המערער סובל מהתמכרות לסמים, ויש לכך השפעה על כושרו לעבודה ועל סיכוייו להתקבל לעבודה כלשהי. לפי הטענה, אין חולק שהמערער מכור לקנביס רפואי. 3. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה הייתה ערה למחלת הסוכרת ממנה סובל כל המערער ולעובדת שימושו בקנביס רפואי להקלה על כאבים. 4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). 5. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: ביום 10/3/13 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. לדברי המערער הוא נוטל קנביס רפואי להקלה על הכאבים, ולטענת בא כוחו שהתלווה אליו, השימוש בקנביס רפואי הוא מגבלה שמפריעה למערער להתקבל לעבודה. הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובל המערער, וציינה כי המערער בן 62, אובחן כסובל מסוכרת עם סיבוכים (נוירופתיה), ללא נכות נפשית, נכות רפואית יציבה בשיעור 65%. הוועדה נתנה דעתה לעברו התעסוקתי של המערער, לאמור: סיים בית ספר לקציני ים בעכו, עבד כקצין מכונה על אוניה כ- 10 שנים; חי והתפרנס בארה"ב 10 שנים; אינו עובד מזה 8 שנים. הוועדה ציינה סכי למערער עבר תעסוקתי נרחב ומקיף והוא הפסיק לעבוד עקב מחלת הסוכרת. הוועדה הוסיפה כי המערער משתמש בקנביס רפואי להקלה בסימפטומים, שכן לדבריו פעמיים בשבוע הוא מרגיש "שריפה" בכל הגוף, דבר הפוגע בכושר תפקודו. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים בתיק, ועל יסוד התרשמותה מהמערער קבעה כי המערער מסוגל לעבודה בהיקף מלא, במגבלות מסוימות. לדעת הוועדה, המערער מסוגל לעבוד בכל עבודה שאין בה מאמץ גופני ועם ארוחות סדירות, כגון פקיד מודיעין, טלמרקטינג וסידור מדפים. לאור האמור, נדחה הערר. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 6. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי הוועדה פעלה כדין ודין הערעור להידחות. בהחלטתה נתנה הוועדה דעתה לנתוניו האישיים של המערער, לרבות גילו, השכלתו ועברו התעסוקתי הנרחב והמקיף. החלטת הוועדה משקללת גם את השפעת מחלתו של המערער, כמו גם העובדה שהמערער הגדיר את מצבו הבריאותי כטוב וכמצוין, אלא אם יש התקף כתוצאה ממחלת הסוכרת. החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם חוות דעת רופא מוסמך מיום 24/10/12 ודו"ח שיקום מיום 31/10/12, לפיהם המערער מסוגל לעבודה מלאה, ללא מאמץ גופני ניכר, עם אפשרות לארוחות תכופות. לאור כל האמור הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר ודחתה את הערר. 7. אין לקבל את הטענה שהוועדה לא התייחסה כלל לטענת המערער בדבר היותו מכור לקנביס רפואי. אקדים ואדגיש שכלל לא ברורה טענת המערער לפיה מדובר בעובדה שאין עליה עוררין. על פי החלטת הוועדה הרפואית לעררים, מיום 17/2/13, המערער סובל מסוכרת עם סיבוכים, אולם מבחינה פסיכיאטרית נדחה הערר ונקבע שאין למערער נכות נפשית. משמע שאין כל קביעה רפואית לפיה המערער מכור לסמים. בצדק טען המשיב כי נקודת המוצא של ועדת עררים לאי כושר היא הליקויים הרפואיים שנקבעו לנכה בוועדה הרפואית בענף נכות כללית. עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מעלה כי המערער טען בפניה שהוא משתמש בקנביס רפואי להקלה על הכאבים, בנוסף לנטילת כדורים לטיפול בסוכרת. בפני הוועדה נשוא הערעור טען המערער שהוא משתמש בקנביס רפואי להקלה על הסימפטומים של מחלת הסוכרת. מכאן שהוועדה הייתה ערה לשימושו של המערער בקנביס רפואי, ואף ציינה זאת מפורשות בהחלטתה. הוועדה הוסיפה וציינה את טיעון בא כוחו של המערער לפיו השימוש בקנביס משפיע על האפשרות לקבלו לעבודה. לאור האמור, לא יכול להיות ספק שהוועדה הביאה בין מכלול שיקוליה את העובדה שהמערער מקבל טיפול רפואי באמצעות סם. מכאן ועד המסקנה שהמערער מכור לקנביס רפואי רחוקה הדרך. הרי לדברי המערער עצמו הוא סובל מהתקף כאבים בתדירות של פעמיים בשבוע, ולכן אין לקבל את טענת המערער שהוא נתון דרך קבע להשפעת סם. לאור כל האמור, אין לומר שנפל פגם בהחלטת הוועדה בעניין זה, והטענה נדחית. 8. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהחלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, נסמכת על מצבו הרפואי של המערער, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית. 9. לאור כל האמור לעיל - על כן הערעור נדחה בזאת. 10. אין צו להוצאות. 11. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. אובדן כושר עבודהסמים