ניתוק חשמל למסעדה בשל עבירות בניה

ניתוק חשמל למסעדה בשל עבירות בניה ערר על החלטת הרשות המאשרת בהתאם לסעיף 157א(ו') לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, מיום 6.8.2007 להפסיק את מתן שרותי החשמל והמים למסעדה בירושלים. רקע: הנכס נשוא הערר מהווה יחידה מסחרית בקומת הקרקע של בית מגורים הנמצא ברחוב עזה בירושלים, אשר נבנה לפני זמן רב. קומת הקרקע של המבנה משמשת לייעוד מסחרי מגוון מזה תקופה ארוכה, כאשר אחת מיחידות המסחר בה שמשה בעבר לעסקי מזון (מסעדה ובית קפה) ולאחרונה משמשת את העוררים וזאת במסגרת מסעדה המכונה "X". בטרם הקימו העוררים את מסעדת "X" במקרקעין שכן במקום "XX". אין מחלוקת כי בעלי "XX" ביצעו עבירות בניה בגינם הורשעו במסגרת תיק פלילי 1562/99. עבירות הבניה שהיו בנכס התייחסו לשתי תוספות בניה מחומרים קלים שבוצעו בחצר הנכס: בצידו הדרום מערבי של הנכס, וכן בחזית הצפון מערבית (תוספות אלו יכונו להלן ולשם הנוחות: "התוספות"). חשוב לציין, כי העוררים אינם מכחישים כי בטרם רכשו את הנכס נאמר להם על ידי המשיבה כי בנכס עבירות בניה אשר יחייבו פירוק של התוספות המדוברות לעיל, אשר את חלקן לא ניתן כלל להכשיר, אלא בהליך של שינוי תוכנית מפורטת. העוררים, אכן פירקו את הסגירה בצד הדרום מערבי (אשר לעמדת המשיבה לא ניתן להכשירה) והותירו על כנה את הסגירה הצפון מערבית (אשר ניתן להכשירה בהליך מתאים). לאחר מכן, לפי הנטען על ידי המשיבה, וכפי שהודו העוררים, נבנתה בשנית גם הסגירה הדרום מערבית. לאור עבירות בניה אלו, ולאחר שהתראות מטעם המשיבה לא הועילו, הוציאה המשיבה כנגד העוררים טופס 5 מכוח סעיף 157א'(ו) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") נשוא ערר זה. כמו כן הוגש כנגד העוררים כתב אישום בגין עבירות הבניה. על פי כתב האישום מדובר בעבירות בניה של 34 מ"ר בשטח חצר בצד הדרום מערבי וכן 28 מ"ר בחזית הצפון מערבית. במאמר מוסגר נציין עוד, כי העוררים אף מפעילים את המסעדה ללא רשיון עסק, והם הורשעו על סמך הודעתם בעבירה זו וזאת בתיק פלילי 11836/07. הערר: העוררים טוענים בערר בכמה מישורים: במישור הראשון, טוענים העוררים כנגד עצם הסמכות להורות על ניתוק חשמל ומים, וזאת לאור היותו של המבנה ישן (לפני 1981), לאור העובדה כי לא הוצא טופס 4 בעבר ולאור העובדה כי כאן מדובר על בניה ללא היתר וניתן לנתק חשמל ומים רק כאשר מדובר על בניה בסטייה מהיתר. במישור השני טוענים העוררים, כי גם אם יש סמכות להורות על ניתוק כאמור, הרי יש להפעיל סמכות זו רק במקרים קיצוניים ולא במקרה זה. עוד טוענים העוררים, כי יש לבטל את הוראת הניתוק "לאור השיהוי העצום שנהגה הרשות המבצעת בביצוע ההוראה...". נדון בטענות העוררים, ונתחיל דווקא בטענת ה"שיהוי": שיהוי בביצוע הוראת הניתוק: אין חולק כי טופס 5 נשוא הערר נחתם ביום 6.8.07. לפיכך, טוענים העוררים כי השיהוי שחל בהפעלתו גורם לבטלותו. אנו דוחים טענה זו מכל וכל. הטענה נטענת בחוסר תום לב של ממש, היות והעיכוב בהפעלת הניתוק נעשתה לאור רצון טוב של המשיבה ולאור מצגי העוררים כי בכוונתם להסדיר את עבירות הבניה. כעת, מנסים העוררים לנצל את הרצון הטוב של המשיבה לטענת שיהוי, מדובר בפעולה חסרת תום לב בסיסי. לעניין זה נבהיר כי לאחר שהומצא לעוררים צו הניתוק, הם התחייבו ביום 7.10.07 בכתב לפרק את כל הסגירות בתוך עשרה ימים (ר' נספח א' לתגובת המשיבה). על סמך התחייבות זו לא בוצע בשעתו הצו. נציג מטעם העוררים אף שב והתחייב בכתב ביום 23.10.07 להרוס את הטעון הריסה ולפעול להכשרת הסגירה הניתנת להכשרה. אין מחלוקת כי הבטחות אלו לא קוימו על ידי העוררים. לפיכך, העיכוב בהפעלת הניתוק אינו נובע מרשלנות חלילה של המשיבה, אלא מהבטחות ובקשות של העוררים. רק כאשר הובהר כי העוררים אינם עומדים בהבטחותיהם, ביקשה המשיבה להפעיל את הניתוק בהתאם לצו שהוצא על ידה. בהתאם גם יתר הטענות לענין מועדי מסירת הצו נדחות. הצו נמסר לעוררים זמן מפסיק מראש, והמשיבה נהגה עם העוררים באורח רוח ראוי לציון, גם בנושא המועדים, והפעילה את סמכותה רק כשלטעמה כלו כל הקיצין. נציין, כי גם בעניין שבמדיניות אין לקבל טענה לשיהוי בהפעלת הצו היות ולטעמנו, גם לאחר שניתן צו ניתוק, יש לעודד הידברות בטרם הפעלתו. לפיכך, קביעה של ועדת הערר כי יש להפעיל את הצו מיידית, אחרת הדבר יהווה שיהוי, תגרום לכך שבמקום הידברות תעמוד המשיבה על ביצוע הצו באופן מיידי ותמנע הידברות. אשר על כן, אנו דוחים טענות העוררים לעניין מועדי מסירת הצווים ולעניין השיהוי. העדר סמכות להוצאת צווים על מבנים שנבנו לאחר 1981: אין מחלוקת כי הוראות סעיף 157א'(ו) הוספו לספר החוקים של מדינת ישראל רק בשנת 1981. לאור זאת, טוענים העוררים כי הוראה זו אינה חלה על מבנים שהוקמו לפני 1981, ומכיוון שאין עוררין כי מבנה המסעדה נבנה לפני שנת 1981, הרי לא ניתן להחיל עליו את סעיף 157א'(ו). ראשית נבהיר, כי במקרה שלפנינו אין מבוקש ניתוק חשמל ומים ממבנה שנבנה כולו לפני 1981, אלא ממבנה שאכן נבנה לפני 1981, אלא שלאחרונה (כלומר לאחר 1981) בוצעו בו תוספות שאינן בהיתר. בכל מקרה, איננו מקבלים את טענת העוררים כי סעיף 157א'(ו') אינו חל על מבנים שנבנו לפני 1981, ואשר נבנו להם תוספות לאחר מכן, באשר אין לטענה זו כל עיגון לשוני או תכליתי בחקיקה. סעיף 157א'(ו) הוסף לחוק התכנון והבניה במסגרת תיקון 16 לחוק מיום 12.2.1981 (ספר חוקים 1005). הוראת התחולה של התיקון קבעה כי תיקון זה יחול ב- 1 לחודש לאחר תום שלושה חודשים מיום פרסום החוק. אין בהוראת התחולה כל הבחנה בין מבנים שנבנו טרם התיקון לבין במבנים שייבנו לאחר התיקון. לטעמנו, כאשר קיימת הוראת תחולה מפורטת וזאת אינה קובעת כי התיקון יחול על סוג מסוים של מבנים, יש לראות בשתיקת המחוקק כאישור לעקרון הכללי כי לחוק תחולה כללית. קל וחומר, שהחוק יחול כאשר נבנו תוספות למבנה לאחר יום תחילתו. מובן, כי אין גם כל הגיון או תכלית לפרש את התיקון לחוק כתיקון הנותן הגנה לכל תוספת שתבנה על גבי מבנים שנבנו לפני 1981, ונבהיר זאת בדוגמא: נניח שני בתים שכנים, האחד נבנה בשנת 1980 והאחר בשנת 1982. כעת שני השכנים מבצעים עבירת בניה ומוסיפים קומה נוספת ללא היתר, ברור כי לא ניתן לפרש את החוק כך שלגבי הבית שנבנה לפני 1981 אין כל סמכות להפסיק את החשמל, ואילו לזה שנבנה לאחר מכן קיימת סמכות שכזו. מדובר על פרשנות אשר אינה הגיונית ומנוגדת לתכלית התיקון, אשר נועד בין היתר, להוסיף עוד כלי במאבק בעברייני הבניה. נחזור ונזכיר כי בענייננו, תוספת הבניה נבנתה לאחר 1981, כך שאף אם החוק לא התכוון לחול על מבנים שהוקמו טרם 1981, הרי ברור שהוא התכוון, ואף חל, על בניה שבוצעה לאחר 1981, אף אם זו מהווה תוספת למבנה שהוקם טרם 1981. דין דומה חל גם לגבי הטענה כי לא ניתן לנתק מחשמל ומים נכס אשר לא חובר לחשמל ומים מכוח תיקון 16 לחוק התכנון והבניה. אין בלשון החוק כל רמז לכך שניתוק החשמל והמים מוגבל רק לנכסים שניתן להם "טופס 4". מובן, כי אין גם כל הגיון בפרשנות שכזו, היות וזו מובילה לתוצאה אבסורדית. ושוב נבהיר זאת בדוגמא דלעיל, נניח שני בתים שכנים, האחד חובר לחשמל מכוח טופס 4, והאחר שלא מכוח טופס 4. כעת שני בעלי הבתים בונים ללא היתר קומה נוספת, היעלה על הדעת כי המשיבה מוסמכת לנתק את החשמל מזה שמחובר לפי טופס 4 ואינה מוסמכת מזה שמחובר בדרך אחרת? והשאלה שאלה והתשובה בה. אשר על כן, אנו דוחים טענה זו וקובעים כי למשיבה סמכות להורות על ניתוק חשמל ומים גם לגבי מבנים שנבנו לפני 1981, ואשר אינם מחוברים לחשמל מכוח טופס 4, ובפרט כאשר התוספות בגינן ניתנה הוראת הניתוק נבנו לאחר תאריך זה. לטענה בדבר ההבחנה בין בניה ללא היתר לבין מבניה מסטייה מהיתר: כאמור לעיל, נושא האישורים לחיבור חשמל ומים מוסדרים בחקיקה ראשית וזאת בסעיף 157א' לחוק התכנון והבניה, הקובע את התנאים למתן ההיתר ואת התנאים לניתוקו, וכן בחקיקת משנה במסגרת תקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון), תשמ"א-1981. אין מחלוקת, כי בהתאם לסעיף 157א'(ו') רשאית הרשות המאשרת, כהגדרתה בסעיף 157א', להורות על ניתוק החשמל והמים וזאת, כדלקמן:  "(ו)  ראתה הרשות המאשרת כי בנייתה של יחידת דיור, מסחר, שירותים או תעשיה היוותה סטיה מהיתר, רשאית היא להורות לחברה, למנהל או לספק, למנוע או להפסיק מתן חשמל, שירותי טלפון או מים, לפי הענין, לאותה יחידה." לאור לשונו של הסעיף לעיל, טוענים העוררים כי סמכות המשיבה לניתוק השירותים הינה רק לבניה "בסטייה מהיתר", אולם אין סמכות כזו למשיבה במקרה של בנייה ללא היתר כלל. לפיכך, טוענים העוררים כי במקרה שלפנינו, כאשר מדובר על בניה ללא היתר כלל, אין תחולה לסעיף 157א'(ו) ולא ניתן לנתק את החשמל והמים. אנו דוחים טענה זו. ניתן להכביר מילים ולנמק באריכות מדוע תזת העוררים שגויה מיסודה, אולם אין צורך לעשות כן, לאור החלטה ברורה ומנומקת של בית המשפט העליון בדיוק בשאלה זו. בעע"מ 3313/05 באסה מרים ואח' נ. ועדת הערר מחוז ת"א ואח' (), נטענה טענה זהה, כי הבניה בוצע ללא כל היתר ולא בסטיה מהיתר ולכן לא ניתן להורות על ניתוק חשמל ומים. בית המשפט העליון דן בטענה זו, ופוסק: "קראנו את טיעוניו הארוכים והמפורטים של בא-כוח המערער, והוספנו ושמענו מפיו טיעונים מפורטים על-פה. אחרי כל אלה, לא נמצא לנו כי עלה בידי המערער להצביע על פגם או פירכה שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אכן הוראת סעיף 157א(ו) מסמיכה רשות מאשרת להורות את חברת החשמל להפסיק הספקת חשמל למקום פלוני במקום ש"בנייתה של יחידת דיור ... היוותה סטייה מהיתר", ובענייננו לא היתה "סטייה מהיתר" שהרי הבנייה נעשתה בלא כל היתר. אלא שהמושג "סטייה מהיתר" כולל בחובו, מאליו, גם בנייה ללא היתר. כך הוא על-פי פירושו המילולי של החוק, ובוודאי כך על-פי פירושו התכליתי. שהרי הספקת חשמל ליחידת דיור שנבנתה ללא היתר מהווה סיכון לאדם לא פחות - אפשר אף יותר - מהספקת חשמל ליחידת דיור שנבנתה ב"סטייה מהיתר". אשר לשאר טענותיו של בא-כוח המערער, על אלו השיבו ועדת הערר בהחלטתה ובית-המשפט המחוזי בפסק-דין, ואין לנו להוסיף על שנאמר בהחלטה ובפסק-הדין." (הדגשה שלי - ג.ה.). הנה כי כן, קיים פסק דין ברור וחד משמעי של בית המשפט העליון הנוגע בדיוק בפרשנות הנדרשת לענייננו, ולא נותר לנו אלא לאמץ אותו ואת נימוקיו ולהחיל אותו על המקרה שבפנינו. עוד לעניין נימוקים לדחיית טענת העוררים ראה: עת"מ 2835/04 באסה נ. ועדת הערר מחוזת ת"א ואח'. במאמר מוסגר נציין, כי בניגוד לעמדת העוררים, אין מדובר ב"אמרת אגב" של בית המשפט העליון בסוגיה, אלא בהחלטה הנוגעת באופן פוזיטיבי וחד משמעי בפרשנות סעיף 157א'(ו) ומכריעה כי זה חל גם על בניה ללא כל היתר. לאור האמור עד כה, מסקנתנו הינה כי ניתוק החשמל והמים הינם במסגרת סמכותה של המשיבה. עם זאת, אין די בקיומה של סמכות על מנת לדחות את הערר ויש לבחון את שיקול הדעת בהפעלת הסמכות. הפעלת הסמכות על ידי המשיבה: אין מחלוקת, כי סמכות המשיבה הינה סמכות רשות ("רשאית") ולא סמכות חובה. כלומר, על הרשות המאשרת לשקול בכל מקרה ומקרה האם נכון וראוי להפעיל את הסמכות. בסדרה של עררים שאוחדו לדיון אחד בפני ועדת ערר זו (אם כי בהרכב שונה) (עררים (ירושלים) 071/04, 141/04, 147/03 ואח') נידונה במאוחד ובהרחבה שאלת הפעלת סמכות הרשות בהתאם לסעיף 157א' לחוק התכנון והבניה. ועדת הערר עורכת בעררים אלו ניתוח מקיף וממצה של ההלכות בנושא זה, ובסופם מסכמת את החלק המשפטי, כדלקמן: "א. ניתוק המשאבים מעוגן בחוק ובפסיקה וחשיבותו מרובה מן הפן הביטחוני-ציבורי, החינוכי ואינטרס שמירת החוק. ב. תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה למכת מדינה עד כי רבים הם עבריני הבנייה אשר רואים בחוקי התכנון והבניה כהמלצה בלבד ואינם רואים עצמם מחויבים להם. ג. בזכות ניתוק המשאבים יש להשתמש במשורה ובזהירות תוך בחינת הנסיבות של כל עניין ועניין. נוסיף ונזכיר כי בנייה בלתי חוקית הנה בנייה אשר אינה תחת פיקוח של מוסדות התכנון והבניה וככך-עלולה להוות סכנה לביטחון הציבור. סיבה זו מעודדת להחמיר עם הפיקוח והסנקציות המובאות בפני עבריני הבניה." אנו סומכים את ידנו הן על הניתוח המשפטי המפורט והן על המסקנות המשפטיות המפורטות בהחלטת ועדה זו לגבי העררים 73/03 ואח' המאוזכרת לעיל. כעת, נותר לבדוק, האם המקרה שבפנינו עומד בקריטריונים שנקבעו לעיל. כללי: אחד מעקרונותיו הבסיסיים של שיטת המשפט הישראלי, הינו העקרון של החזקה המכונה "חזקת החפות". על פי חזקה זו, כל אזרח מוחזק בגדר חף מפשע עד שלא הוכח אחרת. חזקה זו עומדת לעוררים גם במקרה שלפנינו. הנה כי כן, גם לעוררים שבפנינו עומדת חזקת החפות, ועל המשיבה הנטל להוכיח כי אכן העוררים פעלו בניגוד לדין. בענין זה ראוי ומהותי להבהיר, כי באופן עקרוני ועדת הערר אינה המקום הראוי, הנכון והמתאים, להוכיח אשמתו של אזרח בעבירות בניה, בפרט שקיימים חילוקי דעות עובדתיים משמעותיים. המחוקק ייחד ערכאה ספציפית ומתמחה אשר מומחיותה הינה קביעת העובדות והאשמה במקרים של טענות בגין עבירות בניה. ראה סעיפים 54 עד 58 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957 המקימים את בית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט לעניינים מקומיים הינו הערכאה הנכונה לברר את אשמתו של האזרח בענייני עבירות בניה, שם מתוחמים התביעה והנאשם בהוראות סדר הדין הפלילי, שם ניתן לזמן עדים ולחקרם בחקירה ראשית ונגדית, ושם קיים מדרג ענישה חוקי. למעשה, אין עוררין, כי בית המשפט לעניינים מקומיים הינו הערכאה הנכונה, אשר על פי חוק, אמורה להכריע באשמתו של האזרח ואף לגזור את דינו. מאידך, ועדת הערר אינה המקום להכריע בדבר אשמתו של האזרח. אין לה את הכלים הפרוצדורלים לעשות כן, כך למשל, היא אינה כפופה להוראות סדר הדין הפלילי, עדויות וחקירות נשמעים רק במקרים נדירים וכו'. אף מבחינה מהותית הכרעה באשמתו של האזרח אינה מסוג העניינים שהמחוקק התכוון שועדת הערר תכריע בהם. לפיכך, לטעמנו, אין ועדת הערר אמורה להכריע במחלוקות עובדתיות בדבר אשמתו של האזרח וקיומן של עבירות הבניה, אלא במקרים נדירים. במילים אחרות: ניתוק מים וחשמל יעשה רק כאשר אין מחלוקת עובדתית בדבר עבירת הבניה שנעברה ובכל מקרה של מחלוקת כאמור, הרי מן הראוי ליתן לבית המשפט לעניינים מקומיים להפעיל את סמכותו החוקית, וזאת למעט מקרים נדירים שנדרש ניתוק דחוף עקב בעיות בטיחות. מתי נאמר שאין מחלוקת עובדתית? לטעמנו קיימים שני מקרים מובהקים. המקרה הראשון הינו כאשר קיימת הרשעה של האזרח בבית המשפט לעניינים מקומיים, ואז, כמובן, מכבדת ועדת הערר את ההכרעה של בית המשפט לעניינים מקומיים. המקרה השני, כאשר האזרח מצהיר בפני ועדת הערר כי בוצעה עבירת בניה. במקרה שלפנינו הודו העוררים בקיומה של עבירת הבניה. הודאה זו משתקפת הן בנספחים לתשובת המשיבה, הן בפרוטוקול הדיון ובפרט לאור העובדה כי כל טענתם המשפטית של העוררים המנותחת לעיל מבוססת על ההודאה, כי הם בנו ללא היתר את התוספות (וזאת, לטענתם, להבדיל מבניה בסטייה מהיתר). לפיכך, המקרה שלפנינו הינו מקרה בו אין כל מחלוקת עובדתית כי בוצעה עבירת בניה, ולכן ניתן להמשיך ולבחון את איזון האינטרסים לצורך הניתוק. איזון האינטרסים: כמובהר לעיל, ניתוק החשמל והמים מהווה צעד דרסטי שיש להפעילו בזהירות ובשיקול דעת. נבחן את השיקולים השונים בנושא. לחובת העוררים עומדת העובדה, כי מדובר בהיקף בניה משמעותי לעומת החלק החוקי שבנכס, כך שסך הסגירות הבלתי חוקיות עולה בגודלו על הנכס הקיים. עוד עומד לחובת העוררים חוסר תום ליבם. העדר תום הלב של העוררים מתבטא בכמה מישורים, כגון: בעובדה כי עוד טרם רכשו את הנכס ידעו על הבניה הבלתי חוקית (כך שאין עומדת לזכותם הטענה כי נכנסו לנושא בתום לב), בפירוק של הסגירה ובבנייתה במהרה מחדש ובהתחייבויותיהם בכתב להסיר את עבירות הבניה, התחייבות שהעוררים לא מילאו. בעיקר עומדת לחובתם העובדה כי לא עשו דבר להכשיר את עבירות הבניה אשר ניתנות להכשרה. בהעדר כל פעולה להכשרת הסגירות אשר ניתן להכשירן לא רק שהעוררים הפגינו את זלזולם הבוטה בחוק, אלא בכך הקנו לעצמם יתרון מסחרי בלתי הוגן על פני אותם העסקים אשר השקיעו כספים רבים בהליך הרישוי של סגירות החורף. נושא נוסף העומד לחובתם של העוררים הינו כי מדובר בנכס שאינו לשימוש פרטי אלא לשימוש ציבורי, כך ששימוש הציבור בנכס שלמעשה לא נבחן על ידי מוסדות התכנון (בנושאים כגון: קונסטרוקציה, כיבוי אש וכדומה) עלול להוות סכנה לביטחון הציבור. לזכותם של העוררים עומדת העובדה, כי אין מדובר בבניה מאסיבית אלא בבניה קלה, וכי באופן אובייקטיבי אין מדובר בהיקפים ניכרים של עבירת בניה. עוד עומדת לזכותם של העוררים העובדה כי הם טרם הורשעו בהליך הפלילי, ולפיכך, לפחות באופן תיאורטי, קיימת האפשרות כי יזוכו. עוד נציין בהקשר לכף הזכות את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המעניק הגנה מעין חוקתית לקניין הפרטי. בעניין אף נזכיר כי סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מצווה עלינו כי גם כאשר מותרת הפגיעה בקניינו של אדם, הרי זו צריכה לעשות לתכלית ראויה ובאופן מידתי. איזון נכון של הפרמטרים לעיל, תוך תשומת לב להלכה כי ניתוק חשמל ומים ייעשה רק במקרים קיצונים, ותוך מתן משקל לעקרון המידתיות, מוביל אותנו למסקנה כי אכן יש להורות על ניתוק החשמל והמים, אולם ניתוק זה יהיה רק מהתוספות לנכס הבנויות ללא היתר, קרי מסגירות החורף המפורטות בכתב האישום. ניתוק השירותים רק מהתוספות שומר על האיזון הראוי, לאור ההלכות הפסוקות בעניין, כך שניתוק זה יבטיח, שאכן בחלקים בהם אין חולק (וכאמור העוררים מודים בכך) שנבנו ללא היתר לא יעשה עוד שימוש, ומאידך, הניתוק החלקי יאפשר המשך השימוש במסעדה בחלק אשר אין חולק כי בנוי לפי היתר כדין. נבהיר, כי האחריות על מציאת הפתרון הטכני של ניתוק החשמל מתוספות הבניה בלבד הינה על העוררים, כך שהעוררים יינקטו באמצעים הטכניים לאפשר ניתוק של חלקים אלו בלבד. במידה ולא יתאפשר ניתוק חלקים אלו בלבד מטעמים טכניים, אזי תהיה רשאית המשיבה לנתק את החשמל והמים מכלל הנכס. על מנת למנוע ניצול לרעה של החלטתנו זו, אנו קובעים, לצורך זה, תצהיר של פקח מטעם המשיבה, כי נעשה שימשו בחשמל ו/או קיים חיבור למים, לתוספות הבניה (ויהיה מקורם של החשמל והמים אשר יהיה) יהווה תצהיר זה עילה מספקת בהתאם להחלטה זו לניתוק הנכס כולו מחשמל וממים. על מנת להסיר ספק נבהיר, כי אנו סבורים שיש בעובדות מקרה זה בכדי להצדיק ניתוק מלא ממים ובחשמל וזאת לאור עבירות הבניה המבוצעות בריש גלי, חוסר תום לב העוררים והעובדה כי מדובר בנכס העומד לשימוש הציבור ועלול להוות סכנה בטיחותית. אלא, כאשר, עומדת בפנינו אפשרות להשיג את המטרה של הפסקת עבירת הבנייה ושמירה על שלום הציבור על ידי סעד דרסטי פחות מניתוק מלא, הרי זה נכון וראוי לנקוט בסעד הדרסטי פחות ולהורות על ניתוק חלקי של החשמל והמים וזאת רק מהחלקים שנבנו ללא היתר. כאמור, היה ולא ניתן לבצע מבחינה טכנית את סעד הביניים של ניתוק חלקי, אז נכון ומוצדק בנסיבות המקרה לבצע ניתוק מלא. כמו במסגרת האיזון מצאנו לנכון לדחות את ניתוק המים והחשמל עד ליום 10.5.08, על מנת ליתן לעוררים אפשרות להיערך בהתאם לניתוק החלקי ו/או ולהכשיר את התוספות או חלקן. ברי כי תוספות שלגביה יתקבל היתר לא תנותק כאמור בהחלטה זו. סיכום: לאור האמור לעיל אנו קובעים, כדלקמן: אנו מאשרים באופן חלקי את הודעת הניתוק מהשירותים נשוא הערר מיום 6.8.2007, כך שזו תחול רק על תוספות הבניה כמתואר בכתב האישום. העוררים ימציאו למשיבה פתרון טכני לניתוק התוספות בלבד, בהעדר פתרון שכזה ינותקו החשמל והמים מהמבנה בכללותו. כניסת הודעת הניתוק לתוקף נדחית כך שהשירותים ינותקו רק החל ביום 10.5.08, וזאת היה ולא יוצא היתר בניה כדין לתוספות. בניהניתוק חשמלחשמל