ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי וזיכה את המשיב מהעבירות שיוחסו לו בקובלנה. על רוב העובדות אין מחלוקת. בקובלנה שהוגשה לבית הדין המשמעתי המחוזי נטען, כי המשיב שהינו עורך דין, הועמד לדין משמעתי בתיק בד"מ 186/09 וכי ביום 14.7.09 ניתנה בתיק הכרעת דין והוקראה לצדדים. באותו יום גם נשמעו טיעונים לעונש וניתן גזר דין נגד המשיב. המשיב לא ערער על פסק הדין במועד וטען, כי קיבל לראשונה את הכרעת הדין ביום 19.8.09. המשיב הועמד לדין בעבירות של אי מתן מענה לקובל, אי מתן עזרה לבית המשפט לעשות משפט, בעבירות של טיעון עובדתי ומשפטי בידיעה שאינם נכונות, בעבירות בגין מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת דין ובעבירות של התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין. בית הדין המשמעתי המחוזי, לאחר ניהול הוכחות, הודיע, כי הוא מזכה את המשיב מהעבירה של אי מתן מענה לקובל ומרשיעו בעבירות האחרות. בגזר הדין מיום 16.5.13 הוטל על המשיב עונש השעיה בפועל של 10 חודשים וכן הופעל עונש השעיה על תנאי למשך 30 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המשיב כתוצאה מהרשעתו בתיק אחר. שני עונשים הוחלו במצטבר וכן הוטלו על המשיב 12 חודשי השעיה על תנאי למשך 3 שנים. כאמור, זיכה בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין את המשיב וביטל את פסק הדין. בפתח הדיון בפניי, העלה ב"כ המשיב טענה מקדמית ובה ביקש להורות על פסילתו של עורך דין מייק יורק-ריד מלהמשיך ומלייצג את המערערת בערעור שהוגש. בקשה זו נדחתה ומכל מקום, בדיון בפניי לא הופיע עו"ד מייק יורק-ריד. המערערת טענה, כי בית הדין המשמעתי הארצי התערב בקביעת ממצאים עובדתיים ובהערכת מהימנות ובכך סטה מההלכות שנקבעו הן בבית המשפט העליון והן בבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין. למקרא פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי, נראה בבירור, כי גם בית דין זה התרשם באופן שלילי מהמשיב. המשיב טען, כי אכן עיקרי הכרעת הדין ניתנו בנוכחותו וכי קיבל מסמכים באותה ישיבה, אך אינו זוכר אם קיבל גם את הכרעת הדין. בית הדין המשמעתי הארצי קבע, כי "התנהגות המערער מעלה תהיות וסימני שאלה. המערער ידע כי הורשע בדין וכי נגזר עליו עונש השעיה לא קל, והוא מאשר כי החל את ריצוי עונשו החל מיום 17.7.09, שלושה ימים מיום מתן הכרעת הדין וגזר הדין..בלתי סביר בעיניי כי המערער לא ביקש בסמוך לאחר מכן לעיין במסמך, ללמוד אותו ולבדוק אפשרות ערעור. עורך דין סביר במצב כזה, היה חוזר כעבור יום או יומיים ומקבל לידו את הכרעת הדין. ההסברים להתנהגות מוזרה זו כפי שנטענו בפנינו על ידי ב"כ המערער, לפיהם המערער היה "עטוף ביגון", וכן כי הייתה זו תקופת פגרת בתי המשפט, היו דחוקים ובלתי משכנעים". (אגב, גם המועד בו נטען, כי המערער קיבל את הכרעת הדין, חל בפגרה). אב בית הדין בבית הדין המשמעתי הארצי ציין, כי הוא מסכים לתוצאת הזיכוי "חרף הספקות המרובים אשר קיננו בי בדבר ידיעתו או העדר ידיעתו של המערער בשעה שהגיש את בקשותיו לבית הדין הארצי..". דין הערעור להתקבל. בית הדין המשמעתי המחוזי התרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהמשיב וקבע ממצאי מהימנות כדלקמן: "..הנאשם השאיר רושם לא אמין בעדותו שבפנינו. כך, שבין היתר, ניסה לעגל פינות ולא השיב ישירות לשאלה האם קיבל מהמותב הנכבד את העתק הכרעת הדין אם לאו והשתמש במודגש ואף במפגיע במונח "כתבי בית דין", מסרו לי ו/או הגישו לי כתבי בית דין וזאת כדי להתחמק מתשובה ישירה. עדותו של הנאשם בעניין קבלת הכרעת הדין הייתה מבולגנת ומגמגמת. הנאשם הסתיר את מבטו, למרות שכמה פעמים דאג לציין לפרוטוקול שמסתכל עלינו והיה ברור כי מרגיש מאוד לא בנוח עם גרסתו". בהמשך, קבע בית הדין המשמעתי המחוזי בצורה חדה, אשר אינה משתמעת לשני פנים, כהאי לישנא: "לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אני קובע, כי בתאריך 14.7.09 הנאשם קיבל את הכרעת הדין בתיק בד"מ 186/09 לידיו". הערכאה הראשונה חזרה מספר פעמים על קביעתה הברורה, כי בעת שהמשיב העלה בכתובים לפני בית הדין לערעורים טענה שלא הומצאה לו הכרעת הדין, הייתה בידיו הכרעת הדין. ב"כ המשיב טען, כי גם אם המשיב ידע ביום 14.7.09 מה נכתב בהכרעת הדין, הרי שאין בכך כדי להוכיח, כי הכרעת הדין נמסרה לו ואולם, בית הדין המשמעתי המחוזי קבע בבירור, כי הכרעת הדין נמסרה למשיב ולפיכך אינני רואה צורך להיכנס לשאלה אם ידיעתו של המשיב מספיקה לצורך חלוף הזמן לעניין הגשת הערעור. עיינתי בגזר דינו הארוך והמנומק היטב של בית הדין המשמעתי המחוזי וממנו עולה, כי "מהרשעותיו של הנאשם ניתן ללמוד, כי החובות האתיות החלים על העוסקים במקצוע עריכת הדין, לרבות אמירת אמת, אינן נר לרגליו". כמו כן, נקבע, כי בעבר הגיש המשיב תצהיר כוזב לבית הדין ובגין כך הורשע, בין היתר, בעבירות שעניינם טיעון עובדתי ומשפטי בידיעה שאינו אמת. מן הראוי לציין, כי לנוכח טענותיו של המשיב, בעניין אי קבלת הכרעת הדין, פנתה הקובלת לבית הדין המשמעתי המחוזי ובעקבות כך נערך תיקון, שבו אישר בית הדין שהכרעת הדין נמסרה למשיב. הנה כי כן, כאשר שלושה דיינים (אשר נכחו בדיון וכמוהם כעדים), מציינים במפורש, כי הכרעת הדין נמסרה למשיב, לא ברור לי, מדוע התערב בית הדין המשמעתי הארצי בקביעה זו. אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי ומשיב על כנם את הכרעת דינו וגזר דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב בבד"מ 191/10. עונש ההשעיה (בניכוי הימים בהם היה המשיב מושעה), יחל מיום 2.2.14 וזאת כדי לאפשר למשיב להתארגן. קובלנה פליליתקובלנהערעור