בקשה להיתר להקים מעלית האמורה להתחבר ליחידת דיור העוררים הגישו התנגדות לבניית המעלית. לטענת העוררים בהתנגדות הבנייה המוצעת תשרת רק את המשיב מס' 2, וכאשר מדובר במעלית חיצונית- מוטב לתכנן מעלית שתיתן פתרון לדיירי הבניין כולם. ביום 11/2/2008 ניתנה ההחלטה הראשונה של המשיבה מס' 1 בעניין. במסגרת החלטה זו אפשרה המשיבה מס' 1 לעוררים להגיש תכנית מטעמם לבניית מעלית בחזית הקדמית. ביום 3/6/2008 התקיים דיון נוסף בנושא זה, אך למרות שלא הוגשה תכנית מטעם העוררים למעלית, לא נתקבלה החלטה בדיון זה. ביום 21/7/2008 זומנו הצדדים לדיון פעם נוספת בפני המשיבה מס' 1 ושטחו את טענותיהם בעניין. בסיומו של הדיון נתקבלה החלטה לאשר את בקשת המשיב מס' 2 בתנאים, וזאת מהנימוקים שפורטו בהחלטה. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. הערר בערר מעלים העוררים את הטענות הבאות: הטענה הראשונה הינה כי אין הצדקה תכנונית למעלית פרטית, כאשר לטענת העוררים המעלית תשרת רק דירה אחת, וכאשר יש מספר יחידות דיור בבניין- יש לתכנן מעלית כך שזו תשרת את כלל דיירי הבניין ולא רק יחידת דיור אחת. העוררים אף טענו כי הנסיבות הרפואיות במשפחת המשיב מס' 2 אינן מצדיקות הקמת מעלית פרטית. לטענתם, אין מניעה תכנונית להקמת מעלית בחזית הבניין ובמרכזו, כך שזו תשרת את כלל יחידות הדיור בבניין. הטענה השנייה הינה כי המשיבה מס' 1 הוטעתה ע"י המשיבה מס' 2 וזאת הן בטענה שצוות השימור אסר על מעלית בחזית הבניין והן בעניין הטענה כי העוררים סיפחו חלקים מהרכוש המשותף לדירתם. הטענה השלישית הינה כי בבקשה ישנם אי דיוקים וטעויות, וכן ניסיון להכשיר עבירות בנייה. הטענה הרביעית עניינה כי הבקשה להיתר לא נשלחה כדין לעוררים וכן טענה קניינית כי אין למשיב מס' 2 הרוב הנדרש להקמת מעלית. דיון כללי המגמה התכנונית השוררת כיום הינה לעודד הקמת מעליות בבתים ישנים. לקיומה של מעלית בבניין ישנה חשיבות, הן לאיכות החיים של הדיירים הרגילים בבניין וכמובן לאנשים בעלי מוגבלויות שונות, הנובעות מנכות או מגיל, כך שהקמת מעלית תורמת לאיכות תכנונית, נגישות ואיכות חיים ראויה. לאור האינטרס הציבורי בהקמת מעליות, קבעו הן המחוקק הראשי בתיקונים לחוק המקרקעין התשכ"ט- 1969 והן מוסדות התכנון כללים מקלים להקמת מעליות, כאשר המטרה של כללים אלו הינה לעודד את השימוש במעליות. הבקשה שלפנינו מבוססת על כללים אלו, וזאת הן על סמך סעיף 59(ו) לחוק המקרקעין והן על סמך תכנית 5022 המאפשרת הקמת מעליות חיצוניות במרחב התכנון של העיר ירושלים. לפיכך, הכלל המנחה בדיון שבפנינו הינו מתן פתרון תכנוני שיאפשר למעלית לשמש את הבניין ואת דייריו. מעלית בחזית הצפונית לעומת מעלית בחזית המזרחית העוררים מציעים כי המעלית תיבנה במרכז הבניין (חזית צפונית), ובכך תוכל לשרת את כל יחידות הדיור בבניין. לעומת זאת, המשיב מס' 2 מציע מעלית בחזית הצפון- מזרחית, שתשרת רק את יחידות הדיור באגף המזרחי של הבניין. מובן כי מבחינה תכנונית של הבניין עצמו, הפתרון של מעלית במרכז הבניין הינו הפתרון המיטבי. אך העובדה שפתרון הוא פתרון מיטבי מבחינת הבניין, אינה אומרת כי מדובר בפתרון אפשרי מבחינה קניינית ותכנונית ואינה אומרת כי הוא הפתרון המיטבי מבחינה אדריכלית ואסתטית כלפי הרחוב. במקרה שלפנינו למעשה לא מוצגת לפנינו חלופה אמיתית של מעלית במרכז הבניין. העוררים מודעים לפחות מחודש פברואר 2008 כי המשיב מס' 2 מתכנן מעלית בחזית המזרחית, והמשיבה מס' 1 נתנה להם הזדמנות מפורשת להגיש בקשה להיתר למעלית במרכז הבניין. אלא שעד היום לא הוגשה בקשה להיתר שכזו. העובדה שעד היום לא הוגשה בקשה להיתר למעלית במרכז הבניין- יש בה כדי ללמד על העדר אפשרות להקים מעלית שכזו. חזקה על העוררים אשר מתנגדים כל כך בתקיפות למעלית בחזית המזרחית כי לו הייתה אפשרות ריאלית להקים מעלית במרכז הבניין, היו כבר מגישים בקשה להיתר, אלא שבקשה כזו, כאמור, עד היום לא הוגשה. המשיב מס' 2 הבהיר בדיון כי מבחינת הזכויות הקנייניות- לא ניתן להקים מעלית בחזית הבניין, והעוררים לא הצליחו לסתור טענה זו. יתרה מזו, גם מבחינה תכנונית עולה כי יש קשיים רבים בהקמת מעלית במרכז הבניין. כך למשל, כפי שעולה מפרוטוקול המשיבה מס' 1, צוות השימור של המשיבה מס' 1 מתנגד למעלית שכזו. אכן, אין בעמדת צוות השימור, שאינו גוף תכנוני סטטוטורי, בכדי להוות סוף פסוק לעניין הקמת מעלית במרכז הבניין, אך בעצם העמדה ברור כי יש קושי תכנוני בהקמת מעלית במיקום זה. כאמור, העוררים לא הגישו בקשה להיתר מסודרת, ולכן אין התייחסות מוסדרת של המשיבה מס' 1 ומוסדות התכנון לבעיית השימור, ובנסיבות אלו ההנחה היא כיום כי לא ניתן להקים את המעלית במרכז הבניין. מעליתיחידת דיור