בקשה לבנות מרפסת בדירה עם חיבור לסלון

ביקשו להקים מרפסות בדירותיהם, מרפסות אשר יחוברו לסלון המתנגדים הגישו התנגדות נחרצת להקמת המרפסות. המתנגדים הסבירו כי גם במצב הקיים סובלת דירתם מזיהום אוויר בהיותה סמוכה לחניית הבניין. כך, לעמדתם, הקמת המרפסת תגרום להגברת זיהום האוויר ובנוסף לחסימת אור ואוויר. מפגע נוסף שציינו המתנגדים הינו הגברת הרעש היות והמרפסות יוצרות תהודה. המשיבה דנה בבקשה להיתר והחליטה לסרב להקמת המרפסות לאור ההתנגדות. לאחר ההחלטה, החליטה המשיבה לקיים דיון נוסף לשקול ראיה רחבה יותר של הדברים. בדיון נוסף שנתקיים בפניה, בו נבחנה ראיה כוללת, החליטה הוועדה המקומית כי ניתן לאשר את המרפסות, וזאת בכפוף לביטול החניות אל מול חלון המתנגדים, היה וניתן אכן לבטל את החניות. על ההחלטה הראשונה של המשיבה 1 הוגש הערר שבפנינו, כאשר העוררים עדכנו את טענותיהם לאור ההחלטה המעודכנת מיום 14.9.2010. אף המתנגדים טענו את טענותיהם ביחס לשתי ההחלטות. דיון: כללי: אנו סבורים כי הוספת מרפסת לדירת מגורים, יש בה אכן בכדי להוות שיפור משמעותי של איכות החיים והמגורים. המרפסת מאפשרת מעבר מהמרחב הפרטי למרחב החיצוני וכן אוורור, אור ומרחב מחיה נכון יותר. בפרט נכונים הדברים באקלים השורר במדינת ישראל. החשיבות התכנונית של הקמת מרפסות אף מצאה ביטויה בתיקון שנערך לאחרונה בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים). אשר על כן, באופן כללי, יש לשקול בחיוב מתן אפשרות לתוספת מרפסות לדירות, היות והמרפסות מהוות שיפור באיכות החיים. עם זאת, היתרונות האמורים לעיל, אינם מעניקים באופן אוטומטי אפשרות להקמת מרפסות בבית משותף לכל יחידה ויחידה. בית משותף כשמו כן הוא - משותף למספר דיירים. נקודת המוצא הינה, כי כל הדיירים בבית המשותף שווים הם, ובעלי זכויות שוות. לפיכך, עת אנו דנים במרפסת בבית משותף, חובה עלינו לבחון את השפעת המרפסת על כלל דיירי הבית המשותף. כך, לדוגמא, יש לוודא כי המרפסת אינה מהווה פגיעה בדייר כלשהוא. כלומר, באופן עקרוני, יש למצוא איזון בין האינטרסים השונים של הדיירים. מן הכלל אל הפרט: במקרה שלפנינו, אין ספק כי המרפסת מהווה שיפור משמעותי באיכות החיים של העוררים. מדובר בדירות קטנות, אשר המרפסת אכן תשפר את איכות הדיור בהן. מצד שני, בהתאם לבקשה להיתר כפי שהוגשה, בהחלט קיימת פגיעה במתנגדים, בפרט כאשר קיים כבר מפגע של חניה סמוך לחלון, מפגע המתעצם לנוכח המרפסת. לטעמנו, הבקשה להיתר במתכונתה הראשונה אינה מגלה איזון נכון בין הצדדים, היות והפגיעה במתנגדים אינה מידתית. יש לזכור כי העוררים הם אלו המבקשים לשנות מצב קיים, ולכן כאשר מדובר בפגיעה מהותית בהם, אין מקום לאשר את הבקשה. עם זאת, המסקנה אינה כי יש לסרב לבקשה להיתר בכלל, אלא לבחון האם קיים פתרון מאוזן יותר. לטעמנו, בהחלט קיים פתרון שכזה. אנו סבורים, כי יש לתקן את הבקשה להיתר, כך שאל מול חלון המתנגדים יבוטלו שתי חניות וייבנה מפרץ חניה. כמו כן, במסגרת הבקשה להיתר תורחב דירת המתנגדים עד לקו המדרכה. תיקון זה של הבקשה להיתר כמובן שלא יפגע כלל באינטרס העוררים, היות והם יקבלו את מלוא המרפסת בה חפצו. לעומת זאת, לאחר התיקון, לא רק שדירת המתנגדים לא תפגע, אלא שמצבה ישתפר. כך שהמפגע העיקרי ממנו סובלת הדירה היום, מפגע של מכוניות חונות אל מול החלון ייפסק כמעט במלואו ובנוסף תורחב הדירה במספר מ"ר. יש לציין, כי את השיפור או את הפגיעה בוחנים בצורה אובייקטיבית מכוח עיניים של אדם סביר, ולא לפי חשש סובייקטיבי של המתגורר בדירה. במקרה שלפנינו, מבחינה אובייקטיבית הרווח הנובע מסילוק, או למצער הקטנת, המטרד של חניה אל מול החלון והרחבת הדירה עולה בהרבה מהפגיעה שיוצרת המרפסת. יובהר, כי תנאי להוצאת ההיתר הינו בניית המפרץ וביטול החניות, לגבי הרחבת דירת המתנגדים מדובר בזכות של המתנגדים אך לא חובה, וכמובן הם רשאים לוותר על הרחבת דירתם. סיכום: לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הערר בחלקו, ומורים: הבקשה להיתר תתוקן כך שיובטלו החניות אל מול חלון המתנגדים ובמקומן יוצאו חניות במיקום אחר. דירת העוררים תסומן להרחבה עד למדרכה הקיימת, וזאת היה והמתנגדים יחפצו בכך. הבקשה להיתר המתוקנת תוגש לאישור הוועדה המקומית. מרפסתאירועים (תביעות)