו להרחיב את דירתם מכוח תכנית מאושרת ובמספר הקלות. בשלב הראשון ניתן היתר בניה, אשר חייב התקנת מקום חניה אחד. במהלך הבנייה, ביקשו העוררים להוסיף תוספת נוספת וכן לבטל את מקום החניה שנקבע בהיתר הראשון. הבקשה להיתר אושרה, אולם ביטול החניה לא רק שלא אושר, אלא שנדרשה התקנת מקום חניה נוסף. לאור האמור לעיל הוגש הערר שבפנינו ונתקיים ביום 17.3.2010 דיון ממושך בפני ועדת הערר. בסופו של הדיון ועדת הערר הגיעה למסקנה הברורה, כי אכן מכוח התכנון החל תקן החניה מחייב התקנת 2 מקומות חניה בתחום המגרש. עם זאת, קבעה ועדת הערר, כי קיימת סמכות לסטות מהתקן מכוח סעיפים 9 וכן 10 לתכנית הקובעת את התקן. על מנת לקבוע האם יש מקום במקרה זה לסטות מהתקן, החליטה ועדת הערר לקיים סיור במקום. הסיור: ביום 17.3.10 בשעות אחר הצהריים נתקיים סיור על ידי חברי ועדת הערר. ועדת הערר סיירה בנכס המצוי בבניה, ברחוב הרלוונטי וכן בשכונה כולה. הממצאים של ועדת הערר הינם בשני מישורים: במישור הספציפי, ניתן לראות באופן ברור, כי אין כל בעיה בכניסה או יציאה לחניה, ואין מגבלת רדיוס הסיבוב. יוטעם, כי ועדת הערר בחנה זו בפועל ממש, גם כאשר אל מול פתח החניה (בצידו השני של הכביש) חונה רכב רחב יחסית, וזאת אף ללא צורך בהזזת המחסן שאושר בהיתר הראשון. עם זאת, אכן הכניסה לחניה תחייב ביטול לפחות שניים, וייתכן אף שלושה, מקומות חניה ברחוב. נציין, כי לא מצאנו כל איסור להחנות משני צידי הרחוב, לא בשילוט ולא בצביעת מדרכות. יתרה מזו, נוהג החניה בשכונה הינו אכן חניה משני צידי הרחוב, כאשר בצד אחד החניה מתבצעת עם גלגל אחד על המדרכה. במישור הכלכלי, מצאנו כי בשכונה קיימים בתים רבים ששופצו והורחבו בעת האחרונה, לרובם (ולמעשה לכמעט כולם) אין חניה בתחום המגרש. ועדת הערר לא בחנה את ההיתרים שניתנו לבתים אלו, אך ההנחה שלה הינה, כי היות ומדובר בבתים ממש חדשים הם נבנו לפי היתר שניתן, היתר שאינו כולל פתרון חניה בתחום המגרש. דיון: כללי: המסקנה הראשונה העולה מהדיון בפנינו ומהסיור הינה, כי המשיבה עצמה סבורה כי בשכונה הספציפית ניתן לסטות מהתקן של 2 מקומות חניה ליחידת דיור. על כך ניתן ללמוד הן מההיתר הראשון שהונפק בתיק זה, הכולל רק מקום חניה אחד וזאת בניגוד לתקן הדורש שתי מקומות חניה. אין ל נו כל מקום להניח כי ההיתר הראשון שהוצא אינו חוקי, ההפך הוא הנכון, ההנחה שלנו כי נקבע מקום חניה אחד במקום שניים כפי שמחייב התקן על סמך שיקול דעת. אולם בפרט ניתן ללמוד על כך שניתן לסטות המתקן, מהבתים הרבים בשכונה, ממש בסמוך לבית נשוא הערר, אשר בהם נבנו תוספת בשנים האחרונות, ואשר כמעט לכולם אין פתרון חניה בתחום המגרש. גם בעניין זה, אין לנו כל מקום להניח כי המשיבה פעלה בניגוד לחוק או לתכנית, אלא ההנחה הראויה הינה, כי המשיבה בדקה את נושא החניה לכל אחד ואחד מהמגרשים, וסברה כי בנסיבות השכונה ראוי לפטור את הבית מתקן החניה. אף חזקת כשרות המעשה המנהלי מובילה למסקנה דומה. לפיכך, כאשר תכנית ניתנת למספר פרשנויות, ואין נושא של אי חוקיות, נוהג מוסד התכנון בעבר בהחלט מהווה טעם פרשני ראוי. לתוצאה דומה מוביל עקרון הוודאות התכנונית. לעניין זה ר' ערר (דרום) 6073/09 גיא ירון נ. הועדה המקומית אשקלון () לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי במישור הכללי של פרשנות תכנית, וכן לאור ההיתרים בשכונה הספציפית, בהחלט ניתן להחליט על תקן חניה נמוך יותר או אף לוותר כליל על תקן החניה. מן הכלל אל הפרט: במישור הספציפי של ההיתר נשוא הערר, היות ואין בפני ועדת הערר את כל הנתונים הנדרשים, אנו סבורים כי אין מנוס מלהחזיר את הדיון לוועדה המקומית, על מנת שתבחן בשנית את הדברים בהתאם להנחיות ועדת הערר. הועדה המקומית צריכה לבחון על ידי יועץ תנועה מטעמה, כמה חניות תגזול הכניסה לחניה מהרחוב. כאשר, המצב הנוכחי הינו, כי החניה לא רק שהינה מותרת בשני צידי הרחוב, אלא כך היא מתבצעת בפועל. יתרה מזו, לא ראינו כל היגיון באיסור על חניה משני צידי הרחוב בהתאם לנוהג הקיים. חוות דעת יועץ התנועה תהיה מנומקת ותימסר בכתב לוועדה המקומית. כעת, על המשיבה יהיה לערוך תעדוף - האם היתרון מבחינת מאזן החניה ומראה השכונה הנובע מהחנייה בתחומי המגרש גדול מהחיסרון הנובע מהצורך להפחית מהרחוב מספר מקומות חניה (כפי שייקבע בדו"ח יועץ התנועה). לצורך כך, גם ייבחנו ההיתרים האחרים שניתנו בשכונה בהם לא נתבקשה כלל חניה, והשיקולים שנשקלו בהיתרים הללו לצורך מתן הפטור. בכל מקרה, אנו סבורים, כי לאור העובדה כי בגין ההיתר הראשון נדרשה רק חניה אחת, ולאור העובדה כי לא נטענה כל טענה שמדובר בהיתר שאינו חוקי, הרי התוספת המתבקשת בהיתר השני, אינה מצדיקה דרישה לחניה נוספת. סיכום: לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הערר ומבטלים את החלטת המשיבה. הבקשה להיתר תוחזר לוועדה המקומית על מנת שתדון בנושא פעם נוספת על סמך הנחיות ועדת הערר המפורטות לעיל. אנו מורים לוועדה המקומית לטפל בנושא במהירות האפשרית לאור השלב בו מצויה הבנייה. קרקעותמקום חניהעררחניה