תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי

תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי תקנה 122 לתקנות סד"א, המצויה בסימן ד' לפרק ט' לתקנות, כותרתה "הפרת צו", והיא קובעת כדלקמן: "בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו". על פי הוראות תקנה 122 לתקנות סד"א מוקנית סמכות לבית המשפט להורות על מחיקת כתב הגנה, מקום בו עותר התובע להפעלת סמכות זו לנוכח אי ציות לצו גילוי מסמכים או מתן תשובות לשאלון, או להורות על הארכת מועד לקיום צווים כאמור. על פי ההלכה הפסוקה מפי בית המשפט העליון, הסנקציה של מחיקת כתב הגנה הינה סנקציה חריפה, אשר משמעה, למעשה, מתן פסק דין נגד הנתבע, ועל כן יש מקום כי יעשה בה שימוש במקרים הראויים, כאשר נתבע פועל בזדון או מגלה זלזול חמור בבית המשפט. מקום בו הנתבע פועל בתום לב אך מתוך חוסר הבנה, גם אם ברשלנות - לא ראוי כי הסנקציה תופעל. הכלל הוא, אפוא, כי על בית המשפט להיזהר מלנקוט בסנקציה זו, ולהימנע משימוש בה גם אם איחר הנתבע בקיום הצו, או ביקש ארכה לקיומו, וראוי כי יעשה שימוש בכלי של פסיקת הוצאות חלף הפעלת הסנקציה של מחיקת כתב ההגנה. לעניין זה נא ראו: ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי פ"ד מו3) תשנ"ב/תשנ"ג 1992, 793; ע"א 6528/99, ע"א 8441/99, ע"א 8444/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא יצוא ויצוא עצים בע"מ ואח' פ"ד נו (4) תשס"ב/תשס"ג 2002, 817; רע"א 9265/06 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ ואח' נ' עו"ד יעל דגן ואח' [3.1.07). עם זאת, קבע כבוד השופט מ. חשין בפרשת ג'מבו לעיל, כי: "מובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב הגנה - בשל אופייה הדראסטי - בית המשפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין, וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו. ... אמרנו למעלה, ששיקול דעתו של בית המשפט הינו צר למדיי, ובכוחו אך להאריך את המועד לקיום צו או למחוק כתב הגנה. אך משמצא בית המשפט, במועד מסוים, כי אין זה ראוי להאריך - או להוסיף ולהאריך - את המועד לקיום הצו, מחובתו להורות על מחיקת ההגנה: "ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו". תקסד"א 1984 (הישנות)