כאשר אזרח זר מבקש מעמד של ידוע בציבור נטל הראיה להוכחת כנות הקשר הינו כבד מזה המוטל על בני זוג שנישאו. כפי שנפסק לאחרונה בעע"מ 7163/11 טהבוב נ' שר הפנים, לא פורסם (17.9.13), מתחם שיקול הדעת המסור לשר הפנים בהחלטתו אם להעניק רישיון ישיבה (או אזרחות) למי שאינו אזרח ישראלי הוא רחב (ראו לעניין זה גם: בג"צ 10609/07 זועבי נ' שר הפנים, פסקה 43 (17.5.2011); בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ו(6) 289, 293 (2002); בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מ"ו(4) 505, 520 (1992)). למבקש רישיון ישיבה או אזרחות אין זכות קנויה לקבלם והסמכות ושיקול הדעת מסורים לשר הפנים. עם זאת, אין מדובר בשיקול דעת מוחלט. כמו כל הפעלת סמכות מנהלית, גם שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטותיו על מתן רישיון או אשרה נתון לביקורתו של בית המשפט במסגרת עילות הביקורת המנהליות המוכרות. ביהמ"ש לעניינים מנהליים אינו מציב את שיקוליו במקום שיקולי הרשות המקצועית ואינו מתערב בהחלטת הרשות אם ההחלטה סבירה במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות ואם לא נפל בה פגם המצדיק התערבות. ראה: בג"צ 376/81 משה לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד ל"ו(2), 449 (1981); בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ"ה(3), 678 (1991); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם (15.4.07); בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם (19.7.07). עניינם של העותרים נבחן שוב ושוב על ידי המשיב, אשר קבע בסופו של הליך כי העותרים לא עמדו בנטל להוכחת כנות הקשר, זאת בין היתר גם על סמך העובדה שהעותרת הציגה מצג שונה בפני רשויות אחרות של המדינה מזה שהוצג בפני המשיב. כאמור, המשיב היה רשאי להביא שיקול זה בין שיקוליו. אשר על כן, לא מצאתי כי נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבות. למעלה מן הצורך יצויין כי בהצהרות הסותרות שנתנה העותרת בפני הרשויות השונות ובהליכים השונים שנוהלו יש גם משום חוסר ניקיון כפיים שדי בו כדי להצדיק דחיית העתירה. לדחיית עתירה בשל חוסר ניקיון כפיים ראו: בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 2038/06 ח'לוד בדיע חז'נה ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2007). אמנם יש מקרים בהם תיקון הליקוי ומסירת מידע נכון יכל לרפא את הפגם, בחזקת "מודה ועוזב ירוחם", ואולם זאת כאשר הדבר נעשה מבעוד מועד וללא כל קשר להגשת העתירה לבית המשפט המנהלי [עע"מ 4014/11 כפאייה אבו עיד ואח' נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול (ניתן ביום 1.1.2014, סעיף 24 לפסק הדין)]. אין זה המקרה שבפני. מכאן שהעתירה והתנהגות העותרים לוקים בחוסר ניקיון כפיים. סיכום: מהטעמים שפורטו ובהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, אין מקום להתערבותו של בית המשפט בהחלטת המשיב. על כן דינה של העתירה להדחות. בשולי האמור אצין כי מהתרשמות מהעותרת נראה כי מדובר אכן באזרחית המצויה במצוקה אמיתית שבעטיה מנסה היא, ביחד עם העותר, למצוא מזור למכאוביה. מבלי שאביע עמדה בעניין חזקה כי אם תוגש פניה מתאימה לקבלת סעד מטעמים הומניטריים כי הבקשה תישקל ע"י הגורמים המתאימים בהתאם לנהלים וברגישות הראויה. בנסיבות המקרה יישא כל צד בהוצאותיו. ידועים בציבור