ערר על אישור בקשה לשימוש חורג לצורך מגורי עובדים

ערר על אישור בקשה לשימוש חורג לצורך מגורי עובדים רקע: הנושא שבפנינו ענינו בקשה לאישור שימוש חורג מאזור תעשייה למגורי עובדים לגבי בניין באזור התעשייה הצפוני בעיר אילת. נושא זה נדון באריכות בפני וועדת הערר פעמיים במסגרת ערר 6093/07. ביום 19.12.2007 נתנה ההחלטה הראשונה של ועדת הערר (להלן: "ההחלטה הראשונה"). במסגרת ההחלטה הראשונה והמפורטת סקרה ועדת הערר את הרקע העובדתי והתכנוני של המקרקעין, וכן את הפרמטרים שלאורם יש לשקול את הבקשה. לאחר מכן בחנה ועדת הערר את נסיבות המקרה לאור הפרמטרים הרלוונטיים לבחינת בקשה לשימוש חורג. לאחר שקלול ואיזון הפרמטרים הגיעה ועדת הערר למסקנה, כי אין מקום לאשור השימוש החורג, עם זאת, קבעה ועדת הערר, כי יינתן זמן התארגנות להפסקת השימוש החורג. על החלטת ועדת הערר הוגשו עתירות מנהליות על ידי שני הצדדים. כב' בית המשפט לעניינים מינהלים דחה באופן עקרוני את שתי העתירות. אולם, בית המשפט הנכבד סבר, כי לא מוצה עד תום הברור העובדתי בדבר נחיצות מיידית במגורי עובדים. לפיכך, החזיר בית המשפט הנכבד את התיק לועדת הערר על מנת שיוצגו בפניה נתונים ממשיים בדבר נחיצות ודחיפות מציאת פתרון מגורים לעובדים. על החלטת בית המשפט הנכבד הגישה העוררת ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 4881/08). בעקבות החלטת כב' בית המשפט לעניינים מנהליים, קיימה ועדת הערר דיון נוסף בנושא הצורך החיוני והנחיצות. ביום 2.11.2008 נתנה החלטת ועדת הערר, אשר סיכומה היה כדלקמן: "לפיכך, לטעמנו, איזון ראוי ונכון בין הממצאים שנתגלו בדבר חוסר משמעותי במגורי עובדים זמניים, לבין עצימות השימוש החורג והעובדה שמדובר באזור תעשיה, ותוך התחשבות בהליך התכנוני המתנהל במקביל, מוביל אותנו למסקנה, כי יש לאשר את השימוש החורג המבוקש על ידי המשיבה 2, אולם זאת בכפוף לסקר שימושים בפועל ותוך קציבת לוח זמנים, כמפורט לעיל." לאור הסיכום, קבעה ועדת הערר, את לוח הזמנים לשימוש החורג: "המשיבה 1 תהיה רשאית לחדש את תקופת השימוש החורג דלעיל בתום שלושת החודשים האמורים, וזאת ללא צורך בהגשת בקשה חדשה והליך פרסומי חדש, אולם בכפוף להצגת סקר שימושים מעודכן המראה כי אין שימושים מסוכנים בסמוך למקרקעין. הוועדה המקומית תהיה רשאית לחדש את השימוש החורג באופן האמור בסעיף 5 לעיל, פעמיים. בתום שתי תקופות החידוש כאמור, קרי סך הכול 9 חודשים ממועד החלטת הוועדה המקומית, יפקע השימוש החורג נשוא הערר ולא ניתן יהיה עוד לחדשו, אלא במסגרת בקשה חדשה לשימוש חורג שתפורסם ותידון כדין ולאור המצב התכנוני אז." התקופה בת תשעת החודשים של השימוש החורג שקצבה ועדת הערר חלפה עברה לה. אלא שביום 14.9.2009 החליטה המשיבה 1, בהעדר התנגדויות, לאשר שימוש חורג לתקופה נוספת של חמש שנים (להלן: "ההחלטה נשוא הערר"). עוד במסגרת ההחלטה המליצה המשיבה 1 "לערוך דיון בנושאי שימושים/תכליות באזור בכללותו". ביום 10.2.2010 ניתן פסק דינו של כב' בית המשפט העליון בעע"מ 4881/08 שהוגש כאמור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט העליון דחה את הערעור. עם זאת, אישר בית המשפט העליון לעוררת הארכת מועד להגשת ערר על ההחלטה נשוא הערר. כמו כן התייחס בית המשפט העליון לגופו של השימוש החורג: "ואולם, אף אילו הנחנו לטיעון הדיוני, הטעם העיקרי לעמדתנו הוא המהות - כי שימוש חורג לתקופה ארוכה, כבמקרה שלפנינו, עלול מטבעו לפגוע באינטרסים ציבוריים הכלולים בתכנית הקיימת, שאילולא כן שווא עמלו מתכנני התכנית." וכן: "במקרה דנא, כך דומה, התארך לו השימוש החורג יתר על המידה, ואנו שומעים כי עוד יד התארכותו נטויה, מבלי שנערך שינוי בתכנית המפורטת שחלה על שטח. מצב זה אינו ראוי, לשיטתנו, ומוטב היה לוא היה מופסק השימוש החורג באופן מיידי." לאור פסק הדין של כב' בית המשפט העליון הוגש הערר נשוא החלטה זו. המשיבות הגישו תשובות לערר, ונתקיים דיון ממושך בפני ועדת הערר. דיון כללי: הנושא שבפנינו זכה להתייחסות ארוכה, רחבה ומפורטת בשתי החלטות של ועדת הערר, וכן בפסיקת בית המשפט לעניינים מנהליים ובית המשפט העליון. לפיכך, אין צורך לחזור על הרקע העובדתי והניתוח המפורט של הפרמטרים השונים והמשקל שיש לתת להם, אלא רק לעסוק ביישום שלהם לאור השינוי שחל בין המצב עת מתן ההחלטות למצב הקיים היום. עוד בחלק הכללי נבהיר, כי מקובלת עלינו עמדת המשיבות, כי משהחזיר בית המשפט העליון הנכבד את המחלוקת לועדת הערר (עת אפשר ארכת מועד להגשת הערר) הרי בכך נתן לועדת הערר את שיקול הדעת להכריע בערר. לפיכך, אמירותיו של כב' בית המשפט העליון בדבר השימוש החורג הספציפי והפסקתו המיידית הינם בגדר אמרת אגב ולא הנחייה מחייבת של כב' בית המשפט העליון. עם זאת, כמובן שיש לתת לכך משקל כמדיניות שמתווה בית המשפט העליון בעניין. האיזון הראוי: בהחלטתנו הראשונה קבענו באופן ברור כי אין מקום להתיר את השימוש החורג, כדלקמן: "העקרון המנחה לטעמנו העולה משקילת הפרמטרים דלעיל הינו כי אין להתיר שימוש חורג במקרקעין. מדובר בשימוש חורג בעצימות גבוהה, בהיקף שאינו קטן, ואשר עלול לפגוע באותם העובדים המתגוררים בליבו של אזור תעשיה, וזאת כאשר לא הוכחה כל נחיצות לעשות זאת בדרך של שימוש חורג וכאשר כלל לא ברור גורלה של התוכנית האמורה להסדיר שימוש זה. שינוי ייעוד מתעשיה למגורים של מאות עובדים אל לו שייעשה בדרך של שימוש חורג אלא רק בדרך של תוכנית. לפיכך, לו היינו דנים כעת במצב הראשוני בו השימוש הינו לתעשיה ומתבקש שימוש חורג בהיקף שכזה, הרי לאור ניתוח הפרמטרים דלעיל ושקילתם היינו סבורים שאין לאשר את השימוש החורג המבוקש, בפרט כאשר אין כל דחיפות לכך. נבהיר, כי בהליך האיזון והשקילה דלעיל רצינו להדגיש שני גורמים מהותיים: הראשון הינו תכנון לקוי של מגורים בתוך אזור תעשיה וכתוצאה ממנו הפגיעה בעובדים המתגוררים במבנה בלב אזור תעשיה (שיקול הפגיעה בצדדי ג'). השני, הינו העדר נחיצות והדחיפות, כך שאין מניעה לערוך תכנון מוסדר במסגרת תוכנית בנין עיר. בענין זה חוות דעת מהנדס העיר אף מחזקת גישה זו, באשר מחד לא נטען בחוות הדעת כי יש צורך דחוף בשימוש החורג נשוא הערר ומאידך, מסביר מהנדס העיר על ההליך התיכנוני (הראוי לטעמנו) שנעשה להגדרת מקומות מתאימים למגורי עובדים לשם שיפור משמעותי של תנאי המחיה שלהם. כאמור, אילו היינו במצב הראשוני של שינויי היעוד מתעשייה למגורי עובדים לא היינו מאשרים את השימוש החורג וזאת לאור האמור לעיל. עם זאת, אין זה המצב בענייננו ואין אנו נמצאים בפני מבנה תעשיה שמבוקש לשנות את ייעודו. המצב בעניינו מצדיק סטיה קלה מהעיקרון המנחה שלא ליתן שימוש חורג וזאת עקב שני גורמים: הראשון, מתן השימוש החורג בעבר והסתמכותה של תעשיית התיירות על קיומו, והשני, התוכנית הנקודתית שהומלצה להפקדה. ונבהיר: כיום מתגוררים במבנה מאות עובדים ולפיכך קיימת הסתמכות של תעשיית התיירות על המבנה נשוא הערר כמקום לשכן עובדים. הפסקת השימוש החורג מחייבת מתן תקופת התארגנות להעברת העובדים למקום מוסדר אחר. לאור זאת, הפסקת השימוש החורג לאלתר תגרום נזק לתעשיית התיירות, וייתכן שאף לעובדים עצמם בכך שימצאו עצמם במקום זמני גרוע עוד יותר. לפיכך, אנו סבורים כי אף שעקרונית אין להתיר שימוש חורג, יש לקצוב תקופת התארגנות עד לסיום השימוש החורג. לענין התוכנית הנקודתית, הרי כאמור רב הנסתר על הנגלה בענין זה. מחד, טוענות המשיבות כי התוכנית הומלצה להפקדה וכי זו מקודמת בוועדה המחוזית (למרות שמחוות דעת מהנדס העיר ניתן להבין כי המשיבה 1 יוזמת תוכנית כללית לנושא מגורי העובדים) מאידך, קיימת החלטה של הוועדה המחוזית לסרב לתוכנית 31/105/03/2 בענין מגורי עובדים. לאור זאת, וכפי שהבהרנו לעיל, אין אנו סבורים כי כיום ניתן לומר שהשימוש החורג "מגשר" עד לאישור התוכנית שהוגשה היות, וכמוסבר, קיים ספק לגבי סיכויי התוכנית להתאשר, ובפרט קיים ספק מהי עמדתה של הוועדה המחוזית, שהינו הגוף האמון על מדיניות התכנון, לגבי התוכנית. מובן, כי המצב היה שונה, ויהיה שונה, במקרה בו הוועדה המחוזית תחליט להפקיד את התוכנית, היות ובכך תהיה אסמכתא, לפחות לגבי עמדתה העקרונית של הוועדה המחוזית, ביחס למיקום מגורי עובדים באותו האזור. יתרה מזו, המשמעות של החלטה שכזו יהיה צמצום אזור התעשייה במקום והקטנת הפגיעה בעובדים. במקרה ואכן תתקבל החלטה של הוועדה המחוזית להפקיד את התוכנית, אז לטעמנו יהיה מקום ליתן משקל מהותי לעקרון הגישור, ובמקרה שכזה בהחלט יהיה מקום להשתמש בכלי השימוש החורג על מנת לגשר בין המצב התכנוני הקיים לבין המצב התכנוני שנקבע כראוי (לפחות באופן עקרוני) על ידי הוועדה המחוזית. בהקשר זה נפנה גם לסעיף 97א' לחוק התכנון והבניה המתיר הוצאת התרים בהתאם לתוכנית מופקדת בתנאים המפורטים בסעיף. תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו, אך יש ברעיון המגולם בסעיף זה על מנת ליתן חיזוק לעקרון ה"גישור" ומתן שימוש חורג התואם תוכנית מופקדת, שימוש בהתאם לשימוש החדש." בהחלטתנו השניה, שנתנה כאמור בעקבות פסיקת כב' בית המשפט לעניינים מנהליים, אשרנו סטייה מצומצמת ומתוחמת מההחלטה הראשונה לאור עקרון הנחיצות, כדלקמן: "כפי שציטטנו לעיל, השיקול המרכזי בהחלטתנו הראשונה היה טובת אותם העובדים המתגוררים במקרקעין נשוא הערר. אנו סברנו, כי בשעה שאין נחיצות וכורח חיוני אין מקום לשכן עובדים באזור תעשייה, כאשר בסמוך עלול להימצא מפעל מזהם. כלומר, החלטתנו התבססה על טובת העובדים. טובת העובדים כוללת שני מישורים, המישור הראשון הינו שאלו לא יתגוררו בלב אזור תעשייה, והמישור השני, העדר נחיצות ודחיפות, כך שאותם העובדים שיפונו מאזור התעשייה יועברו לחדרים מאושרים כדין שלא באזור תעשייה. עוד הבאנו בחשבון את ההליך התכנוני וקשירת השימוש החורג להתקדמותו של הליך זה. בלשון פשוטה, החלטתנו התבססה קודם כל על טובת המתגוררים הפוטנציאלים במבנה, ולא על השיקולים הכלכליים של העותרת מצד אחד והמשיבה 2 מהצד השני. לטעמנו הממצאים שנתגלו בפנינו בהליך המשלים יש בהם בכדי לשנות את נקודת ההכרעה והאיזון האמורה. בהתאם לממצאים שנסקרו לעיל, קיים מחסור משמעותי לדיור מוסדר והגון לעובדים זמניים. מחסור זה גורם למציאת פתרונות מאולתרים ובלתי חוקיים. ניתן ללמוד במקצת על היקף הפתרונות הבלתי החוקיים מחוות הדעת של כל הצדדים, חוות דעת, המציינות בריש גלי כי קיימים מאות חדרים למגורי עובדים ללא היתר. במאמר מוסגר נציין, כי לאור חוות הדעת מטעם המשיבה 1, שהינה הוועדה המקומית הממונה על אכיפת חוק התכנון והבניה חוות דעת המצביעה על מאות מיטות המופעלות ללא היתר, יינקטו על ידה הצעדים המתבקשים מכוח החוק כלפי מגורים אלו. לפיכך, קיים חשש מהותי וממשי, כי אי מתן אישור לשימוש חורג במבנה נשוא הערר יגרום לכך שהעובדים המתגוררים בו כיום אכן יוצאו מאזור התעשייה, אך יועברו לבנין אחר, אשר בו כלל אין היתר לשימוש חורג ולכן מידת הפיקוח של הרשויות עליו היא אפסית, או שיימצא להם פתרון מאולתר אחר כגון פיצול דירות מגורים וכדומה. מכאן, היה ונקבל החלטה שלא לאשר שימוש חורג, החלטה זו עלולה לא רק שלא להיטיב עם העובדים המתגוררים במקום, אלא שתרע עימם. מצד שני, לא ניתן ליתן הכשר למגורי עובדים כאשר בסמוך קיימת תעשייה העלולה לסכן את בריאותם ובטיחותם. עוד יש לזכור כי ברקע קיים הליך תכנוני לשינוי הייעודים במקרקעין ואף באזורים הסמוכים להם. לפיכך, לטעמנו, איזון ראוי ונכון בין הממצאים שנתגלו בדבר חוסר משמעותי במגורי עובדים זמניים, לבין עצימות השימוש החורג והעובדה שמדובר באזור תעשיה, ותוך התחשבות בהליך התכנוני המתנהל במקביל, מוביל אותנו למסקנה, כי יש לאשר את השימוש החורג המבוקש על ידי המשיבה 2, אולם זאת בכפוף לסקר שימושים בפועל ותוך קציבת לוח זמנים, כמפורט לעיל." (הדגשה שלי - ג.ה.). לפיכך נשאלת השאלה, האם במצב הקיים לפנינו היום, האם הפרמטרים ומשקלם נותרו על כנם או השתנו, כך שמוצדק או שגוי ליתן שימוש חורג. לטעמנו, התשובה לשאלה הינה חד משמעית, לאור המצב המשפטי, העובדתי והתכנוני היום אין עוד מקום לאשר שימוש חורג, ונבאר: אנו מוכנים להניח לטובת המשיבות כי עדיין קיים צורך חיוני דחוף במגורי עובדים וכי פרמטר הנחיצות נותר על כנו ואף החריף. עם זאת, יתר הפרמטרים אשר מנינו כנגד אישור השימוש החורג, השתנו באופן מהותי, כך שהם מהווים משקל של ממש כנגד אישור הבקשה לשימוש חורג. הפרמטר הראשון שנשתנה הינו חלוף הזמן. שימוש חורג מתכנית הינו תמיד זמני, כך שלעצם חלוף הזמן בו מבוצע השימוש החורג משמעות אובייקטיבית כשלעצמה, כך שככל שתקופת השימוש החורג נמשכת זמן רב יותר, כך נטה פחות לאשר שימוש חורג לתקופה נוספת. השימוש החורג אינו אמור להחליף הליך תכנוני, אלא לשמש ככלי תכנוני זמני. כלי זה יכול להוות גישור עד לגמר ההליך התכנוני, או כתקופת ניסיון מוגבלת, ובמקרים מיוחדים מתן אפשרות לניצול המקרקעין עד לאישור תכנית לייעוד אחר. אולם, בשום מקרה השימוש החורג אינו יכול להוות מסלול עוקף תוכנית לשינוי הייעוד לתקופות ארוכות. לעניין זה יפים דברי כב' בית המשפט העליון שצוטטו לעיל לגבי הנושא שבפנינו, אשר אף אם אינם מחייבים לערר זה, בוודאי שהינם משקפים את המדיניות הרצויה, על פיה אין לאפשר הליך שימוש חורג כהליך עוקף תכנון. נסכם ונאמר, שימוש חורג אין תפקידו לאפשר שימוש קבוע ופרמננטי בייעוד שאינו הייעוד על פי התכנית. עמדה זו מתיישבת גם עם המדיניות החדשה של המחוקק כפי שזו משתקפת בהצעת חוק התכנון והבנייה החדש. במקרה שבפנינו השימוש החורג נמשך זמן רב, רב מאוד, כך שהשימוש החורג מתקיים זה כמעט כעשור. יש לזכור כי ביום 2.11.2008 אשרה ועדת הערר שימוש חורג לתקופה מאוד ברורה וקצובה של תשעה חודשים בלבד. כאשר גם תקופה זו חולקה לפרקי משנה של שלושה חודשים כל אחת וזאת לצורכי בקרה. התקופה הקצובה של תשעה חודשים, מחולקת לחלקים, מלמדת על הפרופורציה הראויה של התקופה בה סבורה ועדת הערר שיש לאפשר שימוש חורג, וזאת בהינתן הפרמטר של נחיצות וחיוניות השימוש. לפיכך, היה וביום 2.11.2008 סברנו שאין מקום ליתן שימוש חורג לתקופה ממושכת אלא לתשעה חודשים בלבד, ברור כי היום, יותר משנה וחצי לאחר מכן, כאשר אין פרמטר שהשתנה לטובת המשיבה 2, לא ראוי ליתן כלל תקופה נוספת של שימוש חורג. הפרמטר השני שהשתנה לרעת המשיבה 2 הינו -"עקרון הגישור". בעוד בהחלטה הראשונה וכן בהחלטה השנייה עמדה באוויר תכנית נקודתית של המשיבה 2 לשינוי הייעוד, ואף נכתב בהחלטה השנייה "...ותוך התחשבות בהליך התכנוני המתנהל במקביל," הרי היום ברור כי התכנית המקומית נדחתה ואינה מקודמת עוד ולמעשה אין הליך תכנוני מקביל. למעשה, כיום אין כל תכנית, אף לא בשלבי הכנה, להכשרת מגורי עובדים במקום. חמור מכך, לא רק שאין תכנית שכזו, אלא כלל לא ברור אם המשיבה 1 עצמה תומכת בהכנת תכנית לשינוי ייעוד שכזה. כך עולה בברור מהחלטת המשיבה 1 בבקשה לשימוש חורג נשוא הערר: "הוועדה ממליצה לערוך דיון בנושאי שימושים/תכליות באזור בכללותו" כלומר, לא רק שאין תכנית לשינוי ייעוד בהכנה ולא רק שלא הוחלט באופן עקרוני להכין תכנית לשינוי הייעוד, אלא שטרם נתקיים בכלל דיון בשימושים ובתכליות באזור. נציין, כי במהלך הדיון הצהירה המשיבה 1, כי היא כן מעוניינת בשינוי הייעוד וכי תכין תכנית לשינוי יעוד, אולם אף זו הודתה, כי כרגע אין תכנית שכזו בהכנה, ואנו רק בשלב של הכנת פנייה למכרז מתכננים. במצב דברים זה, כאשר טרם נתקיים דיון בשימושים באזור בוועדה המקומית (אלא רק קיימת המלצה לקיים דיון שכזה) כאשר טרם הוחל בפעילות תכנון כלשהי (והכנת פנייה למתכננים אינה מהווה הליך תכנוני מקביל), הרי לא ניתן להסתמך על קיומו של "הליך תכנוני מקביל" כפרמטר להמשך השימוש החורג. חמור מכך, הותרת השימוש החורג על כנו עלולה לפגום ולסכל את התכנון העתידי. כפי שמציינת המשיבה 1 בהחלטתה, יש לקיים דיון עקרוני בשימושים ובתכליות באזור. לפיכך, קיים חשש מהותי שקיומו של השימוש החורג, בוודאי לתקופה ממושכת, עלול לפגום בשיקול דעת מתכנני האזור ובקביעת השימושים הראויים. כך, שבמקום שהתכנון ייעשה לפי צרכים אופטימאליים כתכנון בר קיימא הוא ייעשה באופן מעוות על מנת להכשיר שימוש חורג שמתנהל במקום. במאמר מוסגר נציין, כי הליכי התכנון לגבי המגרש בפרט והאזור בכלל אף מעמידים בסימן שאלה את הצורך הדחוף במגורי עובדים. לו אכן היה צורך כזה היינו מצפים הן מהוועדה המחוזית והן מהוועדה המקומית לפעול במרץ להכשרת תכניות נקודתיות וכלליות להכשת מגורי עובדים במגרש ובאזור. אולם, במקום פעולה שכזו מצאנו דחיית התכנית הנקודתית של המשיבה 2, והחלטה של המשיבה 1 כי יש לקיים דיון בנושא השימושים והתכליות. התנהגות זו של מוסדות התכנון אינה מתיישבת עם "צורך חיוני ודחוף" במציאת פתרון למגורי עובדים. בכל מקרה אנו סבורים, כי אף אם היינו לוקחים בחשבון את הצורך והנחיצות במגורי עובדים בצורה החריפה ביותר, עדיין לאור יתרת הפרמטרים שנסקרו בהחלטות הקודמות וכן המרכיבים החדשים של חלוף הזמן, העדר גישור לתכנית עתידית ולמעשה פגיעה אפשרית בתכנון עתידי, היינו קובעים כי אין מקום ליתן עוד שימוש חורג. עוד חשוב להזכיר בסיומם של דברים, כי עקב התגלגלות ההליך "הרוויחה" המשיבה 2 למעלה משנה נוספת של שימוש חורג מעבר לתקופה שנקצבה על ידי ועדת הערר ביום 2.11.2008. סיכום: לאור האמור לעיל, אנו סבורים, כי שגתה המשיבה 1 עת אשרה שימוש חורג לתקופה נוספת ולפיכך אנו מקבלים את הערר ומבטלים את החלטת המשיבה 1. עם זאת, לאור העובדה כי מדובר בעובדים אשר יש למצוא להם פתרון אחר, ולאור כך שהעוררת לא הגישה את התנגדותה במועד, אנו מאפשרים תקופת התארגנות לפינוי המגורים וזאת עד ליום 31.8.2010. יובהר, השימוש החורג יסתיים באופן סופי ומוחלט ביום 31.8.2010, והחל מיום 1.9.2010 לא ישמש המבנה למגורי עובדים. שימוש חורגערר