ביקש להצהיר כי דרישות התשלום לאגרת הטלוויזיה שנשלחו אליו על ידי המשיבה, לרבות הודעות בגין חובות פיגורים, בטלות, ומהוות הטרדה ועבירה על תקנות "דואר זבל" וכן עתר לפיצוי על אובדן ימי עבודה ומשלוח מכתבים -סכום של 5,000 ₪, ופיצוי של 3,000 ₪, בנוסף, בגין משלוח הודעות "ספאם". כמו כן הוא עתר לפיצוי בעבור עוגמת נפש, החזר אגרת בית משפט ואף ביקש להטיל "הוצאות לדוגמא", על המשיבה. בפתח הדיון שהתקיים בפני בימ"ש קמא, הסכים ב"כ המשיבה למתן הסעד ההצהרתי שלפיו אין המערער חייב באגרת טלוויזיה. לפיכך, התמקדו הצדדים בטענות שעניינן דרישת המערער לפיצוי ולפסיקת הוצאות לטובתו. בפסק הדין, נשוא הערעור, קבע בימ"ש השלום כי ההכרעה תצומצם רק לרכיב הסעד ההצהרתי שהתבקש, משום שהבקשות השונות לפיצוי כספי, בעילות הנטענות, אינן ניתנות להתברר בהליך של המרצת פתיחה, ולמעשה מדובר בתביעה כספית בכל האמור באותם עניינים. ביהמ"ש קמא הוסיף וסקר את טענות הצדדים ביחס לדרישות השגויות מטעם המשיבה לתשלום אגרת טלוויזיה. התברר, כי הגם שהמערער פנה למשיבה לאחר קבלת הודעת תשלום, והבהיר שאינו חייב, משום שהוא מתגורר עם אמו הפטורה מאגרה, ואף לאחר ביקור סוקר מטעם המשיבה, שהביא לאימות הדבר, ולביטול החיוב, הוסיפה המשיבה ושיגרה בטעות שתי הודעות נוספות למערער. בעוד המערער טען כי נקלע להוצאות משפטיות בשל הצורך לפנות לעו"ד שיסייע לו בהגשת הבקשה לבית המשפט, גרסה המשיבה, כי אין מקום לפסיקת הוצאות, משום שהסטטוס של המבקש ככזה שאינו חייב מאומה, עודכן ברישומי המשיבה טרם הגשת המרצת הפתיחה, ועל נקלה יכל המערער לברר זאת ולמנוע הצורך בהגשת ההליך. כב' השופט אדם קבע, כי יש צדק בטענות שני הצדדים. מצד אחד - צודק המערער שלאחר ביקור הסוקר בביתו היה מקום לביטול החיוב, ולהימנעות משיגור שני מכתבים נוספים, שבעטיים חשש המערער כי עדיין קיים חוב נטען, ולכן פנה ליעוץ משפטי, אולם, מצד אחר - צודקת המשיבה בכך שטרם היקלעות להוצאות כספיות של יעוץ משפטי ותשלום אגרת בימ"ש, ראוי היה שהמערער יערוך בירור נוסף לבחון האם בוטל החיוב, בטרם הגשת ההליך. באיזון הכולל הוחלט, כי יש מקום לחיוב המשיבה בהוצאות, אולם, בסכום "מינורי", כהגדרת בימ"ש קמא, אשר "יביא בחשבון גם את ההתנהלות של המבקש (המערער כאן) אשר אץ לבית המשפט להגיש תביעה, אשר בה שילב טענות רבות שאינן קשורות לסעד ההצהרתי, מבלי לברר קודם לכן שאכן המשיב כבר נעתר לבקשתו". לנוכח האמור, החליט ביהמ"ש למחוק את כל הסעדים הכספיים מהתביעה, ולקבל את הבקשה לסעד הצהרתי, כלומר, לקבוע כי אין המערער חב באגרת טלוויזיה ושההודעות שנשלחו אליו בעניין זה - מבוטלות, והמשיבה חוייבה בסכום כולל של הוצאות משפט בגובה 1,500 ₪. הערעור מופנה כנגד גובה ההוצאות שנפסקו. המערער שטען לעצמו, סבור כי יש לפסוק, במקרה הנדון, הוצאות לדוגמא, בשל ההטרדות החוזרות ונשנות, לשיטתו, בניסיון לגבות ממנו כספים ללא בסיס חוקי. עוד קובל הוא על כך כי הוא הוציא הוצאות מכיסו, לצורך יעוץ משפטי, וכי אלה לא נלקחו בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות המשפט. בטיעון בפני, לעת בירור הערעור, ומשבית משפט זה הקדים והבהיר למערער שאין מתערבים, בדרך כלל, בערכאת הערעור, בפסיקת הוצאות הנעשית בבית המשפט הדיוני, לא כל שכן כאשר הנימוקים לגובה ההוצאות שנפסקו מפורטים היטב, השיב המערער בכך, שפסיקת הוצאות נמוכה תביא להקניית נורמה מוזרה ושגויה המרתיעה אזרחים מלהגיע לבית המשפט כאשר מוסדות שונים מתעמרים בהם, כהגדרת המערער. המשיבה לא הגישה עיקרי טיעון ולא היתה התייצבות מטעמה לדיון. בהחלטה שניתנה על ידי עם סיום שמיעת טיעוני המערער, הוריתי על שיגור הפרוטוקול וההחלטה לב"כ המשיבה, ובמישרין גם לאגף הגביה של המשיבה, על מנת לאפשר מתן הסברים לאי ההתייצבות ולהימנעות מהגשת עיקרי טיעון. בתגובה כתובה שהתקבלה, מסר ב"כ המשיבה כי לא התקבל כל זימון לדיון והמשיבה לא ידעה על קיומו. לגוף הערעור התבקש לדחותו, הן משום כללי אי ההתערבות בפסיקת הוצאות, והן משום שאף ההוצאות בעין, שטען להן המערער בבימ"ש השלום, לא הוכחו כדבעי. בסיפא להודעת ב"כ המשיבה צויין, כי ככל שהמערער יאות להסכים לדחיית הערעור כעת, ובלא צורך בדיון נוסף, שאליו תוזמן המשיבה, אזי תוותר היא על הוצאותיה בהליך הזה. נראה, שנפלה תקלה כלשהי בזימון המשיבה לדיון בערעור, ובעטייה גם לא הוגשו עיקרי טיעון מטעמה (תגובת המשיבה כוללת, ממילא, גם התייחסות לערעור גופו). עם זאת, איני רואה צורך בקיום דיון נוסף, או בקבלת עיקרי טיעון מטעם המשיבה, ויהא בכך אך להכביר הוצאות מיותרות על הצדדים, בעיקר על המערער, שכן החלטתי לדחות הערעור לגופו. למעשה, אין מדובר בשאלה של התערבות בפסיקת הוצאות הנעשית, בדרך כלל, בשולי פסק דין המכריע במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים. רוב רובו של פסק הדין ממוקד בשאלת ההוצאות, וההצדק להטלתן, שהרי, מיד בפתח הדיון הוסכם שיש מקום למתן ההצהרה המבוקשת, לעניין העדר חוב אגרת טלוויזיה המגיע לרשות. בית המשפט נימק במפורט את החלטתו להטיל הוצאות יחסית מינוריות, ושלא להיעתר לבקשה לחייב המשיבה בהוצאות ראליות, שאותן המערער טען שנאלץ להוציא לשם יעוץ משפטי והכנת התביעה. לא נפלה שגגה בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט, כאשר צויין, שההתנהלות הדיונית בהגשת ההליך היתה לקויה, והוגשה תביעה עם רכיבים כספיים באכסניה שאינה עשויה לכך, וכן, כאשר נלקח בחשבון שניתן היה, ללא יגיעה רבה, לחסוך את ההליך כולו ולוודא שרישומי המשיבה עודכנו, עוד טרם הגשתו. ערכאת הערעור אינה מרבה להתערב בפסיקת הוצאות המשפט הנעשית על ידי הערכאה הדיונית, ובוודאי נכון הדבר כאשר מדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת המסבירה את שיקולי בית המשפט במישור זה. כאמור, גם אלמלא המדיניות של מיעוט התערבות בכגון דא, לא היה מקום לקבל הערעור לגופו, מששיקולי בית המשפט נכוחים ומוצדקים. על כן - הערעור נדחה. מאחר שב"כ המשיבה לא נדרש לפעולה נוספת, מעבר לתגובה שניתנה לאחר החלטתי המבקשת הסבר לאי ההתייצבות לדיון, ומשלא נצרכה המשיבה, בסופו של דבר, להגשת עיקרי טיעון או להתייצבות לדיון נוסף, לא יפסקו הוצאות לחובת המערער בערכאה הנוכחית. לפיכך - העירבון שהפקיד המערער יוחזר לו. מחשבים ואינטרנטספאם (דואר זבל)זבלטלויזיהדואראגרה