אי התאמה בין טיעוני המדינה בערכאה פלילית לבין טיעוניה בערכאה המשמעתית, דבר שאליו התייחסתי בעמש"מ 46894-11-12 יעקב שאשואשוילי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום כז שבט תשע"ג (7.2.13); להלן - "פסק הדין"). 2. במקרה שלנו, העובדות שונות מעט, ועיקרי הטיעון של הצדדים התייחסו להבדל ולשוני ביניהם, או למידת הקירבה ביניהם, כפי שיפורט להלן. המערערת עבדה כאשנבאית בדואר ישראל, בסניף הדואר באבן יהודה, שם היה לה גם חשבון. במהלך עבודתה ,יצרה הנאשמת עודפי כסף בקופה בה עבדה ,והעבירה לחשבונה, סך כולל של 850 ₪, בשלושה מועדים, בתאריכים אלה: 19.1.09, 22.1.09, 28.1.09. 5. בהליכים שהתנהלו נגד המערערת בבית משפט השלום בכפר סבא, בפני כב' השופטת דנה מרשק-מרום, בת"פ 18343-09-10, לאחר שהתיק חזר מערעור בבית משפט מחוזי, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו המערערת תודה בעבירה של גניבה, היא לא תורשע ויושתו עליה 180 שעות של"צ שכבר ביצעה, וכן פיצוי בסך 850 ₪ יועבר לטובת דואר ישראל. ב"כ המאשימה סיים את דבריו, שם, במילים "ובכך יסתיים עניינה" (עמ' 9, שורה 13 לפרוטוקול הנ"ל, בבית משפט השלום בכפר סבא). 6. בית משפט השלום, בפסק הדין, אישר את הסדר הטיעון, והסביר זאת, בין היתר, בנימוקים המופיעים בסעיף 5 לפסק הדין, מיום ט שבט תשע"ג (20.1.13), במילים אלה: "עיינתי שוב בתסקיר אשר הוגש לעיוני בשלב הראשון של ההליך, והוא מבוסס על הסדר הטיעון שהינו מוצדק בנסיבות. מדובר באשה, ילידת 1961, אשר נושאת בעול פרנסת המשפחה. נראה כי העבירה בוצעה על רקע מניעים רגשיים ולא עברייניים, כשהנאשמת הוכיחה את כוחותיה בפנייה עצמאית לבית המשפט המחוזי, בהליכי ערעור. כבר אז הייתה קיימת המלצה כי הרשעה עלולה לפגוע באפיק תעסוקה, שכן, נמסר מנציבות שירות המדינה כי ניתן יהיה לשקול החזרתה לעבודה ברשות הדואר, במידה ולא תורשע בדין". 7. המדינה הגישה נגד המערערת תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. היא הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, על פי הכרעת דין, מיום יא בסיוון תשע"ג (20.5.13), בהרכב עו"ד אורי כהן, אב"ד, ד"ר לובל רון וגב' רחל פנצר. 8. בגזר הדין, מיום 21.5.13, מסביר בית הדין למשמעת, בהרחבה, את מטרות הענישה המשמעתית, תוך התבססות על פסקי דין רבים, ומגיע למסקנה כי יש להטיל על הנאשמת שבפניו (המערערת שבפניי) עונשים אלה: נזיפה חמורה; פיצויים לאלתר (תוך תשלום מלוא פיצויי הפיטורין המגיעים לה על פי דין); פסילה מכל תפקיד בחברת הדואר למשך שלוש שנים. 9. לאחר שהוגש הערעור, ניתנה על ידי החלטה, ביום כז אלול תשע"ג (2.9.13), שבו ביקשתי מהצדדים לנסות להידבר ביניהם ולנסות להגיע להסדר מוסכם, ברוח פסק דיני הנ"ל. 10. הצדדים לא הגיעו להסכמה, והוגשו עיקרי טיעון, כאשר עמדת המדינה, המיוצגת על ידי עו"ד ג'ני אבני, כללה התייחסות לפסק הדין הנ"ל. 11. בסעיף 10 לעיקרי הטיעון של המשיבה נכתב כי בעקבות פסק דיני הנ"ל, "ניתנה ביום 21.4.13 הנחייה של פרקליט המדינה לכל גופי התביעה הפלילית, לפיה מקום בו גורמי התביעה עוסקים בעניינם של עובדי מדינה, אזי ככל שהתובע המטפל בתיק נדרש להביע עמדה בדבר אפשרות חזרתו של הנאשם לעבודה בשירות המדינה, או בשאלה אחרת, העשויה להשפיע על ההליך המשמעתי בהיבטים הנוגעים לתכליות המיוחדות לדין המשמעתי, לא ייתן מענה או יביע עמדה מבלי שזו תואמה עם אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה". 12. משכך הם פני הדברים, וחזקה על אנשי הפרקליטות כי הם מקיימים את הנחיית פרקליט המדינה, הבעיה העקרונית - נפתרה. 13. הבאתי לעיל את לוח הזמנים. בתיק שבפנינו, דברי ב"כ המדינה בבית משפט השלום בכפר סבא, נאמרו ביום 20.1.13, 17 יום לפני פסק דיני הנ"ל, ושלושה חודשים לפני הנחיית פרקליט המדינה. לפיכך, כל שאפסוק בתיק זה הוא נקודתי לתיק זה בלבד, ואין בו משום "השלכות רוחב", שכן, כאמור, מכאן ולהבא, הבעיה לא תתעורר, לאור הנחיית פרקליט המדינה. 14. כפי שהבהרתי בפסק דיני הנ"ל, על המדינה לדבר בקול אחד ולא בשני קולות. אם נוצר רושם בהליך הפלילי, כאילו הסכמת המדינה לאי הרשעה, נובעת בשל הרצון של העובד לחזור לעבודתו, וזה שימש אחד מן השיקולים, הן של העובד והן של בית המשפט, מן הראוי כי בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה - ובעקבותיו בית משפט זה בשבתו כערעור על בית הדין המשמעתי - יכבדו גישה זו. 15. הספק היחידי שהתעורר בפניי הוא זה: בעוד שבפסק הדין שנתתי, הגניבה בוצעה מחוץ לשעות העבודה, בכך שהמערער, שם, מצא כרטיס אשראי, ועשה בו שימוש לרכישת טובין ומזון בסך של 3,251 ₪, הרי במקרה שלפנינו, הגניבה בוצעה במסגרת העבודה, מתוך כספי העבודה, שכן העובדת המערערת הייתה אשנבאית בבנק הדואר וגנבה 850 ₪, שהוחזרו, כאמור, לבנק הדואר. 16. על פני הדברים, יש ממש בטענת עו"ד ג'ני אבני, ב"כ המדינה. אם הייתה המערערת מורשעת בבית משפט השלום, גם אם עונשה היה קטן, הייתי נותן משקל לשיקול זה, והייתי מאמץ את דעתו של בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה. 17. ברם, במקרה שלפנינו, פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא קבע אי הרשעה, כאשר אחד מן השיקולים, כאמור, הוא אפשרות חזרתה של הנאשצת (המערערת בפניי) לעבודה ברשות הדואר, אם לא תורשע בדין. שיקול זה מחייב להיענות לציפיות של העובדת, גם אם הניסוח אינו חד משמעי וברור, כמו בפסק דיני הקודם; אך, עדיין זכאי כל אזרח לכך שציפיותיו מהרשות השלטונית, ובמיוחד כאשר יש לכך ביטוי בפסק דין של רשות שיפוטית, ציפיותיו אלה - יוגשמו. 18. לאור מכלול הנסיבות הללו, ומבלי שיש בכך משום קביעת תקדים (שכן עו"ד אבני מזכירה שיש אשנבאים נוספים שביצעו עבירות דומות, ויש חשש שגם יבצעו עבירות דומות בעתיד), ולאור הנסיבות המיוחדות של ההבטחה השלטונית ושל אי ההרשעה בבית משפט השלום, אני מקבל את הערעור, באופן חלקי, ופוסק, בדומה למה שקבעתי בפסק הדין הנ"ל, כדלקמן: א. הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שהעונש של נזיפה חמורה נותר על כנו, ובמקום העונש של פיטורין לאלתר ופסילה לכל תפקיד בחברת הדואר למשך שלוש שנים, יבוא העונש הבא: הורדה בדרגה אחת, כאשר העלייה לדרגה הבאה (אם יתקיימו כל התנאים הדרושים על פי נוהלי העבודה בחברת הדואר), תבוצע לא מוקדם מאשר שלוש שנים מהיום. ב. משמעות הדבר היא כי המערערת תוכל לחזור לעבודתה ביום 22.12.13 (קבעתי מועד זה, כדי לאפשר למדינה לשקול אפשרות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון). ג. מאחר והסנגור הינו מינוי של נציבות שירות המדינה ומקבל את שכרו מן הציבור, אין צורך בחיוב הוצאות. ד. בקשת עו"ד בן חיים לחייב את המדינה בהוצאות אישיות של המערערת - נדחית, שכן המערערת עצמה לא באה לדיון בזמן, אלא באיחור של כחצי שעה.משפט פליליעבירות משמעת