נמחקה בקשת המערער לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא כנגד מבנה מבלוקים, שהוקם ללא היתר בניה. ההליכים 2. ואלה ההליכים הרלוונטיים לצורך הכרעה בערעור : א. נגד המערער הוצא ביום 24.1.2013 צו הריסה מינהלי על ידי יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו, מכוח סעיף 238א(א) לחוק התכנון וההבניה. הצו מכוון להריסת "מבנה מבלוקים בחצר", שהוקם ברחוב פיקוס 26, תל אביב (להלן: "הצו"). ב. ביום 13.2.2013 הגיש המערער בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים לביטול הצו ולעיכוב ביצועו עד לדיון בבקשה, מהטעם שהצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, כיוון שמדובר בבניה ישנה. על פי הטענה, אין מדובר בבניה חדשה אלא רק חיזוק ושימור המצב הקיים. בו ביום הורה בית משפט קמא (כבוד השופט הימן) על עיכוב ביצוע הצו והפנה את הבקשה לביטול הצו לתגובת המשיבה. המשיבה התנגדה לבקשה, ונקבע דיון במעמד הצדדים. ג. לדיון במעמד הצדדים, ביום 4/3/2013, לא התייצבו המערער ובא כוחו. בהיעדר התייצבות, הורה בית משפט קמא, בו ביום, על מחיקת הבקשה וניתנו למערער 7 ימים להגיב מדוע לא יוטלו הוצאות בשל היעדר ההתייצבות. ד. לטענת המערער - שלא נתמכה בראיות - לא התייצב לדיון ביום 4/3/2013, בשל דיון מקביל בבית משפט לענייני משפחה. על פי הטענה, המערער הגיש, באמצעות הפקסימיליה, לבית משפט קמא, בקשה לדחיית מועד הדיון, אך לא ניתנה כל החלטה בבקשה. בתיק בית משפט קמא לא מצויה בקשה כזו וממילא לא ניתנה החלטה בבקשה. ה. ביום 19/3/2013 הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה המינהלי בשל חג הפסח הקרב. בהיעדר תשובה מטעם המערער, אישר בית משפט קמא ביום 24.3.2013 ביצוע הצו החל מיום 8/4/2013. ו. ביום 28/4/2013 הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה לביטול החלטה מיום 4.3.2013 למחיקת הבקשה ובקשת הבהרה . המערער לא התייחס באיזה מהבקשות להחלטת בית המשפט מיום 4.3.2013 מדוע לא יוטלו הוצאות. בהחלטתו מאותו יום, קבע בית משפט קמא שאינו יכול להידרש לבקשות המערער, מהטעם שהבקשה נמחקה, ולאור היעדר התייחסות לשאלת ההוצאות, והתעלמות המערער מהחלטת בית המשפט מיום 4/3/2013. ז. ביום 6.5.2013 הגיש המערער לבית משפט קמא מסמך רפואי לפיו רעייתו היתה מאושפזת בביה"ח בין התאריכים 9.3.2013 עד 11.3.2013. בית משפט קמא קבע כי "לא צורפה אסמכתא לענין הדיון המקביל לו נטען..." והפנה ההודעה לתגובת המשיבה. המשיבה הודיעה לבית המשפט כי אם יצורפו אסמכתאות לתיק בית המשפט לפיהן הגיש המערער בקשה לדחיית מועד הדיון, ולקיום דיון מקביל, תשקול את עמדתה. ח. בעקבות זאת, ביום 7.5.2013, איפשר בית משפט קמא למערער להשלים החסר בתוך 7 ימים. ט. ביום 30/6/2013 - משלא הגיש המערער כל אסמכתאות ולא הגיב להחלטת בית המשפט מיום 7.5.2013 - קבע בית משפט קמא כי המערער יודיע בתוך 7 ימים מדוע לא תימחק בקשתו. י. משלא נתקבלה תגובת המערער אף להחלטה זו, ביום 14.7.2013 החליט בית משפט קמא כהאי לישנא: "בהיעדר כל תשובה להחלטתי מיום 30.6.2013 מובהר כי הבקשה לביטולו של צו ההריסה המינהלי נמחקה. הצו מאושר לביצוע מיידי. לפנים משורת הדין לא אעשה צו להוצאות." ערעור המערער נסוב על החלטה זו וההליכים שקדמו לה. יא. ביום 8.8.2013 הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה לביטול החלטת בית המשפט מיום 14.7.2013, מהטעם שבשל טעות מזכירותית במשרד בא כוחו, לא הועברה התגובה לבית המשפט, למרות שהוכנה מבעוד מועד להגשה. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, החלטת בית המשפט מיום 14.7.2013 נשלחה עם אישור מסירה באמצעות הפקסימיליה, עוד באותו היום לב"כ המערער. לפיכך, לא ברור מדוע רק באותו יום, ערב ביצוע הצו, הוגשה הבקשה. לטענת המשיבה, הדבר מתיישב עם התנהלות המערער עד כה - התנהגות נעדרת תום לב. יב. ביום 11.8.2013 החליט בית משפט קמא (כב' השופטת מרגולין-יחידי), שבנסיבות העניין מן הראוי שהשופט הדן בתיק ייתן החלטה בבקשה, והורה על עיכוב ביצוע הצו עד ליום 2.9.2013. יג. ביום 8.9.2013 קבע בית משפט קמא (כב' השופט הימן) כי הטיפול בבקשה הסתיים עם מתן ההחלטה מיום 14.7.2013. יד. ביום 30/9/2013 פנה המערער בבקשה לעיכוב ביצוע הצו לבית משפט זה. בו ביום, הורה בית המשפט (כב' השופט מודריק, סגן נשיא) על עיכוב ביצוע הצו עד להחלטה אחרת ועד לקבלת תגובת המשיבה. טו. ביום 3.10.2013 קבע בית המשפט (כב' השופט מודריק, סגן נשיא) "לאחר שעיינתי בתגובת ב"כ העיריה, התברר שנוכח התנהלות המערער אין מקום לצו המעכב את הביצוע. אולם, כיוון שכבר עיכבתי את הביצוע וכיוון שמועד הדיון בערעור קרוב מאוד, אני מותיר את החלטת העיכוב על כנה עד ליום 30.10.2013", מועד הדיון שנקבע לערעור. טז. בבוקרו של יום 30.10.2013 הגיש ב"כ המערער בקשה לדחיית מועד הדיון. בהסכמת המשיבה, נדחה הדיון בערעור ליום 6.11.2013. למרות שהבקשה הוגשה ביזמת ב"כ המערער, לא טרח המערער להתייצב לדיון. טענות המערער 3. טענתו העיקרית של המערער כי בנסיבות המתוארות, נשללה ממנו הזכות הבסיסית, זכות הטיעון. על פי הטענה, כל חטאו של המערער היה שלא טרח לבדוק כי הבקשה לדחיית מועד הדיון הועברה לבית משפט קמא. לגופו של ענין, טען המערער כי שגה בית משפט קמא בהתעלמו מקיומה של תשתית עובדתית לביטול צו ההריסה. דיון והכרעה זכות הטיעון 5. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, ההליכים בבית משפט קמא ואת טענות הצדדים, סבורני שדין הערעור להידחות. 6. אין כל ממש בטענת המערער כי נשללה ממנו זכות הטיעון. זכות הטיעון ניתנה גם ניתנה למערער. בחינת התנהלות המערער מלמדת שמשך כ-10 חודשים מאז הוצאת הצו, ניתנו למערער הזדמנויות חוזרות להעלות טענותיו בפני בית משפט קמא (ראו לעניין זה החלטות בית משפט קמא מתאריכים 4/3/2013, 7/5/2013 ו-30/6/2013, שבכולן ניתנה למערער האפשרות להעלות טענותיו). אין בעובדה שהמערער לא ניצל איזו מהזדמנויות אלו, או שבחר להתעלם מהחלטות בית המשפט בהתאם לנוחותו, כדי ללמד על כך שלא ניתנה לו זכות הטיעון. משבחר המערער שלא לנצל את זכות הטיעון, שוב אינה עומדת לו הטענה כי זכות זו - שאין חולק על מרכזיותה וחשיבותה במשפטנו - לא ניתנה לו. 7. אף במהלך הדיון בבית משפט זה - שאליו כאמור, לא טרח המערער להתייצב - לא היה ביכולת בא כוחו להציג בקשה לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 4.3.2013, אסמכתא לדיון המקביל הנטען בבית המשפט לענייני משפחה באותו מועד או בדל ראייה לקיומה של תשתית לביטול צו ההריסה. 8. לא ניתן לקבל התנהלות המערער בפני בית משפט קמא. אף אם הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון - טענה עובדתית שלא נמצאו לה כל תימוכין בתיק בית המשפט, או על ידי המערער - כל עוד לא ניתנה החלטה בבקשה, מחובת המערער היה להתיצב במועד בפני בית משפט קמא. יש בהתנהלות המערער, כפי שפורט בהרחבה לעיל ובעיקר, התעלמותו החוזרת מהחלטות בית משפט קמא, כדי לעורר, בלשון המעטה, אי נוחות רבה וקושי באימוץ עמדתו. הבקשה גופה 9. לגופה של החלטת בית משפט קמא. סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, קובע שתי עילות מכוחן רשאי בית המשפט לבטל את צו ההריסה המינהלי. אין מחלוקת שהעילה הראשונה, שהבניה בוצעה כדין, לא נתקיימה שכן לא ניתן היתר לביצוע העבודות. אף העילה השניה, שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, לא נתקיימה בענייננו. על פי תצהיר מהנדס המחלקה לפיקוח בניה של עירית תל אביב יפו, מיום 14.1.2013, טרם נסתיימה הקמת הבנין. 10. העולה מכל המקובץ הוא שאף אילו ניתנה למערער האפשרות להעלות טענותיו בפני בית משפט קמא - אפשרות שניתנה למערער בערכאת הערעור - לא היה ביכולתו להציג כל טענה או ראייה מהותית שיש בהן כדי להשפיע על ההחלטה בבקשה גופה לביטול הצו. 11. כידוע, בקשה לביטול צו הריסה מינהלי אינה נקודת פתיחה להכשרת הליכי בניה בלתי חוקית. בחינת התנהלות המערער אף בפני רשויות התכנון, מלמדת כי לא ניתן להגיע למסקנה שהמערער עשה כל הנדרש כדי להכשיר את הבניה, או שהיתר הבניה בהישג יד. על פי טענות המשיבה, שלא נסתרו, עולה כי הבקשה האחרונה שהוגשה לכתובת הרלוונטית לצו, היתה בשנת 1992. אף מאז הוצאת הצו ועד היום, חלפו כמעט 10 חודשים, במהלכם לא נקט המערער בפעולה כלשהי לקידום הליכי קבלת היתר. סוף דבר 12. לאור כל האמור, לא מצאתי נסיבות המצדיקות התערבות ערכאת הערעור. הערעור נדחה.הריסת מבנהבניהצו הריסהצוויםמבנההיתר בניה