הדיון שלפנינו הינו דיון משפטי ממוקד, הנוגע לפרשנות דברי החקיקה הרלוונטים לקביעת הכשירות הנדרשת של "עורך הבקשה" ערר על החלטת המשיבה מיום 12.7.07 שעניינה סרוב למתן היתר למבנה תעשיה. רקע: הבקשה להיתר שבפנינו עניינה מבנה תעשייתי בשטח של כ - 1746 מ"ר בפארק תעשיה שער הנגב אשר בגינו הוגשה למשיבה בקשה להיתר. המשיבה דנה בבקשה להיתר וסרבה ליתן את ההיתר, עד לקיומן של מספר דרישות המפורטות בהחלטתה. אחת מהדרישות שנדרשו, נוסחה, כדלקמן: "עורך הבקשה צריך להיות אדריכל" הערר הוגש אך ורק לגבי דרישה זו. הערר: העורר, אשר הינו מהנדס רשוי, חולק על התנאי שהציבה המשיבה. לטענת העורר, לאור דברי החקיקה הרלוונטיים גם מהנדס רשוי רשאי לחתום על בקשה להיתר של מבנה תעשיה. המשיבה הגישה תגובה לערר, ואף הגישה חוות דעת מטעמה של אדר' שמעון אסבן. כמו כן, נתקיים דיון בו נשמעו בהרחבה טענות הצדדים בענין. כמובן, במקרה שלפנינו, נתמקד בשאלה, האם התקנות מתירות למהנדס רשוי "להגיש לרשות המוסמכת תכנית" כפי שמנחה תקנה 2ד' לתקנות הבקשה להיתר. כאמור, במקרה זה אנו דנים "בתכנית" שהינה תוכנית בקשה להיתר המוגשת לרשות מוסמכת. לטעמנו התשובה חד משמעית וחיובית. וכך קובעת תקנה 2(2)(ו) המתייחסת לסמכויות מהנדס רשוי בכל הנוגע למבני תעשיה: "(ו) הגשת החישובים האמורים בפסקאות (ד) ו-(ה) והגשת תכניות לרשות מוסמכת למעט ביצוע הפעולות האמורות לגבי מבנה פשוט;" (ההדגשה שלי - ג.ה.) לשון התקנה דלעיל ברורה וחד משמעית, מהנדס רשוי, בסוג השני של המבנים, אשר אין ספק כי הוא כולל מבני תעשיה, מוסמך להגיש תוכנית לרשות המוסמכת. הסייג היחיד הקיים בסעיף הינו לגבי מבנה פשוט, סייג אשר לא רלוונטי לענייננו. נציין, כי מדובר בלשון בהירה וחד משמעית המשתמשת באותן המלים ממש הנדרשות בתקנה 2ד' לתקנות הבקשה להיתר ככשירות לערוך הבקשה: "הגשת תכניות לרשות מוסמכת", כך שלא ניתן ליתן להם כל פרשנות אחרת. עוד לענין הלשוני נציין, כי אף הטענה כי הכוונה בהגשת תוכניות לרשות מוסמכת מתכוונת אך ורק להגשת החישובים האמורים בפסקאות (ד) ו- (ה) אינה יכולה להשמע. היות ולו זו הייתה כוונת המחוקק, היה זה מציין במקום "הגשת תכניות" את המילים "הגשת החישובים" או "הגשתם". אלא שהמחוקק הבהיר היטב, כי מהנדס רשוי מוסמך הן להגיש את החישובים והן להגיש "תכניות". ודוק. המחוקק אף נקט בלשון רבים "תכניות" ולא תכנית. המשיבה מנסה לייצר פרשנות אחרת לסעיף זה, פרשנות המבוססת על הרעיון שאין להתיר למי שאינו אדריכל להיות "עורך הבקשה" וזאת מטעמים של טובת הציבור, המשיבה אף מבססת פרשנות זו על חוות דעת שהוגשה מטעמה, אשר גם היא מבוססת כולה על רעיונות כלליים של טובת הציבור. אלא, שפרשנות העוררת חסרת כל עיגון לשוני בדברי החקיקה. בהעדר עיגון לשוני כלשהו, לא ניתן להרחיב את הפירוש עד כדי כך שלמעשה מהווה סתירה ללשון החקיקה. וראה לענין פרשנות תכליתית בהעדר עיגון לשוני, בענין ע"א 1240/00 פקיד שומה תל-אביב 1 נ' יצחק סיוון, פ"ד נט(4), עמ' 588: "אלא שגם לפרשנות תכליתית צריך שיימצא עיגון לשוני, ולו מינימאלי, בטקסט המתפרש (ראו: ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות פ"ד לט(2) 70, 74 (להלן: פרשת חצור); ובג"ץ 2257/04 סיעת חד"ש - תע"ל נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17, (להלן: פרשת סיעת חד"ש)). ולפרשנות המוצעת על-ידי פקיד השומה אין בסעיף 93 עיגון לשוני כלשהו." (ההדגשה שלי - ג.ה.). במקרה שלפנינו לשון התקנות קובע, באופן הברור ביותר, מהנדס רשוי, רשאי להגיש תוכניות לרשות מוסמכת, ואין כל עיגון לעמדת המשיבה. לפיכך, אף אם המשיבה סבורה שלא ראוי לעשות כן, ואף אם סבורה שהתקנות אינן נכונות, אין היא רשאית לפעול בניגוד ללשונן הברורה. לאור האמור לעיל, לענין לשונם הברורה של דברי החקיקה, הן של תקנות הבקשה להיתר הקובעות שעורך הבקשה הינו המוסמך להגיש תוכניות לרשות מוסמכת בהתאם לתקנות המהנדסים, והן של תקנות המהנדסים הקובעות בצורה מפורשת כי מהנדס רשוי רשאי להגיש תוכניות לרשות מוסמכת, הרי יש לקבל את הערר ולבטל את התנאי הדורש כי רק אדריכל יהיה עורך הבקשה. למעלה מן הצורך נציין כי אף הנימוק המהותי של המשיבה אינו יכול לעמוד נוכח לשון התקנות. טענה המשיבה בפנינו, כי גם במבנה תעשיה יש חשיבות גדולה לנושא האדריכלי ולכן ראוי כי עורך הבקשה יהיה אדריכל בלבד. אלא שהתקנות קובעות אחרת. תקנה 2(2)(ב) קובעת מפורשות כי מהנדס רשוי יהיה מורשה להכין תוכנית עבודה ארכיטקטוניות. כלומר, המחוקק לא נרתע מהעובדה שבניני תעשיה (להבדיל ממגורים שם אין סמכות דומה) מהנדס רשוי יעסוק גם בנושאים ארכיטקטוניים. ונבהיר, תוכנית עבודה ארכיטקטונית אינה תוכנית המוגשת לרשות מוסמכת ואנו מציינים אותה רק על מנת להמחיש כי בנושא של מבני תעשיה וכדומה נתן המחוקק למהנדס סמכויות רחבות יותר. מובן, כי מהנדס רשוי יכול, ובמקרים מסויימים אף חייב, להעזר באדריכל, אך אין בעובדה כי מהנדס רשוי נזקק לאדריכל מכדי למנוע ממנו את זכותו הברורה על פי דין להיות "עורך הבקשה". נציין, כמובן, כי החלטתנו זו מתיישבת גם עם רוח חוק יסוד: חופש העיסוק. לסיום, ועל מנת למנוע טעות, נבהיר, כי החלטה זו אינה עוסקת כלל בסמכות לחתום ולהגיש תוכנית כמובנה בפרק ג' לחוק התכנון והבניה (תב"ע בלשון המדוברת), אשר עליה חלים כללים אחרים. סיכום: לאור האמור לעיל הערר מתקבל. התנאי הקובע כי עורך הבקשה יהיה אדריכל, מבוטל בזאת, והעורר רשאי לחתום על הבקשה להיתר כעורך הבקשה. בניהאדריכלותשאלות משפטיותהיתר בניההנדסה / מהנדס