כתנאי להיתר בניה, נדרש לצבוע את הבניין כולו בגוון הצבע המקורי של הבתים בשכונה הערר על החלטה זו של המשיבה מס' 1 הוגש הערר שבפנינו. בערר טוענים העוררים כי אין כל מקום להתניה לשינוי הצבע למקור וזאת מהטעם כי התכנית החלה על המקרקעין אינה קובעת את הצבע המותר. כמו כן טוען העורר כי בכל העיר, וגם בשכונה, קיימים הרבה קוטג'ים דו משפחתיים הצבועים בצבע אחר. עוד טוען העורר כי אין כל קשר בין הבקשה לסגירת המרפסת לבין התניה לשינוי הצבע בכלל המבנה שלו. העורר אף מציין כי גם אם יצבע את המבנה בצבע לבן, עדיין לא תהיה אחידות עם בית השכן, היות וזה נצבע מזה זמן רב והצבע שלו דהה וקיימים בו סדקים. דיון כללי ועדת הערר שמעה את טענות הצדדים ולאחר מכן אף ערכה סיור ברחוב בו מצויים הבתים. בסיור במקום נשוא הערר התרשמה ועדת הערר כי אכן מדובר בשכונה בעלת צביון אחיד למדי, כאשר הבתים צבועים בגוון בהיר, לרוב בלבן, והבית נשוא הערר אכן חורג בצבעוניותו הרבה, כאשר הוא צבוע בצבע כתום-חום עז. סמכות המשיבה מס' 1 אנו סבורים כי המשיבה מס' 1 מוסמכת ליתן הוראות בדבר גוון המבנה. סמכות זו היא סמכות שהוקנתה למשיבה מס' 1 מפורשות בתקנה 16(א)(2) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל- 1970. תקנה זו העניקה לוועדה המקומית סמכות מפורשת להתנות מתן היתר במראהו החיצוני של הבניין והתאמתו לסביבה הקרובה, ולכן המשיבה מס' 1 הייתה מוסמכת ליתן את ההוראות האמורות. יתרה מזו, אף התכנית אינה שותקת בנקודה זו, ואף כי אין בה אמירה מפורשת לגבי הגוון, הרי הפרשנות הסבירה של סעיף 3 לתכנית הינה כי סעיף זה מטרתו הבטחת אחידות ארכיטקטונית, ובמשתמע אף קביעת גוון אחיד לבניינים. איננו מוצאים פסול בכך כי המשיבה מס' 1 דרשה את שינוי הגוון על רקע בקשה להיתר לתוספת בנייה, ההפך הוא הנכון, כך ראוי לנהוג. כאשר מתבקשת בקשה להיתר ואף לגבי חלק מבניין, מתבקשת המשיבה מס' 1 לבחון את כלל הבניין וזאת הן מבחינה סטטוטורית והן מבחינה ארכיטקטונית והתאמתו לסביבה, ובמידה ומצאה ליקוי כלשהו, היא רשאית ליתן הוראות לתיקון הליקויים וזאת כתנאי לאישור התוספת. סבירות החלטת המשיבה מס' 1 נותר לבחון את שאלת סבירות החלטת המשיבה מס' 1 על רקע טענות העוררים. אנו סבורים כי במקרה שלפנינו מדובר בהחלטה סבירה והגיונית, היות וצבעו של הבניין בולט במידה ניכרת על רקע הסביבה שלה מראה בהיר אחיד. נציין, כי במסגרת הסבירות אכן יש לשקול את רצון הפרט לעצב את ביתו ואת צבעו החיצוני כראות עיניו, וייתכן כי הדבר אף חוסה תחת הזכות לחופש הביטוי במובנה הרחב. עם זאת, אל מול זכות זו של הפרט יש להציב את זכויות הכלל ואת מראהו של המרחב הציבורי. בהקשר זה יש לזכור, כי אין מדובר בעיצוב ו/או צבע פנימי של הבית, אלא בצבע חיצוני המשפיע על מראהו של המרחב הציבורי. אנשי המקצוע מטעם המשיבה מס' 1 סבורים כי מדובר בפגם ארכיטקטוני המשפיע על חזות השכונה שהינה שכונה המתוכננת באחידות, לרבות צבעה, ואנו סבורים כי קיים היגיון רב בעמדה זו של אנשי המקצוע מטעם המשיבה מס' 1 ובודאי שאין מקום להתערב בה. נציין כי העובדה שבשכונות אחרות קיימים מבנים שלא בצבע אחיד, אינה מחייבת כי גם בשכונה זו יותר דבר דומה, ונפרט: ראשית, לא הוכח בפנינו כי הצביעה השונה בשכונות האחרות נעשתה בהיתרי בנייה ומתוך שיקול דעת מושכל. שנית, וזה העיקר לענייננו, הבחינה הארכיטקטונית צרכה להיעשות לגבי המתחם של הבנייה המדוברת, ועל רקע צביונו הארכיטקטוני של מתחם זה. במסגרת זו, יש לשקול גם את צבע המבנה, העובדה כי בניינים אחרים בעיר במתחמים אחרים הם בעלי צביון ארכיטקטוני אחר, אין בה כדי לגרום לשינוי הצביון של המתחם המדובר. במאמר מוסגר נציין כי החלטתנו זו אינה נובעת מהתנגדות המשיבה מס' 2, אלא בעיקר לאור העמדה של המשיבה מס' 1 והצביון של כלל המתחם. לגבי הצבע בו ייצבע הבניין והאחידות לאור הצבע הדהוי, לטענת העורר, של ביתה של המשיבה מס' 2, הרי אנו סבורים כי אין צורך שיהיה צבע זהה לחלוטין, אלא חשוב שהגוון יהיה תואם ככל האפשר, ולכן אין בעובדה כי ביתה של המשיבה מס' 2 דהוי בכדי להשאיר את הצבע העז הקיים כיום על כנו. לאור זאת, אנו סבורים גם כי אין הכרח לכפות על העוררים צבע לבן, אלא ניתן לצבוע בגוון בהיר כלשהו, וזאת בתיאום עם אדריכל העיר ובאישורו. במאמר מוסגר נציין, כי אף החלטת המשיבה מס' 1 אינה לצבוע את הבניין בצבע לבן, אלא "בגוון המקורי". סיכום לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר ברובו וקובעים כי תנאי למתן היתר יהיה צביעת הבית כולו בגוון בהיר שיתואם ויאושר ע"י אדריכל המשיבה מס' 1. בניההיתר בניהבניין