עבירה של סיוע להחזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) + 144(ג)(3) + 31 לחוק העונשין. בכתב האישום המקורי יוחסה למשיב גם עבירה זיוף, אולם מאוחר יותר, בעקבות הסדר בין הצדדים, תוקן כתב האישום באופן שעבירת הזיוף נמחקה ובעובדות כתב האישום הוחלפה המילה "זייף" במילה "רשם". בשורה התחתונה, לא מיוחסת למשיב עבירת הזיוף. 2. אלה הן העובדות הרלבנטיות: המשיב עבד בחברה בשם נירטל כ- 9 שנים. בין היתר, שימש המשיב כאחראי חדר נשק בחברה. לחברה היה מנכ"ל שלא היה ברשותו היתר כדין לנשיאת נשק. המשיב, כך על-פי הנטען ועל-פי העובדות שבהן הודה בדיעבד, סיפק לאותו מנכ"ל אקדח מסוג "גלוק" וכן תחמושת. במוסרו את הנשק והתחמושת, היה המשיב ער לכך שלמנכ"ל אין היתר כדין לנשיאת נשק. המשיב לא דיווח על כך לאיש, לרבות הבעלים של נירטל. בתאריך 1.7.07 רשם המשיב במסמך, שנושא כותרת "תעודת הרשאה לשאת כלי-יריה" את פרטיו האישיים של המנכ"ל במקום המיועד לציון פרטי המחזיק בתעודה וכן מילא באותו מסמך את פרטי הנשק שמדובר בו. המשיב זייף את חתימתו של בעל הרישיון המיוחד במקום המיועד לכך בתעודה. בשל האמור לעיל, כאמור, יוחסו למשיב העבירות שפורטו בפתיח. 3. המשיב הופנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בדיעבד, התסקיר עמד בראש טיעוניו של הסניגור בפנינו, כמו גם בבית-משפט קמא ותפס מקום מרכזי וחשוב בשיקוליו של בית-משפט קמא. בית-משפט קמא (כב' השופטת ה' נאור) נעתר בסופו של יום לעתירתו של המשיב ונמנע מהרשעתו. על המשיב הוטלו 200 שעות של שירות לתועלת הציבור וכן הועמד המשיב במבחן. 4. על החלטתו של בית-משפט קמא מערערת המדינה בפנינו. לטענת המדינה, שגה בית-משפט קמא כאשר סבר כי ניתן להסתפק בתיק זה בסיום ההליך ללא הרשעה. המדינה מפנה למושכלות יסוד בסוגייה זו, דהיינו - התנאים הנדרשים לצורך סיום הליך בדרך של אי-הרשעה. הכוונה היא לסוג העבירה ונסיבותיה, זאת מחד גיסא, ומאידך גיסא, הנזק הקונקרטי שייגרם לנאשם שמדובר בו. לטענת המדינה, שני הנדבכים גם יחד מצביעים על-כך, שבמקרה הנוכחי שגה בית-משפט קמא. באשר לחומרת העבירה ונסיבותיה, המדינה מפנה לעובדות בכתב האישום שפורטו לעיל, שעל-כן לא נחזור עליהם. המשיב היה אחראי על מאגר האקדחים של החברה, ולצד העבירות הקונקרטיות יש בכך גם מעילה באחריות שהוטלה עליו בכוח תפקידו. המדינה מדגישה שוב, כי המשיב היה ער לכך שלמנכ"ל אין רישיון להחזקת נשק, ועדיין סיפק לו את הנשק כמו גם את תעודת ההרשאה. עוד מפנה המדינה לכך, שהעבירה התמשכה על-פני כ- 3 שנים, כאשר לאורך כל אותה תקופה ארוכה, המנכ"ל החזיק באותו נשק, לרבות תחמושת. בית-משפט קמא סבר, כי לא נשקפה סכנה אמיתית מאותו מנכ"ל, וגם על-כך חולקת המדינה, כאשר לשיטתה לא ניתן לראות בו דמות שלא נשקף ממנה סיכון (סעיף 4 להודעת הערעור). המדינה מפנה לכך כי המנכ"ל יושב היום על ספסל הנאשמים בגין עבירות מירמה, זאת לצד החומרה הכללית שעניינה החזקת נשק בידי מי שאיננו מיומן ומורשה להחזיקו ככלל. עוד מפנה המדינה לחשש שאיננו ערטילאי, מפני העברת נשק לגורמים נוספים והסיכון הגלום בכך. באשר לנזק הקונקרטי: המדינה מפנה לכך, כי המשיב המשיך וממשיך לעבוד באותה חברה שמדובר בה, חברת נירטל, למעט העובדה שאיננו יכול לשמש אחראי למאגר הנשק בחברה. בכך אין נזק ממשי, שעל-כן גם בהיבט זה לא נתמלאה הדרישה שהוצגה בפסיקה לענין סיום ההליך ללא הרשעה. בטיעון שניכר בו כי הוא יוצא מהלב, עתר הסניגור שלא להתערב בהחלטתה של כב' השופטת קמא. מדובר בהחלטה מנומקת. בית המשפט התייחס לכל הרכיבים הרלבנטיים, ההודאה, האמור בתסקיר, מתחם הענישה, נסיבותיו האישיות של המשיב והנזק שייגרם לו. 5. על אלה שם הסניגור את הדגש: באשר למיהותו של המשיב: מדובר באדם שראוי להגדרה כ"מלח הארץ", כך עולה מהתסקיר וכך מכל הוויית חייו של המשיב. המשיב הוא אדם נורמטיבי, עובד שנים רבות במקום אחד, בעל משפחה, בעל סולם ערכים חיובי במיוחד, המתבטא, בין היתר, בכך שהוא מתנדב במד"א. המשיב שירת בצבא שירות מלא וקיבל על-כך המלצות. הוא לומד כיום במכללת בית ברל לימודי ממשל וחברה, וזאת במסלול מיוחד לעובדים ומתנדבים במד"א. נשוי ואב ל- 4 ילדים. בכל היבט שייבחן, הוא כאמור, מלח הארץ. באשר לנסיבות ביצוע העבירה: המנכ"ל שמדובר בו הוא אדם כוחני במיוחד, הוא הפעיל לחץ על המשיב כדי שזה האחרון יספק לו את הנשק וגם את תעודת ההרשאה. לאורך השנים עשה המשיב נסיונות להביא לכך שהנשק יוחזר, אלא שהדבר לא עלה בידו. הסניגור מדגיש, כי אכן הרישום המקורי של תעודת ההרשאה נעשה על-ידי המשיב, אולם בשנים שלאחר מכן המנכ"ל הוא שזייף בעצמו את המסמך שאיפשר לו להמשיך להחזיק בנשק. לענין הנזק שייגרם למשיב: הסניגור המציא לנו מכתב עדכני מחברת נירטל. מהמכתב עולה, כי החברה נמצאת כרגע במהלך של צמצום כוח אדם. כרגע אמנם יש בעל רישיון מיוחד בחברה, אולם החברה איננה יכולה לעמוד בעלות הכלכלית של אדם נוסף זה, ומשום כך "באם הרשויות לא ימצאו לנכון להחזיר לך רישיון זה, אנו נשקול מחדש את האפשרויות העסקתך". במילים אחרות, לטענת הסניגור קיים חשש אמיתי וריאלי, שמא המשיב ימצא עצמו מחוץ לחברה, אם יתערב בית המשפט בנושא ההרשעה. 7. שקלנו את טיעוני הצדדים, נטלנו לעצמנו פרק זמן נוסף במהלכו של היום כדי לשוב ולשקול ולבחון בדקדקנות את מערכת העובדות שבפנינו, את החלטתו של בית-משפט קמא ואת התוצאה הסופית המתחייבת. לצערנו, לאחר שעשינו זאת, מסקנתנו היא כי אין מנוס מקבלת ערעור המדינה. אכן, כפי שציין הסניגור, החלטתו של בית-משפט קמא מנומקת, אולם גם מההנמקה ניתן לראות כי בית-משפט קמא התלבט וניסה לראות את התמונה באור חיובי ככל האפשר עבור המשיב, תוך הגמשת הסטנדרטים המקובלים לענין סיום הליך ללא הרשעה. 8. אלה נימוקינו: נתחיל מסוג העבירה: עיון בכתב האישום איננו יכול להותיר ספק באשר לחומרת התמונה העובדתית המתועדת בו. המשיב היה אחראי חדר נשק בחברה, הוא האדם שבידיו הופקד כל מאגר הנשק של החברה. נציין, כי מדובר בחברה שעיסוקה ייעוץ בטחוני, אבטחה ושירותים. החברה עוסקת באבטחת אירועים שונים, שעל-כן היא מחזיקה ברשותה מאגר נשק. כאמור, המשיב היה אחראי על אותו מאגר. המשיב ניצל את העובדה שהנשק היה נגיש עבורו ונתן לאותו מנכ"ל שמדובר בו גם נשק וגם תחמושת. הנה-כי-כן, הנשק לא ניתן לו בפני עצמו, אלא סופקה לו מיידית התחמושת שהיתה עלולה להפוך אותו למסוכן. המשיב היה ער לכך שלמנכ"ל אין רישיון. רישיון איננו בבחינת גחמה של המחוקק, רישיון מבטיח כי הנשק יינתן למי שיודע להשתמש בו ועומד בקריטריונים אחרים שמבטיחים כי הוא לא יעשה בו שימוש מסוכן. כאשר ניתן נשק למי שאיננו מורשה להחזיק בו, שני הרכיבים גם יחד לא באים לידי ביטוי. המנכ"ל איננו יודע לירות בנשק, שעל-כן אם יעשה בו שימוש, ולו גם בנסיבות מוצדקות, יתכן שיגרום בכך נזק. למותר לציין כי נזק כזה עלול להיות קטלני, ואין מדובר בנזק של מה בכך. לצד זה קיימת גם האפשרות, שבשל חוסר הבדיקה לגביו, הוא יעשה בנשק שימוש שלא למטרה מוצדקת, וגם במצב זה אין צורך להכביר מילים על פוטנציאל הסכנה והנזק. כאמור, מהמשיב, כמי שאחראי על מאגר נשק בחברה שעיסוקה אבטחה, ניתן היה לצפות להקפדה דקדקנית על-כך שהנשק שהופקד בידיו, לא יתגלגל לידיים לא ראויות. חומרה מיוחדת אנו רואים בכך, שמדובר באירוע דו-שלבי. השלב השני, לאחר מתן הנשק פיזית, עניינו הנפקת אותה תעודת הרשאה. המנכ"ל היה זקוק לאותה תעודת הרשאה, שהרי בלעדיה הוא עלול להימצא כמי שמחזיק בנשק שלא כדין. המשיב סיפק לו את התעודה, רשם מה שרשם בגוף התעודה, לרבות חתימתו של בעל הרישיון המיוחד במקום המיועד לכך. בכך פתח המשיב בפני המנכ"ל את הדלת לעשות שימוש באקדח ולהחזיק אותו כרצונו. אנו רואים להזכיר בהקשר זה, כי המנכ"ל החזיק בנשק משנת 2007 עד ראשית 2010, דהיינו במשך כ- 3 שנים. הסניגור טען, כזכור, כי המשיב ניסה לפעול לאורך אותה תקופה להחזרת הנשק, אלא שהמנכ"ל, שהינו אדם כוחני מאד, לא נענה לבקשתו. יתכן שכך. אנו יוצאים מנקודת הנחה, כי אכן המשיב עשה מאמצים בכיוון זה. לרוע המזל, המאמצים לא כללו דיווח, לא לבעלי החברה ולא למשטרה. אם לא נעתר אותו מנכ"ל לשידוליו להחזיר לו את הנשק, זה מה שהיה על המשיב לעשות. זה מה שמצופה מכל אדם מן הישוב, בוודאי כך מאדם שתפקידו הוא השגחה על מאגר נשק שניתן בידיו. איננו יכולים להשלים עם נורמה זאת ונראה לנו כי חייבת למצוא את הביטוי הנורמטיבי. הביטוי הנורמטיבי במקרה שבפנינו מחייב סיום ההליך בהרשעה. ההרשעה היא האמירה הנורמטיבית, הענישה באה בעקבותיה. כאמור, את האמירה הזו דעתנו היא, כי יש לומר. אנו רואים לציין עוד את הנסיבות שבהן נתגלתה הפרשה, שגם בהן, לשיטתנו, חשיבות. הפרשה התגלתה דווקא משום שהמנכ"ל הפעיל סחיטה שעשתה שימוש בהחזקתו בנשק. מסתבר, כי המנכ"ל (כך על-פי הנטען ומבלי לקבוע עובדות), מעל בכספי החברה ומשהוטחה בפניו עובדה זו, איים בסחיטה המתבססת על החזקת הנשק שלא כדין. והרי לך דוגמא והמחשה בנסיבות תיק זה עצמו, מדוע חמורה היתה התנהלותו של המשיב מלכתחילה, כאשר הפקיד בידיו את הנשק. 9. מקובלות עלינו כל קביעותיו של בית-משפט קמא, כמו גם האמור בתסקיר באשר לנורמטיביות בדרך חייו של המשיב, שעל-כן גם פתחנו ואמרנו כי לצערנו הגענו למסקנה שהגענו. עדיין, דרך חייו המצטיינת של המשיב אינה יכולה להוות משקל נגד לאמור לעיל. באשר לנזק הקונקרטי שייגרם למשיב: כאמור, מתסקיר שירות המבחן עולה כי המשיב ממשיך להיות מועסק באותה חברה, הגם שלא באותו תפקיד. לענין זה הגיש לנו הסניגור את המכתב שתוכנו כבר פורט לעיל. הדעת נותנת, כי המכתב הוכן לצרכי הדיון שבפנינו. אין בליבנו טרוניה על-כך, עדיין לא ניתן לייחס לו משקל מלא ואין בו גם אמירה חד-משמעית. מכל מקום, אפילו נצא מנקודת הנחה כי תהיה פגיעה במקום עבודתו של המשיב, לא נוכל להסתפק בכך כנזק קונקרטי שיכול לשאת על גביו את משקל ההכרעה בתיק הנוכחי. 10. התוצאה היא כי אנו מקבלים את הערעור ומרשיעים את המשיב. איננו מטילים עליו כל ענישה נוספת, שהרי המשיב סיים כבר את השירות לתועלת הציבור, וכפי שאנו מבינים, בהצלחה יתרה.משפט פלילינשקעבירות נשקהחזקת נשקחוק העונשין