ניתן צו המורה על הפסקת עיסוק באתר הטמנה ותחנת מעבר וניתן צו סגירת עסק של הובלת הפסולת שפועל ללא רישיון. המערער 2 נידון ל- 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסך 200,000 ₪, לחתימה על התחייבות בסך 250,000 ₪ ונפסל על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים בתנאים המפורטים בגזר הדין. המערער 3 נדון לחודשיים מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסך 75,000 ₪, לחתימה על התחייבות בסכום של 75,000 ₪ ונפסל על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים בתנאים המפורטים בגזר הדין. המערער 4 נדון לחודשיים מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסך 45,000 ₪, לחתימה על התחייבות בסכום של 60,000 ₪ ונפסל על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים בתנאים המפורטים בגזר הדין. 3. המערערים עותרים כנגד גובה הקנסות ומערער 2 עותר כנגד חיובו להיות ערב לתשלום הקנס שהוטל על ידי המערערת 1. בעניין זה הסכימה ב"כ המשיבה לביטול ערבותו של המערער 2 לתשלום הקנס על ידי המערערת 1 ואנו מבטלים קביעה זו של גזר הדין. 4. ב"כ המערערים טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בימ"ש קמא בהטלת קנסות בסכומים כה גבוהים, שאין להם תקדים בענישה בגין עבירות שבהן הורשעו המערערים, במיוחד לאור מצבם הכלכלי הקשה של המערערים, ובמיוחד של המערערת 1. כמו כן טוען ב"כ המערערים, כי מדובר במי שאין להם עבר פלילי והטלת קנסות בסכומים כה משמעותיים כפי שהוטלו על ידי בימ"ש קמא תחייב אותם לרצות עונשי מאסר שכן לא יהיה בידם לשלם את הקנסות. לטענת ב"כ המערערים המערערים 1 ו- 2 לא ניהלו תחנת מעבר אלא רק אפשרו לאחרים לנהל אותה על שטחם, וזאת לבקשת עיריית בני-ברק אשר באותה עת לא היה לה אתר חלופי לפינוי פסולת, גם אם המערערים 1 ו- 2 לא עמדו בדרישות לצורך ניהול אותו אתר. מערער 4 היה נהג שכיר בלבד, כיום הוא מובטל ומתפרנס מקצבת המל"ל ולא יוכל לשלם את הקנס שהוטל עליו, אשר גבוה פי כמה מהכסף שהוא מקבל מהמל"ל. 5. ב"כ המשיבה טוענת כי הקנסות שהוטלו על המערערים הולמים את חומרת ההתנהגות שלהם, שכן מדובר בהתנהגות שנמשכה על פני שנים, חרף התראות שקיבלו המערערים 1 ו- 2. כך במיוחד המערער 1 ביצע עבירות רבות, תוך שהוא מפר צו שיפוטי שהוטל עליו לפנות את הפסולת מהאתר, והוא המשיך להשליך כמויות עצומות של פסולת במתחם נושא הרשעתו. כך טוענת ב"כ המשיבה שהמערער 2 הפר הסכם עם עיריית בני ברק לפיו עליו לנהל את תחנת הפסולת רק במקום מצומצם כמו מתחם ובכפוף לקבלת אישור היחידה לאיכות הסביבה (ראה את ההסכם המוזכר בפרוטוקול ת/21). 6. המשיבה (המערערת) מבקשת להטיל על המערער 2 עונש של מאסר בפועל, ולו בעבודות שירות, מאחר וגם אם עברו נקי פרט להרשעה בעבירה של מטרד הציבור, הרי הוא ביצע עבירות רבות, עליהן שב ועבר גם בהליך נשוא ערעור זה. כמו כן טוען ב"כ המשיבה שאמנם לא הוגש כתב אישום בגין הפרת צו שיפוטי שחייב את המערער לנקות פסולת, אך הוא המשיך להשליך כמויות עצומות של פסולת במתחם שבבעלות החברה שבבעלותו. לטענת המשיבה, למרות שהמערער קיבל התראות והיה מודע לעובדה כי המשטרה הירוקה מתעדת את הפעילות הבלתי חוקית שניהל באתר לפינוי פסולת, הוא לא נרתע מלהמשיך בפעילותו שם במשך 3 שנים נוספות. 7. אנו רואים עין בעין עם בימ"ש קמא את חומרת התנהגותם של המערערים, ובמיוחד את חומרת התנהגותם של המערערים 1 ו- 2 שפגעו באיכות הסביבה וכן אנו מצטרפים לדברים שנכתבו על ידו בסעיף 9 לגזר הדין בכל הקשור לאינטרס הציבורי שיש בשמירה על הערך המוגן של רווחת חיי התושבים, איכות הסביבה ושמירה על משאבי הטבע המצדיק הטלת ענישה מחמירה. מתחם הענישה שנקבע על ידי בימ"ש קמא באשר למערערים 1 ו- 2 מקובל עלינו והקנסות שהוטלו במסגרת אותו מתחם ענישה גם הם סבירים ואינם מצדיקים התערבותה של ערכאת הערעור, חרף מצבם הכלכלי הקשה של המערערים 1 ו- 2. 8. שונה המצב בכל הקשור למערערים 3 ו- 4 שהורשעו בפחות עבירות מאשר הורשעו בהן המערערים 1 ו- 2 וחלקם בביצוע העבירות היה קטן מחלקם של המערערים 1 ו- 2. 9. לאור האמור באשר למערערים 3 ו- 4, ובהתחשב במצבם הכלכלי הקשה, אנו מקבלים את הערעור לגביהם וקובעים כי המערער 3 ישלם קנס בסכום של 50,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו והמערער 4 ישלם קנס בסכום של 15,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתם. הקנסות ישולמו בתנאים שנקבעו בגזר הדין של ביהמ"ש קמא. 10. ב"כ המשיבה עותרת, כאמור, להטיל על המערער 2 עונש מאסר לריצוי בפועל לאור חומרת התנהגותו כמתואר בסעיפים 4 - 7 להודעת הערעור שהוגשה מטעמה. אף אנו, כמו בימ"ש קמא, איננו מתעלמים מחומרת התנהגותו של המערער 2 ומפגיעתו בערך המוגן עליו עמד בימ"ש קמא. בימ"ש קמא ביטא את הצורך בהחמרה באשר למערער 2 בכך שהטיל עליו ועל המערערת 1, חברה שבבעלותו, קנסות בסכומים לא מבוטלים חרף מצבם הכלכלי הקשה ויש בכך די כדי לבטא את ההתייחסות המחמירה של בית המשפט להתנהגות זו ובהיעדר נסיבות אחרות המצדיקות הטלת עונש מאסר בפועל, כמו עבר פלילי או מאסר על תנאי כפי שהיו במקרים אחרים עליהם מסתמכת ב"כ המשיבה, איננו רואים לעת הזו מקום להטיל על המערער 2 עונש מאסר לריצוי בפועל. 11. לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור בעפ"ג 775-09-13 ומקבלים את הערעור בעפ"ג 29080-08-13 לגבי המערערים 3 ו- 4 כאמור לעיל. צו סגירהצוויםפסולתהובלותסגירת עסק