סיווג נושים לקבוצות שונות אפשרות סיווג הנושים לאסיפות סוג שונות אינה בלתי מוגבלת והיא מותנית בכך שהתביעות באותו סוג יהיו "דומות מאוד" (substantially similar). סעיף 1122 ל-USBC אינו דורש שכל הנושים שתביעותיהם דומות יסווגו באותה קבוצה, אלא אך שבאותה קבוצה כל הנושים החברים בה יהיו בעלי אופי הומוגני שתביעותיהם דומות. בית המשפט קבע אכן כי לחייב ניתן שיקול דעת רחב בעניין זה, אך הוא נמנע במספר פסקי דין לשרטט את הגבול המדויק (וראו:In re U.S. Truck Co., Inc. 800 F.2d 581(6th Cir 1986) ). עם זאת, בפסקי דין מאוחרים יותר, קבע בית המשפט כי בדרך כלל יש לסווג את כל הנושים הבלתי מובטחים באותה קבוצה, אלא אם "אופי תביעתם מבחינה משפטית" (legal character of their claims) מצדיק סיווג שונה משאר הנושים הבלתי מובטחים (וראוIn re Bloomingdale Partners, 170 B.R. 984 (Bankr N.D. III. 1994)). ובמאמר מוסגר יצוין, כי למרות שבישראל קיימת חשיבות פחותה לנושא סיווג הנושים לקבוצות שונות, בתי המשפט נתנו את דעתם על שאלה זו. נקבע כי מחד גיסא, המיון צריך להיות כזה, אשר יפריד את קבוצות האינטרסים השונות וימנע מצבים של ניגוד אינטרסים בתוך כל קבוצה. אך מאידך נקבע כי סיווג לקבוצות רבות מדי עלול לפגוע בעיקרון של קבלת דעת הרוב, בכך שיאפשר לקבוצות מיעוט להיות מסווגות כקבוצות נפרדות ולהכשיל את אישור ההסכם (ע"א 691/69 השותפות בש-רבסקי נ' בנק לסחר חוץ בע"מ, פ"ד כה(1) 465, 473 (1971); ע"א 332/88 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים של כוכב השומרון בע"מ, פ"ד מד(1) 254 (1990). פסק דין זה התייחס לסעיף 233(א) לפקודת החברות קודמו של סעיף 350 לחוק). נושה