הסכם קיבוצי: אין תוקף למעשה פיטורים חד צדדי בע"ע (ארצי) 35912-08-10‏ ‏ אסתר תריף נ' עיריית יהוד-מונוסון קבע בית הדין הארצי: "כפי שעולה מלשון סעיפים 70 ו-71 לחוקה, אין תוקף למעשה פיטורים חד צדדי. כל מעשה פיטורים שאין לו הסכמת נציגות העובדים הוא כאין וכאפס. אין זה סביר שאומד דעתם של הצדדים היה שבמקרה כזה, למרות התנגדות נציגות העובדים, וכל עוד לא יושבה המחלוקת בין המעסיק לארגון העובדים, יחשב מעשה הפיטורים כבר תוקף. לשון הכתובים מצביעה על כוונה הפוכה בדיוק, כלומר שכל עוד קיימת התנגדות של נציגות העובדים להצעת הפיטורים אין הם נכנסים לתוקף." ועוד נקבע שם כי: "בהוראות ההסכם הקיבוצי הקובעות את הליך הפיטורים יש אף היבט נורמטיבי. כך נפסק אף בפסק דין ארגון המורים [16]: "ההבחנה בין ההוראות האובליגטוריות שבהסכם קיבוצי לבין ההוראות הנורמטיביות שבו אינה קלה ואינה חדה וחלקה, ובסעיפים בהסכמים קיבוציים בדבר סדרי פיטורים יכול שיהיה בהם הן מן האובליגטורי והן מן הנורמטיבי". משמעותה של קביעה זו היא שסעיף 70 כולל בתוכו את מניעת הפיטורים, כזכות אובליגטורית וכזכות נורמטיבית, כאשר בהקשר הנורמטיבי המשמעות היא שלעובד יש זכות שיתקיים בעניינו הליך הפיטורים הקבוע בחוקה, לאמור, שהפיטורים יעשו רק מסיבה מספקת ובהסכמת נציגות העובדים, או בהעדר הסכמת נציגות העובדים- שהפיטורים יעשו מסיבה מספקת ויאושרו על ידי הבורר. הזכות שנתנה לנציגות העובדים היא הזכות למנוע את הפיטורים, ומניעת הפיטורים משמעה אי השתכללות מעשה הפיטורים עד לקבלת ההכרעה הסופית בבוררות. זכותו הנורמטיבית של העובד מהווה טעם נוסף לכך שמכתב הפיטורים בטל, שכאמור מעשה הפיטורים אינו בר תוקף עד להכרעת בבוררות. פרשנות זו של החוקה מתיישבת היטב עם העקרונות שקבעו לעצמם הצדדים ביחס להליכי הפיטורים, ובהם הוראות אשר מגבילות את הפררוגטיבה של הרשות המקומית לפטר. הרציונאל המונח בבסיס החוקה הינו, שכל צד יימנע מפעולות חד צדדיות, עד לישוב המחלוקת בהסכמה או בבוררות. " חוזהפיטוריםהסכם קיבוצידיני עבודה