"התנגדות המשיבים ובקשה לביטול פסק בורר ולמתן ארכה להגשת בקשה לביטול" בקשה זו הוגשה לבית המשפט ביום 9.10.13. (המשיבים ייקראו להלן - "בן בשט"). עתה, לאחר שקיבלתי את תגובת יובלים לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר, ניתנת החלטתי ביחס לבקשה האמורה. 2. טענות המשיבים בבקשתם להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר א. בקשתם של בן בשט להארכת המועד להגשת בקשה לביטול נתמכה בתצהירו של מר שרון בן בשט. עיון בתצהיר מלמד כי הסעיף היחיד המתייחס לעניין הארכת המועד הוא סעיף 24 בתצהיר שבו נאמר כדלקמן: "אדגיש כי אנו נמנענו מהגשת בקשת ביטול לפסק הבוררות מיום 27.2.13 לאור משא ומתן פעיל ומוחשי שהתקיים בינם (כך במקור! ע.ג.) ובין האגודה באשר לבניית ביתם בהרחבה". ב. במסגרת הבקשה (להבדיל מן התצהיר שניתן בתמיכה לבקשה) טענו בן בשט כדלקמן: "60. בנסיבות בהן המשיך להתנהל מו"מ פתוח בנוגע לקיומו של פסק הבוררות ומתוך רצון להימנע מניהול הליכים משפטיים כנגד האגודה המנהלת את היישוב בו עתידיים המבקשים לבנות את בית מגוריהם נמנעו המשיבים לנקוט בהליכים לביטול פסק הבורר. 61. ויודגש כי החלטת הבורר השניה אשר היא שאישורה מתבקש (ההדגשה במקור! ע.ג.) ניתנה ללא תאריך ואף לא נטען על ידי האגודה בבקשת האישור כי חלף המועד לבקש ביטולה של החלטה זו. 62. בקשת האישור של האגודה הגיעה לידי המשיבים במהלך חגי תשרי ולאור חופשות החגים ופגרת סוכות לא יעלה בידם להגיש תגובתם עד למועד זה". 3. תגובת יובלים לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות יובלים בקשה לדחות את הבקשה להארכת המועד בשל כל אחד מן הטעמים שלהלן (לא אפרט כאן את כל הנימוקים נגד יתר העניינים שעלו בבקשתם של בן בשט): א. ההליך הנכון של בקשה לביטול פסק בורר הינו בהליך נפרד ולא במסגרת הבקשה לאישור פסק הבורר, לפיכך, די בעצם העובדה שהבקשה הוגשה כפי שהוגשה כדי לדחותה על הסף "כמו גם את הבקשה להארכת המועד". ב. בן בשט לא שילמו את האגרה בגין הגשת בקשה לביטול פסק בורר, "לכן ממילא דינה להמחק על הסף כהוראת תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984". ג. בקשתם של בן בשט הוגשה רק כנגד יובלים בעוד שהליך הבוררות התנהל ביחס לשמונה עשרה משפחות הנמנות על הבנייה המשותפת עליה נמנים בן בשט. לפיכך, "לו אך מן הטעם הזה דינה להידחות על הסף בהעדר כל הצדדים הנדרשים". ד. בן בשט איחרו את המועד להגשת הבקשה לביטול: ממועד מתן פסק הבורר, 27.2.13, עד להגשת בקשתם של בן בשט חלפה כחצי שנה בעוד שהמועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר הוא 45 יום מיום מתן הפסק. יובלים טענה כי בן בשט לא פירטו בבקשתם מתי קיבלו לידיהם את פסק הבורר וחזקה כי קיבלו אותו במועד נתינתו ובסמוך לו. לפיכך, המועד להגשת בקשת הביטול חלף לפני חודשים רבים. גם אם נלך לחלופה השניה שצוינה על ידי בן בשט בבקשתם, היינו, מן המועד שבו הומצאה למבקשים הבקשה לאישור פסק הבוררות, הרי שהבקשה הומצאה לבן בשט ביום 10.9.13 כך שבמועד שבו הוגשה בקשתם, כבר חלף המועד הקבוע בחוק להגשת הבקשה. ה. עיון בנימוקי בקשתם של בן בשט להארכת המועד מלמד כי אין בהם "(...) ולו נימוק אחד העולה כדי "טעם מיוחד" (...)". ו. אין לקבל את הטענה על כך שבן בשט כביכול לא הגישו את הבקשה לביטול משום שלא רצו להעכיר את אווירת המו"מ בין הצדדים, משום שמדובר פה ברצונם של בן בשט שהוא בשליטתם. ז. הואיל ובקשתם של בן בשט לא מעלה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, דינה להידחות. 4. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כוח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה שמן הדין לדחות את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר. משכך, הואיל ואין בפניי בקשה לביטול פסק בורר - אין כל מניעה לאשר את פסק הבורר. ב. כבר בפתח חלק זה של פסק הדין אני מבקש לציין כי בן בשט לא דייקו באמירתם כי יובלים בקשה לאשר את החלטתו השניה של הבורר, החלטה ללא תאריך מדויק, שצורפה לכתב טענותיהם של בן בשט וסומנה כנספח ו'. עיון בבקשה לאישור פסק הבורר מלמד כי יובלים עתרה במפורש ובמדויק לאישור פסק הבורר "המצ"ב כנספח 1 לבקשה זו". נספח 1 לבקשה הוא פסק הבורר מיום 27.2.13, והוא בלבד. ג. בקשתם של בן בשט היא, הלכה למעשה, שתי בקשות שונות: האחת, בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, והשניה, בקשה לביטול פסק הבורר. למעשה, שומה היה על בן בשט להגיש שתי בקשות נפרדות. שכן רק אם הבקשה להארכת המועד מתקבלת, יש מקום להגשת בקשה לביטול פסק הבורר. זאת ועוד: בקשה לביטול פסק בורר מוגשת על ידי פתיחת תיק נפרד של בית המשפט והיא מחויבת בתשלום אגרה. האופן שבו הוגשו שתי הבקשות האמורות יחדיו, גורם לסרבול עבודת בית המשפט, וראוי שלא לנהוג כפי שנהגו בן בשט. עם זאת, אני רואה להדגיש בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי אינני מתכוון לדחות את בקשתם של בן בשט בשל הטעמים הפורמליים האמורים לעיל. הבקשה תידחה בשל כך שלא ניתן "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד מעבר למועד שנקבע בחוק. ד. אכן, צודקת יובלים בטענתה כי בן בשט לא הצביעו על כל "טעם מיוחד" שיצדיק היענות לבקשתם להארכת המועד. פסק הבורר ניתן ביום 27.2.13. בן בשט לא טענו מהו המועד המדויק שבו קיבלו את פסק הבורר. הם אף לא טרחו לדייק ולהצביע על המועדים שבהם, לטענתם, הם נמנעו מהגשת בקשה לביטול בשל ניהול המו"מ. לא ברור מתי התחיל המו"מ ולא ברור מתי הסתיים. מכל מקום, ברור לחלוטין שעברו חודשים למן מתן פסק הבורר ועד ליום שבו הוגשה בקשתם הנוכחית. המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר קבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 ובסעיף זה נאמר כי בקשה לביטול פסק בורר יש להגיש תוך 45 ימים מיום מתן הפסק אם ניתן בפני מבקש הביטול או מהיום שנמסר למבקש הביטול העתק הפסק אם ניתן שלא בפניו. בסעיף 27(א) סיפא לחוק נאמר "בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות חוץ". בן בשט לא נתנו בענייננו "טעם מיוחד" כנדרש. למעשה, הם טענו את טענותיהם על דרך הסתם הרחוקה מלשכנע כי יש מקום והצדקה להיעתר לבקשתם. 5. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשתם של ה"ה בן בשט (המשיבים בבקשה לאישור פסק הבורר) להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר. ב. הואיל והבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר נדחתה, ממילא לא הוגשה בקשה לביטול פסק בורר. ג. אשר על כן, אני מאשר את פסק הבורר, מר דניאל עברי, מיום 27.2.13, נשוא הבקשה לאישור פסק הבורר שבהפ"ב 6343-09-13. ד. ה"ה בן בשט, המשיבים בהפ"ב 6343-09-13, ישלמו ליובלים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הארכת מועדיישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות