עתירה מנהלית לדון בבקשה לשינוי תב"ע מקומית, שאמורה להכשיר בניה בלתי חוקית שנעשתה על ידיהם, ולהכריע בה על פי שיקולים תכנוניים. טענת העותרים כי דרישת הועדות כי העותרים יהרסו תחילה בניה שאיננה חוקית מהווה חריגה מתפקיד הועדות ומסמכותן. 2. אקדים ואציין כי מצאתי לנכון , לאחר קבלת תגובת המשיבים, לדחות את העתירה על הסף שכן על פניה איננה מגלה עילה להתערבות בית המשפט. 3. הרקע בתמצית 3.1 העותרים מתגוררים בשכונת נוה שרת בזכרון יעקב. העותרים ביקשו להרחיב את ביתם ולהוסיף לו קומת גג, וביום 15.3.95 הגישו בקשה להיתר בנייה . הבקשה סורבה. למרות זאת בצעו העותרים את הבניה. 3.2 בד בבד הוגש כנגד העותרים כתב אישום על בנייה ללא היתר. העותרים הודו בעובדות, וביום 9.6.99 נקבע כי עליהם להרוס את הבנייה הלא-חוקית תוך 12 חודשים. 3.3 העותרים לא בצעו את צו ההריסה. ביום 8.7.07 , כ-8 שנים לאחר מכן, הגישו בקשה לשינוי תב"ע, באופן שתפתח הדרך להכשרת הבניה הלא חוקית. 3.4 לאחר שהעותרים לא הרסו את הבנייה כנדרש, הוגש כנגדם כתב אישום נוסף בגין הפרת צו שיפוטי. ביום 7.10.07 חייב אותם בימ"ש לעניינים מקומיים בחדרה להרוס את הבנייה הלא-חוקית תוך 18 חודשים. גם פסק דין זה לא בוצע במלואו. 3.5העותרים , לאחר הרשעה כפולה, ולאחר שגם אז לא בצעו את צו ההריסה, הגישו ארבע תכניות ללגליזציה לבנייה הבלתי-חוקית: התכנית הראשונה הוגשה בשנת 2009 ובה התבקשה לגליזציה של 62 מ"ר בקומת המבנה העליונה. ביום 11.2.09 החליטה הוועדה המחוזית לאפשר בנייה של 30 מ"ר בלבד, ולהפקיד את התכנית בתנאי שטרם ההפקדה תבוצע הריסה של הבנייה הבלתי-חוקית שלא ניתן להסדירה. בפועל, לא בוצעה ההריסה כנדרש ולכן החליטה הוועדה ביום 24.3.10 לבטל את ההחלטה להפקדה ולסגור את התיק. התכנית השנייה הוגשה ב-2010, אולם ביום 28.2.11 ביקשה המתכננת למשוך את התיק והוא נסגר. התכנית השלישית הוגשה בשנת 2011, ובדיקתה העלתה כי היא אינה משקפת את החלטת הוועדה המחוזית מיום 11.2.09 ותנאיה לא מולאו: לא צומצמו שטחי הבנייה ולא בוצעו ההריסות של הבנייה הבלתי-חוקית לפי החלטות ביהמ"ש והוועדה. בהחלטתה מיום 28.12.11 דחתה הוועדה את התכנית וקבעה כי במידה ותוגש תכנית חדשה מתוקנת ויבוצעו בפועל כל ההריסות הנדרשות - היא תהייה מוכנה לדון בה. במאי 2010 ביצעו העותרים הריסת קירות בצד המערבי, ובינואר 2011 בוצעה הריסה בצד המזרחי. התכנית הרביעית שהגישו לאחר מכן נדונה ע"י משיבה 2, וביום 7.1.13 המליצה על העברתה לדיון בפני משיבה 1. בהחלטה מיום 26.6.13 קבעה הוועדה המחוזית כי התכנית אינה משקפת במלואן את החלטות הוועדה המחוזית הקודמות מיום 11.2.09 ומיום 28.12.11 ותנאיה מולאו באופן חלקי: שטחי הבנייה בקומה העליונה אמנם צומצמו, אך הפעם התבקשה גם לגליזציה של 23 מ"ר בקומות א' ו-ב'. בנוסף, ההריסות של הבנייה הבלתי-חוקית בוצעו באופן חלקי. הוועדה המחוזית סירבה לבקשה בשל מגבלות של קו בניין, לטענת העותרים כי לא ברור מה צריך להרוס הבהירה זאת "ברחל בתך הקטנה", והחליטה לחזור ולדון בתכנית 3 חודשים לאחר מכן, בתנאי שעד למועד הדיון החוזר יבוצעו כל ההריסות הנדרשות. 3.6 ביום 9.10.13 נשלח לעותרים מכתבה של הגב' הלית גונן מלשכת התכנון המחוזית, בו נאמר כי "מאחר שחלפו 3 חודשים מאז ההחלטה, וההריסות לא בוצעו, בכוונתנו לשבץ את התכנית לדיון פנימי באחת מהישיבות הקרובות על מנת לסגור את הטיפול בתכנית". 4. טענות הצדדים בתמצית 4.1 נטען כי החלטת המשיבה 1 הינה בלתי סבירה באופן קיצוני ומחייבת התערבות בית המשפט. נטען כי על המשיבה לשקול שיקולים תכנוניים בלבד, ואין תפקידה לאכוף צווים של בית משפט. נטען כי עיקר הבניה הלא חוקית נהרסה, ולאחר שינוי התב"ע תוגש בקשה מחודשת להיתר, ומה שלא יאושר - יהרס. נטען כי הבקשה לשינוי תב"ע, להבדיל מבקשה לקבלת היתר, דנה בשאלה העקרונית של שינוי התב"ע ולא בשאלה הפרטנית של כיצד ייבנה הבית מושא הבקשה. 4.2 המשיבה 2 טוענת כי יש למחוק את העתירה על הסף כנגד הוועדה המקומית שכן העתירה אינה מגלה כל עילה כנגדה ולא מבוקש ממנה כל סעד. בנוסף, העתירה מוקדמת והוגשה בטרם ניתנה החלטה סופית של הוועדה המחוזית וטרם מוצו ההליכים המנהליים. תפקיד הועדה המקומית הוא לבחון את התוכנית מבחינה תכנונית ולהעביר המלצותיה לועדה המחוזית, כאשר המלצת הועדה המקומית היא אחד מהשיקולים העומדים בפני הועדה המחוזית. החלטתה של הוועדה המחוזית היא ראוייה וסבירה. הוועדה המחוזית באה לקראת העותרים בכך שלא חייבה אותם בהריסת כל הבנייה הבלתי-חוקית, ואפשרה להם להותיר חלק ממנה כך שניתן יהיה להכשירה בתכנית נקודתית לשינוי התב"ע החלה באזור. ואולם, התנהלותם של העותרים נגועה בחוסר ניקיון כפיים, והם מתחמקים מחובתם להרוס את הבנייה כבר שנים ארוכות. גם הועדה המקומית איננה מסכימה לאישור התוכנית ללא כל תנאי וסבורה שיש תחילה להרוס את הבניה המיועדת להריסה. 4.3 המשיבה 1 מבהירה כי בהחלטתה האחרונה מיום 26.6.13 סברה הוועדה, לאור דברי עורכת התכנית, כי לעותרים לא ברור עד תום מהם החלקים במבנה שעליהם להרוס, ולפיכך לפנים משורת הדין אפשרה להם פרק זמן נוסף למלא אחר התנאים שנקבעו כבר בהחלטותיה הקודמות. אין בסיס לטענת העותרים כי הוועדה החליטה שלא לדון בתכנית ושלא לקבל בה החלטה סופית כל עוד לא תיהרס הבנייה הבלתי חוקית. על כך מעיד המכתב שנשלח לעותרים אשר מפרט כי בדעת הועדה לשבץ את התוכנית לדיון פנימי באחת מהישיבות הקרובות על מנת לסגור את הטיפול בתוכנית. עוד טוענת משיבה 1 כי העתירה מוקדמת שכן היא תוקפת החלטה שאינה מהווה את סופו של ההליך המנהלי ואינה בגדר החלטה סופית בתכנית. נטען כי העותרים לא הרסו את הבנייה הבלתי-חוקית כפי שנדרשו ונצטוו לעשות, הן במסגרת הליכים פליליים והן במסגרת החלטות קודמות של הוועדה המחוזית, ומשכך הוגשה העתירה בחוסר ניקיון כפיים, ודי בכך כדי לדחות אותה על הסף. יש לדחות את טענת העותרים כי הוועדה לא קיימה דיון בתכנית לגופה . מדובר בתכנית רביעית במספר שמוגשת להכשרת עבירות הבנייה של העותרים, והוועדה קיימה דיון פומבי בתכנית גם בנוכחות עורכת התכנית. נטען כי הועדה המחוזית רשאית לשקול בין שיקוליה גם את ההביט העברייני של העותרים, בביצוע הבניה הלא חוקית. 5. דיון 5.1 נקיון כפיים - אין מדובר במקרה כאן רק בענין של "בניה לא חוקית" שבאים להכשירה. יש משמעות למידה ולעוצמה של העבריינות. מדובר בעותרים שהורשעו בגין כך כבר בשנת 1999 ונצטוו להרוס בתוך תקופת זמן קצובה. רק כ-8 שנים לאחר מכן, ולאחר שהוגש כנגדם כתב אישום נוסף על הפרת צו שיפוטי, פנו בבקשה להיתר. גם מההרשעה בשנת 2007 התעלמו העותרים באופן בוטה, ולא בצעו את ההריסה, על אף שנקצב לכך זמן. גם אורך רוחה של הועדה המחוזית, שהקצתה 3 חודשים נוספים לביצוע ההריסה לפנים משורת הדין, מתוך ספק שאולי לא הבינו מה צריך להרוס - נתקל בזלזול בוטה של העותרים, וההריסה לא בוצעה. העותרים מגיעים לבית המשפט בחוסר נקיון כפיים. ראו לענין זה, מתוך מקרה דומה בעת"מ 321/08 (חי) סוזן וייסנר נ. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה ואח' (28.2.08 ) - "כלל הוא, כי אדם העושה דין לעצמו ופועל תוך ביצוע עבירה, משמיט את הקרקע תחת עתירתו, בהיותה עתירה המוגשת בחוסר נקיון כפיים ובחוסר תום לב. כדי שבית המשפט לעניינים מנהליים יתערב בהחלטת הרשות המנהלית, על העותר להיות נקי כפיים ועליו להציג בפני בית המשפט כי פעל אך במסגרת החוק כדי להגשים את הנושא שלעניינו הוא עותר. כאשר עותר מבצע עבירה ורק לאחר שנתפס בקלקלתו והורשע פונה הוא לרשות המנהלית, אין הוא יכול להחשב כמי שפעל בתום לב ובנקיון כפיים ודי בכך כדי שהעתירה תדחה על הסף. ראה: בג"צ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת,; בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון,; בג"ץ 851/06 עמונה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הביטחון,. 5.2 לא נפל פגם בהליך הוועדות - השיקול בדבר סירוב העותרים להרוס בניה לא חוקית, על אף קיומו של צו שיפוטי מחייב, הינו אחד השיקולים שהועדה התכנונית רשאית לשקול. ראו לענין זה עע"מ 9057/09 דן איגנר ואח' נ. השמורה בע"מ (20.10.10), כב' השופטת נאור- "אכן הפונקציה המוטלת על מוסדות התכנון היא "תכנונית בלבד" (בג"ץ 1578/90 אייזן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א ( 24.10.1990)) אך יש לזכור כי תכנון אינו עניין צר וחד מימדי. מדובר ב"מכשיר רב-עוצמה לקידום מטרות חברתיות, כלכליות, אקולוגיות ואסטיות" (עע"ם 8193/02 ראובן נ' פז חברת נפט בע"מ, פ"ד נח(2) 153, 162 (2003)) וכפי שקבעתי לאחרונה בהקשר אחר "דיני התכנון המודרניים מחייבים לשקול גם שיקולים חברתיים וסביבתיים וכן שיקולים ארוכי טווח 'מתוך אחריות ציבורית, לאומית, וחברתית, במבט להווה ולעתיד גם יחד [...]'" (עע"ם 1446/06 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מרכז נ' השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ, פסקה 17 ( 21.9.2010)). כמו כן נקבע בפרשה אחרת כי שיקול הדעת הנתון לוועדת תכנון הוא "רחב ביותר, [ו]במסגרתו רשאית היא להביא בחשבון שיקולים מסוגים שונים" (ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובנין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה כ"ח ( 10.11.2009)). למעשה גם בעניין שלפנינו עולה מהסקירה שלעיל כי הכל מסכימים שככלל מוסד התכנון רשאי לשקול את ההגנה על שלטון החוק ואי עידודה של עבריינות. ואכן, דברים ברוח זו נקבעו בעבר בבית משפט זה (ראו עניין פונטנה הנזכר לעיל וכן עע"ם 6807/07 אוהרנסיאן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ( 28.5.2008); כן ראו והשוו: בג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד ל(2) 304 (1976); בג"ץ 8379/06 ח"כ רוברט אילטוב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (מרכז) ( 15.11.2006)). ניתן לבסס זאת גם על כך שעקרון שלטון החוק והרתעה מעבריינות מהווים עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית (ראו ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין ( 9.12.2008) (להלן: עניין פינקלשטיין)). " וכן ראו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בעעמ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ. החברה להגנת הטבע (7.12.06) - " חוק התכנון והבניה חותר להגשים מטרות הנעוצות בטובת הכלל בדרך של הסדרת השימושים בקרקע וקביעת אמות מידה לבנייה, בהתחשב בשיקולים ובאינטרסים שונים. למימוש מטרות אלה, קובע החוק עקרונות של סדר ציבורי ואמות מידה להתנהגות מחייבת בתחום זה. בנייה או שימוש בקרקע בדרך בלתי חוקית הסותרת את דיני התכנון, נוגדים את אינטרס הציבור וחותרים תחת מושגי יסוד של שלטון החוק. פעולות בנייה ופיתוח המנוגדות לחוקי התכנון, פוגעות באינטרסים של פרטים ושל הציבור גם יחד. קידום טובת הציבור והפרט מחייבת כי פיתוח ובנייה ייעשו על-פי החוק ועל פי תכניות והיתרי בנייה שהוצאו על-פי דין ..... היבט ההגנה על שלטון החוק בקיום דיני התכנון חשוב לא רק להבטחת השיטה והמנגנון הראויים לניצול יעיל של הקרקע במדינה, אלא גם כמסר חינוכי לפרט בחברה, בדבר החובה לכבד את הנורמות המחייבות על-פי הדין, הן ככלל, והן בתחום הבנייה ופיתוח שטחי הארץ בפרט. עצימת עין מהפרת שלטון החוק בתחום אחד של הפעילות האנושית, סופה שתביא לזלזול בחוק גם בתחומי חיים אחרים. כיבוד הדין, ויישומו בכל תחום, ובכלל זה בתחום התכנון והבניה, מהווים יסוד הכרחי לקיום החברתי ותנאי לתקינות פעילותו." וראו גם עעמ 3319/05 פונטה נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה באר שבע (1.8.05) דברי כב' השופט רובינשטין , המתייחס לרוחב השיקולים של ועדות הבניה ומאזכר את הנחיית היועץ המשפטי בענין זה - בהנחיה מאוחרת יותר של היועץ המשפטי (מס' 8.1150 מ-24.1.01) נאמר, גם "כי אין זה מופרך, כי במסגרת מכלול השיקולים שרשאית ועדת התכנון לשקול לענין הטיפול והאישור של תכנית המוגשת לה על-ידי מי שתלויים ועומדים נגדו הליכים פליליים, כאמור, רשאית היא להביא בגדר שיקוליה גם את העובדה שמדובר בבקשה המיועדת להכשיר בדיעבד עבירות בניה, וכן את השיקול של מניעת עידוד עבריינות בניה". ראו בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון פ"ד נ(3) 441, 455-454 לעניין שיקולים רחבים שעניינם "בתפישה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (השופט, כתארו אז, חשין); על פי הפסיקה, הוכרו גם שיקולים של עידוד עליה (המ' 468/81 נוצר נ' אורביט פ"ד לה(4) 740,736 (הנשיא לנדוי); חינוך (בג"ץ 595/75 סלמאן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים פ"ד ל(3) 337, 353 (השופט עציוני), וכן מניעת פגיעה ברגשות דתיים (בג"ץ 237/88 מועצה מקומית גבעת שמואל נ' מנהל משרד הפנים פ"ד מב(4) 841, 849 (השופטת ולנשטיין). על אחת כמה וכמה בעידננו עתה, וכשהמדובר במעין מכת מדינה של בניה בלתי חוקית ולא אחת ולא שתיים איש הישר בעיניו יעשה, שיש מקום להביא שיקולים אלה בחשבון." וראו גם עעמ 65/13 הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה נ. נאות מזרחי בע"מ (7.7.13) דברי כב' השופט רובינשטין - "בגדר אותם שיקולים רחבים על מוסדות התכנון להביא בחשבון גם שיקולים שעניינם ההגנה על שלטון החוק ואי עידודה של עבריינות בניה (ראו עע"מ 6807/07 אוהרנסיאן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (2008); עע"מ 9057/09 איגנר נ' השמורה בע"מ (2010)). בעניין פונטה הנזכר הזדמן לי לציין, כי "על אחת כמה וכמה בעידננו עתה, וכשהמדובר במעין מכת מדינה של בניה בלתי חוקית ולא אחת ולא שתיים איש הישר בעיניו יעשה, שיש מקום להביא שיקולים אלה בחשבון". נוכח חשיבותו של אינטרס השמירה וההגנה על שלטון החוק, אין ניתן להלום גישה לפיה בניה בלתי חוקית והתעלמות ממצב תכנוני קיים הם נחלתם של בתי המשפט בלבד ואינם מעניינם של מוסדות התכנון. קבלתה של גישה זו אף עלולה לגרום למצב, בו עברייני בניה ישקלו את צעדיהם לפי כדאיותן הכלכלית של חריגות הבניה, בחינת "אחרוג, אקנס (בבית המשפט בהליך הפלילי), אכשיר (במוסדות התכנון) ואפיק רווחים", או שמא "טוב קנס ועמו שתי קומות נוספות ללא היתר" "..... "אין זה מן הנמנע שהחלטה בדבר דחיית תכנית אך בשל האינטרס של השמירה על שלטון החוק תימצא במתחם הסבירות (שם, בפסקה 32). המדובר בשאלות של מידה ועוצמה. לא אחת יונחו על כפות המאזניים מזה האינטרס של שמירה על שלטון החוק ומניעת עבריינות בניה - ומזה שיקולים תכנוניים אחרים, וידו של הראשון תהא על העליונה, וכמובן ככל שעוצמת העבריינות בתחום גבוהה יותר, תיטה הכף לכיוון מניעת עבריינות. ..... מוסדות הממשל הם כלים שלובים, ואין כל מקום להפרדה, כביכול תכנון לחוד ועבריינות לחוד; יידעו העבריינים כי הממשל אינו שוטה שבעולם, שיורקים בפניו ובפני החוק ויש מי שיטעה לחשוב כי גשם נדבות הוא. " דרישת הקיום של צו הריסה, איננה שיקול זר בשיקולי הועדה בבואה לדון בתוכנית המוצעת. נהפוך הוא. היא בקשה לפתוח אפשרות שהשיקולים שישקלו יביאו בחשבון כי העותרים ניסו לתקן את העבירות שבצעו, באמצעות ההריסה. 5.3 הליך הדיון מתקיים - בניגוד לנטען בעתירה, הרי שהועדה המחוזית הודיעה לעותרים בכתב שיש בדעתה להביא לדיון פנימי את התוכנית המוצעת. ההליך עדין לא הסתיים ולכן אין העתירה מופנית כנגד החלטה סופית. ההליכים המנהליים עדיין לא מוצו. 6. מכל הנימוקים לעיל, יש לדחות את העתירה על הסף. 7. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 8,000 ₪ (לכל משיב 4,000 ₪). הסכום ישולם בתך 30 יום מהיום. תוכנית בניהבניהתב"ע (תוכנית בניין עיר)עתירה מנהלית