עבירות של מסירת ידיעה כוזבת

עבירות של מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח ומסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, לפי סעיף 117 (ב) (1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 [להלן: "חוק המע"מ) ו - 8 עבירות של זיוף, הסתרה, השמדה או שינוי פנקס או מסמך, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117 (ב) (7) לחוק המע"מ. 3. על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ניהל המערער עסק למסגרות, עד תחילת שנת 2009. במהלך התקופה שבין השנים 2008-2004 הוציא המערער 825 חשבוניות מס ללקוחות בגין עסקאות אותן ביצע, אך לא דיווח על חלקן בדוחותיו התקופתיים למע"מ. המערער העלים אפוא עסקאות כשהמע"מ הגלום בהן מסתכם ב- 417,000 ₪. 4. באותה תקופה, הגם שהמערער הוציא חשבוניות אמת בגין עסקאותיו, במספר הזדמנויות הוא העביר למנהל החשבונות העתקים של חשבוניות מס אותן הוציא, כשהסכום על גבי העתק החשבוניות שונה ונמוך משמעותית מהסכום שהוצא, ובחלק מן המקרים אף שינה המערער את התאריכים והעתקי החשבוניות. המערער דיווח למע"מ על החשבוניות המונמכות תוך הצגת מצג כוזב כאילו היו הן עסקאותיו האמיתיות, וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס. סך הכל הוציא המערער 8 חשבוניות מונמכות, באמצעותן התחמק מתשלום מס בסך 30,704 ₪. 5. בית משפט קמא קיבל על אודות המערער שני תסקירי שירות מבחן, במהלכם נסקרו נסיבותיו האישיות של המערער, ובעיקר נבדק הליך השיקום אותו עבר המערער. מהתסקירים עולה כי עד שלב מסוים תפקד המערער באורח נורמטיבי, ואולם, לפני כעשר שנים הוא חווה משבר משפחתי, ומאז חלה הידרדרות של ממש בתפקודו, והוא עשה שימוש לרעה באלכוהול באופן מופרז ויום יומי ואף התמכר להימורים. המערער נרתם להליך טיפולי, ואולם, בית משפט קמא מצא, ובצדק, כי בסופו של דבר התקשה המערער להתמיד בהליך הטיפולי. המערער טופל בעמותת "אפשר", וכן היה אמור להימצא בקשר טיפולי עם שירות המבחן. במהלך התקופה שבה היה תלוי ועומד ההליך, התקשה המערער לשמור על קשר רצוף עם הגורמים הטיפוליים בעמותת "אפשר", והשתתף בקבוצות לעזרה של מהמרים אנונימיים. הובהר למערער על ידי שירות המבחן כי קיימת בעייתיות בנושא של קבלת דיווחים ממסגרות וולונטאריות. יצוין גם כי על אף שבית משפט קמא העניק למערער הזדמנות בכך שהורה על קבלת תסקיר משלים, לא שמר המערער על קשר עם שירות המבחן כנדרש. שירות המבחן הביע אפוא ספקנות בדבר יכולתו של המערער להתמיד בשינוי לאורך זמן, ובכל זאת המליץ שלצד ענישה אחרת, יועמד המערער במבחן. 6. בפני בית משפט קמא הובאו ראיות מטעם המערער לעניין העונש בעניין הליך השיקום שעבר המערער, ובין היתר העיד מדריך נפגעי סמים והתמכרויות וכן גורם טיפולי בעמותת "אפשר". 7. בית משפט קמא, בגזר דין מפורט ומנומק קבע, כי נגרמה פגיעה משמעותית בערך המוגן, וזאת, בשל ריבוי העבירות בהן הורשע המערער, וכן בשל סכום החוב של המערער לרשויות המס, שעומד כאמור על סך של למעלה מ - 400,000 ₪, מה עוד שהמחדל לא הוסר. ב"כ המערער מסר לנו כי נכון להיום, עשה המערער מאמצים להפקיד סך של 10,000 ₪ על חשבון החוב. 8. בית משפט קמא בחן את מדיניות הענישה (סעיף 15 לגזר הדין), וקבע כי בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרי דומים הוטלו על נאשמים מאסרים בפועל לתקופות של ממש. 9. בהמשך, סקר בית משפט קמא את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה: התכנון שקדם לביצועה, הנזק הישיר שנגרם למדינה כתוצאה ממעשי המערער, וכן הסיבות שהביאו אותו לבצע את העבירה. לפיכך, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ההולם הוא החל מעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד ל - 18 חודשי מאסר בפועל. בעניינו של המערער - כך בית משפט קמא - לא קיימים שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם לחומרה או לקולא. 10. בגזירת העונש המתאים למערער, בגדרי מתחם העונש ההולם, התחשב בית משפט קמא בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה: הפגיעה של העונש במערער, לרבות בשל גילו, פגיעת העונש במשפחתו של המערער, הודייתו של המערער והעובדה כי הוא נטל אחריות מלאה למעשיו, וכן המאמצים שהשקיע המערער לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בגינה. בית משפט קמא עמד על חשיבות השיקול של הסרת מחדלים בעבירת מס, בהדגישו כי סכום המס שלא שולם מהווה גזילה מהקופה הציבורית. בענייננו, לא הסיר המערער את המחדלים, למעט סכום זעום, והרושם שהתקבל היה שהמערער לא עשה מאמצים משמעותיים להסיר את המחדלים, ועל כן שיקול משמעותי זה לא נזקף באופן משמעותי לקולת העונש. בהמשך, פירט בית משפט קמא את נסיבות חייו הקשות של המערער להן הייתה השפעה על ביצוע מעשי העבירה, וכן את העובדה שלמערער אין עבר פלילי. 11. בהמשך, סקר בית משפט קמא ביסודיות את נושא השיקול השיקומי, וזאת לאחר שבפרק קודם התייחס בפרוטרוט לנתוני התסקירים. בסופו של דבר, הגיע בית משפט קמא למסקנה שהמערער התקשה להתמיד בקשר עם שירות המבחן ובטיפול בעמותת "אפשר". אמנם, המערער עורך מאמצים לתפקד בתחום העבודה ומתמיד בהשתתפות בקבוצות לעזרה עצמית, אך בחלוף שנה מאז מתן הכרעת הדין ושליחתו לקבלת תסקיר, כך על פי התסקיר, מבטא המערער רק מוטיבציה ראשונית לטיפול. במצב זה היה סבור בימ"ש קמא כי הגם שיש מקום ליתן משקל לאינטרס השיקומי, אין שיקול זה יכול להכריע את הכף, ואין בו כדי להצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח. על כן, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים לעיל, ועל כך נסב הערעור שבפנינו. 12. ב"כ המערער עותר להפחית יום אחד מתקופת המאסר שהוטלה על המערער, ולהורות על קבלת חוות דעת ממונה מבחינת אפשרות שתקופת מאסר בת שישה חודשים תרוצה בעבודות שירות. הנימוק המרכזי אותו העלה ב"כ המערער, שכאמור מצא את ביטויו בהרחבה גם בדיון בבית משפט קמא, הוא השיקול השיקומי. בטיעוניו בפנינו הדגיש כי מדובר במערער נורמטיבי, אשר חווה משבר, בגינו התמכר לאלכוהול ולהימורים. ואולם, המערער עשה מאמצים רבים להשתלב במסגרות הטיפוליות ולקדם את נושא הגמילה. הוגשו לנו מסמכים המעידים על התקדמות ההליך הטיפולי: האחד, מעמותת "אפשר", שלפיו משתתף המערער באופן קבוע בטיפול פרטני ובקבוצות תמיכה, וכי יש חשיבות לכך שהליך השיקום והטיפול של המערער ימשיך, כדי למנוע את הידרדרותו וכדי לחזק את הדפוסים הנורמטיביים שלו. כמו כן, הוגש מסמך שנערך על ידי יו"ר "מהמרים דיסקרטיים", המעיד אף הוא על תפקודו החיובי של המערער במסגרת הטיפולית. ולבסוף, מסמך רפואי. בנסיבות אלה - כך ב"כ המערער - אין רבותא בהשמתו של המערער מאחורי סורג ובריח, ומדובר במקרה שיש מקום לגזור עונש ב"רף התחתון" של מתחם הענישה, וזאת כדי לאפשר למערער את המשך ההליך השיקומי. 13. ב"כ המשיבה עתרה לדחות את הערעור, וביקשה לסמוך על נימוקי בית משפט קמא. היא הדגישה, בין היתר, את חומרת העבירות בהן הורשע המערער, שהן עבירות מסוג פשע, את העובדה שהמחדל לא הוסר, מה עוד שמדובר בסכום של מאות אלפי שקלים, ואף הצלחת ההליך הטיפולי מוטלת בספק. 14. לאחר ששקלנו את כל השיקולים, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בראשית דברינו נאמר כי לטעמנו הקל בית משפט קמא עם המערער בכך שגזר עליו תקופת מאסר קצרה. כאמור, הורשע המערער במספר לא מועט של עבירות מסוג פשע, אשר גרמו נזק כבד לקופת המדינה. בצדק קבע בית משפט קמא כי השיקול של הסרת המחדל מרכזי הוא, כאשר על פי התרשמותו לא נעשו די מאמצים על ידי המערער להסרת המחדל. לטעמנו, אף נימוק זה, כשלעצמו, אינו מצדיק שקילת ריצוי המאסר בעבודות שירות. לגבי ההליך השיקומי אותו עבר המערער, איננו מתעלמות מהמאמצים שהשקיע המערער, על פי דרכו, בהליך השיקומי. ואולם, סבורות אנו כי מדובר במי שנמצא יותר בתחילת ההליך השיקומי. כפי שפורט לעיל, אף בעת שההליך המשפטי היה תלוי ועומד, וכאשר המתין בית משפט קמא לתסקיר המסכם, לא שיתף המערער פעולה עם הגורמים המוסמכים כנדרש. אף המסמך המעודכן שהוגש מעמותת "אפשר", אינו עולה בקנה אחד עם מה שפורט בתסקיר בקשר לשיתוף הפעולה של המערער. לסיכום: נוכח חומרת העבירות, הנזק שנגרם לקופת המדינה, המחדל שלא הוסר וההליך השיקומי הנמצא בתחילתו, סבורות אנו כי נכון עשה בית משפט קמא משגזר על המערער עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, כאשר לצד זה הוא התחשב בשיקולים לקולא ולא מיצה עם המערער את הדין באשר לאורך התקופה. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו במתקן הכליאה "הדרים", כשהוא מצויד בתעודת זהות ובגזר הדין, וזאת ביום 8.1.14 לא יאוחר מהשעה 11:00. בנוסף, יצור המערער קשר עם שב"ס לצורך הליך מיון מוקדם. הערבויות ששימשו עד כה להבטחת התייצבותו של המערער למאסר, יעמדו בעינן. הודעה כוזבת