נטען כי היה צריך בכל מקרה ליתן פטור לפי סעיף 19 (ג) (1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, אשר תנאיו חלים במקרה זה. המשיבה טוענת כי אין ליתן פטור לפי סעיף 19 (ג) (1) במקרה זה מאחר ואין מתקיימים בעוררים התנאים לחלותו. נטען כי "אין חולק כי הבעלים הרשום של המקרקעין נשוא העברה, הינם אגודת מוסדות קהילתיים קריית צאנז, כמוכח בנסח הרשום בלשכת רישום המקרקעין שצורף לערר וכי למבקשי העברה אין זכויות רשומות בלשכת רישום המקרקעין ואף לא הערת אזהרה על קיום זכויות שכאלה." (סעיף 2 לתגובה לערר מיום 31/1/2011). בהמשך נטען כי: "העוררים לא צרפו לעררם כל אסמכתא לזכויותיהם הנטענות ואין הם מבהירים בעררם האם יש להם זכויות במקרקעין נשוא ההעברה." (סעיף 3 לתגובה לערר מיום 31/1/2011). עמדת המשיבה היא כי: "אין ליתן את הפטור המבוקש על ידי העוררים בעררם במיוחד בנסיבות הספציפיות נשוא ערר זה המייתרות את הצורך מדיון אקדמי בסוגייה היקף הפטור בהתאם להלכת צרי וחמאיסי. לטע[נ]ת המשיבה, [יש] לפרש את הוראת סעיף 19 האמורה ביחד עם הוראת סעיף 2 א לתוספת השלישית הקובעת כי החייב בהיטל הינו הבעלים של המקרקעין או חוכר לדורות בהם. הואיל והעוררים אינם בעלים של המקרקעין נשוא ההעברה ואין הם חוכרים לדורות של מקרקעין אלו והואיל ולא הוצגו מסמכים כלשהם שיש בהם כדי לבסס את זכותם לבעלות או לחכירה לדורות, ממילא אין הם החייבים בהיטל." (סעיפים 6-8 לתשובה ההדגשה בקו, כמו גם הסוגריים המרובעות הוספו על ידינו) ובהמשך (סעיפים 9 ו - 10 לתשובה): "ויובהר, לטענת המשיבה החייבת בהיטל הינה האגודה מוסדות קהילתיים קריית צאנז ולא העוררים. המשיבה תטען כי יש לדחות את טענת העוררים לזכותם לקבלת הפטור הנטען בשל החזקתם בנכס וזאת הגם שאין הם החייבים בהיטל בהתאם להוראות סעיף 2 א שצוטטה לעיל. הואיל ואין זהות בין החייב בהיטל שהינו כאמור אגודת מוסדות קהילתיים קריית צאנז ובין העוררים, לא ניתן בנסיבות אלה ליתן את הפטור המבוקש על ידם." הנה כי כן, מתשובת המשיבה עצמה עולה כי דרישת תשלום היטל השבחה לא נשלחה כדין היות והעוררים, על פי שיטתה היא ודבריה המפורשים בכתב התשובה כפי שצוטטו בהרחבה לעיל, אינם החייבים בהיטל. סעיף 2 א' לתוספת השלישית קובע כי: "חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל השבחה לפי האמור בתוספת זו (להלן - היטל); היו המקרקעין מוחכרים לדורות, ישלם החוכר את ההיטל. " אין מחלוקת כי העוררים אינם הבעלים או החוכרים לדורות, ולכן דרישת התשלום להיטל השבחה שנשלחה אליהם בטלה. תמוה בעינינו מדוע לא נשלחה דרישת התשלום להיטל ההשבחה לחייב בהיטל כאשר עולה מתשובת המשיבה במפורש כי היא מודעת לכך היטב מיהו החייב בהיטל. ספק רב אם בנסיבות אלה היה ראוי כי יתקיימו ההליכים שבפנינו לאור זאת כי המשיבה עצמה כותבת בכתב תשובתה כי העוררים אינם החייבים בהיטל. עוד יותר תמוה הוא כי המשיבה בתשובתה אומרת למעשה כי היא רואה בעוררים "בני ערובה" לסילוק חיוב היטל ההשבחה כתנאי למתן אישור העברה. טיעון זה לא ראוי הוא כי ישמע על ידי רשות מנהלית הצריכה להיות אמונה על כללי המינהל הציבורי התקין, ועוד יותר לא ראוי הוא כאשר מלכתחילה עולה מהתשובה כי ידוע לה היטב כי דרישת תשלום היטל ההשבחה לא נשלחה לחייב בהיטל. בנסיבות אלה אנו קובעים כי דרישת תשלום היטל ההשבחה שנשלחה לעוררים, נשלחה שלא כדין והיא בטלה. המשיבה תישא בהוצאות העוררים בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ההוצאות ישולמו תוך 60 יום מיום החלטה זו, לאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ראוי הוא כי המשיבה תיקח דברים אלה לתשומת ליבה על מנת שלא יישנו מקרים כאלו להבא. בניההיטל השבחהחוק התכנון והבניהתכנון ובניה